פרשת בהר לילדים: הַפֶּלֶאפוֹנִים שֶׁלֹּא הִפְסִיקוּ לְצַלְצֵל

וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ (וַיִּקְרָא כְּ"ו, ב'), הַמְּקוֹמוֹת הַמְקֻדָּשִׁים בַּגָּלוּת, וְהֵם בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, כְּאָמְרוֹ: "וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט" (יְחֶזְקֵאל י"ט), וְאָמְרוּ חֲזַ"ל (מְגִלָּה כ"ט.) אֵלּוּ בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת (סְפוֹרְנוֹ).

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה: סוֹחֵר בְּשֵׁם שְׁלֹמֹה הִגִּיעַ אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת, וְהִנִּיחַ אֶת שְׁנֵי הַטֶּלֶפוֹנִים הַנַּיָּדִים שֶׁלּוֹ עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן שֶׁלְּפָנָיו. לִפְנֵי תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה, נִגַּשׁ שְׁלֹמֹה לַעֲמוֹד בִּתְפִלָּה מִמּוּל אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, כְּשֶׁאֶת שְׁנֵי מַכְשִׁירָיו הוּא מַשְׁאִיר עַל הַשֻּׁלְחָן.

לְפֶתַע, בְּאֶמְצַע תְּפִלַּת הַלַּחַשׁ, הֵחֵל אַחַד הַפֶּלֶאפוֹנִים לְהַשְׁמִיעַ בְּקוֹל גָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר שִׁיר חֲסִידִי. מּוּבָן שֶׁכַּוָּנַת הַמִּתְפַּלְּלִים הֻפְרְעָה מְאֹד, וּלְאַחַר דַּקּוֹתַיִם, כַּאֲשֶׁר סוֹף סוֹף פָּסַק, פִּתְאוֹם מַתְחִיל הַמַּכְשִׁיר הַשֵּׁנִי לָשִׁיר וּלְזַמֵּר בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת... עוֹבֶרֶת עוֹד דַּקָּה, וְשׁוּב, גַּם הָרִאשׁוֹן חוֹזֵר לְנַגֵּן וְלָשִׁיר יַחַד עִם הַשֵּׁנִי...

הַמַּצָּב הָיָה בִּלְתִּי נִסְבָּל, תְּפִלַּת הַצִּבּוּר הֻטְרְדָה וְהֻפְרְעָה, וְגַבַּאי בֵּית הַכְּנֶסֶת רָתַח מִזַּעַם. הַפֶּלֶאפוֹנִים הִמְשִׁיכוּ לְצַלְצֵל וּלְנַגֵּן לְלֹא הַפְסָקָה, וְהַגַּבַּאי הַזּוֹעֵם הֶחְלִיט לָקוּם וְלַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה. הוּא נִגַּשׁ אֶל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה, נָטַל אֶת שְׁנֵי הַמַּכְשִׁירִים הַמְנַגְּנִים, לֹא טָרַח כְּלָל לְחַפֵּשׂ בְּאֶמְצַע תְּפִלָּתוֹ אַחַר בַּעֲלֵיהֶם, אֶלָּא פָּשׁוּט יָצָא אֶל מִחוּץ לְהֵיכַל בֵּית הַכְּנֶסֶת, הִנִּיחָם עַל הַסַּפְסָל שֶׁבָּרְחוֹב, וְחָזַר לִתְפִלָּתוֹ... (יְצֻיַּן שֶׁמְּדֻבָּר בְּגַבַּאי יָשִׁישׁ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּפֶּלֶאפוֹן, וְלָכֵן לֹא יָדַע כֵּיצַד לְנַתֵּק אֶת הַמַּכְשִׁירִים).

לְאַחַר שֶׁשָּׁב שְׁלֹמֹה אֶל מְקוֹמוֹ, הִבְחִין מִיָּד שֶׁמַּכְשִׁירָיו נֶעֶלְמוּ. "הֵיכָן הַפֶּלֶאפוֹנִים?", שָׁאַל בַּחֲרָדָה. הֵשִׁיבוּ לוֹ שֶׁהַגַּבַּאי הוֹצִיאָם לַחוּץ, וְהוּא יָצָא מִיָּד לְחַפְּשָׂם. אַךְ הָיָה זֶה מְאֻחָר מִדַּי... הַמַּכְשִׁירִים כְּבָר אֵינָם עַל הַסַּפְסָל!

כָּעֵת תּוֹבֵעַ שְׁלֹמֹה אֶת הַגַּבַּאי לְשַׁלֵּם לוֹ אֶת דְּמֵי הַמַּכְשִׁירִים הַיְקָרִים: "מַדּוּעַ לֹא חִפַּשְׂתָּ הֵיכָן אֲנִי עוֹמֵד? וְאִם כְּבָר הֶחְלַטְתָּ לְהוֹצִיאָם, מַדּוּעַ אֶל הָרְחוֹב?!...".

אַךְ הַגַּבַּאי לֹא עָמַד מִנֶּגֶד, וְטָעַן כְּנֶגְדּוֹ: "וְכִי רָצִיתָ שֶׁבְּאֶמְצַע שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה אֵלֵךְ לְחַפֵּשׂ אַחֲרֶיךָ?! הוֹלַכְתִּי אֶת הַמַּכְשִׁירִים אֶל מְקוֹמָם הָרָאוּי – אֶל הָרְחוֹב!"

עִם מִי הַדִּין?

תְּשׁוּבָה:

הַמִּתְפַּלֵּל שְׁלֹמֹה הִתְנַהֵג כְּפוֹשֵׁעַ גָּדוֹל, אֲבָל עֲדַיִן מָמוֹנוֹ לֹא הֻפְקַר. וְאָמְנָם כַּאֲשֶׁר הַמַּכְשִׁירִים מַפְרִיעִים יֵשׁ רְשׁוּת לְהוֹצִיאָם אֶל הָרְחוֹב, אֲבָל הַמּוֹצִיאָם חַיָּב לִשְׁמוֹר עֲלֵיהֶם.

רַק בְּמִקְרֶה שֶׁהַגַּבַּאי הָיָה מְקַבֵּל תְּחִלָּה אֶת רְשׁוּת אַב בֵּית הַדִּין (אוֹ הָרַב הַמְּקוֹמִי) לְהַנִּיחַ אֶת הַמַּכְשִׁירִים בָּרְחוֹב, הָיָה מָקוֹם לִפְטוֹר אוֹתוֹ מֵהַתַּשְׁלוּם, כַּמְבֹאָר בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (חו"מ סי' ב' ס"א): "כָּל בֵּית דִּין, אִם רוֹאִים שֶׁהָעָם פְּרוּצִים בַּעֲבֵרוֹת, וְשֶׁהוּא צֹרֶךְ שָׁעָה, דָּנִים בֵּין מִיתָה בֵּין מָמוֹן, בֵּין כָּל דִּינֵי עֹנֶשׁ", כִּי לְבֵית דִּין יֵשׁ אֶת הַסַּמְכוּת לְהַפְקִיר (לְפִי צֹרֶךְ הַשָּׁעָה) אֶת מָמוֹנָם שֶׁל חוֹטְאִים, כְּדִין "הֶפְקֵר בֵּית דִּין הֶפְקֵר".

לְסִכּוּם: לַגַּבַּאי לֹא הָיְתָה רְשׁוּת מִבֵּית הַדִּין לְהַפְקִיר אֶת מָמוֹנוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה, וְלָכֵן עָלָיו לְשַׁלֵּם לוֹ אֶת דְּמֵי הַמַּכְשִׁירִים!

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי 2", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין