מה בורא עולם רוצה מאיתנו? 3 התשובות בהפטרת פרשת בלק

השבת, לאחר תפילת שחרית, נקראת בבית הכנסת פרשת בלק. הפטרת הפרשה היא נבואתו של מיכה הנביא, המופיעה בספר מיכה (ה, ו – ו, ח).

וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב, בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים, כְּטַל מֵאֵת יְהוָה, כִּרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב--אֲשֶׁר לֹא-יְקַוֶּה לְאִישׁ, וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם. וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם, בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים, כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר, כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי-צֹאן--אֲשֶׁר אִם-עָבַר וְרָמַס וְטָרַף, וְאֵין מַצִּיל. תָּרֹם יָדְךָ, עַל-צָרֶיךָ; וְכָל-אֹיְבֶיךָ, יִכָּרֵתוּ. וְהָיָה בַיּוֹם-הַהוּא נְאֻם-יְהוָה, וְהִכְרַתִּי סוּסֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ; וְהַאֲבַדְתִּי, מַרְכְּבֹתֶיךָ. וְהִכְרַתִּי, עָרֵי אַרְצֶךָ; וְהָרַסְתִּי, כָּל-מִבְצָרֶיךָ. וְהִכְרַתִּי כְשָׁפִים, מִיָּדֶךָ; וּמְעוֹנְנִים, לֹא יִהְיוּ-לָךְ. וְהִכְרַתִּי פְסִילֶיךָ וּמַצֵּבוֹתֶיךָ, מִקִּרְבֶּךָ; וְלֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה עוֹד, לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ. וְנָתַשְׁתִּי אֲשֵׁירֶיךָ, מִקִּרְבֶּךָ; וְהִשְׁמַדְתִּי, עָרֶיךָ. וְעָשִׂיתִי בְּאַף וּבְחֵמָה, נָקָם--אֶת-הַגּוֹיִם: אֲשֶׁר, לֹא שָׁמֵעוּ.

שִׁמְעוּ-נָא, אֵת אֲשֶׁר-ה' אֹמֵר:  קוּם רִיב אֶת-הֶהָרִים, וְתִשְׁמַעְנָה הַגְּבָעוֹת קוֹלֶךָ.  שִׁמְעוּ הָרִים אֶת-רִיב ה' וְהָאֵתָנִים מוֹסְדֵי אָרֶץ: כִּי רִיב לה' עִם-עַמּוֹ, וְעִם-יִשְׂרָאֵל יִתְוַכָּח. עַמִּי מֶה-עָשִׂיתִי לְךָ, וּמָה הֶלְאֵתִיךָ:  עֲנֵה בִי. כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ; וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ, אֶת-מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם. עַמִּי, זְכָר-נָא מַה-יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, וּמֶה-עָנָה אֹתוֹ, בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר--מִן-הַשִּׁטִּים, עַד-הַגִּלְגָּל, לְמַעַן, דַּעַת צִדְקוֹת ה' בַּמָּה אֲקַדֵּם ה' אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם; הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת, בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה. הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים, בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי-שָׁמֶן; הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי, פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי. הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה-טּוֹב; וּמָה-ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם אלוקיך.

ההפטרה היא קטע מספרי הנביאים שנהוג לקרוא בציבור בבית הכנסת לאחר סיום קריאת התורה. ההפטרה נקראת בטעמי המקרא, ומובאות ברכות פניה ולאחריה.

לכל פרשה נבחרה הפטרה הקשורה, בדרך כלל, בקשר ענייני לנושא הפרשה. ההפטרה הנוכחית, המתחילה במילים "והיה שארית יעקב", נבחרה ע"י חז"ל לפרשת בלק, כי בה מוכיח הנביא מיכה את ישראל שיזכרו את החסדים, הניסים והנפלאות שעשה ה' עימהם.

אחד הניסים שמזכיר מיכה הוא הנס המופלא המופיע בפרשת בלק: על אף שביקש בלק מבלעם לקלל את ישראל – השיבו בלעם שאין הקב"ה נותן לו לקללם. ולמרות עצת בלעם להחטיא את ישראל בשיטים, בכל זאת כיפר להם ה'. יותר מכך: למרות חטא ישראל בשיטים הקב"ה לא מנע טובתו ועזרתו, והביא את ישראל לגלגל וחבש לפניהם את הארץ. "את כל הטובה הזו", אומר ה'" עשיתי עימכם למען תדעו צדקות ה' שעשיתי לפניכם לפנים משורת הדין".

על מנת להבין את גודל חסדו של הבורא עם ישראל, חשוב להבין את דברי הפרשה: "וא-ל זועם בכל יום". על כך דרשו חז"ל במסכת ברכות: "וכמה זעמו? רגע. וכמה רגע? אחד מחמשת ריבוא ושמונת אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה בשעה – וזו היא רגע". מכאן ניתן לראות את מידת טובו האדירה של בורא העולם, שזעמו הוא חלקיק קטנטנן, שאין אדם בעולם יכול לשערו. עוד מוסיף המדרש: "ואין כל בריה יכולה לכוון אותה שעה, חוץ מבלעם הרשע, שעליו נאמר 'ויודע דעת עליון' – שהיה יודע לכוון את הרגע בו ה' כועס".

אלו דברי מיכה, המופיעים בהפטרת השבוע המופלאה: "והיינו דאמר הנביא לישראל: 'עמי, זכור נא מה יעץ בלק מלך מאוב, ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השיטים עד הגלגל למען דעת צדקות ה''. מסבירה הגמרא את כוונת הדברים 'למען דעת צדקות ה', כך: "אמר רבי אלעזר: אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: 'דעו כמה צדקות עשיתי עימכם, שלא כעסתי בימי בלעם הרשע, שאלמלא כעסתי – לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט' (כלומר, מישראל, כיוון שחז"ל דיברו בלשון סגי נהור כדי לא לפתוח פה לשטן), וזהו שאמר בלעם לבלק: 'מה אקוב לא קבה קל ומה אזעום לא זעם ה'" – מלמד שכל אותן הימים לא זעם", מסיימת הגמרא להסביר את חסדי ה' המופלאים.

סוף ההפטרה מרגשת: לאחר שמתאר הנביא את חסדי ה' המרובים על עמו האהוב, הוא פונה לישראל ומסביר כיצד להכיר טובה לבורא העולם. כה שואל הנביא: "במה אקדם ה', אכף לאלוקי מרום, האקדמנו בעולות בעגלים בני שנה?", מוסיף הנביא ושואל: "הירצה ה' באלפי אילים, ברבבות נחלי שמן, האתן בכורי פשעי, פרי בטני חטאת נפשי?", מסבירים המפרשים: "לאור הניסים המרובים שעשה ה' עמי, כיצד אתרצה לבוא לפניו – האם אתכופף, אתן לו אלפי אילים קרבנות או רבבות נחלי שמן למנות? האתן את בכורי לקרבן על חטאיי?"

וזוהי תשובת הנביא, פסוק מכונן מורה דרך: "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך: כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך" – זו היא תשובת הנביא לישראל: הקב"ה לא מבקש ממך שום דבר, כי אם לעשות משפט ולאהוב את החסד.

עשות משפט – הכוונה לכלל מצוות שבין אדם לחברו, ואיסורי גילוי עריות.

אהבת חסד – היא גמילות חסדים, ולפי לשון המפרשים: "שיעשה יותר מן הראוי לו".

והצנע לכת – ללכת בדרכי אלוקים, בדרכי מצוותיו בצנעא ולא בפרסום רב. לא להתייהר. פירוש נוסף: לאהוב את הקל בכל הלב והנפש, שהוא דבר צניעות המסור ללב.