סיפורי ילדים

להתרגל למקום חדש

לְאַחַר שֶׁעָבַר כִּמְעַט חֹדֶשׁ מֵאוֹתוֹ בִּקּוּר, הִתְעַנְיֵן נַחוּם אִם אֶלְחָנָן הִשְׁתַּנָּה. הַאִם הִצְלִיחַ כְּבָר לְהִתְרַגֵּל לְבֵיתוֹ הֶחָדָשׁ. הַתְּשׁוּבָה לֹא מַמָּשׁ הִפְתִּיעָה אוֹתוֹ

אא

נַחוּם הִכִּיר אֶת אֶלְחָנָן בְּדֶרֶךְ לֹא שִׁגְרָתִית. אֶלְחָנָן לֹא הָיָה בֶּן גִּילוֹ, אֶלָּא קָטָן מִמֶּנּוּ בִּשְׁנָתַיִם. הֵם לָמְדוּ בְּתַלְמוּדֵי תּוֹרָה שׁוֹנִים, וְלוּלֵי הִגִּיעָה מִשְׁפַּחְתּוֹ לָגוּר בָּעִיר שֶׁבָּהּ גָּר, נַחוּם לֹא אֶת מִתְוַדֵּעַ לְאֶלְחָנָן.

הָאִמָּהוֹת שֶׁלָּהֶן הָיוּ חֲבֵרוֹת טוֹבוֹת מִימֵי בֵּית הַסֵּפֶר הַתִּיכוֹן. לְאַחַר נִשּׁוּאֵיהֶם נִפְרְדוּ שְׁתֵּי הַחֲבֵרוֹת, אֲבָל שָׁמְרוּ כָּל הָעֵת עַל קֶשֶׁר. הַחֲבֵרָה גָּרָה שָׁנִים רַבּוֹת בְּמוֹשָׁב בִּצְפוֹן הָאָרֶץ, וְלֹא מִזְּמַן הֵם עָבְרוּ לָגוּר בַּמֶּרְכָּז. אִמָּא שֶׁל נַחוּם תִּכְנְנָה לְבַקֵּר אֶת חֲבֶרְתָּהּ בַּיּוֹם בּוֹ רָצְתָה לִקְנוֹת לְנַחוּם מִכְנָסַיִם. הַבֵּן הַבְּכוֹר שֶׁלָּהּ גָּדַל בְּקֶצֶב מַרְשִׁים.

נַחוּם גָּבַהּ. שׁוּלֵי מִכְנָסָיו כְּמוֹ הִתְבַּדְּחוּ, וּבָרְחוּ מִקְצוֹת רַגְלָיו. נַחוּם קִבֵּל שְׁלֹשָׁה זוּגוֹת מִכְנָסַיִם שֶׁהָיוּ בְּמִבְצָע בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם וְאִמָּא שֶׁלּוֹ הָיְתָה מְרֻצָּה. מִשָּׁם הֵם הָלְכוּ לְבַקֵּר אֶת הַחֲבֵרָה בְּבֵיתָהּ הֶחָדָשׁ. הִיא שָׂמְחָה לִרְאוֹת אֶת אִמָּא שֶׁל נַחוּם, אַחַר שֶׁלֹּא הִתְרָאוּ זְמַן רַב, וְהִצִּיגָה אוֹתָם בִּפְנֵי בְּנָהּ אֶלְחָנָן. נַחוּם חִיֵּךְ אֶל הַיֶּלֶד, אֲבָל חָשׁ שֶׁהוּא לֹא מַחְזִיר לוֹ חִיּוּךְ דּוֹמֶה. זֶה הָיָה מַשֶּׁהוּ מְאֻלָּץ מִדַּי. כְּאִלּוּ הוּא הָיָה עָצוּב, מֻטְרָד מִמַּשֶּׁהוּ אוֹ שְׁנֵיהֶם יַחַד.

נַחוּם הָיָה יֶלֶד חַבְרוּתִי שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ בְּעָיָה לְהִתְחַבֵּר עִם אֲחֵרִים, וְלֹא מְשַׁנֶּה אִם הָיוּ בֵּינֵיהֶם דְּבָרִים מְשֻׁתָּפִים אוֹ לֹא. גַּם הֶבְדְּלֵי גִּילִים לֹא הִפְרִיעַ. עַתָּה, לְמוּל אֶלְחָנָן, הוּא חָשׁ מְבֻלְבָּל. יְלָדִים אוֹהֲבִים לְשַׂחֵק זֶה עִם זֶה, אֲבָל נִרְאֶה הָיָה לוֹ שֶׁאֶלְחָנָן לֹא מִתְכַּוֵּן לְשַׁתֵּף אִתּוֹ פְּעֻלָּה בְּמִשְׂחָק כָּלְשֶׁהוּ. נַחוּם צָדַק. אֶלְחָנָן חָזַר לַמִּרְפֶּסֶת אוֹתָהּ עָזַב בְּשֶׁל קְרִיאָתָהּ שֶׁלֹּ אִמּוֹ לָבוֹא וּלְבָרֵךְ אֶת הָאוֹרְחִים.

הָאִמָּהוֹת שָׁקְעוּ בְּשִׂיחָה. נַחוּם עָמַד לְבַדּוֹ רֶגַע אֶחָד בַּסָּלוֹן הַקָּטָן. אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהַבִּקּוּר שֶׁלָּהֶם יִהְיֶה קָצָר, לֹא הָיָה מְנַסֶּה לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ בָּרְגָעִים הָאֵלֶּה, אֲבָל הוּא יָדַע שֶׁהַשִּׂיחָה בֵּין הָאִמָּהוֹת תֶּאֱרַךְ זְמַן מָה, וְלָכֵן הֶחְלִיטוּ לָגֶשֶׁת לַמִּרְפֶּסֶת בְּעִקְבוֹת אֶלְחָנָן. אוּלַי יוּכַל לְשַׂחֵק אִתּוֹ עַד שֶׁהַבִּקּוּר יִסְתַּיֵּם.

אִם חָשַׁב שֶׁאֶלְחָנָן עָסוּק בְּמִשְׂחָק כָּלְשֶׁהוּ, הֲרֵי שֶׁטָּעָה. הוּא פָּשׁוּט יָשַׁב עַל אֶדֶן הַמִּרְפֶּסֶת, וְהִבִּיט הַחוּצָה בִּשְׁתִיקָה.

"מַשֶּׁהוּ מְעַנְיֵן?" נִסָּה נַחוּם מִשְׁפָּט פְּתִיחָה לְהַתְחִיל בְּשִׂיחָה.

אֶלְחָנָן מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו.

"שׁוּם דָּבָר!" אָמַר בְּיֹבֶשׁ, וְלֹא הֵסִיט אֶת מַבָּטוֹ מֵהַסְּבִיבָה שֶׁבַּחוּץ.

נַחוּם הִתְיַשֵּׁב גַּם הוּא עַל הָאֶדֶן הָרָחָב. לֹא הָיָה שׁוּם דָּבָר מְיֻחָד בְּמַה שֶׁנִּשְׁקַף לְעֵינֵיהֶם. כְּבִישׁ וּמְכוֹנִיּוֹת שֶׁנָּסְעוּ בּוֹ, אֲנָשִׁים שֶׁהָלְכוּ לְכָל מִינֵי מְקוֹמוֹת, אִמָּהוֹת עִם עֶגְלוֹת יְלָדִים, בִּנְיָנִים פְּשׁוּטִים וְהַרְבֵּה יוֹנִים שֶׁטִּיְּלוּ עַל הַגַּגּוֹת, מִתְעוֹפְפוֹת מִדֵּי פַּעַם וְנוֹחֲתוֹת עַל כַּבְלֵי עַמּוּדֵי הַחַשְׁמַל.

מַרְאוֹת שִׁגְרָתִיִּים לַחֲלוּטִין.

"הַבַּיִת שֶׁלָּכֶם יָפֶה!" הֶחְמִיא נַחוּם. אֶלְחָנָן כִּוֵּץ אֶת שְׂפָתָיו, וְנִרְאֶה שֶׁהוּא לֹא מְרֻצֶּה.

מַשֶּׁהוּ מַטְרִיד אוֹתוֹ, הֵבִין נַחוּם. הוּא לֹא מְשַׁתֵּף אִתּוֹ פְּעֻלָּה, וּמִצִּדּוֹ הֲכִי טוֹב לְהַמְשִׁיךְ לָשֶׁבֶת בַּמִּרְפֶּסֶת וְלִבְהוֹת בְּמַה שֶׁקּוֹרֶה בַּחוּץ, גַּם אִם אֵין שָׁם מַשֶּׁהוּ מְעַנְיֵן. נַחוּם עוֹד נִסָּה לְהִתְחַבֵּר אֶל אֶלְחָנָן בְּעוֹד כַּמָּה שְׁאֵלוֹת קַלּוֹת, כְּמוֹ: בֶּן כַּמָּה הוּא, וְהֵיכָן הוּא לוֹמֵד. הוּא קִבֵּל תְּשׁוּבוֹת קְצָרוֹת. אֶלְחָנָן לֹא פִתֵּחַ אִתּוֹ שִׂיחָה. הָיוּ הַרְבֵּה דַּקּוֹת שֶׁל שֶׁקֶט בֵּינֵיהֶם, וְנַחוּם תָּהָה מָה הַבְּעָיָה שֶׁאֶלְחָנָן מִתְמוֹדֵד אִתָּהּ. הָיָה בָּרוּר שֶׁמַּשֶּׁהוּ עוֹבֵר עָלָיו.

הוּא צָדַק. אִמָּא שֶׁלּוֹ סִפְּרָה שֶׁהַמַּעֲבָר שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ מֵהַמּוֹשָׁב לָעִיר, קָשֶׁה לְאֶלְחָנָן מְאֹד. הוּא לֹא אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם הָרוֹעֵשׁ וְהַשּׁוֹנֶה כָּל כָּךְ מֵהָאֲוִירָה שֶׁהָיְתָה בַּמּוֹשָׁב. יֵשׁ לוֹ קְשָׁיֵי מַעֲבַר לֹא קַלִּים. הוּא מְמַעֵט לָצֵאת מֵהַבַּיִת, וְכִמְעַט אֵינוֹ מְשַׂחֵק עִם הַחֲבֵרִים הַחֲדָשִׁים שֶׁבַּכִּתָּה שֶׁלּוֹ.

"הוּא בֶּאֱמֶת נִרְאָה עָצוּב", סִפֵּר נַחוּם לְאִמּוֹ, "נִסִּיתִי לְשׂוֹחֵחַ אִתּוֹ, אֲבָל לֹא מַמָּשׁ הִצְלַחְתִּי".

"אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁהַזְּמַן יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ", יִחֲלָה אִמָּא שֶׁל נַחוּם, "אֶלְחָנָן יִתְרַגֵּל לַסְּבִיבָה הַחֲדָשָׁה, וְיַחֲזֹר לְעַצְמוֹ.

לֹא קַל לְהִתְרַגֵּל לִדְבָרִים חֲדָשִׁים, וּבְוַדַּאי לִמְגוּרִים בְּמָקוֹם חָדָשׁ שֶׁלֹּא מַזְכִּיר אֶת הַמָּקוֹם בּוֹ גַּרְתָּ.

