לאישה

הרבנית של הרדיו: ראיון עם אילנה עדני

לילדה המוכשרת היה ברור שיום אחד היא תהיה זמרת ואף תשיר באירוויזיון, אלא שהיהדות היתה נדמית בעיניה כמחסום. היום, בהיותה זמרת, מפיקה וקריינית מוצלחת ברדיו, היא מבינה עד כמה היא טעתה. ראיון מחזק עם אילנה עדני

| ח' כסלו התשע"ד |
אא

לאילנה עדני אין זמן. בגיל שלושים בלבד כבר יש לה רזומה מעורר התפעלות. בעברה, כבר בגיל 23, הספיקה עדני לשחק ב ´מגרש של הגדולים´  כדוברת ויועצת תקשורת של אישי ציבור, ח"כים וכדומה. זאת מיד לאחר שהספיקה לעשות תואר ראשון בתקשורת ציבורית, קולנוע ומדעי המדינה, ובנוסף תעודה ורישיון הוראה בתקשורת, כשבתחילת הדרך התפרנסה כמורה ומגישה לבגרויות בתקשורת וקולנוע. מלבד זאת, כבר כסטודנטית הספיקה לעבוד כתחקירנית ומפיקה בערוץ ´תכלת´ (שהיה ערוץ בעל רוח מסורתית, כמעט ראשון מסוגו, שנסגר לבסוף) וכעיתונאית במקומונים שונים באזור המרכז. היום היא מפיקה ועורכת תוכן מוערכת ברדיו 91 FM ובמקביל מופיעה כזמרת מבוקשת לפני נשים ונערות ברחבי הארץ, במקומות הרבים אליהם היא מוזמנת ל- ערבי נשים, אולפנות, בנות מצווה, הפרשות חלה, סמינרים, מסיבות כלה, נופשי נשים , חינות ועוד.

בתוך כל זה, עדני מנהלת גם קריירה תובענית כאם לשלושה ילדים קטנים. "לפעמים אני ישנה רק שעה בלילה", היא מספרת מבלי להצטער, ואולי יש לומר, בנימה של סיפוק משהו. "אני חוזרת לפעמים מהופעות מאוחר בלילה, וכבר בשבע בבוקר צריכה להתייצב בתחנת הרדיו ליום עבודה, ואז בצהריים לחזור אל הילדים, להספיק לתקתק את הבית, לבשל, לנקות, להשקיע בהם תשומת לב, להיות קצת עם בעלי והופס - נגמר היום, או שעוד הופעה מגיעה ואני צריכה להתארגן ולצאת. אני מנצלת כל רגע פנוי. לא תראי אותי בחיים יושבת רגל על רגל".

אילנה עדני נולדה כאילנה באבאיוב וגדלה בבית בוכרי מסורתי. "אני טוענת שאין דבר כזה בית בוכרי חילוני", היא מסבירה. "בוכרים במנטאליות שלהם, הם מאוד שמרנים ומאוד שומרי מסורת. אמא שלי למשל לא מכסה את ראשה, אבל היא באמת אחת הנשים הצדיקות שאני מכירה. יש בה צניעות פנימית, ברור לה מאליו שהיא לא אמורה לשוחח עם גברים, היא גם לעולם לא תלבש בגד חשוף ותמיד מחנכת אותנו לשמור שבת ולהיות אנשים טובים יותר. בכלל, שמת לב שלהרבה בוכרים יש שפם? אני לא יודעת את הסיבות של כולם, אבל הסיבה שלאבא שלי יש שפם ממש מצמררת... פעם שאלתי את אבא שלי אם לא נמאס לו לפעמים מהשפם שלו, ופתאום גיליתי סיפור מדהים- אבי גדל ברוסיה בתקופה שהייתה קומוניסטית, ואסרה מכל וכל כל התגלמות של יהדות ושמירת מצוות. יום אחד, בתקופה של חג הפסח, כשהוא כבר היה נער, הוא לא הגיע לבית הספר כמה ימים בגלל החג, וכשהוא חזר, אחד הילדים בכיתה צחק עליו שבגלל שהוא יהודי הוא בטח הכין מצות לחג מדם של ילדים נוצריים, כמו כל היהודים. אבא שלי התעצבן ורב איתו, והילד פשוט פצע אותו מעל השפה העליונה, והשפם בעצם מטשטש את הצלקת של אבי... כמו כן, סבא של אבא שלי עמנואל באבאיוב היה אסיר בכלא בסיביר כי העיז לפתוח את בית הכנסת כשהמשטר אסר זאת , אך הוא זכה להיות ממקימי בית הכנסת בשכונת הבוכרים בו התפללו הרב יצחק כדורי זצ"ל והרב עובדיה יוסף זצ"ל.

ברוח זו התגלגלה עדני כילדה וכנערה מתבגרת. היא התחנכה במוסדות דתיים, ובתיכון אף למדה בכיתת אולפנה חזקה מבחינה רוחנית. בהמשך הדריכה בתנועת בני עקיבא ואף הייתה לאחת ממקימי סניף בני עקיבא המופרד הראשון בישראל, שנפתח בעיר חולון. אבל לקראת סיום כיתה י"ב, כעס גדול כלפי היהדות החל למלא אותה. "כבר כילדה, היה לי ´חיידק במה´", היא מגוללת. "תמיד קיבלתי סולואים ותפקידים ראשיים, תמיד רקדתי ושרתי. האהבה הכי גדולה שלי היא השירה ותמיד חלמתי להיות זמרת, וכשהתבגרתי פתאום התפכחתי להבין את ההלכה ´קול באישה ערווה´ וחשבתי שאיבדתי את היכולת להגשים את החלום שלי לנצח. התאבלתי עליו. הייתי דתייה למראית עין, אבל עמוק בפנים היה קשה לי עם הדת. הייתי דתייה שכועסת על הדת, כי הרגשתי שלא נותנים לי לשיר, וכל הכעס היה מופנה כלפי הגורם לו מבחינתי - היהדות".

כשהגיע צו הגיוס שלה, החליטה עדני למרות הכל שהיא הולכת בעקבות החלום שלה וניגשה לאודישנים ללהקה צבאית, מבלי לספר לאף אחד. "זה היה כמו שהיום בערך יש את בהלת ´כוכב נולד´. אז היה מאוד קשה להתקבל ללהקה הצבאית, ומי שכבר זכה להתקבל, ידע שכשהוא ישתחרר - ייפתחו לפניו כל השערים האפשריים ונכונה לו דרך אמנותית אמיתית".

המסר מעפרה חזה ז"ל

את האודישנים צלחה עדני בסופו של דבר, אולם עם השמחה על כך, עמוק בפנים משהו החל להציק לה. מחד, הרגישה עדני שזה עכשיו או לעולם לא, ומאידך, כאדם דתי מאמין, הרגישה שהיא חוטאת לאמת הפנימית שלה ועושה משהו שמנוגד בתכלית לעולם הערכים שלה. "תמיד גם נורא רציתי להקים בית יהודי ולהביא ילדים, וידעתי שאני רוצה להתחתן בגיל צעיר, עם בחור ירא שמים אמיתי, איכותי. וידעתי שבחור רציני ואמיתי לא ירצה אותי אם הוא ישמע שהייתי בלהקה הצבאית. אני חושבת שגם פחדתי ´להתחתן עם המוזיקה´, זה אומר להישאב כל כך חזק לקריירה מוזיקלית עד שאני אזנח את החלום לחיי משפחה ואזכר בו רק בגיל מאוחר".

בלילה שלפני המיונים האחרונים ללהקה, עפרה חזה שהייתה מושא ההערצה הגדול ביותר של עדני נפטרה, ונסיבות מותה והשמועות סביבן הציקו לאילנה מאוד. "כל הלילה לא נרדמתי ממחשבות ובמעט זמן שנרדמתי חלמתי חלום שהשפיע עלי מאוד ושינה את החלטתי...". עפרה ז"ל הופיעה לה בחלום ,כשהיא לבושה בשמלה לבנה, ומנסה להגיע לילדה קטנה ויפיפייה, לבושה בשמלה לבנה אף היא, אולם כל הניסיונות שלה להגיע לאותה ילדה - משום מה עולים בתוהו, ועפרה חזה צועקת לעדני ברקע: ´תחשבי על זה! תחשבי על זה טוב!´".

בשלב זה עוד לא הבינה עדני לעומק את משמעות החלום, אולם הוא הותיר בה רושם רב ובעקבותיו, כבר ביום המחרת התייצבה ברבנות והצהירה על היותה דתייה. "בהמשך, הגיע אליי הספר ´מכתבים לעפרה´, שבצלאל אלוני, מי שהיה המנהל האישי של עפרה, הוציא לאחר מותה. בספר מוזכר כמה קושי היה לה בלהביא ילדים, ואיזו כמיהה עמוקה הייתה לה לכך. הזדעזעתי לקרוא למשל, שבזמן שהיא שרה את הפסקול של הסרט ´נסיך מצריים´, בשעה שרצו שהיא תתרגש - פשוט דחפו לה תינוק לידיים, ועפרה, רק מהכאב וההתרגשות התחילה לבכות תוך כדי שהיא שרה, ואחר כך יצאה מהחדר נסערת וצעקה לאלוני: ´מה שווה כל הקריירה וכל הכסף שיש לי, אם אני לא יכולה לרוץ בבית סביב תינוקת אחת מתולתלת?!´, ואז נפלה בי ההכרה, הכי עמוק שאפשר: אני לא צריכה לוותר על החלום להיות אמא, וגם לא על החלום לשיר. אם ה´ ירצה שאני אשיר - הוא ישלב לי ביניהם, כי הוא זה שהביא לי את האהבה לכך".

קצת אח"כ, ובדיוק כמו שחלמה, כבר נישאה עדני לבחור אותו הכירה מימי ההדרכה ב´בני עקיבא´. מיד אחר כך נשאבה למסלול לימודים של תואר בתקשורת, אותו שילבה עם חיי המשפחה. בהמשך כבר הפגינה את כישוריה בתפקידים שונים, ביניהם עיתונאית ודוברת בעולם הפוליטיקה והתקשורת. "כשהייתי בפוליטיקה נחשפתי לדברים שהכעיסו אותי ב-2 העולמות, אבל גם בעולם שהוא לכאורה "נאור" (כך לפחות חשבתי) גיליתי צביעות על אף הפתיחות... למשל  ´הדרת נשים´ ביהדות. ומה עם הדרת דתיים לפעמים? ומה עם מעמד האישה שהם כל כך צועקים עליו, וכל כך מקולקל אצלם? שמשתמשים בנשים, שהן ביהדות הדבר הכי יקר בעולם, לפרסומות וכמו חפץ במקרים מסוימים, ואין צורך להרחיב את הדיבור. כואב לי הפער בין איך שהתקשורת מציירת את היהדות, למה שהיא באמת".

תקשורת כשליחות

אולי כחלק מכך, בשבע השנים האחרונות, ממלאת עדני תפקיד מרכזי דווקא ברדיו חילוני מצליח, רדיו  FM91, כעורכת תוכן ומפיקה בכירה, שאמונה על תכניות עם רייטינג גבוה מאוד ברדיו. לדברי עדני, מסתבר שהמעוז החילוני שבו בחרה לעבוד, משמש מבחינתה דווקא כטריגר לבניית האישיות שלה. "מאז נכנסתי לרדיו לב המדינה חלה בי התחזקות, הן במראה החיצוני והן בביתי (זה לא פשוט לעבוד בתקשורת חילונית כשאין לי טלוויזיה בבית...). ההסבר שלי לכך הוא שכשאת נכנסת למקום כל כך חילוני, את כל כך מפחדת שזה ישפיע עלייך ויגרום לך לאבד את הזהות הדתית שלך, אז את מחזקת אותה יותר ויותר. אם הייתי עובדת בסביבה דתית, אולי הייתי משהו יותר בינוני, אבל כשאני צריכה לייצג את היהדות שלי אני נהיית "אריה´".  עדני אף משתדלת להשתמש במעמד שלה דווקא כדי לקרב כמה שיותר יהודים, משתדלת לטפטף מעת לעת קצת יהדות. כך למשל, כשישנה משבצת יהדות בחגים ולפני שבתות, היא משתדלת להעלות לשידור רבנים גדולים ובהם הרב מאיר לאו, הרב שמואל רבינוביץ´, הרב זמיר כהן, הרב יצחק פנגר ועוד.. כדי לתת למאזינים קצת רקע ומשמעות רוחנית ליום. אך בין כל היתרונות, מסתבר שיש גם קשיים.

"לפעמים החזות הדתית שלי מזיקה כביכול... יש אנשים שזורקים הערות שאני קיצונית אולי, ואף פרימיטיבית קצת...  ועד היום יש ימים קשים שאני חוזרת בוכה הביתה מהניסיונות שעוברים עליי פה. קורה שאני גם אומרת לא, לכל מיני דברים שנוגדים את הערכים שלי, ולשמחתי הרבה מאוד מכבדים אותי על כך. למשל: כשאני מסדרת את הכיסוי בחדר השירותים ובנות מתעשיית המוסיקה והבידור פוגשות אותי, הן בשוק מההקרבה שבכיסוי השיער ולא מבינות – ´איך את מסוגלת לכסות כזה שיער? את לא נורמאלית!´ הן מצהירות... אך כשאני מסבירה שזה אכן קשה אך מונה לפניהן את הסיבות והשכר, זה פתאום נשמע להן הגיוני... ויש כאלה שאפילו רוצות למדוד, ומחמיאות לי ש´הלוואי וכל הדתיים היו כמוך´... אז אני אומרת ´כולם כמוני, רק שבתקשורת קשה לראות זאת...´. גם כשנשים מוכרות ומשפיעות מאוד בעולם המוסיקה והבידור שומעות את החומרים המוסיקליים שלי וצופות בהופעות שלי, הן מיד אומרות בחצי הלם ´את ממש פספוס ... ואני משיבה ´רווח לעולם הנשים...´ אבל באופן כללי אפשר לומר שהפכתי להיות סוג של ´הרבנית של הרדיו´. אני פוגשת מוזיקאיות ונשות תקשורת שהקשר בינן לבין היהדות מקרי בהחלט והן פותחות את הלב, מדברות ומחפשות ישועות כמו כולם. גם בעולם הזוהר לא הכל נוצץ. כמו שחשבתי... אחרי שהן לומדות להכיר אותי הן שואלות על מזוזות, הפרשת חלה, מקווה ועוד. מתחילות לקרוא תהילים, לומר נשמת כל חי, וכל דבר קטן כזה מחבר אותן. הנה, רק הערב צריכה לבוא אליי מישהי מהעבודה שמשתוקקת לעשות איתי הפרשת חלה. מבחינתי השליחות בתקשורת חשובה ותורמת לא מעט לאחדות ישראל, כאשר בימים אלו היא חשובה כפליים".

עדני מוסיפה, שבמסגרת העבודה שלה, היא פוגשת אינספור מוזיקאים ומפורסמים שמנהלים מעין ´חיים כפולים´: לכאורה, הם נראים חילונים לחלוטין, אולם בזמן שהם רחוקים מאור המצלמות, הם מנהלים בסתר אורח חיים דתי ורבים מהם הם אפילו צופים אדוקים של ערוץ הידברות. "פעם למשל פגשתי מישהו ממש מוכר, שלא שם לב ובטעות השתרבבה לו ציצית מהבגד. הייתי בהלם וכששאלתי אותו על כך, הוא מיד הכניס אותה פנימה בחשש וביקש שאשמור את הדבר בסוד. הם כולם יודעים את האמת. אני נפגשת ברדיו עם אמנים שממלאים את קיסריה, ובשיחות בין לבין הם מדברים על הקהל שלהם ואני קצת על שלי. אז יש כאלה שמפרגנים ואפילו אומרים שיש מה לקנא בי... ואני שואלת ´בי? עם כל הקשיים שבהופעות רק לנשים?´ והם משיבים שאני רואה זוגות עיניים שלוקחות איתן משהו הביתה שעלול לשנות את חייהן, ושאני אחרי הופעה חוזרת לחיים מלאי משמעות ותוכן, לבית, לילדים, לאקשן של החיים...  הם מקסימום חוזרים לפלזמה 50 אינץ´ וגם אם יש להם משפחה וילדים הם לרוב לא איתם. ´את לפחות זוכה לראות את הקהל שלך, ואת העיניים של הנשים בקהל שלך, בהופעות ההמוניות שלנו הכי הרבה שאנחנו רואים זה רק את הפרוז´קטורים המסנוורים מולנו´, הם אומרים. לא קלים הם חיי האומן, מלאים בתהפוכות חיצוניות ופנימיות, במיוחד כשאתה לא אדם מאמין. אבל דווקא מתוך העבודה ברדיו היום אני יודעת יותר טוב מתמיד כמה טוב שבחרתי באורח חיים יהודי חסר פשרות. חלמתי על אירוויזיון, אבל ה´ לא ויתר עליי - ושם אותי דווקא ברדיו לראות שזה לא תמיד נוצץ כמו זהב ".

מביאה את קיסריה, רק בקדושה

לפני מספר שנים, כשהייתה סטודנטית, נחשפה עדני באחת הספריות, תוך כדי לימודים, לספר יהודי דתי עתיק שנקרא ´סוד השירה´, שם קראה דברים גבוהים מאוד על השירה. כך למשל, קראה שהיכל הנגינה הוא ההיכל הקרוב ביותר לכיסא הכבוד, אחרי היכל התשובה, ושלעתיד לבוא, כשייבנה בית המקדש - נשים ישירו בו, וזאת לאחר שיתבטל היצר הרע מן העולם. נוסף לכך, היא קראה שם שאדם שקיבל כשרון כלשהו מאת ה´ - זה לא סתם, זה חלק מהתיקון שלו והוא חייב להשתמש בו ולנצל אותו, אחרת יתבעו אותו על כך אחרי מאה ועשרים. מהר מאוד היא הבינה שאין זה צירוף מקרים, ואחרי עידוד רב לו זכתה גם מצד בעלה - החליטה סופסוף לעשות את הצעד המיוחל.

לפני כשלוש שנים הגשימה עדני את חלומה והחלה במסע הופעות לפני נשים, מסע חסר פשרות, שגם בו המקצועיות בשירה, בהופעה מול קהל ובכל מה שמסביב (עיבודים מושקעים, הגברה, תאורה, תפאורה, נגניות רקדניות תלבושות ועוד...) הוא ברמה הגבוהה ביותר. "ברדיו למדתי מה זה מופע מקצועי ומושקע. אני מביאה לקהל הבנות את קיסריה... שלא ירגישו שום פספוס, יש להן את אותה הרמה בתוספת קדושה". במהלך המסע הוציאה עדני את הדיסק ´שירת חיי´ , וכרגע היא בעיצומה של עבודה על אלבום נוסף, שממש בימים אלו יוצא סינגל ראשון מתוכו. בשיר "המטרה", מתפללת עדני שחלילה לא תדרוך על אנשים בדרך אל המטרה, מה שקורה לפעמים בתעשיית המוזיקה, שהיא סבוכה וקשה, ושתזכה שהאמונה שבאמנות שלה תישמר לעד ("אל תתעוור , מתי תתעורר / בדרך שלך ישנם לפעמים אנשים / אל תדרוך, הם לא אבנים / אין המטרה מקדשת את האמצעים").

היום עדני היא כבר זמרת מוכרת ומבוקשת בז´אנר, שמופיעה בפני כל סוגי הקהלים - החל מבנות אולפנה, דרך חסידויות כמו חב"ד וגור, נשים חילוניות דתיות וחרדיות, חוזרות בתשובה, נערות תועות בסמינרים לקירוב רחוקים ואפילו בפני נשים ממאה שערים.

רשימת השירים של עדני מגוונת וכוללת 400 שירים שונים, בסגנונות רבים, ואף מספר שפות, מהם היא משלבת בהופעותיה, תוך התחשבות בקהל מולו היא מופיעה ("את זה למדתי מישי לפידות, שתמיד אמר לי: ´ברומא תהיה רומאי´, ושכזמרת אני תמיד צריכה להתאים את עצמי לקהל שלי, הן בחיצוניות והן בתוכן"). "אחד הדברים שאני הכי שמה עליהם דגש בהופעות שלי", היא מסבירה, "הוא הדיבור על כמה חשוב שנגשים את החלומות שלנו. היום אני מבינה כמה אם הייתי בוחרת להיות זמרת חילונית, הייתי צריכה לוותר לא רק על הערך של המשפחה או ´קול באישה ערווה´, אלא גם על הצניעות שלי, על העדינות שלי, ולחלוטין על אורח החיים שלי. ה´ עשה איתי חסד עצום, ואני רוצה להעביר לכל אחת ואחת את המסר הזה: כל חלום אפשר להגשים! גם בתור אדם דתי, גם בגבולות ההיתר וההלכה, ה´ לא נותן לנו חלומות בלי שנוכל להגשים אותם! אפשר לומר שאני אולי אפילו מרוויחה הרבה פחות ממה שהייתי מרוויחה בעולם החילוני כזמרת, אבל למדתי שמה שבאמת חשוב - הוא לא כמה מרוויחים אלא הברכה ששורה בכסף, ומלבד זאת, ואולי הכי חשוב, זה הסיפוק הזה שאיתו אני מתחילה ומסיימת הופעה, שאין שני לו. שאני זוכה גם לשמח את בוראי, וגם לשמח לבבות של בנות ישראל. האם אפשר לבקש יותר מזה?".

דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4 (85 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

הגדה לפסח עם פירוש הרב זמיר כהן

45לרכישה

מוצרים נוספים

הגדה לפסח "ברוך יאמרו" - הרב ברוך רוזנבלום

הגדה עומדת

ערכת יודאיקה "בני מלכים" לפסח

הגדה של פסח - חבורת תריג

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

ילדים מספרים על עצמם בקומיקס 1 - חיים ולדר

לכל המוצרים