פרשת במדבר

סיון רהב מאיר על פרשת במדבר: היינו כחולמים

כמה חשוב להיות בירושלים, מיהם האנשים שאתה עוקב אחריהם, מדע בדיוני פוליטי ומה קורה כשאנחנו לומדים תורה?

| ג' סיון התשע"ח |
אא

יום ירושלים. השבוע לפני 51 שנה חזרנו אליה. בספר חדש, "המחזיר שכינתו לציון" של הרב שי הירש, מצאתי בין שלל המסמכים המרתקים גם את העדות המרגשת הבאה, של הרב שאר-ישוב כהן: "כמה ימים אחרי הניצחון, בחג השבועות הראשון שלאחר השחרור, התמזל מזלי והלכתי לכותל בתוך ההמון ליד הצדיק הירושלמי הבלתי נשכח הרב אריה לוין, אשר שמח לקראתי וחיבקני בחום. הלכנו יחד מהורהרים ושותקים, ואז פתח ואמר לי, כמעט בלחש, את הדברים הבאים: כל ימי לא הבנתי את פירוש הפסוק 'בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹולְמִים'. עכשיו אני מבין. שאלתי: מה מבין כבודו? והוא אמר: חלום, כך דרכו: אדם רואה ברגע אחד מאורעות שנמשכים זמן ממושך. לפעמים, אפשר לראות בחלום דבר שבדרך הטבע נמשך הרבה שנים, והנה אתה רואה אותו ברגע, וכהרף עין מתבהרת לך התמונה כולה. תקופה שלמה, היסטוריה שלמה, חוויה של דורות – עוברת לנגד עיניך ברגע אחד. בחלום אפשר לעבור בשניות על פני עבר, הווה ועתיד. זה מה שקורה לנו כרגע, כאן. אנחנו נכנסים אל העיר העתיקה, הולכים אל הכותל, ואנחנו כחולמים. ממש עכשיו אנחנו מתחברים עם רבבות ואלפים שהתפללו וייחלו במשך דורות לרגע הזה, שאנחנו חיים אותו כעת. בן רגע אנו רואים את כל מי שהיה בגולה, בשואה, במחתרת, במלחמות. כל מי שאי פעם התפלל, חיכה, קיווה. הנה זה בא. אלפי שנים מתנקזות לרגע הזה. היינו כחולמים".

האם אנחנו עדיין מרגישים כך?

 

הלב של לבנו

חשבתי השבוע על שני יהודים אמריקאים: הראשונה היא איוונקה טראמפ, שפרסמה בצאתה מניו יורק את תמונתה בכותל המערבי מהביקור הקודם כאן, וכתבה: "בשמחה גדולה, אני חוזרת לירושלים". היא סיפרה כמה היא נרגשת להיות חלק מהמשלחת שתפתח היום את השגרירות החדשה. קראתי את הדברים בבית שלי, בירושלים, וחשבתי שאני כבר פה, וכמה זה מובן מאליו לפעמים, ואיך מישהו מבחוץ שפשוט מתרגש לצאת מביתו לעבר ירושלים – יכול להזכיר לנו איזו זכות זו.

השני הוא אלי ויזל ז"ל, הסופר ניצול השואה, זוכה פרס נובל. בזמן הממשל הקודם, כשהמתח בין נתניהו לאובמה הגיע לשיאו, ויזל פרסם מודעה ענקית משלו בעיתונות האמריקאית וקרא לאובמה להפסיק את הלחץ בסוגיית ירושלים. הנה קטע מהדברים שפרסם אז, שמסבירים את מה שקורה היום: "עבורי – כיהודי – ירושלים נמצאת מעל לפוליטיקה. היא מוזכרת למעלה מ־600 פעמים בתנ"ך, ואף לא פעם אחת בקוראן. אין בעבר היהודי תפילה מרגשת יותר מזאת המבטאת את הכמיהה לשוב לירושלים. היא הרבה יותר מעיר, היא מה שמחבר בין יהודי אחד לרעהו באופן שתמיד יהיה קשה להסביר. כשיהודי מבקר בירושלים לראשונה, זאת לא הפעם הראשונה, זוהי שיבה הביתה. שמעתי פעם בשם גדול החסידות רבי נחמן מברסלב שלכל דבר בעולם יש לב, וגם ללב עצמו יש לב. ירושלים – היא הלב של לבנו".

 

עקבת? הושפעת

חודש טוב. חודש סיון התחיל השבוע, וגם חומש חדש מתחיל השבוע – "במדבר". בתחילת הספר, התורה מתארת איך כל השבטים הסתדרו סביב המשכן במדבר. כרגיל, זה לא רק תיאור טכני. יחסי השכנות והחברות השפיעו רבות. השבטים יהודה, יששכר וזבולון חנו בסמוך למשה ואהרון – ולכן הם הפכו לאנשים טובים ולמדנים יותר. שבט ראובן, לעומת זאת, חנה ליד משפחת הקהתי שממנה יצא קורח – וכך נגרר להצטרף למרד של קורח נגד משה. הלקחים של רש"י הם ברורים: "טוב לצדיק וטוב לשכנו" הוא כותב, וגם – "אוי לרשע ואוי לשכנו". רש"י קורא לנו לשים לב להשפעה סביבתית ולחץ חברתי, ולא רק בגיל הנעורים אלא תמיד. מי שאתה בוחר להתחבר איתו, מי שהופך לקבוצת ההתייחסות היומיומית שלך – הוא בסופו של דבר מי שמחנך אותך. ובעצם, הוא משפיע לא רק עליך אלא משפיע לדורות, על כל הגורל המשפחתי והצאצאים, באופן חיובי או שלילי. היום כמובן לא מדובר רק על השכן הפיזי, שאותו לפעמים כמעט ולא רואים, אלא על השכן בתודעה – מי שאיתנו ברשתות החברתיות, בקבוצת הווטסאפ או מי שאישרנו כחבר. מי שאתה עוקב אחריו – נכנס לך עמוק לנשמה, לטוב או לרע. אדם הוא תבנית נוף הפיד שלו.

 

עכשיו תורנו

הרב עמיחי גורדין מישיבת הר עציון מציע הסתכלות מקורית על המצב: "לו היינו שומעים חלילה שבמשך שבוע אחד רוחאני חשף באיראן מסמכים סודיים מאוד שנגנבו מתוך הקריה, פוטין חתם על עיצומים כלכליים נגד ישראל, טראמפ הזמין את רוחאני להיות אורח כבוד ביום העצמאות האמריקני וגם סגר את השגרירות האמריקנית בתל אביב – היינו מכנסים עצרת תפילה וזעקה דחופה. אבל לשמחתנו, הכול קרה הפוך. ברוך השם. תחשבו על זה: עד לא מזמן, רצף אירועים פנטסטי כזה לא היה מתפרסם אפילו כמדע בדיוני. במגילת רות נעמי אומרת: 'אני מלאה הלכתי, וריקם השיבני ה''. כלומר, כשהכול בסדר איננו רואים את יד ה' ואומרים: אני מלאה הלכתי. רק כשחסר לנו, אנו שמים לב לקיומו של הבורא: וריקם השיבני ה'. אז עכשיו תורנו. אחרי כאלה חסדים חומריים, עלינו לדאוג לרוח. להוכיח שאנחנו ראויים לשפע שקיבלנו, להקים כאן חברת מופת ישרה והגונה, ולקיים את הציווי המופלא: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש".

 

התיידדות בין הדורות

מיליוני יהודים בכל רחבי העולם ילמדו תורה בחג השבועות המתקרב. מה בעצם המשמעות של לימוד תורה? מה ההבדל בין הלימוד הזה ללימוד אחר? הנה הסבר נפלא של הרב פרופ' יוסף דב סולובייצ'יק, ממנהיגי יהדות ארצות הברית. מצאתי את הדברים בספר החדש "עוז וענווה" שכתב עליו הרב ראובן ציגלר. וכך מסביר לנו הרב סולובייצ'יק מה מתרחש כשאנו לומדים תורה:

*"כשאני יושב ללמוד הנני נמצא תיכף ומיד בחבורת חכמי המסורה. היחס בינינו הוא אישי. הרמב"ם מימיני, רבנו תם משמאלי, רש"י יושב בראש ומפרש, רבנו תם מקשה, הרמב"ם פוסק, הראב"ד משיג. כולם הם בחדרי הקטן, יושבים סביב לשולחני. הם מביטים עלי בחיבה, משתעשעים עמי בסברא ובגמרא, מעודדים ומחזקים אותי. אין תלמוד תורה רק פעולה דידקטית. אין העיסוק בדברי תורה רק עניין פורמלי טכני המתגשם בהמצאות וחילוף ידיעות. זו חוויה כבירה של התיידדות של דורות הרבה, הזדווגות של רוח ברוח, איחוד של נפש בנפש. אלה שמסרו את התורה ואלה שקיבלו אותה – מזדמנים לפונדק היסטורי אחד".

בכל השנה, אבל בפרט בחג השבועות, אנחנו מוזמנים להצטרף לפונדק ההיסטורי.


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4 (83 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

חומש אור החיים עם ביאור אור לעיניים

320לרכישה

מוצרים נוספים

כמים ליבך - הרבנית ימימה מזרחי

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

ילדים מספרים על עצמם 11 - חיים ולדר

חבורת תריג 4 - בתעלומת בבל - חיים ולדר

חבורת תריג - עונה 7

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים