דמויות ביהדות

לרגל יום השנה לפטירתו: מי היה החפץ חיים?

הוא החזיק בחנות מכולת, שיווק את ספריו בדרך מקורית, וגם לפני מותו לא היתה חסרה אפילו שן אחת בפיו. מי היה אותו החפץ חיים, שלימים זכה להיות האישיות התורנית הגדולה ביותר בדורו, שרבים מכל רחבי העולם שיחרו לפתחו?

| ד' כסלו התשע"ד |
אא

בכ"ד אלול חל יום השנה של אחד מגדולי ישראל מאז ומעולם בכלל, ובתקופה שקדמה לשואה בפרט, הלוא הוא רבי ישראל מאיר הכהן מראדין זצ"ל, או בכינויו הנודע: ´החפץ חיים´. מובן מאליו שאילו ננסה להעלות על הכתב את גדלותו של האיש וננסה לתאר את מדרגתו הרוחנית - נגלה שכל המילים קטנות ומצומצמות, אבל למרות זאת, קבלו סיקור קצר, על ´האבא´ של מצוות שמירת הלשון בפרט ושל עם ישראל בכלל.

באחד הימים, לעת זקנותו, ראה אחד התלמידים של "החפץ חיים", את רבו הנערץ, כשהוא צועד בראדין, העיירה בה התגורר ובה ייסד את ישיבת ראדין, לבית הכנסת. ניכר היה שהלה השקיע מאמץ רב בהליכה, שכן הייתה זו תקופה של חורף, והאדמה כוסתה בשלג רב שנערם והקשה ממילא על ההליכה. עוד שם לב תלמידו, שעל אף המאמץ - הרב גם מתאמץ לשאת עמו את תיק התפילין והטלית, שהיה קבוע תחת זרועו. מיד ביקש התלמיד להקל מעל רבו, ולפחות לשאת עבורו את אותו התיק, אולם "החפץ חיים" סירב לכך, הזדעק, ובהחלטיות רבה אמר לאותו הבחור: "אסור להשתמש בתלמיד ישיבה הלומד תורה כל היום!".

לרבים מאתנו אולי יישמע המחזה מעט תמוה, ומי שכבר הצליח להבין את כוונתו של הרב - אין כמעט סיכוי שנשארו עיניו יבשות. שכן "החפץ חיים", נשם וחי כל כולו את התורה הקדושה, ולא דבר אחר מלבדה. הוא הכיר היטב במעלתם של בני התורה, של אנשים שבעמל רב וביגיעה עצומה, יושבים כל היום ולומדים במסירות נפש גדולה את התורה הקדושה, משקיעים ומקדישים את עתותיהם וחייהם רק ללימוד הספר האלוקי הזה. "החפץ חיים", שהכיר בגדלותו של אדם כזה, לא יכול היה לשאת את המחשבה שיגזול ולו שבריר מכוחותיו של לומד התורה.

* * *

אז מי היה אותו ה´חפץ חיים´, שלימים זכה להיות האישיות התורנית הגדולה ביותר בדורו, שרבים מכל רחבי העולם שיחרו לפתחו? החפץ חיים נולד בי"א בשבט התקצ"ח, בעיירה בשם ז´עטיל, שנמצאת כיום בבלארוס. כבחור למד תורה בוילנא, שם נודע כעילוי והיה לתלמידו של רבי נחומק´ה מהרודנא, שלמד בישיבת וולוז´ין. לאחר שנישא התגורר בעיירה ראדין, שם הקים את ישיבת ראדין הנודעת, ועמד בראשה. לימים הפקיד את ניהול הישיבה בידי אחד מתלמידיו הקרובים ביותר, רבי נפתלי טרופ זצ"ל.

במשך תקופת כהונתו כרב, מעולם לא הסכים להתפרנס ממקצוע זה, ולכן החזיק מכולת קטנה, שפתח במשך שעות בודדות בכל יום. אותה מכולת הייתה מקור פרנסתו, נוסף לספריו שנמכרו בעילום שם.

החפץ חיים עסק בקירוב הגאולה בכל דרך שמצא לנכון. הוא עודד כהנים ללמוד את הלכות הקורבנות והעבודה בבית המקדש כדי להתכונן לגאולה, ועסק רבות בהחדרת ערך שמירת הלשון, כיוון שהאמין שהסיבות העיקריות לאריכות הגלות הן הזלזול וחוסר הידיעה בענייני שמירת הלשון. היעדרו של ספר הלכה מרכזי בנושא, היה מבחינתו הסיבה ל´זלזול´ באיסור, ולכן החליט לכתוב ספר בנושא. בהמשך הוציא את ספרו הראשון, שנקרא ´החפץ חיים´ על שמירת הלשון, ובו התבטא בנושא: "נתמוטט העניין מכל וכל, כי ממילא הורגל האיש לדבר כפי שיזדמן שיצא מפיו, ולא להתבונן בו מתחילה. פן דבר זה נכנס בכלל איסור רכילות ולשון הרע". החפץ חיים אף בחר ´לשווק´ את מצוות שמירת הלשון בדרך מקורית ומיוחדת: הוא כיתת רגליו מעיירה לעיירה בעגלה, יחד עם ספריו, וצעק לעוברים ושבים: "מי האיש החפץ חיים?". כאשר נתאספו סביבו המונים, שחשבו בתמימותם שאולי הוא מוכר שיקוי לאריכות ימים או תרופה מצילת חיים, הושיט להם החפץ חיים את ספרו והסביר ש"שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו". ככלל, באהבת ישראל האינסופית שפיעמה בו כלפי כל יהודי באשר הוא, מעולם לא הצליח להבין כיצד אפשר לדבר סרה על אחד מילדיו של הקדוש ברוך הוא, ובוודאי הקב"ה מצטער על כך מאוד. 

מאוחר יותר, הוציא עוד ספרים רבים, ובין היתר גם את החשוב שבספריו, "המשנה ברורה", שהוא חיבור הלכתי על השולחן ערוך, והכריע במחלוקות הלכתיות שונות. המשנה ברורה התקבל  כיום כספר הלכתי עיקרי, הן בקרב הציבור האשכנזי והן אצל רבים מהספרדים.

החפץ חיים אף השקיע את מרצו בקידום רעיון הקמת רשת החינוך החרדית לבנות ´בית יעקב´, בראשותה של הגב´ שרה שנירר ע"ה. הוא הבין היטב את כוחה של האישה ואת חשיבותה בבניין הבית היהודי, ועשה רבות כדי להביא לכך שבנות ישראל תקבלנה חינוך כשר וטהור ולא יספגו מרוח ההשכלה והטומאה שהחלה לנשוב ברחובות וסחפה רבים אחריה. בעקבות זאת נפתחה הרשת במזרח אירופה, חרף התנגדויות שונות.

מלבד זאת, שת לבו כל הימים לבני עמו היושבים בגולה, ולכן דאג מאוד וגם פעל לקיומם הגשמי והרוחני. כך למשל, פנה אישית לבעלי בתי חרושת ומקומות עבודה בכל מיני מקומות בעולם, על מנת שישחררו את היהודים מעבודה בשבת; נסע בערוב ימיו לוילנא, על אף מצב בריאותו הרופף, ("טהרתן של בנות ישראל חשובה שבעתיים מבריאותי", השיב לבני משפחתו שהתנגדו לנסיעה), שם דיבר על ליבן של נשות ישראל כדי שישמרו את מצוות טהרת המשפחה; דאג להקים תלמודי תורה ובתי ספר לבנים ודאג לקיומן החומרי של הישיבות וכן השקיע מאמצים לסייע למען יהודי רוסיה, בתקופת ´מסך הברזל´.

בערוב ימיו סיפר אחד מתלמידיו שהחפץ חיים קרא אותו אליו לחדרו, פתח את פיו והראה לו שלמרות גילו המופלג, לא חסרה אפילו שן אחת בפיו. משנוכח בתמיהה שעל פניו של תלמידו, הסביר לו החפץ חיים, כי כיוון שכל חייו שמר בחירוף נפש על פיו ולשונו, ונזהר שלא לדבר רע על שום יהודי מעם ישראל - מידה כנגד מידה, הקב"ה שמר כל חייו על שיניו.

החפץ חיים נפטר בכ"ד באלול התרצ"ג, כשהוא מותיר אחריו רבבות תלמידים בכל רחבי העולם. עד היום נודעות ישועות רבות לכל מי שמבקש ללכת בדרכו של החפץ חיים, ולקיים את צוואתו ללמוד שתי הלכות לשון הרע ביום. 

הנקראים ביותר
הידברות שופס

מעבר לסגולה - הרב אליהו עמר

55 לרכישה

מוצרים נוספים

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

ספר קהלת עם פירוש ’נזר חכמה’ של הרב זמיר כהן

יפה באמת

הפרשה בה נולדת

שבויות

התחושות שלי - חיים ולדר

לכל המוצרים