הַכְּנוּפְיָה

תֹּמֶר הָיָה נַעַר כְּבֶן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שֶׁעָבַד בַּחֲנוּת הַמַּכֹּלֶת. הוּא הָיָה מְסַדֵּר אֶת הַמּוּצָרִים עַל הַמַּדָּפִים, מַכְנִיס סְחוֹרָה, וְעוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה.

יוֹם אֶחָד נִכְנְסָה לַחֲנוּת הַמַּכֹּלֶת אִשָּׁה עֲדִינָה. הָיְתָה זוֹ לֵאָה צ'וֹלָק שֶׁהָיְתָה אָז אִמָּא צְעִירָה לַחֲמִשָּׁה יְלָדִים קְטַנְטַנִּים. גְּב' לֵאָה בִּקְּשָׁה מוּצָר אֶחָד שֶׁהָיָה מֻנָּח גָּבוֹהַּ עַל אַחַד הַמַּדָּפִים.

תֹּמֶר הִתְרַגֵּז. בְּאוֹתוֹ יוֹם הוּא הִתְעוֹרֵר בְּמַצַּב רוּחַ יָרוּד. מִשְּׁעַת בֹּקֶר מֻקְדֶּמֶת הוּא מִתְרוֹצֵץ בֵּין הַמַּדָּפִים הַצְּפוּפִים לְשָׁרֵת אֶת הַלָּקוֹחוֹת הָרַבִּים. לֹא הָיוּ לוֹ כֹּחַ או חֵשֶׁק לְטַפֵּס עַל הַסֻּלָּם כְּדֵי לְהָבִיא לָהּ אֶת מַה שֶּׁבִּקְּשָׁה. הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים שֶׁלָּהּ פִּטְפְּטוּ בְּקוֹל שֶׁעִצְבֵּן אוֹתוֹ, יַלְדָּה אַחַת נָפְלָה וּבָכְתָה, וְעוֹד יֶלֶד (חָמוּד דַּוְקָא), בִּקֵּשׁ וַפְלֶה בְּטַעַם אֱגוֹזִים. בְּדִיּוּק הַסּוּג שֶׁנִּמְצָא בַּמַּחְסָן. בִּשְׁבִיל וַפְלֶה אֶחָד לָלֶכֶת עַד לַמַּחְסָן? אוּף!

"לְכִי מִכָּאן, אַתְּ עִם כָּל הַכְּנוּפְיָה שֶׁלָּךְ," אָמַר תֹּמֶר לִגְב' לֵאָה בְּכַעַס.

לֵאָה לֹא אָמְרָה מִלָּה. הִיא יָצְאָה מִן הַחֲנוּת בְּשֶׁקֶט וּכְאִלּוּ שָׁכְחָה מִן הָעִנְיָן.

אַךְ הַסִּפּוּר לֹא נִגְמַר.

מִסְפַּר יָמִים לְאַחַר מִכֵּן נִפְצַע תֹּמֶר, דָּם שָׁתַת מִיָּדוֹ וְהוּא נִזְקַק לְטִפּוּל. הוּא הִגִּיעַ יַחַד עִם הַמַּעֲסִיק שֶׁלּוֹ, בַּעַל הַמַּכֹּלֶת, לְ"עֵזֶר מִצִּיּוֹן" כְּדֵי לְקַבֵּל עֶזְרָה. בְּפֶתַח מִשְׂרְדֵי "עֵזֶר מִצִּיּוֹן" נִפְגְּשׁוּ שְׁנֵיהֶם בְּלֵאָה. בַּעַל הַמַּכֹּלֶת פָּנָה אֵלֶיהָ בְּכָבוֹד: "גְּבֶרֶת צ'וֹלָק, הַאִם נוּכַל לְקַבֵּל עֶזְרָה רְפוּאִית כָּאן בַּמּוֹקֵד?" מָה רַבָּה הָיְתָה תַּדְהֵמָתוֹ שֶׁל תֹּמֶר כַּאֲשֶׁר רָאָה שֶׁגְּבֶרֶת צ'וֹלָק הִיא אוֹתָהּ אִשָּׁה צְנוּעָה וַעֲדִינָה שֶׁבָּהּ גָּעַר.

"כֵּן, בְּוַדַּאי," נֶעֶנְתָה בְּחִיּוּךְ. "אֲנִי כְּבָר קוֹרֵאת לַחוֹבֵשׁ שֶׁיַּחֲבֹשׁ אֶת יָדוֹ." תֹּמֶר לֹא יָדַע מַה לַּעֲשׂוֹת עִם עַצְמוֹ. הוּא הֵסֵב אֶת רֹאשׁוֹ, מְנַסֶּה לְהַסְתִּיר אֶת פָּנָיו הַנִּכְלָמוֹת. מַה תֹּאמַר עַכְשָׁו הָאִשָּׁה? הַאִם תְּגַלֶּה אֵיךְ דִּבַּרְתִּי אֵלֶיהָ?

לֵאָה הִבְחִינָה בִּמְבוּכָתוֹ שֶׁל תֹּמֶר, וְאָמְרָה: "זֶהוּ הָעוֹבֵד שֶׁלְּךָ? הוּא עוֹבֵד מְצֻיָּן! עוֹשֶׂה עֲבוֹדָה נֶהְדֶּרֶת!"

תֹּמֶר הָיָה הָמוּם. זוֹ הֲרֵי הָיְתָה בַּעֲבוּרָהּ הִזְדַּמְּנוּת מְצֻיֶּנֶת לְסַפֵּר לַבּוֹס שֶׁלּוֹ עַל כָּל מַעֲלָלָיו, עַל הַפַּרְצוּף הַמַּפְחִיד שֶׁעָשָׂה לַבַּת שֶׁלָּהּ, וְעַל הַוַּפְלֶה בְּטַעַם אֱגוֹזִים שֶׁנִּשְׁאַר בַּמַּחְסָן...

אֵיךְ זֶה יִתָּכֵן? אוּלַי הִיא לוֹעֶגֶת לוֹ?

פָּנֶיהָ הָיוּ רְצִינִיִּים וּשְׁלֵוִים. הִיא דִּבְּרָה בִּרְצִינוּת גְּמוּרָה!

אַךְ לֵאָה לֹא הִסְתַּפְּקָה בָּזֹאת. הִיא כַּנִּרְאֶה קָלְטָה שֶׁתֹּמֶר הוּא בָּחוּר צָעִיר, שֶׁלֹּא קִבֵּל חִנּוּךְ וּתְמִיכָה בְּחַיָּיו. הִיא בִּקְּשָׁה רְשׁוּת לְהַזְמִינוֹ לְשַׁבָּת, אַךְ לֹא סִפְּרָה לִבְנֵי הַמִּשְׁפָּחָה מְאוּמָה עַל הַמִּקְרֶה בַּמַּכֹּלֶת.

כָּךְ הֻזְמַן תֹּמֶר לְשַׁבָּת. הוּא הִתְבַּיֵּשׁ לְהַגִּיעַ לְבַד וְהֵבִיא עִמּוֹ חָבֵר נוֹסָף. הַשַּׁבָּת הַמְיֻחֶדֶת רִגְּשָׁה אוֹתָם כָּל כָּךְ. הֵם חָשׁוּ שֶׁהִגִּיעוּ לְעוֹלָם חָדָשׁ, מְרוֹמָם וְנֶאֱצָל.

אַט אַט הִתְקָרֵב תֹּמֶר לְעוֹלַם הַיַּהֲדוּת, וְנִהְיָה לְיָדִיד מָסוּר שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה. תֹּמֶר יָדַע לְהַכִּיר טוֹבָה. הוּא זָכַר הֵיטֵב בִּזְכוּת מִי הָפַךְ לְאָדָם טוֹב יוֹתֵר.

בְּמַהֲלַךְ הַשָּׁנִים שָׁמַר תֹּמֶר עַל קֶשֶׁר טוֹב עִם הַמִּשְׁפָּחָה. הוּא הִגִּיעַ לְבִקּוּרִים וְתָמִיד הֵבִיא אִתּוֹ הַפְתָּעוֹת מְעַנְיְנוֹת. וְלֵאָה... הִיא לֹא סִפְּרָה מֵעוֹלָם עַל הַמִּפְגָּשׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁלָּהּ עִם תֹּמֶר.

מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים:

כַּאֲשֶׁר חָלְתָה לֵאָה, הֵבִיא לָהּ תֹּמֶר דִיסְקְמֶן מְשֻׁכְלָל עִם סִדְרַת דִּיסְקִים בְּשֵׁם "רֹגַע", שֶׁבָּהֶם מוּזִיקָה מַרְגִּיעָה וּנְעִימָה, כְּדֵי לְהָקֵל מֵעָלֶיהָ אֶת מַכְאוֹבֶיהָ. לֵאָה, בַּהוּמוֹר שֶׁאִפְיֵן אוֹתָהּ גַּם בַּשָּׁעוֹת הַקָּשׁוֹת, הָיְתָה מְבַקֶּשֶׁת: "תָּבִיאוּ לִי אֶת רוֹגָעלָךְ 1", אוֹ אֶת "רוֹגָעלָךְ 2".

רַק בְּעֵת פְּטִירָתָהּ, מֵעַל קִבְרָהּ, בִּקֵּשׁ מִמֶּנָּהּ תֹּמֶר סְלִיחָה עַל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה לִפְנֵי שָׁנִים אֲרֻכּוֹת. הוּא סִפֵּר אָז לְכֻלָּם כֵּיצַד הִכִּיר לָרִאשׁוֹנָה אֶת הָאִשָּׁה הַמְּיֻחֶדֶת וְאֶת... הַכְּנוּפְיָה.

כַּאֲשֶׁר בִּקַּשְׁנוּ אֶת רְשׁוּתוֹ שֶׁל תֹּמֶר לְסַפֵּר אֶת סִפּוּרוֹ, הוּא שָׂמַח וְהִתְרַגֵּשׁ עַד דְּמָעוֹת. "לְהַרְשׁוֹת שֶׁהַסִּפּוּר יִתְפַּרְסֵם? וַדַּאי שֶׁאֲנִי מַרְשֶׁה! גַּם אֵין צֹרֶךְ לְשַׁנּוֹת אֶת הַשֵּׁם שֶׁלִּי! אֲנִי אֶעֱשֶׂה הַכֹּל לִכְבוֹד גְּבֶרֶת לֵאָה! רַק תַּדְגִּישׁוּ שֶׁנִּשְׁאַרְתִּי תָּמִיד יָדִיד שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה, הָיִינוּ בְּיַחַד כָּל הַשָּׁנִים. שֶׁלֹּא יַחְשְׁבוּ שֶׁנִּשְׁאַרְתִּי כָּזֶה מִין אָדָם כְּפוּי טוֹבָה," אָמַר.

יוצא לאור בהוצאת סלה, ציירת: אסתר גנוט