היעד: ירקות ללא תולעים וריסוס
החשש מחומרי הדברה מסוכנים בירקות העלים המוחזקים כנקיים מתולעים הוביל את הרב הראשי לישראל, הרב שלמה עמאר, להיכנס בעובי הקורה. התוצאה: פסיקת הלכה מעודכנת לפי ממצאים בריאותיים חשובים. אז איך מכשירים חסה ללא הכשר מהודר?
- אפרת כהן
- כ"ז חשון התשע"ד
לאחרונה הוציא הרב הספרדי הראשי לישראל ונשיא בית הדין הרבני, הרב שלמה עמאר שליט"א, פסק הלכה הקורא לציבור להיזהר בקניית ירקות עלים המוחזקים כנקיים מתולעים, ולבדוק אותם היטב גם מבחינה בריאותית.
הפסק ניתן לאור נתונים חמורים שהוצגו לפני הרב בידי חוקרים ומנהלי מעבדות מומחים בנושא. לפי נתונים אלו, בעלי החממות משתמשים בגידולי החסה בריסוס וחומרי הדברה בכמות העולה על הכמות המותרת, לעיתים אפילו עד פי שמונה או עשרה(!) ולעיתים בחומרים שאסורים לחלוטין על פי כללי משרד הבריאות, ומסכנים את בריאות הציבור בצורה ודאית. יתרה מזו, מסתבר שיותר ויותר מחקרים בנושא מצביעים על כך שחומרי הדברה אלה מגדילים את הסיכון לחלות במחלות כרוניות מסוימות.
"על בעלי הירקות מוטלת חובת ההוכחה להוכיח בבירור גמור את צדקת טענתם, ואין שום הצדקה שאנשים שנזהרים מאיסור תולעים וחרקים, משלמים על זה במיטב כספם, ואף מיעוטי יכולת מקמצים מעיסתם וחוסכים מאכל מפיהם ומפי עולליהם, כדי להינצל מאיסורים חמורים - ויפלו בסכנות שהן חמורות יותר מן האיסורים", כותב הרב עמאר בפסיקתו.
כתוצאה מכך הודיעה השבוע הרבנות הראשית כי מעתה תינתן תעודת כשרות אך ורק לחממות לגידולי חסה שיקבלו אישור ממשרד הבריאות, וזאת לאחר בדיקה מדוקדקת. "בהתאם לכך", הדגישה הרבנות במכתב שהוציאה מטעמה, "אגף הכשרות הארצי התבקש להנחות את נותני ההכשר לחברות מהסוג הנ"ל להתנות את מתן הכשרות לחברות אך ורק בפיקוח משרד הבריאות בדרך שתקבע, בין על ידי מעבדות ישירות של משרד הבריאות ובין על ידי מעבדות המאושרות על ידו כאמינות".
נוסף לכך, חשוב לדעת שעד שיוסדר העניין מבקש הרב מכלל הצרכנים המקפידים בנושא, לקחת אחריות בעניין, ובזמן הקנייה לדרוש לראות חותמת של משרד הבריאות, החשובה לא פחות במצב זה, ולא רק חותמת כשרות.
מהי אפוא ההשפעה של פסק זה? האם צריך להימנע לחלוטין מאכילת ירקות עלים עד להסדרת העניין בין הרבנות הראשית והחברות שמגדלות ירקות אלו? חשוב לדעת שהרב לא מציין בפסיקתו שיש להפסיק לאכול ירקות עלים לחלוטין. בכתב הפסק, מדריך הרב ומציע דרכים חלופיות לשימוש בירקות עלים לסוגם ואף מוסיף: "העניין אפשרי בהחלט, וכפי שעשו בדורות שעברו אבותינו ואבות אבותינו".
אם כן, לפני שנסביר בפירוט כיצד מתבצעת הבדיקה לפי ההלכה, חשוב לציין שבכל ירקות העלים כדוגמת שמיר, פטרוזיליה, חסה וכרוב – מצויים חרקים קטנים, וכל מי שאוכל ירקות אלו ללא ניקוי מתאים - ללא ספק נכשל פעמים רבות באיסור אכילת חרקים. אמנם יתכן שיימצאו עלים שבאופן טבעי נקיים מחרקים, אבל במקרים רבים מצויים על העלים חרקים ולכן חשוב מאוד לבדוק אותם.
ניקוי חסה, שמיר ופטרוזיליה
יש לדעת, שבשטיפה רגילה החרקים אינם ניתקים מהעלה, כי ברגליהם ישנו חומר דביק שמחברם היטב לעלה, כך שזרם המים לא מצליח בדרך כלל לשטפם ולהרחיקם מהעלה. לכן יש להשרות תחילה את חבילת החסה, השמיר או הפטרוזיליה בתוך מים עם מעט סבון או אמה (או "סטרילי"), כדי למוסס את הדבק המצוי ברגלי החרקים, ולנתק באופן מסוים את החיבור בין החרקים לעלים. במקום להשרות באמה או סבון אפשר להשרות את העלים במים שערבבו בהם חומץ או מלח, אבל לדעת המומחים הטוב ביותר הוא להשתמש באמה או סבון, מפני שפעולתם כנגד הדבק שברגלי החרקים טובה ביותר. כמובן יש לדאוג שבמשך ההשריה יחדרו המים עם חומר הניקוי לכל צדדי העלים, ולכן יש להקפיד להתיר את הקשר המאגד את חבילת העלים.
לאחר השריה של כחמש דקות צריך לשטוף את העלים בזרם די חזק, באופן שהזרימה תגיע לכל צדדי העלים, כך שכל חרק שנמצא על גבי העלים יישטף מהעלים. לאחר מכן עלי החסה, הפטרוזיליה, השמיר או הכוסברה כשרים לאכילה.
ניקוי כרוב
את החרקים שעל גבי הכרוב קשה לראות. ראשית מפני שהם קטנים מאוד, ושנית, צבעם דומה לצבע העלה. למשל, בכרוב ירוק ישנם חרקים קטנים ירוקים-לבנים שרק לאור השמש ניתן לראותם. ומי שאינו יודע לנקות את הכרוב מחרקים, פעמים רבות כאשר הוא אוכל כרוב, הוא אוכל גם תולעים ושרצים.
ישנן שתי דעות כיצד יש לבדוק את הכרוב, אחת מחמירה והשנייה מקילה יותר: לפי הדעה המחמירה, יש להפריד את כל העלים זה מזה, לאחר מכן להשרותם למשך כחמש דקות בתוך מים עם סבון נוזלי או חומץ, כדי שרגלי החרקים יינתקו מעט מהעלה. לאחר מכן לשטוף כל עלה היטב משני צדדיו, באופן שזרם המים יגיע אפילו אל תוך קפלי העלה וישטוף משם את החרקים הקטנטנים. לאחר שטיפה כזו אין סיכוי שיישארו חרקים על עלי הכרוב, ואף על פי כן המחמירים מביטים היטב על העלים לראות שמא נשארו בהם חרקים.
הדעה המקלה, סוברת שרק בחצי החיצון של הכרוב ישנה חזקה שנמצאים חרקים, אבל בחלק הפנימי יותר, ברוב רובם של הכרובים – אין חרקים, ולכן העלים הפנימיים אינם נחשבים כירק שחייב בדיקה. ולכן לפי השיטה המקלה יש הבדל ברמת הניקוי והבדיקה שבין העלים החיצוניים יותר לבין הפנימיים. וכך עושים בכרוב אדום: תחילה מורידים וזורקים את העלים החיצוניים המלוכלכים כדרך שכולם נוהגים לעשות. לאחר מכן מחלקים את הכרוב לארבעה חלקים, ובודקים כל רבע לחוד. מורידים מכל רבע את שלושת העלים החיצוניים, ובודקים אותם היטב משני צדדיהם. וכמובן, כל חרק שמוצאים - זורקים. אם לא נמצאו חרקים בשלושת עלים - ממשיכים לבדוק עוד כשלושה עלים באופן שטחי יותר.
אם לא נמצאו חרקים באותם עלים, מסתפקים בבדיקה זו ואין בודקים יותר באופן מפורט את העלים הפנימיים, אלא משרים את עלי הכרוב ואת הגוש שנשאר בתוך מים עם אמה או חומץ או מלח, ולאחר שרייה של כחמש דקות שוטפים היטב את כל העלים וכן את הגוש הפנימי שנשאר. בכרוב ירוק יש סכנה שהחרקים נכנסים יותר לעומק, ולכן אין להסתפק בבדיקה מדוקדקת של שלושה עלים, אלא צריך לבדוק היטב לפחות ארבעה עלים. ובצורה שטחית יש לבדוק לפחות חמשה עלים. לאחר שבמשך כתשעה עלים אלו לא נמצאו חרקים, משרים את העלים ואת הגוש הפנימי בתוך מים עם אמה או חומץ או מלח למשך חמש דקות, שוטפים את העלים היטב מכל צדדיהם בזרם של מים, וכן שוטפים את הגוש הפנימי.
בנוסף לכך, יש לשים לב שלעיתים תולעת גדולה חודרת לתוך גזע העלים, וכדי לראות אם היא קיימת, יש להתבונן בגזעי העלים באור טוב ולראות אם יש שם מחילה ארוכה.
"הספקות מונחים לעיני כל", מסכם הרב עמאר את דבריו, "וכל איש יעשה בביתו כפי אשר יורו לו רבותיו. ולעניין הכשרים ציבוריים – הדבר נתון לשיקול דעתם של נותני ההכשר. כל רב יבדוק עד היכן שידו מגעת, ויורה הלכה כאשר נראה לו".