מגזין

אלו הם בניי: ראיון עם הרב יצחק דוד גרוסמן

הוא אב ל- 6,000 ילדים, ואוהב כל אחד מהם כאילו היה יחידו. בגיל צעיר הקים עם אשתו מוסדות שמצילים בני נוער כבר במשך 40 שנה. לקראת חג מתן תורה הוא משתף בקסם הטמון בילדים שלנו: ראיון עם הרב יצחק דוד גרוסמן שליט"א

| כ"ח סיון התשע"ד |
אא

"מצאתי את עצמי פוסע לעבר עיירת פיתוח קטנה בצפון, בשם מגדל-העמק, שהתאפיינה בזמנו ברמת פשיעה גבוהה ומצוקה כלכלית גדולה, היישר אל הלא נודע, חסר אמצעים ומשאבים - אך חדור אמונה ומוטיבציה להצליח למלא את ייעודי...".

אברך צעיר לימים היה הרב יצחק דוד גרוסמן שליט"א, רבה של מגדל העמק ומנכ"ל מוסדות ´מגדל אור´. חלומו היחיד היה להמשיך לדבוק ב´תורתו אמנותו´, אך אז הופיע הרגע שגרם למהפך בחייו, ולמהפכה בחייהם של אלפי ילדים בישראל.

"היה זה לאחר מלחמת ששת הימים, בדיוק בתקופה הזו - ערב חג השבועות. ביום השני לחג נפרצו חומות ירושלים, ונסללה הדרך לכותל המערבי. אני זוכר את ההתרגשות  העצומה, במיוחד בשבילי, דור שישי למשפחה ירושלמית שורשית. תמיד היה מן געגוע לכותל, וכמו כולם - לא יכולתי שלא להתפעל נוכח הניסים הגלויים שעטפו את עם ישראל משך כל המלחמה. באותו היום חדר בי כוח רצון עצום של הכרת הטוב כלפי שמיא, וחיפשתי לצאת לשליחות כלשהי. לא הייתי בטוח לאיזה כיוון אני חותר, אך המטרה הייתה ברורה: קירוב לבבות מתוך חינוך, חיוך וחסד. ניגשתי לרבי ומורי - הרבי מלעלוב זצוק"ל על מנת לקבל את ברכת הדרך. הרב´ה סמך ידיו ונתן את הסכמתו וברכתו.

תשתית למגדל של אור

בשנת 1972 הניח הרב גרוסמן את אבן היסוד לרשת מוסדות החינוך "מגדל אור". הוא לא חלם לרגע כמה גבוה ואיתן יהיה לעתיד הבניין ההוא, אם אפשר לכנותו כך. צריף קטן ומוזנח ששימש כיתת לימוד לעשרה תלמידים, רובם ככולם ממשפחות נזקקות, קשות יום, או מפורקות לגמרי. ביגיע כפיים ובמאמץ נפשי גדול הוקמה רשת מוסדות החינוך הארצית "מגדל אור" שהייתה ועודנה הבית החם לאלפי ילדים ובני נוער מכל רחבי הארץ. שם הם זוכים לקבל השכלה רחבה והכשרה מקצועית בתחומים מגוונים, ובמיוחד חום, אהבה והזדמנות שווה.

קריית החינוך המרכזית במגדל העמק שוקקת פעילות חינוכית רב-גונית, ומספקת מענה להיקף גילאים רחב של אוכלוסיית העיר וסביבתה. החל ממעונות יום, וכלה המוסדות גבוהים לבנים ובנות, עם אופציה לתנאי פנימייה. מוסדות החינוך מצוידים במיטב עזרי הלימוד ומכשור מתקדם. צוות החינוך והפנימייה רחב, וחדור מוטיבציה להצליח לקדם להמשיך את הצמיחה בעולם החינוך ולתת לכל ילד באשר הוא, את ההזדמנות להיות יכול. התוצאות משאירות רושם נפלא. יותר מ-15,000 בוגרים יצאו עד היום מהמוסדות, ביניהם רבנים, דיינים וגדולי תורה.

מהו סוד ההצלחה של הרב בחינוך?

"להאמין בהם ולהתפלל עליהם", משיב הרב גרוסמן ללא היסוס. "לתת לילד תחושה של ביטחון, של חום וקרבה - ואז כל המסכים נופלים, הדלתות נפתחות, והגישה הרבה יותר קלה. לא להמתין שיגיע הטוב ואז לתת, אלא לתת - ואז לראות כיצד מגיע הטוב. ויש הרבה טוב, במיוחד בילדים. אך כמובן שכל זה לא היה קורה לולא הברכה של הרבי, הסיעתא דשמיא, הדמעות שלנו והתפילות של ההורים".

כיצד מתמרנים בין ילדי המוסדות לילדים שבבית?

"ברוך ה´ לי יש 6,000 ילדים", מותח הרב חיוך רחב, וכל קמט בפניו מעיד על המאמץ שנעשה, וכמה הוא היה שווה. "את חמשת ילדיי גידלה אשתי - הרבנית אסתר שתחי´, שמאז ועד היום - כשלרגליה כבר מתרוצצים נכדים - לא מפסיקה לתמוך בחלום שלנו, ולוקחת בו חלק פעיל. היא בקשר אדוק עם בוגרות המוסדות, מלווה אותן לכל אורך הדרך ללימוד מקצוע, בדרכן להקמת משפחה, מטפלת במסירות נפש בכל צורך גשמי ורוחני. לפני מספר שנים פתחנו ב"ה סלון כלות מפואר ומאובזר - שמעניק בחסד שירות מקצועי וחם לכל בוגרת או כלה שזקוקה לכך, וכל זה בהתנדבות - חינם אין כסף, העיקר שיהיו מאושרות".

מה הדבר שגורם לך נחת?

"זו", הוא מנופף בידו במעטפה. "הזמנה לחתונה של בת של בוגרת שלנו. דור שני להצלחה ב"ה. בת סמינר מהטובים בארץ, בחורה איכותית שמתחתנת בעוד כחודש עם בן תורה, זו הנחת רוח האמיתית שלי. לראות איך אבני החינוך והיסודות העמוקים שהשתתנו, עוברים מדור לדור. אני לא רוצה לרגע לדמיין איך הסיפור היה נגמר אם היינו מרימים ידיים, אם לא היינו קשובים, ולא היינו משקיעים מאמצי על באותה אם, כשעוד הייתה בגילה של בתה הכלה. כל נערה ונער הם סיפור משלו, הם עולם ומלואו".

כמה רחוק מוכן הרב להסתכן למען הכלל?

"כבר לפני שנים הבנתי שבכדי למגר תופעה, חייבים לעקור אותה מהשורש. אמנם לעקור לגמרי אי אפשר לצערנו, אך לצמצם ולדכא את תופעת הנשירה למשל, ניתן בהחלט. בעבר לא נרתעתי מלהיכנס לדיסקוטקים ומועדונים אשר שימשו מקום מפגש לבני נוער, בעיקר לאלו שהידרדרו לפשע או סמים. הייתי משוחח עימם בפתיחות, ונוטע בהם תקווה כי יוכלו לחזור למוטב".
הרב גרוסמן לא חשש ללכת במסדרונות הכי קרים במקומות הכי חשוכים בארץ, ולפגוש אסירים מ"טובי" בתי הכלא בארץ. "מבחינתי כל אסיר הוא זרקור, מגדל של אור. הוא אמנם אדם שברגע אחד של שטות איבד את כל עולמו, אך עם קצת רצון טוב והרבה אמונה, הצלחנו להוציא ולשקם מתוככי בית הסוהר אסירים שהפכו לאנשים, וב"ה מספר לא מבוטל מהם עובד ופועל גדולות בתחום החינוך ברחבי הארץ".

"בנינו ערבים בעדנו"

ומה לגבי תופעת הנוער הנושר, כמו למשל צעירים דתיים שמתאספים במרכזים מסחריים סביב מסכי טלוויזיה שמשדרים טלוויזיה? "גם אני נתקלתי במקרים כאלה", משחזר הרב גרוסמן. "עברתי בסמוך, שמעתי את התרועות ולא יכולתי לדלג. נכנסתי, לרגע הם הובכו, אך מיד כשראו שלא הגעתי על תקן ´המשגיח´, החלו להיפתח אליי. שעה ארוכה ישבתי איתם שם, שמעתי לליבם. זה נזרק מהישיבה, השני נזרק מהבית, והשלישי... כל אחד עם הסיפור האישי העצוב שלו. עודדתי אותם, שרתי איתם, רקדתי איתם, פשוט הייתי שם כל כולי איתם. וכשאתה מוריד את עצמך לדרגה של מישהו אחר, ומשווה עצמך אליו - מיד הוא מעלה ומתרומם יחד אתך. זו בדיוק הנקודה שאנו מציגים ב´מגדל אור´, ועל רקע הדברים האלה הקמנו את כפר הנוער החקלאי ´זוהרים´ - פרויקט ייחודי שנוסד על מנת לתת מענה הולם לילדים האלו. עבור כל הנושרים שיצאו או הודחו ממשפחות ומסגרות לימוד, מכיוון שלא עמדו בסטנדרט והקו הישיבתי. מצד שני הם כן רוצים להשתייך ולקיים אורח חיים דתי מתוך בחירה חופשית, הם מוצאים את מבוקשם במקום שמעניק להם גם הכשרה מקצועית שכוללת תעודת בגרות, וגם סיפוק רוחני אליו הם כל כך צמאים. רק בשילוב הזה של שני העולמות, אפשר להתמודד - ואני מוסיף, חייבים להתמודד עם נשירה של הנערים לחיי ההפקר ברחוב.
"בשעת מתן תורה ביקש הקב"ה ליתן תורה לישראל. אמר להם: ´תנו לי ערבים שתקיימו את התורה´, אמרו לו: ´אבותינו ערבים בנו´, אמר להם: ´הלוואי שיעמדו בעצמן... תנו לי ערבים שאינם חייבים לי כלום... התינוקות´. מיד הביאו לו את התינוקות, אמר להם: ´ערבים אתם על אבותיכם, מפיכם אני נותן את התורה להם´, שנאמר: ´מפי עוללים ויונקים יסדת עוז, ואין עוז אלא תורה.´ שנאמר: ´ה´ עוז לעמו ייתן´. יוצא איפה שבזכות ההבטחה, הערבות של עם ישראל להעביר את התורה מבן לבן דור אחרי דור, זכינו לקבלת התורה.

"לפני שיעקב אבינו ירד להשתקע במצרים", מסיים הרב עם דוגמה מהמקורות, "שלח את בנו יהודה שיירד לפניו ויבנה להם את היסודות לבתי תלמוד, אך מדוע שלח דווקא את יהודה ולא את ראובן הבכור בבניו, או את יששכר שהיה סמל התורה? אלא שכאשר ניגש יהודה אל אחיו יוסף למלחמה כתוב: ´וייגש אליו יהודה´. כיצד ניגש יהודה למלחמה עם שליט מצרים שהייתה אז אימפריה ושלטה בכל העולם, בעוד הוא יחיד וחסר אמצעים? הרי זה נוגד כל הגיון. מסביר יהודה: ´כי עבדך ערב את הנער´. כשיצא יהודה ממצרים כדי להביא את אביו לגושן, נתן ערבות ליוסף, את אחיו הצעיר, בנימין, מחמד נפשו של יעקב אבינו, והוא מוכן לבוא במלחמה ולמסור נפשו בשביל הערב הזה, כי הוא ידע מה כוחו של ילד. אם כך, קל וחומר שצריך למסור נפש על מנת לקבל את התורה הנצחית מידי בורא עולם ולתת עבורה ערבות, ובביטחון הזה עשו ואמרו: ´בנינו ערבים בעדנו´. 

"ותפילתי בעת הזאת, ערב חג מתן תורה, שבנינו ובני בנינו יהיו ממשיכי דרכינו וירוו לנו רוב נחת יהודית אמיתית, ושנזכה כולנו, כאיש אחד בלב אחד, לקבל את התורה מתוך אהבה שלמה, יחד כל עם ישראל... נעשה ונשמע".

הנקראים ביותר
הידברות שופס

מעבר לסגולה - הרב אליהו עמר

55 לרכישה

מוצרים נוספים

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

ספר קהלת עם פירוש ’נזר חכמה’ של הרב זמיר כהן

יפה באמת

הפרשה בה נולדת

שבויות

התחושות שלי - חיים ולדר

לכל המוצרים