סיפורי ילדים

חשיבותה של אחריות: המכסים של שבת

סיפורה של דינה, שבכל יום שישי מכסה את מתגי החשמל במכסים מיוחדים, עד שהתפקיד מתחיל להימאס עליה... בסופו של דבר היא לומדת שיעור חשוב בנוגע לאחריות

אא

הַשֻּׁלְחָן הַגָּדוֹל בַּסָּלוֹן הָיָה מְשַׁנֶּה אֶת פָּנָיו, כְּשֶׁשּׁוּלָה, הָאָחוֹת הַגְּדוֹלָה שֶׁל דִּינָה, הֵחֵלָּה לַעֲבֹד עַל הַיְּצִירָה הַבָּאָה שֶׁהִיא רוֹצָה לְלַמֵּד אֶת תַּלְמִידוֹתֶיהָ. הִיא מְלַמֶּדֶת שִׁעוּרֵי מְלָאכָה בְּכִתּוֹת ה', וּכְשֶׁיֵּשׁ לָהּ רַעְיוֹן, הִיא קוֹדֵם מְנַסָּה אוֹתוֹ בַּבַּיִת, כְּדֵי לִרְאוֹת אִם הַכֹּל יָצָא כְּמוֹ שֶׁהִיא רוֹצָה.

דִּינָה מִתְלַהֶבֶת מֵהָעֲבוֹדָה שֶׁל אֲחוֹתָהּ, וּמִצְטַעֶרֶת שֶׁאֵין לָהּ יָדַיִם כָּמוֹהָ, שֶׁיְּכוֹלוֹת לִגְזֹר וּלְהַדְבִּיק, לִרְקֹם אוֹ לִסְרֹג, וְלַחְשֹׁב עַל רַעְיוֹנוֹת יָפִים. שׁוּלָה אוֹמֶרֶת שֶׁזֶּה רַק עִנְיָן שֶׁל זְמַן. שֶׁהִיא יְכוֹלָה לִלְמֹד כְּמוֹ שֶׁהִיא בְּעַצְמָהּ לָמְדָה. דִּינָה לֹא מַמָּשׁ מַאֲמִינָה שֶׁהִיא תַּצְלִיחַ כְּמוֹ אֲחוֹתָהּ. בֵּינְתַיִם כֻּלָּם בַּמִּשְׁפָּחָה נֶהֱנִים מֵהַיְּצִירוֹת שֶׁלָּהּ בַּבַּיִת. יֵשׁ לָהֶם מִתְקָן תָּלוּי לְשַׂקִּיּוֹת כְּרִיכִים בְּצוּרַת תּוּת. הֶעָלֶה הַיָּרֹק הַגָּדוֹל שִׁמֵּשׁ כְּמִכְסֶה, וּבְגוּף הַתּוּת הָיָה פֶּתַח עָגֹל לִשְׁלִיפַת הַשַּׂקִּיּוֹת, וְהוּא בְּהֶחְלֵט הוֹסִיף צִבְעוֹנִיּוּת לַמִּטְבָּח.

עַל הַמִּזְנוֹן נִמְצָא עָצִיץ שֶׁהוּכַן מֵהַרְבֵּה נְיָירוֹת מְשֻׁמָּשִׁים וּמְעוּכִים, שֶׁעֻרְבְּבוּ עִם דֶּבֶק, וְהָפְכוּ לְעִסָּה לֹא מֻכֶּרֶת שֶׁמִּמֶּנָּה נוֹצַר הֶעָצִיץ. כְּשֶׁהוּא רֻסַּס בְּתַרְסִיס זָהָב אִי אֶפְשָׁר הָיָה לָדַעַת שֶׁהוּא הוּכָן מִנְּיָרוֹת. גַּם אֶת הַפְּרָחִים שֶׁבּוֹ שׁוּלָה הֵכִינָה. רְצוּעוֹת לֶבֶד שֶׁלֻּפְּפוּ עַל שַׁפּוּדִים הָפְכוּ לִפְרָחִים מְיֻחָדִים.

