בריאות ונפש

תהילים וצדקה: מהי הדרך הנכונה ביותר להתפלל על חולה שיבריא?

כיצד ראוי להתפלל על חולה שיבריא? והאם יש להזכיר את שם האב או שם האב?

(צילום: shutterstock)(צילום: shutterstock)
אא

אמרו חז"ל (מסכת שבת לב ע"א): "לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה, שאם יחלה - אומרים לו: הבא זכות והנצל". ועוד אמרו (מסכת סנהדרין מד ע"ב): לעולם יבקש אדם רחמים שיהיו מלאכי השרת מאמצים את כוחו, ולא יהיו לו צרים [משׂטינים] מלמעלה. על כן, המתאמץ ללמוד תורה על אף שהוא עייף או טרוד בעיסוקיו, זוכה שמלאכי השרת מליצים יושר עליו ומאמצים את כוחו שלא תבוא עליו צרה. אבל המתרפה מלימוד התורה, אין מלאכי השרת מאמצים את כוחו, כמו שאמרו (מסכת ברכות סג ע"א): המרְפה [לשון רפיון] עצמו מדברי תורה - אין בו כוח לעמוד ביום צרה, שנאמר (משלי כד י): "הִתְרַפִּיתָ, בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָה". ופירש רש"י: התרפית - מן התורה, ביום צרה צר כחכה - מלאכי השרת לא יהיו מאמצים את כוחך ביום צרה.

העושה מצוה, יש בכוח המצוה להגן עליו מן הייסורים רק בזמן שעוסק במצוה, אבל בזמן שאינו עוסק במצוה, אין הבטחה שהמצוה תגן עליו. אולם העוסק בתורה, בין בזמן שעוסק בה ובין בזמן שאינו עוסק בה, יש בכוח התורה להגן עליו מן הייסורים. (מסכת סוטה כא ע"א)

 

התורה מרפאת

אמר רבי יהושע בן לוי: החש [כואב לו] בראשו - יעסוק בתורה, שנאמר: "כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ". החש בגרונו - יעסוק בתורה, שנאמר: "וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ". החש במעיו - יעסוק בתורה, שנאמר: "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ". החש בעצמותיו - יעסוק בתורה, שנאמר: "וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ". החש בכל גופו - יעסוק בתורה, שנאמר: "וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא". אמר רב יהודה: בא וראה, שלא כמידת הקדוש ברוך הוא מידת בשר ודם. מידת בשר ודם, אדם נותן סם [תרופה] לחברו - לאבר זה מועיל הסם, ולאבר אחר יכול להזיק. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, נתן תורה לישראל - סם חיים היא לכל הגוף, שנאמר: "וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא" (מסכת עירובין נד ע"א). ואמר חזקיה: דברי תורה רפואה ללב, שנאמר: "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב", וקילורין [רפואה] לעיניים, שנאמר: "מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם." (ילקוט שמעוני שמיני תקכח)

 

"רפאנו ה' ונרפא"

מי שיש לו חולה, יבקש עליו רחמים בברכת "רפאנו" בתפילת העמידה. ואם לא ביקש שם, יבקש בברכת "שמע קולנו", שהיא ברכה השייכת לכל הבקשות כולן.

בכל הברכות האמצעיות ["אתה חונן" עד "שמע קולנו"], יכול לבקש כל בקשה שהיא מענין הברכה. למשל: בברכת "אתה חונן", יבקש על החכמה, שיזכה להבין את לימוד התורה היטב. בברכת "השיבנו", יבקש עליו או על מכריו שיחזרו בתשובה שלימה בקלות ובלי איתותים לא נעימים, חס ושלום. וכתב הר"ן: "אם יש לו חולה בתוך ביתו, יבקש עליו בברכת "רפאנו". פירוש, שאינו רשאי להמתין עד "שומע תפילה", אך אם לא הזכיר עד "שומע תפילה", יבקש שם". וכתב מרן החיד"א: "ואני שמעתי מפיהם של חכמים קדושים שהיו מתפללים על החולים בברכת "רפאנו", וכן אני נוהג". ע"כ. (סימן קיט ס"א. ילקו"י תפילה ב ע, קיב) וכן נהג מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף הכ"מ.

כתב בספר חסידים (סימן קנח): אם יש לך חולה, אל תשים לבך לכוון רק בברכת "רפאנו", מפני שאומרים עליך בשמים: "זה פלוני סבור שאינו צריך אלא לזאת". ואל תשים כוונת לבך רק לבקשות, כי עיקר הכוונה לברכות ושבח לבורא עולם, על כן תכוון בכל הברכות, כי אם תכוון רק בבקשות אז יהיו למעלה משׂטינים שאומרים אין ראוי לקבל תפילתו, שבכבוד ה' אינו חושש לבקש בכוונה ובדרך תחנונים, ואיך נעשה רצונו, שברצון נפשו מכוון ולא בשבח. ע"כ.

 

תפילת החולה על עצמו

אמרו חז"ל (בראשית רבה פרשה נג אות יד): יפה תפילת החולה על עצמו יותר מתפילת אחרים עליו, והיא קודמת להתקבל. (רש"י בראשית כא יז. ד סג)

 

שערי דמעה

המתפלל על החולה בדמעות, תפילתו מקובלת אצל הקדוש ברוך הוא ואין צריך לסיוע המלאכים שיביאו את תפילתו לפניו יתברך, וכן אמרו (מסכת בבא מציעא נט ע"א): "שערי דמעה לא ננעלו". (הראב"ד. א ז)

 

תפילה בכוונה

המתפלל בכוונה גדולה מתוך צרה, תפילתו נשמעת גם בלי המלאכים, וכמו שנאמר (תהלים קמה יח): "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו, לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת". (הראב"ד. א ז)

וכתב המאירי: לעולם יהיה ליבו של אדם בטוח שהתפילה שנעשית כתקנתה, מבטלת הגזירה. ומי שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל, שנאמר (תהלים כז יד): "קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ, וְקַוֵּה אֶל ה'", קוה וחזור וקוה (מסכת ברכות לב ע"ב). כי שמא בתחילה לא היתה שעת רצון, ועתה היא שעת רצון, שנאמר (ישעיה מט ח): "כֹּה אָמַר ה' בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ, וּבְיוֹם יְשׁוּעָה עֲזַרְתִּיךָ". (א ל)

 

התאמצות לתפילה

אמרו חז"ל (מסכת ברכות יב ע"ב): כל שאפשר לו לבקש רחמים על חברו ואינו מבקש - נקרא חוטא, שכן מצאנו בשמואל הנביא שאמר לעם ישראל (שמואל א יב כג): "גַּם אָנֹכִי חָלִילָה לִּי מֵחֲטֹא לַה', מֵחֲדֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם". ואם החולה הוא תלמיד חכם, צריך שיתאמץ עוד יותר בתפילה עד שאפילו יחלה עצמו עליו, שכן מצאנו בדוד מלך ישראל, שנאמר (תהלים לה יג): "וַאֲנִי בַּחֲלוֹתָם, לְבוּשִׁי שָׂק עִנֵּיתִי בַצּוֹם נַפְשִׁי" [הייתי כואב ודואג ולובש שק ומתענה כדי שירפאם האל יתברך].

 

תפילת הצדיק

אמרו חז"ל (מסכת בבא בתרא קטז ע"א): כל מי שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים. וכתב הרב נימוקי יוסף שכן המנהג בצרפת, שכל מי שיש לו חולה, מבקש פני הרב המלמד תלמידים שיברך אותו. שכיון שהחכם עוסק בתורה תמיד, ובתורתו יהגה יומם ולילה, תפילתו מקובלת יותר. וכמו שאמרו (מסכת בבא מציעא פה ע"א) שתלמיד חכם המלמד תורה לרבים, אפילו הקב"ה גוזר גזירה, מבטלה בשבילו, שנאמר (ירמיה טו יט): "וְאִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל, כְּפִי תִהְיֶה".

כתב הגאון רבי חיים מוולוז'ין: "מעשה באדונינו רבי דוד הלוי בעל הטורי זהב, שאשה אחת צעקה אליו: "אהה אדוני, הנה בני הילד חלה וכפסע בינו ובין המות, ואל התורה של אדונִי אני צועקת, כי הקדוש ברוך הוא והתורה הם אחד", ויאמר לה הרב: "הלא זאת אעשה לך, דברי התורה שאני עוסק בה כעת עם תלמידַי, אני נותנם במתנה לבנך אולי בזכות זה יחיה, כמו שנאמר: "כי בדבר הזה תאריכו ימים", וכך היה וחיה". (א ל)

 

מברק או פקס בשבת

חולה שיש בו סכנה בשבת, המביע את רצונו שיכתבו מברק לחכם גדול וצדיק מפורסם שיתפלל עליו, ויש חשש שאם לא יכתבו, יכבד עליו חוליו, מותר לומר לגוי לכתוב בשבת ולשלוח את המברק (חזו"ע שבת ג שה. א ל). והוא הדין שמותר לומר לגוי שישלח מכתב זה בפקס בשבת.

 

חבל על הכסף

כתב הגאון רבי חיים פלאג'י בספרו "רפואה וחיים" על הגאון רבי יהושע אברהם שהיה רגיל לומר לכל מי שהיה לו חולה בתוך ביתו: למה תשקלו כסף לרופאים, לכו אצל חכם ירא שמים, והוא יתפלל בעדו, ותנו צדקה לרפואתו, ותראו את מעשה ה' כי נורא הוא, רופא חינם ונאמן. (א כט, ל. חזו"ע שבת ג שה)

 

לשון הקודש

המבקש רחמים על החולה, אם החולה נמצא לפניו, יכול לבקש בכל שפה ולשון שירצה. אבל אם אינו נמצא לפניו, יבקש בלשון הקודש. ורק אם אינו יודע לשון הקודש, יבקש בשאר לשונות ושפות שמבין. (סימן שלה ס"ה. א ה. ילקו"י תפילה ב קיג)

 

שם החולה ושם אמו

המתפלל על החולה, יזכיר את שמו ואת שם אמו דווקא: "פלוני בן פלונית", ולא יזכיר את שם אביו. (כן הוא בזוהר הקדוש, וכן מתבאר בגמרא מסכת שבת סו ע"ב, וכן כתבו הרשב"א, מהרש"ל, בן איש חי ועוד). ובשו"ת תורה לשמה כתב הטעם, לפי שעל האשה אין קטרוגים כל כך כמו שיש על האיש, שפטורה היא ממצוות שהזמן גרמא ומתלמוד תורה, ועוון ביטול תורה חמור במיוחד. (א ו)

אם אינו יודע את שם אמו של החולה, יאמר את שם אביו, ואם גם את שם אביו אינו יודע, המנהג לומר "פלוני בן חוה". (ד נג)

המתפלל על החולה, אין צריך להזכיר את שם משפחתו כלל, ודי שמזכיר את שמו ואת שם אמו.

המתפלל על החולה בפניו, לא יזכיר את שמו, כמו שמצאנו אצל משה רבנו שכאשר התפלל על מרים אחותו אמר: "אל נא רפא נא לה", ולא הזכיר את שמה. (כן מבואר מדברי הזוהר הקדוש, וכן דעת מהריק"ש, עיון יעקב, וילקט יוסף, חתם סופר ועוד. א ו)

כתב החתם סופר: המבקר את החולה ומתפלל עליו בפניו, כיון שאינו צריך להזכיר את שמו, תפילתו מקובלת יותר. כי כתבו המקובלים שעל ידי הזכרת שמו של החולה יש קצת התעוררות הדין עליו, ולפעמים יש קצת הפסד בתפילתו על ידי הזכרת שמו, לא כן כשמתפלל בפני החולה שאינו צריך להזכיר את שמו, אז טוב לו. ולכן אמרו חז"ל: הנכנס לבקר את החולה, מתפלל עליו שיחיה, כי לא צריך להזכיר את שמו, ואז לא מעורר עליו את הדין, אבל אם אינו מבקרו, כיון שאינו בפניו, צריך להזכיר את שמו בתפילתו, והרי מעורר עליו את הדין, ולפעמים יארע לו הפסד בדבר אף על פי שמתפלל עליו שיחיה. וכיוצא בזה כתב הגאון החסיד רבי אליהו הכהן, שכאשר מתפללים על החולה בפניו, אין מזכירים את שמו, וכך אין השטן יודע על מי מתפללים ואינו יכול לקטרג, והתפילה עושה פירות, והמלך החפץ בחיים מטה כלפי חסד, וגוזר עליו חיים. וזה בבחינת "בכסה ליום חגינו", שמכסים את החודש [תשרי] ואינם מזכירים אותו [בשבת מברכין], כדי שלא ידע השטן ויבוא לקטרג ביום הדין - ראש השנה. (א ו. הליכות מוסר א פג)

המתפלל על חולה זכר, יכול לשנות בתפילה ולומר: "אל נא רפא נא לו". כן מבואר בשלחן ערוך (סימן קטז ס"א),שכאשר אומר פסוק דרך תפילה ובקשה, מותר לשנותו לפי הענין מיחיד לרבים, ומלשון נוכח לנסתר וכיוצא בזה. (ד נד)

המתפלל על החולה או האומר "מי שברך", לא יאמר: "הוא יברך את החולה פלוני", אלא יאמר: "הוא יברך את פלוני" בלבד. ולא יזכיר חולה, כדי שלא להרע את מזלו, שמאשר זאת שהוא חולה. (ד מט)

 

שם רבו והוריו

המתפלל על רבו או על הוריו לרפואה שלימה וכיוצא, לא יתארם בתארי כבוד, כמו: "מורי ורבי עטרת ראשי" או "אדוני אבי", אלא יאמר אנא רפא נא לרבי פלוני, או לאבי פלוני או לאמי פלונית, כי אין גבהות לפני השם יתברך.

כשמזכיר תואר כבוד יחד עם שם הוריו או שם רבו, הרי זה מותר להזכיר את שמם, שכן מצאנו ביהושע בן נון שאמר למשה רבנו (במדבר יא כח): "אדוני משה". וכן שלמה המלך אמר (מלכים א ב כד): "דוד אבי" או (שם לב) "אבי דוד". וכן רבי שמעון בר יוחאי אמר (מסכת מעילה יז ע"ב): "יוחאי אבא". ורבי יוסי בן חלפתא אמר (מסכת שבת קטו ע"א ועוד): "אבא חלפתא". (א ז. "כיבוד אב ואם בהלכה ובאגדה")

 

לשתף עם הציבור

המתפלל על החולה, יאמר: "בתוך שאר כל חולי עמו ישראל", כדי לשתף את שאר החולים עמו, ועל ידי כך תפילתו תהיה נשמעת יותר. (סימן שלה ס"ו. א ו)

 

פתיחת ההיכל

נכון מאוד לעשות מי שברך לחולה בעת פתיחת ההיכל או בין עולה לעולה בקריאת התורה, שאז הוא שעת רחמים ורצון, והתפילה מקובלת יותר, כמבואר בזוהר הקדוש (ויקהל רו): אמר רבי שמעון כשמוציאים את ספר התורה בציבור לקרוא בו, נפתחים שערי הרחמים בשמים ומעוררים את האהבה והרחמים למעלה. (ד נג)

 

קריאת תהילים

קריאת תהילים חשובה מאוד לרפואתו של החולה. ואולם ישים לב לומר את הפרקים בנחת, בהתבוננות המילים ובדקדוק נכון, ולא במרוצה וחיפזון ושיבוש המילים. וכבר כתב מרן השלחן ערוך (אורח חיים סימן א ס"ד): "טוב מעט תחנונים בכוונה, מהרבות שלא בכוונה".

צא וראה מה כתב הגאון רבי חיים פלאג'י בספרו "הכתוב לחיים" על ספר תהלים (בהקדמה ד"ה אך בזאת): אך בזאת כמו צער בנפשי, שלפי מה שלימוד קריאת ספר התהלים יקר הערך ונורא ונשגב מאוד, היה מן הראוי שיהיו בקיאים במבטא שפתים כראוי בכל טעמיהם ודקדוקיהם, אבל רובא דרובא לא ידעו ולא יבינו היאך קוראים. ואין זו דרך נכונה, וכל אחד מישראל חייב ללמוד היטב פירוש המילות. וילמדו אותם בשובה ונחת, בשפה ברורה ובנעימה, ולא כאותם אנשים שקודם שבאו להתחיל פסוק הראשון: "אשרי האיש", ירוצו ולא ייגעו להיות נמצאים בפסוק האחרון: "כל הנשמה תהלל יה הללויה", ובלימוד כזה לא בחר ה'. וכביכול ה' יתברך שוקל בפלס, שלפי שיעור הכוונה ואמירה נעימה של התהילים, כאותו השיעור יעשה לו סגולה שגם ה' יתברך יענהו, לרב תרבה ולמעט תמעיט. וטוב מעט בכוונה ויקרא ספר אחד, מהרבות שלא בכוונה כל חמישה ספרים שבתהלים. עד כאן מדברי קודשו.

אף על פי שלפי רבותינו המקובלים לא ראוי לקרוא מקרא [תנ"ך] בלילה, בכל זאת בדרך תפילה ותחינה לרפואת חולה, מותר וראוי לקרוא פרקי תהלים, ואפילו קודם חצות הלילה. (א יט)

 

פרק קי"ט

טוב ונכון לקבץ עשרה אנשים שיקראו את פסוקי התהילים שבפרק קי"ט המסודר לפי סדר האותיות א' ב', שמונה פסוקים לכל אות, ויאמרו את הפסוקים של האותיות הנמצאות בשם החולה. ויש נוהגים גם לקרוא את הפסוקים שבאותיות "קרע שטן". (החיד"א. א כו)

תגיות:רפואהבהלכה ובאגדהצדקהתהילים

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה