מרן הרב שך: קוֹל הַתּוֹרָה שֶׁהִבְרִיחַ אֶת הַפַּחַד

הַנַּעַר הַצָּעִיר שֶׁנִּכְנַס לְתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת הִבִּיט מֻפְתָּע בְּעַשְׂרוֹת הָאֲנָשִׁים שֶׁהִתְרוֹצְצוּ שָׁם בְּבֶהָלָה שֶׁל מַמָּשׁ.

"בּוֹאוּ כֻּלְּכֶם לְיָדִי", אָסַף אָב מָתוּחַ אֶת יְלָדָיו, "בְּקַלּוּת אֶפְשָׁר לָלֶכֶת כָּאן לְאִבּוּד". וְהוּא פָּנָה לְאָדָם שֶׁעָמַד לְיָדוֹ וְסִפֵּר: "בְּנֵס נִצַּלְנוּ מֵהַפְּרָעוֹת שֶׁעָרְכוּ הַקּוֹזָקִים בָּעֲיָרָה שֶׁלָּנוּ, בְּנֵס. הַשְּׁכֵנִים שֶׁמּוּלֵנוּ נֶהֶרְגוּ כֻּלָּם, ה' יִקֹּם דָּמָם. בְּאוֹתָהּ פַּעַם הִצְלַחְנוּ לְהִתְחַבֵּא, אֲבָל אֵינִי רוֹצֶה לְנַסּוֹת שׁוּב אֶת מַזָּלִי. אָרַזְתִּי מְעַט מִטַּלְטְלִים, לָקַחְתִּי אֶת הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים בְּיוֹתֵר, וַאֲנִי בּוֹרֵחַ, תַּאֲמִין לִי שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ לְאָן..." הָאָב פָּכַר אֶת יָדָיו בִּדְאָגָה, מַבָּטוֹ עוֹקֵב אַחַר יְלָדָיו, שֶׁיָּשְׁבוּ עַל הָרִצְפָּה בִּדְמָמָה.

עוֹד שְׁנַיִם שׂוֹחֲחוּ בֵּינֵיהֶם. "אֲנִי חוֹזֵר הַבַּיְתָה", אָמַר אֶחָד מֵהֶם בְּלַהַט, שׁוֹלֵחַ מַבָּטִים עַצְבָּנִיִּים לְעֵבֶר הָאֹפֶק לִבְדֹּק אִם הָרַכֶּבֶת מַגִּיעָה. "בִּזְמַן מִלְחָמָה צְרִיכִים לִהְיוֹת בַּבַּיִת, אֲנִי מְחַכֶּה בְּקֹצֶר רוּחַ שֶׁהָרַכֶּבֶת תַּגִּיעַ כְּבָר, וְשֶׁנַּגִּיעַ בְּשָׁלוֹם הַבַּיְתָה..."

"מְסֻכָּן לִהְיוֹת כָּאן", אָמַר אָדָם שְׁלִישִׁי, "מִלְחָמָה מִשְׁתּוֹלֶלֶת".

"אֵיפֹה לֹא מְסֻכָּן?" שָׁאַל מִישֶׁהוּ בְּצִפִּיָּה לִשְׁמֹעַ שֵׁם מָקוֹם כָּזֶה, אֲבָל כָּל תְּשׁוּבָה לֹא נִשְׁמְעָה. הָאֲנָשִׁים בָּרְחוּ מִכָּאן לְשָׁם וּמִשָּׁם לְכָאן, וְאִישׁ לֹא יָדַע אֶת נַפְשׁוֹ...

הַמִּלְחָמָה, שֶׁלְּיָמִים תְּקַבֵּל אֶת הַשֵּׁם 'מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה', גָּבְתָה מְחִירִים כְּבֵדִים מִנְּשֹׂא. שׂוֹנְאֵי יְהוּדִים מָצְאוּ עִלָּה לִפְרֹעַ בַּיְּהוּדִים, קוֹזָקִים עָרְכוּ פּוֹגְרוֹמִים, וַאֲנָשִׁים רַבִּים נִמְלְטוּ מִבָּתֵּיהֶם.

בֵּין כָּל אוֹתָם אֲנָשִׁים, שֶׁחֶלְקָם נִמְלְטוּ מֵאֵימַת הַמִּלְחָמָה וְהַקּוֹזָקִים וְחֶלְקָם רָצוּ לַחְזֹר לְבֵיתָם בִּמְהִירוּת, הִסְתּוֹבֵב נַעַר צָעִיר לְיָמִים. הַמִּזְוָדָה הַקְּטַנָּה שֶׁבְּיָדוֹ הָיְתָה כָּל רְכוּשׁוֹ. בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים יָשַׁב בַּיְשִׁיבָה וְלָמַד גְּמָרָא, וְלָגַם מְלֹא לֻגְמָיו מִדִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַטְּהוֹרִים; בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים לֹא הִתְרָאָה עִם הוֹרָיו וְעִם מִשְׁפַּחְתּוֹ, לֹא פָּגַשׁ אֶת אֶחָיו - אֲבָל עַכְשָׁו... עַכְשָׁו מִשְׁתּוֹלֶלֶת מִלְחָמָה, וְהוּא עֲדַיִן יֶלֶד שֶׁל מַמָּשׁ. גַּם הוּא, כְּמוֹ כֻּלָּם כָּאן, רוֹצֶה הַבַּיְתָה.

הַצְּפִירָה שֶׁנִּשְׁמְעָה מֵרָחוֹק קָטְעָה בְּבַת אַחַת אֶת כָּל הַדִּבּוּרִים. עֵינֵי כֻּלָּם נִשְּׂאוּ לְעֵבֶר הָרַכֶּבֶת, שֶׁבְּקוֹל אֲנָחָה גְּדוֹלָה נִכְנְסָה לָרָצִיף. הִיא שָׁרְקָה עוֹד שְׁרִיקָה אֲרֻכָּה וְנֶעֶצְרָה.

יַחַד עִם כֻּלָּם נִדְחַף גַּם הַנַּעַר הַצָּעִיר וּמִזְוַדְתּוֹ בְּיָדוֹ. הֲמוֹנֵי אֲנָשִׁים צָבְאוּ עַל הַדְּלָתוֹת. בְּפִתְחֵי הַקְּרוֹנוֹת עָמְדוּ הַכַּרְטִיסָנִים. עֵינַיִם חַדּוֹת לָהֶם, וְהֵם מוֹנִים אֶת הַכֶּסֶף בְּקַפְּדָנוּת, אֵינָם מַנִּיחִים לְאִישׁ לְהִשְׁתַּמֵּט מִתַּשְׁלוּם.

וְהִנֵּה הִגִּיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל הַנַּעַר. אֶת כָּל כַּסְפּוֹ וּרְכוּשׁוֹ הַדַּל הִנִּיחַ בְּיָדוֹ הֶעָבָה שֶׁל הַכַּרְטִיסָן.

עֵינָיו שֶׁל הַכַּרְטִיסָן הִצְטַמְצְמוּ. הוּא בָּחַן בַּחֲשָׁד אֶת הַנַּעַר הַכָּחוּשׁ וְשָׁאַל אוֹתוֹ: "לְאָן אַתָּה רוֹצֶה לְהַגִּיעַ?"

"לְוַאבּוֹילְנִיק", הֵשִׁיב הַנַּעַר בְּקוֹל רוֹעֵד. לְוַאבּוֹילְנִיק. הַבַּיְתָה. לְאַבָּא וּלְאִמָּא, לָאַחִים וְלָאֲחָיוֹת, לַמָּקוֹם הֶחָמִים וְהַמּוּגָן שֶׁהוּא מַכִּיר.

אֲבָל הַכַּרְטִיסָן לא רָאָה אַף אַחַת מִכָּל הַהַבָּעוֹת שֶׁחָלְפוּ עַל פָּנָיו שֶׁל הַנַּעַר. דָּבָר אֶחָד בִּלְבַד רָאָה - אֶת מְעַט הַכֶּסֶף שֶׁהוּנַח בְּיָדָיו.

"הִצְחַקְתָּ אוֹתִי, יְהוּדוֹן", הִצְטַחֵק הַכַּרְטִיסָן בְּקוֹלוֹ הַגַּס, "אַתָּה חוֹשֵׁב לְהַגִּיעַ לְוַאבּוֹילְנִיק בְּרוּבָּל אֶחָד? אָה, נַעַר עַרְמוּמִי? תּוֹצִיא, תּוֹצִיא אֶת כָּל הַכֶּסֶף שֶׁאַתָּה מַחְבִּיא בַּכִּיסִים".

נִרְעַד הַנַּעַר וְנָבוֹךְ. שָׁלַח אֶת יָדָיו לְכִיס אֶחָד, וּלְעוֹד כִּיס... כֻּלָּם רֵיקִים, אֵין בָּהֶם דָּבָר. גַּם לִבּוֹ שֶׁל הַנַּעַר הִתְרוֹקֵן פִּתְאוֹם מִפַּחַד.

"אֵין לִי", אָמַר וְהִשְׁפִּיל אֶת מַבָּטוֹ, קוֹלוֹ רוֹעֵד וְהוּא סוֹקֵר אֶת הָרָצִיף בַּחֲשָׁשׁ. הַאֻמְנָם יֵאָלֵץ לְהִשָּׁאֵר כָּאן, בְּלֵב לִבָּם שֶׁל הַקְּרָבוֹת?

"עַד דְּוִינְסְק!" חָתַךְ פִּתְאוֹם קוֹלוֹ שֶׁל הַכַּרְטִיסָן אֶת הָאֲוִיר. הוּא נָגַע קַלּוֹת בַּכָּתֵף הַצְּנוּמָה שֶׁל הַנַּעַר וְטִלְטֵל אוֹתוֹ. "שָׁמַעְתָּ, יְהוּדוֹן? עַד דְּוִינְסְק אַתָּה יָכוֹל לִנְסֹעַ בְּרוּבָּל אֶחָד..."

זְמַן קָצָר חָלַף, וְהַכְרָזַת הַפַּקָּחִים נִשְׁמְעָה: "דְּוִינְסְק, דְּוִינְסְק". לָקַח הַנַּעַר אֶת הַמִּזְוָדָה הַקְּטַנָּה וְיָרַד לְעֵבֶר הַבִּלְתִּי נוֹדָע...

בּוֹדְדִים הָיוּ הַיּוֹרְדִים בִּדְוִינְסְק, אִישׁ אֵינוֹ מְעֻנְיָן לִשְׁהוֹת בְּאֵזוֹר קְרָבוֹת. הָרְחוֹבוֹת הָיוּ שׁוֹמֵמִים, וְרַק מְתֵי מְעַט שֶׁחַיָּבִים הָיוּ לָלֶכֶת נִרְאוּ צוֹעֲדִים בִּמְהִירוּת...

וּבֵינֵיהֶם הַנַּעַר הַזֶּה, שֶׁלֹּא יָדַע אֶת נַפְשׁוֹ. אִישׁ לֹא חִכָּה לוֹ בִּדְוִינְסְק, לְאִישׁ לֹא הוֹדִיעַ עַל בּוֹאוֹ. מַה יַּעֲשֶׂה עַכְשָׁו? לְאָן יִצְעַד עִם הַמִּזְוָדָה הַדַּלָּה שֶׁהִיא כָּל רְכוּשׁוֹ?

לְבֵית הַכְּנֶסֶת... רַגְלָיו שֶׁל הַנַּעַר הַכָּמֵהַּ לִלְמֹד תּוֹרָה נִשְּׂאוּ מֵעַצְמָן. הוּא צָעַד לְעֵבֶר בֵּית הַכְּנֶסֶת הַמְּקוֹמִי, בֵּיתוֹ שֶׁל מִי שֶׁחָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בַּתּוֹרָה.

הָרְחוֹב רֵיק מֵאָדָם וּבֵית הַכְּנֶסֶת סָגוּר, אִישׁ אֵינוֹ מַגִּיעַ לַמָּקוֹם. חֵלֶק מִמִּתְפַּלְּלָיו נֶהֶרְגוּ, אֲחֵרִים גֻּיְּסוּ, וּמִי שֶׁנִּשְׁאַר פָּחַד לָצֵאת מֵהַבַּיִת.

שָׁקֵט נִצַּב בֵּית הַכְּנֶסֶת וּמְבֻיָּשׁ. לֹא תְּפִלּוֹת נֶעֶרְכוּ בּוֹ וְלֹא לִמּוּדִים. הַסְּפָרִים הִבִּיטוּ בְּעָגְמָה בָּאָבָק שֶׁהִצְטַבֵּר עֲלֵיהֶם בְּאֵין מִי שֶׁיִּטְרַח לְנַגְּבוֹ.

וְהִנֵּה נִכְנַס נַעַר. בְּגָדָיו דַּלִּים, בְּיָדוֹ מִזְוָדָה יְשָׁנָה, אֲבָל בְּעֵינָיו חַיּוּת וְרָצוֹן עַז. הַנַּעַר הַזֶּה לֹא יָדַע פַּחַד מַהוּ, וּכְשֶׁהַגְּמָרָא הָיְתָה לְיָדוֹ, לֹא הָיָה מְאֻשָּׁר וְרָגוּעַ מִמֶּנּוּ. כָּאן הוּא יֵשֵׁב, עַד שֶׁיּוּכַל לָצֵאת וּלְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה.

בְּאַחַד הַיָּמִים יָצָא הַנַּעַר מִבֵּית הַכְּנֶסֶת. לֹא לִזְמַן רַב יָצָא, בֵּית הַכְּנֶסֶת הָיָה בֵּיתוֹ וּמִשְׁכָּנוֹ. אֲבָל אִתְּרַע מַזָּלוֹ, וּכְשֶׁהָיָה בְּדַרְכּוֹ חֲזָרָה הֵחֵלָּה הַהַפְגָּזָה.

פָּגָז אֶחָד נוֹרָה וְעוֹד אֶחָד. הָאֲדָמָה הִזְדַּעְזְעָה. הָאֲנָשִׁים הַמְּעַטִּים שֶׁהָלְכוּ בָּרְחוֹב רָצוּ לִתְפֹּס מַחְסֶה. קוֹל נֶפֶץ נִשְׁמַע, בִּנְיָן אֶחָד נָפַל תַּחְתָּיו וְהִתְמוֹטֵט...

"תִּרְאוּ", אָמַר מִישֶׁהוּ בַּחֲרָדָה, מֵצִיץ מִבֵּין הַתְּרִיסִים, "תִּרְאוּ, יֵשׁ כָּאן בָּחוּר מוּזָר, הוּא הוֹלֵךְ בָּרְחוֹב לַמְרוֹת הַפְּגָזִים".

"אוּלַי הוּא חֵרֵשׁ?" תָּהָה אַחֵר, "אוּלַי לֹא שָׁמַע אֶת הַפְּגָזִים?"

"זֶה נוֹרָא, חַיָּבִים לְהַזְהִיר אוֹתוֹ..."

אַף אֶחָד לֹא יָדַע מִיהוּ הַנַּעַר הַזֶּה, וְאֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁהוּא צוֹעֵד בְּרֹגַע בֵּין הַפְּגָזִים הַמִּתְפּוֹצְצִים בְּקוֹל רַעַשׁ נוֹרָא וּמַחְרִיד. אַף אֶחָד לֹא יָדַע שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל הַנַּעַר הַזֶּה הוּא אֶלְעָזָר מְנַחֵם, שֶׁלְּיָמִים עָתִיד לְהָאִיר אֶת עוֹלַם הַתּוֹרָה וְלִהְיוֹת מֵעַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ שֶׁל הָעָם הַיְּהוּדִי. עַכְשָׁו הוּא שָׁקוּעַ בַּלִּמּוּד, וּכְשֶׁאֶלְעָזָר מְנַחֵם שָׁקוּעַ בַּלִּמּוּד, שׁוּם רַעַשׁ אֵינוֹ נִשְׁמָע בְּאָזְנָיו...

וְהִנֵּה, הִנֵּה שׁוֹמֵעַ אֶלְעָזָר מְנַחֵם קוֹל צְעָקָה נוֹרָאָה לְיָדוֹ. "מָה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּאן, בָּחוּר? מָה אַתָּה מִסְתּוֹבֵב בֵּין הַפְּגָזִים?"

מִתְנַעֵר הַנַּעַר, נוֹשֵׂא אֶת עֵינָיו וּמַבִּיט כֹּה וָכֹה. הַתְּרִיסִים כֻּלָּם מוּגָפִים, רַק חַלּוֹן אֶחָד הָיָה פָּתוּחַ, וּמִמֶּנּוּ נִבַּט בִּמְלֹא הוֹדוֹ וַהֲדָרוֹ הַגָּאוֹן הָאַדִּיר מֵרוֹגָצ'וֹב.

"מָה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּאן, בָּחוּר? בּוֹא תִּכָּנֵס", הִרְעִים עָלָיו הַגָּאוֹן בְּקוֹלוֹ. הַנַּעַר הִשְׁפִּיל אֶת עֵינָיו. פִּתְאוֹם הִתְנַעֵר, פִּתְאוֹם עָלוּ בְּאָזְנָיו קוֹלוֹת הַפְּגָזִים... בֶּהָלָה אָחֲזָה בּוֹ. בִּמְהִירוּת רָץ אֶלְעָזָר מְנַחֵם פְּנִימָה לְעֵבֶר הַבַּיִת. "עַכְשָׁו הָרוֹגָצ'וֹבֶר יִגְעַר בִּי שֶׁהִסְתּוֹבַבְתִּי בַּחוּץ", הוּא מְהַרְהֵר לְעַצְמוֹ בְּפַחַד, "הוּא יִכְעַס עָלַי וְיַבִּיט בִּי בְּתַרְעֹמֶת בְּעֵינָיו הַיּוֹקְדוֹת וְהַחוֹדְרוֹת, אוֹי..."

כְּשֶׁלִּבּוֹ דּוֹפֵק בִּפְרָאוּת וְהַפַּחַד הוֹלֵם בּוֹ נָקַשׁ הַנַּעַר עַל הַדֶּלֶת, וְהַגָּאוֹן הוֹפִיעַ בִּמְלֹא קוֹמָתוֹ. "שְׁמַע נָא בָּחוּר", אָמַר הַגָּאוֹן, "בְּקֶשֶׁר לַשְּׁאֵלָה שֶׁשָּׁאַלְתָּ אוֹתִי לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים, נִרְאֶה לִי לְתָרְצָהּ בְּאֹפֶן כָּזֶה..."

בַּחוּץ רַעַשׁ וְאֵימָה, לִבּוֹת כֻּלָּם הָלְמוּ בְּפַחַד. הַפְּגָזִים נִתְּכוּ לִבְלִי רַחֵם, וּבְבֵיתוֹ שֶׁל הָרוֹגָצ'וֹבֶר נֶעֶצְרָה הַבֶּהָלָה הַזּוֹ, אֵין כְּנִיסָה לָאֵימָה. יָשַׁב הַגָּאוֹן עִם הַבָּחוּר הָעִלּוּי, וְקוֹל הַתּוֹרָה הַמָּתוֹק הִבְרִיחַ אֶת קוֹל הַפְּגָזִים וְאֶת קוֹלוֹ הַמְשַׁתֵּק שֶׁל הַפַּחַד...

מתולדותיו:

רַבִּיאֶלְעָזָרמְנַחֵםמַןשַׁך נוֹלַד בּער"ח שבט ה'תרנה בָּעֲיָרָה וָאבּוֹיְלְנִיק שֶׁבְּלִיטָא.                           

בִּשְׁנַת תרס"ט, כְּשֶׁהָיָה בֶּן 11, הֵחֵל לִלְמֹד בִּישִׁיבָה בָּעִיר פּוֹנִיבֶז' שֶׁבְּלִיטָא, ומאז לא זכה לראות את הוריו. לָמַד בִּישִׁיבוֹת רַבּוֹת בְּרַחֲבֵי לִיטָא, בשנת תרפ"ט נקרא לשמש כר"מ בישיבת קלעצק  וּלְאַחַר מִכֵּן כְּרֹאשׁ יְשִׁיבָה בְּמספר יְשִׁיבוֹת חֲשׁוּבוֹת.

בשנת ת"ש עָלָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבִשְׁנַת תשי"א הִתְמַנָּה לְרֹאשׁ יְשִׁיבַת פּוֹנִיבֶז'. בְּתַפְקִיד זֶה שִׁמֵּשׁ חֲמִשִּׁים שָׁנָה וְשִׁמֵּשׁ כְּמַנְהִיג הדור של עוֹלַם הַיְשִׁיבוֹת הַלִּיטָאִיּוֹת. קולו נשמע בכל המערכות הציבוריות ועמד בפרץ כנגד כל ניסיון לפרוץ פרצה בכרם ישראל.

ספרו 'אבי עזרי' מהווה ספר יסוד בעולם הישיבות. נִפְטַר בט"ז בְּחֶשְׁוָן תשס"ב. זיע"א.