הָיוּ גַּם מַחֲזִיקֵי סִירִים רְקוּמִים בְּתָכִים מְיֻחָדִים, קֻפְסָאוֹת לְשִׁימּוּשִׁים שׁוֹנִים, שֶׁנִּצְבְּעוּ בִּגְוָונִים מְעַנְיְינִים עִם תּוֹסָפוֹת בּוֹלְטוֹת, וּמַתְלֶה לִתְלִיָּה שֶׁעֻטַּר בַּחֲרוּזִים יָפִים. שׁוּלָה הָיְיתָה מֻכְשֶׁרֶת. הִיא אָהֲבָה כָּל רֶגַע בַּעֲבוֹדָתָהּ. כְּשֶׁהִיא הָיְתָה מְפַנָּה אֶת הַשֻּׁלְחָן בַּסָּלוֹן, הָיוּ כַּמָּה מֵאָחֶיהָ מִצְטוֹפְפִים לְיָדָהּ, מְבַקְּשִׁים לָדַעַת מָה הִיא מְכִינָה. מִסְתַּקְרְנִים מָה זֶה יִהְיֶה הַפַּעַם.

שׁוּלָה הָיְיתָה מִשְׁתַּדֶּלֶת לְנַצֵּל שְׁאֵרִיּוֹת שֶׁל מוּצָרִים וָחֳמָרִים. מִי שֶׁיָּדַע שֶׁהִיא אוֹסֶפֶת כָּאֵלֶּה, הִשְׁתַּדֵּל לִשְׁמֹר לָהּ. כָּךְ הִיא קִבְּלָה קֻפְסָאוֹת שֶׁל דַּיְיסוֹת לְתִינוֹקוֹת, מִסְגָּרוֹת שֶׁל תְּמוּנוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִכְּלָל שִׁמּוּשׁ, מַקְלוֹת עֵץ שֶׁל כְּלֵי נִקָּיוֹן, שְׁאֵרִיּוֹת טַפֶּטִים וּבַדִּים. שׁוּלָה קִבְּלָה הַכֹּל בִּבְרָכָה, מִיְּנָה וְשָׁמְרָה הַכֹּל בְּקֻפְסָאוֹת קְטַנּוֹת בַּחֲדַר הַבִּטָּחוֹן שֶׁל הַקּוֹמָה בַּבִּנְיָן. לְכָל קוֹמָה הָיָה חֶדֶר כָּזֶה שֶׁשִּׁמֵּשׁ כְּמוֹ מִקְלָט, וּלְכָל דַּיָּר הָיְתָה פִּנָּה מִשֶּׁלּוֹ, שָׁם אִחְסֵן אֶת הַחֲפָצִים שֶׁלֹּא הָיוּ שִׁמּוּשִׁיִּים בַּיּוֹם יוֹם.

דִּינָה הָיְתָה עוֹזֶרֶת לְשׁוּלָה לִסְחֹב אֶת הַקַּרְטוֹנִים לְשָׁם וְתוֹהָה מָה אֲחוֹתָהּ הָיְתָה עוֹשָׂה אִלּוּ לֹא הָיָה לָהּ מָקוֹם לְהָנִיחַ הַכֹּל. אֵיזֶה מַזָּל שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֶת הַמִּקְלָט הַזֶּה. זֶה הָיָה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי לִמְצֹא מָקוֹם בַּבַּיִת לְכָל כָּךְ הַרְבֵּה קֻפְסָאוֹת קַרְטוֹן.

לִפְנֵי כַּמָּה יָמִים קִבְּלָה שׁוּלָה מִשְׁלוֹחַ מְיֻחָד. בְּקֻפְסַת הַקַּרְטוֹן הַקְּטַנָּה שֶׁהֵבִיאָה לָהּ סַבְתָּא נָעֳמִי נָחוּ פִּסּוֹת עֵץ רַבּוֹת. שֶׁמֻכָּרוֹת כְּ"מַקְלוֹת רוֹפֵא", הַמַּקְלוֹת הַשְּׁטוּחִים שֶׁהָרוֹפֵא מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם כְּדֵי לִבְדֹּק אֶת הַגָּרוֹן הַכּוֹאֵב.

וואוּ! פָּעֲרָה דִּינָה עֵינֶיהָ בִּפְלִיאָה, כְּמוֹ כָּל אַחֶיהָ שֶׁהִגִּיעוּ כְּהֶרְגֵּלָם לִרְאוֹת מָה שׁוּלָה קִבְּלָה הַפַּעַם.

"יֵשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה חוֹלִים?" שָׁאַל יוֹחַאי הַקָּטָן בִּתְמִימוּת.

כֻּלָּם פָּרְצוּ בִּצְחוֹק. הֵם הֵבִינוּ לְמַה הוּא הִתְכַּוֵּון. שׁוּלָה הִסְבִּירָה לוֹ שֶׁהַמַּקְלוֹת הָאֵלֶּה אֵינָם שֶׁל הָרוֹפֵא, כִּי אֶפְשָׁר לִקְנוֹת אוֹתָם בַּחֲנוּיוֹת לְאֻמָּנוּת לְכָל מִינֵי יְצִירוֹת. פָּנָיו שֶׁל יוֹחַאי הִתְבַּהֲרוּ בַּהֲקָלָה.

אֶת כָּל הַכַּמּוּת הַנִּכְבָּדָה הַזּוֹ קִבְּלָה סַבְתָּא נָעֳמִי מֵחֲבֶרְתָּהּ הַטּוֹבָה שֶׁהָיְתָה גַּנֶּנֶת. הִיא פָּרְשָׂה מֵעֲבוֹדָתָהּ וְהַגַּן נִסְגַר. אֶת כָּל חָמְרֵי הַיְּצִירָה שֶׁנּוֹתְרוּ בַּגַּן, הִיא הֶעֱבִירָה לְסַבְתָּא שֶׁל שׁוּלָה וְדִינָה, כִּי הִיא יָדְעָה שֶׁנֶּכְדָתָהּ זְקוּקָה לָחֳמָרִים שֶׁכָּאֵלֶּה לַעֲבוֹדָתָהּ. שׁוּלָה הִתְמַלְּאָה בְּרוּחַ שֶׁל יְצִירָה כְּשֶׁיָּדְעָה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת לְקַבֵּל חֳמָרִים שׁוֹנִים. כְּשֶׁעָמְדָה מוּל קֻפְסַת מַקְלוֹת הָרוֹפֵא הִיא פִּשְׁפְּשָׁה בָּהֶם בְּיָדֶיהָ, הִצִּיבָה אֶחָד מוּל הַשֵּׁנִי. אַחַר שִׁנְּתָה כִּוּוּן וְהִנִּיחָה אוֹתָם זֶה עַל גַּבֵּי זֶה, מְנַסָּה לִיצֹר מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ.

"מָה אַתְּ יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת מִזֶּה?" שָׁאֲלָה דִּינָה בְּסַקְרָנוּת.

לְשׁוּלָה כְּבָר הָיָה רַעְיוֹן נֶחְמָד. הִיא הִתְכַּוְּנָה לִיצֹר מִמַּקְלוֹת הָרוֹפֵא מִסְגָּרוֹת קְטַנּוֹת שֶׁיֻּנְּחוּ עַל מְתָגֵי הַחַשְׁמַל לִכְבוֹד שַׁבָּת. בְּשֶׁל הַהֶרְגֵּל הַיּוֹמִי עֲלוּלִים לִשְׁלֹח יָד אֶל הַמֶּתֶג כְּדֵי לְהַדְלִיק אֶת הָאוֹר חָלִילָה. אֶת הַמִּכְסִים שֶׁהִתְכַּוְּנָה שׁוּלָה לִיצֹר, הִיא הִתְכַּוְּנָה "לְהַלְבִּישׁ" עַל כָּל הַמְּתָגִים בַּבַּיִת, וְגַם עַל כַּפְתּוֹר הַהַפְעָלָה שֶׁל הַמַּעֲלִית. הַיְּצִירָה שֶׁנּוֹצְרָה הָיְתָה יָפָה מְאֹד. מַקְלוֹת הָרוֹפֵא הַשְּׁטוּחִים הֻצְמְדוּ זֶה לְזֶה, עֲלֵיהֶם כָּתְבָה שׁוּלָה בְּאוֹתִיּוֹת מֻזְהָבוֹת "שַׁבָּת קוֹדֶשׁ", וְאֶת הַפִּנּוֹת עִטְּרוּ מַדְבֵּקוֹת פִּרְחוֹנִיּוֹת.

בְּיוֹם שִׁשִּׁי בְּאוֹתוֹ שָׁבוּעַ בּוֹ נוֹצְרוּ מִכְסֵי הַמְּתָגִים, דִּינָה הִתְנַדְּבָה בְּשִׂמְחָה לְהַצְמִיד אֶת כֻּלָּם לַמְּתָגִים בְּכָל חַדְרֵי הַבַּיִת. הִיא גַּם יָרְדָה בַּמַּעֲלִית וּבְיָדָהּ הַקֻּפְסָה הַגְּדוֹלָה, וּבְכָל קוֹמָה הִצְמִידָה לְכַפְתּוֹר הַהַפְעָלָה אֶת הַיְצִירוֹת הַיָּפוֹת שֶׁשּׁוּלָה הִדְבִּיקָה לָהֶם מַגְנְטִים, כְּדֵי שֶׁיּוּצְמְדוּ הֵיטֵב לְמַשְׁקוֹפֵי הַמַּעֲלִית הָעֲשׂוּיִים מִבַּרְזֶל.

כָּל הַשְּׁכֵנִים אָהֲבוּ אֶת הָרַעְיוֹן וְהֶחְמִיאוּ לְשׁוּלָה מְאֹד. זוֹ הָיְתָה תִּזְכֹּרֶת טוֹבָה לְהִמָּנַע מֵחִלּוּל שַׁבָּת, חָלִילָה. גַּם תַּלְמִידוֹתֶיהָ אָהֲבוּ אֶת הַמְּלָאכָה הַחֲדָשָׁה שֶׁהִיא הֵבִיאָה לָהֶם. דִּינָה הָיְתָה הַמְּמֻנָּה עַל תְּלִיַּת הַמְּתָגִים בְּכָל יוֹם שִׁשִּׁי. בַּשָּׁבוּעוֹת הָרִאשׁוֹנִים זֶה הָיָה מְהַנֶּה, אֲבָל עִם הַזְּמַן שֶׁחָלַף הַתַּפְקִיד הַזֶּה לֹא הִלְהִיב אוֹתָהּ יוֹתֵר. הִיא הָיְתָה נִזְכֶּרֶת בְּכָךְ כַּמָּה דַּקּוֹת לִפְנֵי כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת, אוֹ שֶׁאֲחֵרִים הָיוּ צְרִיכִים לְהַזְכִּיר לָהּ.

דִּינָה, הַמְּתָגִים! הָיוּ נִשְׁמָעוֹת קְרִיאוֹת תְּכוּפוֹת כְּכָל שֶׁהָלְכָה וְהִתְקָרְבָה הַשַּׁבָּת. וְכָךְ הָיָה גַּם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת כְּשֶׁדִּינָה הָיְתָה צְרִיכָה לֶאֱסֹף אֶת כָּל הַמְּתָגִים, וְשָׁכְחָה לַעֲשׂוֹת זֹאת. לִפְעָמִים הֵם הָיוּ נִשְׁאָרִים עַד יוֹם רִאשׁוֹן, וְדִינָהּ נֶאֶלְצָה לֶאֱסֹף אוֹתָם לְאַחַר גְּעָרוֹת שֶׁל כֻּלָּם, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַדְלִיק אֶת הָאוֹרוֹת בַּבַּיִת בְּלִי לְהָסִיר אֶת הַמִּכְסִים, וְאָז צְרִיכִים לְהַחְזִיר אוֹ לְהָנִיחַ אוֹתָם אֵיפֹה שֶׁהוּא. וְכָךְ הִיא הָיְתָה מוֹצֵאת אֶת הַמְּתָגִים בְּכָל מִינֵי מְקוֹמוֹת, אוֹ צְרִיכָה לְחַפֵּשׂ אַחֲרֵיהֶם, וְכוֹעֶסֶת.

כְּשֶׁשּׁוּב דִּינָה לֹא אֲסֵפָה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אַחַת אֶת המתגים, ונזכרה רַק בְּיוֹם רִאשׁוֹן, הִיא יָצְאָה לֶאֱסֹף אֶת הַמְּתָגִים שֶׁל הַמַּעֲלִית, אֲבָל כַּפְתּוֹרֵי הַהַפְעָלָה הָיוּ גְּלוּיִים וְהַמְּתָגִים נֶעֶלְמוּ. אַף אֶחָד בַּבַּיִת לֹא יָדַע לְאָן הֵם נֶעֶלְמוּ.

"מִי לָקַח אוֹתָם?" הִתְרַעֲמָה דִּינָה, וְחִפְּשָׂה אֶת מִי לְהַאֲשִׁים, אֲבָל לֹא הָיָה לָהּ אֶת מִי, אֶלָּא אֶת עַצְמָהּ וְהִיא לֹא מִהֲרָה לַעֲשׂוֹת זֹאת.

שׁוּלָה הִצְטָעֲרָה עַל שֶׁהַיְצִירוֹת שֶׁלָּהּ נֶעֶלְמוּ, וּבְפָנֶיהָ נִרְאֲתָה עַצְבוּת קַלָּה. הִיא הִשְׁקִיעָה זְמַן רַב בַּמְּתָגִים הָאֵלֶּה. כַּמָּה חֲבָל!

קֻפְסַת הַמְּתָגִים הָיְתָה מְלֵאָה, אֲבָל דִּינָה הֲרֵי יָדְעָה שֶׁחֲסֵרִים שָׁם אַרְבַּעַת מְתָגֵי הַמַּעֲלִית. לֹא הָיְתָה לָהּ הַרְגָּשָׁה נְעִימָה. הִיא הִתְנַדְּבָה לַפְּעֻלָּה הַזּוֹ. אַף אֶחָד לֹא מִנָּה אוֹתָהּ. הָאַחֲרָיוּת הָיְתָה כֻּלָּהּ שֶׁלָּהּ.

בְּאוֹתוֹ עֶרֶב דָּפְקָה הַשְּׁכֵנָה מֵהַקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה עַל דֶּלֶת בֵּיתָה שֶׁל דִּינָה. דִּינָה הֻפְתְּעָה לִרְאוֹת אֶת מְתָגֵי הַמַּעֲלִית בְּיָדֶיהָ.

"הֶחְלַטְתִּי לֶאֱסֹף אֶת הַמְּתָגִים לְאַחַר שֶׁכַּמָּה יְלָדִים הֵחֵלּוּ לְשַׂחֵק בָּהֶם", הִיא הִסְבִּירָה וְהוֹסִיפָה, שֶׁרָצְתָה לְהַחְזִיר אוֹתָם, אֶלָּא שֶׁאַף אֶחָד לֹא הָיָה בַּבַּיִת.

דִּינָה מִיהֲרָה לְהַחְזִיר אֶת הַמְּתָגִים לַקֻּפְסָא, וְסָגְרָה אֶת הַמִּכְסֶה הֵיטֵב בַּהֲקָלָה גְּדוֹלָה.

הַחִיּוּךְ שֶׁל שׁוּלָה לֹא נֶעְלָם מֵעֵינֶיהָ. כְּשֶׁהִגִּיעַ יוֹם שִׁשִּׁי לֹא הָיָה הַצָּרִיךְ לְהַזְכִּיר לְדִינָה מָה עָלֶיהָ לַעֲשׂוֹת עִם הַמְּתָגִים וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת נָחוּ כָּל הַמִּכְסִים בַּקֻּפְסָא שֶׁלָּהֶם.  

תגיות:סיפורי ילדים

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה