לוכד הנחשים התקרב אט-אט לעבר הנחש האימתני, ולפתע פרץ בצחוק...

מעשה שהיה בראובן שנכנס לחצר הבניין בו הוא מתגורר, ופתאום נבהל עד עמקי נפשו כאשר הבחין מרחוק בנחש אימתני... מיהר האיש לאסוף את כל הילדים אל תוך הבית, והזמין לוכד-נחשים.

והנה, הלוכד התקרב אל הנחש, ולפתע פרץ בצחוק... עד מהרה התברר כי לא היה זה אלא... נחש מגומי, העשוי למשחק הילדים.

התברר כי שמעון (אחד מדיירי הבניין) היה זה ששיחק עם בניו בחצר קודם לכן, ובין השאר שיחקו בדמות של נחש. אמנם מדובר ב'צעצוע', אך דומה הדבר מאד לנחש אמיתי. לעת ערב, עזבו את החצר, בהותירם את הנחש מושלך על הקרקע, ואז נכנס ראובן והתקשה להבחין מרחוק כי מדובר בצעצוע.

"מכיון שלא הייתי צריך להתאמץ במיוחד בלכידת הנחש אצלכם, אגבה מכם רק 300 שקלים עבור ההזמנה ובזבוז זמני היקר", אמר לוכד הנחשים.

כעת תובע ראובן את שמעון, שהניח את הנחש בחצר, לשלם את הממון ללוכד. שמעון מסרב וטוען שלא הזיק כלל, אלא זו גרמא בעלמא, ובכלל ראובן 'איהו דאבעית אנפשיה', "היה לך לבדוק ולהבחין בנקל כי מדובר במשחק, ולא להזמין בפזיזות לוכד!..."

עם מי הדין?

תשובה 

השיב מו"ר שליט"א:

נאמר בתורה (שמות ד', ב'-ג'): וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' מַה זֶּה בְיָדֶךָ, וַיֹּאמֶר מַטֶּה, וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה, וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה, וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו, וכתב רבינו הנצי"ב ב'העמק דבר': "הוא פלא מאדוננו משה, להיכן נס ומאיזה מעמד הוא נס? אבל באמת היה שלא בישוב הדעת, אלא באשר התבהל פתאום ממראה עיניו, ונס כאשר ינוס איש מפני הנחש בטבע האדם, בלי שום התבוננות על הדעת".

הרי לנו, שהבהלה והמנוסה מראיית הנחש הינה דבר טבעי, ולכן, אם אכן היה לנחש בנידון דנן מראה מבעית של נחש אמיתי, אין כלל תביעה על ראובן שלא התבונן ומיהר להזמין את הלוכד.

האם המזיק נחש-צעצוע חייב לשלם?

והנה, מעשה דומה אירע בשכן שנבהל מחמת נחש-צעצוע העשוי מעץ, אך כשהתקרב יותר, הבחין כי אין זה נחש אמיתי. מה עשה? - רקע ברגלו בעוצמה על 'מוחו' של ה'נחש', והשליך את השברים לאשפה!

תבעו שכנו לשלם עבור הנזק, אך המזיק טען כי קיים מצוה בהשמדת הנחש, משום שיכול לגרום לבהלת הציבור... ונשאלנו עם מי הדין?

והנה, שנינו בשולחן ערוך (בהלכות הוצאה בשבת, או"ח סימן ש"א סעיף כ'): "אין יוצאים באנקטמין, והוא כמין חמור שעושים הליצנים, ונראה כרוכב עליו והוא נושאו והולך ברגליו... ולא ב'פרמי', והם כמין צורת פרצוף שנותנים על הפנים להפחיד התינוקות", (מפני שאין זה דרך מלבוש). רואים אנו כי גם בזמן רבותינו היו מעין תחפושות מפחידות, אך כמובן שאין מדובר בדברים מפחידים ממש כנחש וכדו', אלא בתחפושת שהרואה אותה מבחין מיד כי מדובר במשחק (שאם לא כן היה השו"ע אוסר ללבוש את ה'פרמי' אף ביום חול).

ולמעשה, אמר מו"ר שליט"א, בנוגע לשתי השאלות, שתלוי הדבר: אם גם נחש-צעצוע זה דומה ל'פרמי' הנ"ל, ונקל להבחין שזהו משחק, אם כן שמעון אינו חייב לשלם לראובן את הוצאות הלוכד, וכמו כן המזיק את המשחק שלם-ישלם את דמיו. אך במקרה שאכן מדובר במשחק הדומה לנחש אמיתי, עד שניתן לטעות ולהיבהל מפניו, אם כן מדיני שמים צריך שמעון לשלם לחבירו את ההוצאות. ובאופן שמדובר בנחש שכזה, גם השובר את הנחש, פטור מלשלם את דמיו.  

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.