בַּזְּמַן שֶׁחָלַף מֵאָז הִגִּיעוּ לָעִיר לֹא הִשְׁפִּיעַ עַל אֶלְחָנָן. הוּא לֹא אָהַב אֶת הַמָּקוֹם הֶחָדָשׁ, וְנוֹתַר עָצוּב וְשָׁקֵט, וּבְעִקָּר מְסֻגָּר. נַחוּם הָיָה חוֹשֵׁב עָלָיו מִדֵּי פַּעַם, לַמְרוֹת שֶׁלֹּא הָיָה בֵּינֵיהֶם שׁוּם קֶשֶׁר. הוּא רִחֵם עַל אֶלְחָנָן, וּדְמוּתוֹ הָעֲצוּבָה יוֹשֶׁבֶת בַּמִּרְפֶּסֶת, עָלְתָה מִדֵּי פַּעַם בְּרֹאשׁוֹ. מִסְכֵּן!...

לִפְעָמִים הָיָה רוֹצֶה לַעֲזֹר לוֹ, אֲבָל לֹא יָדַע אֵיךְ. אֶלְחָנָן מַעֲדִיף אֶת בֵּיתוֹ הַקּוֹדֵם עַל פְּנֵי זֶה הֶחָדָשׁ, וְאִם אֶפְשָׁר הָיָה לַחֲזֹר לְשָׁם, הוּא הָיָה עוֹשֶׂה זֹאת מִיָּד. זֶה הָיָה פּוֹתֵר אֶת הַהַרְגָּשָׁה הַקָּשָׁה שֶׁהוּא חַי בָּהּ, אֲבָל אֶת זֶה אִי אֶפְשָׁר הָיָה לַעֲשׂוֹת. זוֹ הָיְתָה עֻבְדָּה מֻגְמֶרֶת, וְהוּא סֵרֵב לְהִתְרַגֵּל אֵלֶיהָ.

לְאַחַר שֶׁעָבַר כִּמְעַט חֹדֶשׁ מֵאוֹתוֹ בִּקּוּר, הִתְעַנְיֵן נַחוּם אִם אֶלְחָנָן הִשְׁתַּנָּה. הַאִם הִצְלִיחַ כְּבָר לְהִתְרַגֵּל לְבֵיתוֹ הֶחָדָשׁ. הַתְּשׁוּבָה לֹא מַמָּשׁ הִפְתִּיעָה אוֹתוֹ. אֶלְחָנָן עֲדַיִן בִּשְׁלַבֵּי הַקְּלִיטָה. הוּא מַמְשִׁיךְ לְהִשָּׁאֵר בַּבַּיִת, וְלֹא לָצֵאת לְשַׂחֵק עִם חֲבֵרָיו הַחֲדָשִׁים.

"זֶה מַדְאִיג!" חָשַׁב נַחוּם. יֶלֶד שֶׁלֹּא רוֹצֶה חֶבְרָה שֶׁל יְלָדִים. צָרִיךְ לַעֲזֹר לוֹ!

"יָפֶה, יָפֶה!" גִּחֵךְ לְעַצְמוֹ.

אֶלְחָנָן לֹא רוֹצֶה לְהִתְחַבֵּר אֵלֶיךָ, אַז מָה תּוּכַל לַעֲשׂוֹת? אַתָּה בְּסַךְ הַכֹּל יֶלֶד.

זֶה הָיָה קוֹל אֶחָד שֶׁדִּבֵּר, אֲבָל קוֹל אַחֵר אָמַר: נָכוֹן! אַתָּה יֶלֶד. אֲבָל מִי אָמַר שֶׁאַתָּה לֹא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ?

הָרָצוֹן לַעֲזֹר לְאֶלְחָנָן גָּבַר מִיּוֹם לַיּוֹם, עַד שֶׁנַּחוּם הֶחְלִיט לְנַסּוֹת. אִמָּא שֶׁלּוֹ עוֹדְדָה אוֹתוֹ, וְדִבְּרָה עִם אִמּוֹ הַמֻּדְאֶגֶת שֶׁל אֶלְחָנָן. שְׁתֵּיהֶן תָּמְכוּ בְּנַחוּם.

"הַלְוַאי שֶׁיַּצְלִיחַ!" קִוְּתָה אִמּוֹ שֶׁל אֶלְחָנָן. אָמְרוּ לָהּ שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, אֶלְחָנָן יִתְרַגֵּל לַמַּעֲבָר הַזֶּה, אֲבָל זֶה אוֹרֵךְ זְמַן רַב, וּבֵינְתַיִם לְאֶלְחָנָן שֶׁלָּהּ לֹא טוֹב.

נַחוּם הִתְעַנְיֵן בְּמַה אֶלְחָנָן אוֹהֵב לְשַׂחֵק, וּכְשֶׁבָּא לְבַקֵּר אוֹתוֹ הֵבִיא לוֹ שַׂקִּיק שֶׁל גֻּלּוֹת יָפוֹת, לְאַחַר שֶׁאִמּוֹ שֶׁל אֶלְחָנָן אָמְרָה לוֹ שֶׁהוּא אוֹהֵב לְשַׂחֵק בָּהֶן. אֶלָּא שֶׁמֵּאָז שֶׁהִגִּיעוּ לַבַּיִת הֶחָדָשׁ, הוּא הִפְסִיק לְשַׂחֵק אִתָּן, כִּי קָשֶׁה לְשַׂחֵק בְּגֻלּוֹת עַל רִצְפָּה. הֲכִי מַתְאִים וְנוֹחַ הֵם הַחוֹלוֹת, אֲבָל אֶת זֶה אֶפְשָׁר הָיָה לְהַשִּׂיג רַק מִחוּץ לַבַּיִת, וְאֶלְחָנָן כָּאָמוּר, כִּמְעַט וְלֹא יָצָא מִבֵּיתוֹ.

הוּא הִבִּיט בְּשַׂקִּיק הַגֻּלּוֹת שֶׁקִּבֵּל, וְנִרְאֶה הָיָה שֶׁהוּא מְרֻצֶּה.

"רוֹצֶה לְשַׂחֵק?" נִסָּה נַחוּם לְדַרְבֵּן אִתּוֹ, אֲבָל אֶלְחָנָן אָמַר: "אוּלַי בְּפַעַם אַחֶרֶת". וְנוֹתַר לָשֶׁבֶת עַל אֶדֶן חַלּוֹן הַמִּרְפֶּסֶת הַגָּדוֹל.

נַחוּם נִסָּה שׁוּב.

"אַז אוּלַי נְשַׂחֵק בְּמַשֶּׁהוּ אַחֵר?"

אֶלְחָנָן הִבִּיט בּוֹ לְרֶגַע קָצָר, כְּאִלּוּ הִתְלַבֵּט מָה לְהָשִׁיב, וְאָז אָמַר: "אַתָּה אוֹהֵב מוֹנוֹפּוֹל?"

"כֵּן!" הִנְהֵן נַחוּם בְּמֶרֶץ, "אֲבָל אֲנִי לֹא כָּל כָּךְ טוֹב בְּזֶה".

"לִי דַּוְקָא הוֹלֵךְ לֹא רַע!" עָלָה חִיּוּךְ קַל עַל שְׂפָתָיו שֶׁל אֶלְחָנָן.

"בּוֹא נִרְאֶה!" הִתְרִיס נַחוּם בִּצְחוֹק.

שְׁנֵיהֶם שִׂחֲקוּ זְמַן רַב.

קוֹנִים בָּתִּים וּנְכָסִים מֻפְתָּעִים מִמְּשִׂימוֹת מְשֻׁנּוֹת, וְנִקְנָסִים בִּסְכוּמֵי כֶּסֶף גְּבוֹהִים. אֶלְחָנָן נֶהֱנָה, וְנִחוּם הָיָה מְרֻצֶּה מֵהִתְפַּתְּחוּת הָעִנְיָנִים.

"אִם תִּרְצֶה לְשַׂחֵק בְּגֻלּוֹת, נוּכַל לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּחֻרְשָׁה הַקְּטַנָּה", הִצִּיעַ לְאֶלְחָנָן, כְּשֶׁאָסְפוּ אֶת חֶלְקֵי הַמִּשְׂחָק בְּסִיּוּם מְהַנֶּה.

"חֻרְשָׁה?" הִתְרוֹמֵם רֹאשׁוֹ שֶׁל אֶלְחָנָן, וְכָל כֻּלּוֹ פְּלִיאָה גְּדוֹלָה. "יֵשׁ בָּעִיר הַזּוֹ חֻרְשָׁה?"

"כֵּן!" הִבְטִיחַ נַחוּם, "לֹא רָחוֹק מִכָּאן!"

הוּא יָדַע שֶׁהַיֶּלֶד שֶׁגָּדַל בְּמוֹשָׁב רָגִיל הָיָה לִהְיוֹת מֻקָּף בַּהֲמוֹן יָרֹק, וְהָעִיר הַזֹּאת הָיְתָה הַהֵפֶךְ מֵהַסְּבִיבָה שֶׁאָהַב. הַחֻרְשָׁה, כָּךְ חָשַׁב, תּוּכַל לְהַחְזִיר אֵלָיו מְעַט מִנִּיחוֹחוֹ שֶׁל הַטֶּבַע הַהוּא שֶׁהָיָה לוֹ. כַּמָּה שֶׁהוּא צָדַק.

בַּכְּנִיסָה הַצְּפוֹנִית שֶׁל הָעִיר, מַמָּשׁ סָמוּךְ לַכְּבִישׁ הָרָאשִׁי, מֶרְחָק רְחוֹב אֶחָד מִבֵּיתוֹ הֶחָדָשׁ, הִמְתִּינָה לְאֶלְחָנָן חוֹרֶשֶׁת עֲצֵי אֹרֶן. חֻרְשָׁה קְטַנָּה, אֲבָל מְלֵאָה בְּטֶבַע. כְּאִלּוּ נִטְעָה הַפִּנָּה הַזּוֹ בִּמְיֻחָד בִּשְׁבִיל אֵלֶּה שֶׁלֹּא יְכוֹלִים לְהִתְרַגֵּל לָעִיר הַסּוֹאֶנֶת, כָּמוֹהוּ.

קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ עֲדִינוֹת חָדְרוּ מִבַּעַד עַנְפֵי הַמַּחַט אֶל הַקַּרְקַע הַמְּרֻצֶּפֶת עָלִים מַחֲטָנִיִּים יְבֵשִׁים, וְנָגְעוּ גַּם בַּפָּנִים הַקְּטַנּוֹת שֶׁל שְׁנֵי יְלָדִים. גֻּלּוֹת קְטַנּוֹת נֶהֶדְפוּ בְּמַכּוֹת אֶצְבַּע קַלּוֹת, פָּגְעוּ זוֹ בְּזוֹ, וְנִכְנְסוּ לְבוֹרוֹת קְטַנִּים.

"אֶפְשָׁר לָבוֹא לְכָאן גַּם מָחָר?" שָׁאַל אֶלְחָנָן, וְקוֹרַת רוּחַ חֲגִיגִית עַל פָּנָיו.

"בְּוַדַּאי!" אִשֵּׁר נַחוּם, "אֲבָל צָרִיךְ לִשְׁאֹל אֶת אִמָּא שֶׁלְּךָ!"

הַמָּקוֹם הָיָה לְאֶלְחָנָן כִּרְפוּאָה לַקֹּשִׁי שֶׁהָיָה לוֹ, זְמַן רַב עָבַר עַד שֶׁהוּא הֵחֵל לְהִתְרַגֵּל לְבֵיתוֹ הֶחָדָשׁ בָּעִיר, כְּשֶׁהוּא מְבַקֵּר מֵעֵת לְעֵת אֶת הַחֻרְשָׁה עִם כַּמָּה חֲבֵרִים, וְעִם חָבֵר אֶחָד גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁהָיָה לַחֲבֵרוֹ הַטּוֹב. 

תגיות:סיפורי ילדיםהרגל

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה