האדריכל סמי שלום כנפו: "פתאום הבנתי לאילו השגחות פרטיות זכיתי בחיי"

הנוף הנשקף מגינת ביתו של האדריכל ומעצב הפנים סמי שלום כנפו, בישוב הגלילי 'אמירים', הוא עוצר נשימה. פשוטו כמשמעו. הוא בדיוק מאותם הנופים שבהם אנו נתקלים לעתים רחוקות מדי, ולמולם פשוט נפלטת מפינו אמירה המבטאת ספק התפעלות ספק התענגות מרגשת: 'מה רבו מעשיך ה''.

סבך חום-ירוק-עד מקיף מכל עבר. כאן הטבע שולט, זה ברור. הוא היחיד שנותן את הטון. והבתים, כמו האנשים הגרים בתוכם, נדמים כאורחים אקראיים וזמניים בממלכת הטבע. הכנרת, כהרגלה בקודש זוהרת בטורקיז, שוכבת שרועה למרגלותינו, והריה, שמקיפים אותה כחרדים לשלומה, עומדים זקופים, ירוקים, דוממים, מטילים את צלם הרוקד לפי צלילי חליל תנועת החמה והעננים שחולפים לאיטם עם הרוח.

נעמה כנפו וסוזי כהן לוינסון

הדבר היחיד בסביבה שיותר קשה להאמין בו מאשר בכך שהנוף שנגלה לעינינו אכן אמיתי, הוא תהליך ההתחזקות הרוחני שעוברים בשנים האחרונות רבים מיישובי הגליל בכלל, ודרי הבית שאנו נמצאים בו כעת, בית משפחת כנפו, בפרט.

ובכן - נעים להכיר: סמי, נעמה, ושלושת ילדיהם – אורי, אדם, ונח. סמי נולד בשנות ה-70 העליזות של קריית גת, למשפחה מרוקאית טיפוסית. טיפוסית מכמה בחינות, וביניהן מבחינת השמחה האדירה שעטפה את המשפחה עם הולדתו - בן ראשון אחרי חמש בנות. עם זאת, למרבה הצער, היא טיפוסית גם מבחינת המקרה הנפוץ והקלאסי של הורים דתיים, שמבחינה רוחנית גוזליהם עזבו מהר מאוד את הקן, פרשו כנפיים ועפו.

דווקא משום שהגיע מרקע דתי, מתעקש סמי לומר שלמרות שהתרחק מהתורה והמצוות, ושוב התקרב, הוא לא מרגיש בעל התשובה במלוא מובן המילה: "הבית שלנו תמיד שמר תורה ומצוות. שבת הייתה שבת, שמרנו כשרות, וכל מה שצריך. אבל יחד עם זאת, לא הייתה אווירה לוחצת. בלי כפייה. ועם הזמן הקשר לדת שלי ושל האחים שלי התחיל להתרופף. לאחר מכן הגיעה נסיגה משמעותית יותר, שנמשכה הרבה שנים, עד שהכרתי את הרב יובל הכהן אשרוב".

סוזי כהן לוינסון

רגע, בוא נישאר בהתחלה. איך, אם בכלל, הבית בו גדלת השפיע על המקצוע בו בחרת לעסוק?

"אבא שלי בא מהעיר אסואריה שבמרוקו. פירוש שמה של העיר הוא ציור. ואכן מדובר בעיר שצוירה לפני שנבנתה. אסואריה נחשבת לעיר מאוד אסתטית. הכל מעוצב ומסודר שם בצורה מאוד נעימה ומוקפדת. למשל, יש רחובות שבהם מוכרים תבלינים מיוחדים, והכל מוצג ומסודר שם בצורות סימטריות כגון משולשים ומלבנים.

"בכל אופן, אבא שלי הוא האדם הכי מסודר שאני מכיר. הארון שלו נראה כמו סרגל. ובבית שלנו הכל תמיד היה מדוגם. כתוצאה מכך, האסתטיקה תמיד הייתה חלק מחיי. אבא שלי עבד בתור מעצב חליפות בפולגת, בגיר, ומרקס אנד ספנסר. בשנים ההם זה היה מאוד חדשני ויוצא דופן. בטח בדרום. לעומתו, אמא שלי תמיד הייתה משוחררת וקלילה, וכך נוצר איזון בריא".

"מעבר לכל זאת, החוש האסתטי והאומנותי שלי התפתח מאוד בבית הספר. היום זה נראה לי כמעט לא נורמלי, אבל כבר ביסודי לא הייתי כמעט נכנס לאף שיעור. היה לנו בבית הספר צייר רוסי, שהיה המורה למלאכה, שפשוט נצמדתי אליו. הוא מאוד חיבב אותי, ולקח אותי תחת חסותו. היו מחפשים אותי שעות ולא מוצאים. הייתי שוכח את עצמי שם".

(צילום: סוזי כהן לוינסון)

ואיך החוש האמנותי המשיך ללוות אותך אחרי בית הספר היסודי?

"בתיכון התחברתי לעניין של שרטוט וגרפיקה. בשנים ההן אפילו זכיתי בתחרות של תכנון הלוגו של עיריית קריית גת. הייתי מאוד מרוכז באמנות. והאמת היא שבגלל זה כמעט לא למדתי מתמטיקה, מדעים, פיזיקה, וכיוצא בזה. הייתי מאוד מחובר לטבע ולאמנות. בשנים ההן גם עשיתי קורס צלילה מקצועי, ולאחר מכן צללתי בכל מיני מקומות בעולם. הצלילות הללו נתנו לי המון השראה להרבה דברים שעשיתי אחר כך. מדובר בעולם שלם שמכוסה במים, שרק אחוז מאוד קטן מהאוכלוסייה מכיר".

(צילום: נעמה כנפו)

ובראייה לאחור, מדוע החלטת לעזוב את הדת?

"אני חושב שהסיבה המרכזית היא שלא הבנתי למה זה כל כך טוב וחשוב. כי אף פעם לא דברו איתנו על זה. רק אמרו שצריך לעשות. היה ראש, אבל לא היה לב. ואגב, למרות שעזבתי, תמיד היו לי אמונה ומצפון. בנוסף לכך, עזבתי כי גם לא הייתה לי מספיק מודעות לכמה זה חמור לעזוב לגמרי, והחיים פשוט משכו אותי למקום הזה. אז יצאתי לחיפוש. בכל התקופה הזו, עבדתי המון. לא באתי מבית בעל אמצעים. היינו שבעה אחים, ואף פעם לא היו מותרות, אם כי לא חסר מאומה. עבדתי אפילו בתקופת הצבא".

מה עשית אחרי השחרור?

"אחרי הצבא עבדתי בבית קפה, אחר כך בחברת רהיטים, ואז טסתי לטיול ארוך בדרום אמריקה. כשחזרתי מהטיול התחלתי ללמוד עיצוב ואדריכלות פנים וריהוט במסגרת הטכניון, ולאחר מכן למדתי תולדות האמנות באוניברסיטה הפתוחה. במקביל, פתחתי עם שותפה גלריה ביפו לריהוט קלאסי. בתקופה הזו נסענו המון לחו"ל, למכירות פומביות, וכדי להתעדכן בנעשה בתחום בעולם.

"וכך, בשנים הללו, צברתי המון ניסיון. גם בלדעת איפה לחפש דברים, וגם מה לעשות אחר כך עם מה שמוצאים. בשנים האלו היו לי כמה שותפויות, ואחרי כמה שנים פתחתי לראשונה סטודיו לעיצוב משלי. ב"ה העניינים מאוד הצליחו. וגם התפתחו לחו"ל. עכשיו למשל אני עובד על מלון בבולגריה שמיועד לציבור החרדי והדתי".

אוצרות ופשפשים

"עיסוקי המרכזי הוא אדריכלות ועיצוב פנים. ב"ה עד היום תכננתי ועיצבתי המון בתים ומבנים שונים ומגוונים. אחד הדברים שהכי מאפיינים את העבודות שלי זה שאני לוקח המון השראה מהטבע. ובכלל, מאוד משתדל לעבוד עם חומרים טבעיים. אני מרגיש וחושב שכמה שאנשים יהיו יותר קרובים לחומרים טבעיים, לטבע, זה יותר ירגיע אותם, ויעניק להם יישוב הדעת.

"מעבר לכך, בעבודתי, למרות שזה מאוד קשה, ואפילו סותר את הנטייה הטבעית, אני משתדל לשים את עצמי בצד, ולשים במרכז דברים אחרים שאינם אני. במידה רבה זה קשור לתורתו של בעל הסולם, שב"ה אני זוכה ללמוד ממנה המון. זה מתבטא למשל בכך שאני אוהב לקחת עבודות של שחזור מבנים, למרות שהן מאוד קשות ומורכבות. עבודות שבהן אתה משקיע את כל כולך רק כדי לשחזר משהו שאנשים אחרים כבר עשו".

(צילום: סוזי כהן לוינסון)

מעבר לחיבור לטבע, מה עוד תוכל לספר על האופן בו אתה מעצב ומתכנן מבנים?

"כמעצב אני נשען רבות על אבות ומייסדי האדריכלות - פרנק לויד רייט, לה קורבוזייה, צ'רלס וריי איימס ועוד. להבדיל אלף אלפי הבדלות, כמו שבעולם התורה יש חכמים שעליהם נשענים הבאים אחריהם, כך גם בעולם האדריכלות והעיצוב. וחשוב מאוד לשמור על זה. למעשה, אני לוקח את היסודות שלהם, ועליהם רק מוסיף משלי. אני לא בא עם אגו, ולא רוצה להמציא הכל מחדש. אני מכוון הרבה פעמים לסגנון קלאסי אותנטי. לעיצוב שעומד במבחן הזמן.

"הרבה פעמים אני נתקל בעיצובים מאוד עכשוויים וייחודיים, אבל יודע שבעוד כמה שנים הם כבר יחשבו ויראו לא רלוונטיים. אז אני לא מתפתה ללכת למקומות האלה ונשאר בקו קלאסי. ובאופן כללי, מאוד חשוב לי לשלב בין עיצוב פנים, אדריכלות, ואמנות. במובנים מסוימים, אפשר לומר שאני ממש מלביש את הבית באומנות. מה שנקרא ארט דיזיין. זה יותר נפוץ באירופה וארה"ב.

"אני לוקח את זה מאוד ברצינות, וזה יכול להגיע למצב שאחרי ששרטטתי את הבית, וליוויתי בו כל שלב, אני גם אסע עם הלקוח כדי לבחור את התמונות לסלון. למשל, בשביל ריהוט ייחודי ומתאים, אני הולך המון פעמים לשוק הפשפשים, קונה רהיט ישן, משחזר אותו, מוסיף כמה דברים, וזה נהיה אקלקטי ומדהים.

"אני מאוד אוהב לחבר כמה דברים יחדיו, שהשלם שלהם גדול מסך חלקיהם. לכן גם אין בדרך כלל מראה אחיד לכל הדברים שאני מעצב בבית. אני משתמש בכוונה תחילה במגוון גדול של חומרים ומאפיינים, שיחד יוצרים הרמוניה מופלאה".

 מהיכן אתה שואב השראה בעבודתך?

"מוזיקה זה משהו שמלווה אותי תמיד, וכל הזמן נותן לי השראה. אני כמעט לא יכול לשרטט ולעצב בלי מוזיקה. בשנים האחרונות, כתוצאה מהחזרה לחיק היהדות, אני מרגיש שאני הרבה יותר מתחבר למוזיקה יהודית. למשל לניגונים של בעל הסולם, לרזאלים, אביתר בנאי, ישי ריבו. מעבר לכך, גם נעמה, אשתי היקרה, עוזרת לי המון ומסייעת לי עם רעיונות וכיוונים".

(צילום: סוזי כהן לוינסון)

כל הדרך הביתה

איך החל מסע החזרה שלך לתורה ומצוות?

"טוב, אתה מחזיר אותי די הרבה אחורה. 17 שנה, אם תרצה לדייק. מכרה של אחד מחברי הטובים, הבעלים של הזאפה, החלה לחזור בתשובה, ולאט לאט גם הוא נסחף לזה. הם היו מחוברים לרב יובל אשרוב, שהיה אז יחסית בתחילת דרכו בתל אביב. בכל מקרה, אותו חבר אמר לי באיזו פעם כשנפגשנו: 'שמע אחי.. יש שיעורים מאוד חזקים בתל אביב.. של רב מיוחד.. הרב יובל כהן אשרוב.. תבוא עם נעמה'. ואכן הלכנו.

"בכל אופן, מהשיעור הראשון, כמו שאומרים, 'זה היה זה'. זה פשוט החזיר אותי הביתה. והכל גם היה מאוד הגיוני. חלק גדול מכך גם היה עניין הבריאות הטבעית שהרב יובל מדבר עליו הרבה. זה מאוד נגע בנו. בתקופה הזו גם פתאום הבנתי לאילו השגחות פרטיות זכיתי בחיי.

"למרות האורות הגדולים, בהתחלה, כמו לכל אחד, ובמיוחד לזוגות שחוזרים בתשובה יחד, זה לא היה קל. בנוסף לקשיים הטבעיים, ולשינויים שצריך לעשות כמו להתחיל לשמור שבת, כשרות, וכו', היה לנו לא פשוט לשנות את אורח החיים בתוך המסגרת הקיימת והחברה הסובבת אותנו. לפעמים זה נראה כמעט בלתי אפשרי ללכת ככה נגד הזרם".

(צילום: סוזי כהן לוינסון)

מה היו השינויים הראשונים שעשיתם בתחילת ההתחזקות?

"זמן קצר אחרי שהתחלנו לבוא לשיעורים, נעמה אמרה לי שאנחנו צריכים לשנות דברים. הרגשנו שמה שאנחנו עושים זה כבר לא כל כך בסדר. אחד הדברים הראשונים שעשינו היה להוציא את הטלוויזיה, וזה היה צעד מאוד מבורך.

"זמן קצר לאחר מכן הכרנו בהשגחה פרטית רב ביפו שהכשיר לנו את המטבח, לימד אותנו המון, ואפילו השכין שלום בינינו בתקופה לא פשוטה. לאחר תקופה מסוימת הכרנו גם את הרב שיינברגר, הרב של הרב יובל אשרוב, ובזכות כך עלינו עוד קומה בעבודת ה'.

"אחד הדברים המעניינים שקרו לי בתחילת התהליך וגם בהמשכו הוא שראיתי שלימוד התורה והמוסר מאוד משפיע על עבודתי. למשל, התחלנו ללמוד מסילת ישרים, והסדר שיש שם, גם עשה לי סדר בדברים הכי מעשיים בעבודה. ובכלל, בתקופות בהן הייתי יותר לומד הייתי מרגיש שיש עלי שכינה, שהביאה עמה המון יצירתיות והשראה".

אני מבין שכחלק מהתהליך גם החלטתם לעזוב את אזור תל אביב.

"כן, במשך המון זמן שקלנו לעבור לצפון, לאזור הגליל העליון, להיות ליד רבי שמעון והישוב אור הגנוז, אבל הרגשתי שאנחנו עוד לא בשלים לכך. לאחר כמה שנים הגיע שלב שבו זה התאים, ואף התייעצתי עם הרב יובל, והוא המליץ בחום. הוא ענה לי בשתי מילים: 'גלגל הצלה'. היום אני יכול לומר שזה אחד הדברים הכי טובים שעשינו בחיים.

"ואכן, זמן קצר לאחר מכן עברנו לגליל הצפוני כדי להביא את המשפחה לאזור טבעי ובריא יותר. חיפשנו קהילה שבה נרגיש בנוח – קהילה מחבקת אך לא חונקת, וכזו זכינו למצוא באזור מרום הגליל. הילדים לומדים בבית חינוך 'בראשית', שאנו קוראים לו "אנתרופודוסי", שזו הלחמה בין המילים אנתרופוסופי ודוסי. בבראשית הילדים זוכים לחינוך לתורה ולעבודת כפיים ואדמה, חזרה למלאכות בראשית, המון טבע, ללא שימוש במדיה, עם דגש על תזונה בריאה.

"מעבר לכך, בימי ראשון וחמישי אני מצטרף לשיעורי מוסר בישיבה באור הגנוז. אני לומד שם באופן קבוע עם חבר טוב בשם אסף אלזרע, בוגר שייטת שעשה תשובה, והיום מומחה גדול לבריאות טבעית. בנוסף לזאת, אחד מרבני הישוב, הרב אסף בילר, מעביר בימי רביעי שיעור בביתנו באמירים, אליו מגיעים אנשים מכל גווני הקשת. גם כאלה שאם היית רואה אותם ברחוב, לא היית מאמין שהם הולכים לשיעורי תורה ומוסר".

(צילום: נעמה כנפו וסוזי כהן לוינסון)

אמנם עברתם לצפון, אך הסטודיו שלך עדיין נשאר ביפו. איך זה מסתדר?

"בכל יום ראשון אני יורד לסטודיו ביפו, ועובד עם אבי כהן, עוזרי המסור, שגם נמצא כעת בתהליכי תשובה. אני ישן באזור המרכז עד יום רביעי, וברביעי בצהריים שוב עולה לגליל. וכן, זה לא קל לחיות בשני עולמות שונים ולהחזיק מעמד. גם גשמית וגם רוחנית.

"אבל יש לזה גם הרבה יתרונות. בין היתר, ב"ה, אני מצליח להשפיע על אנשים ולקרב אותם לה'. אבל מאוד בעדינות. הנה, אני מתכנן  בימים אלו מספר פרויקטים שונים, ודואג להביא מזוזה במתנה ללקוחת בסיום הפרויקט.

"חוץ מזה, אני מדבר איתם לאורך הפרויקט על מוסר ועניינים שונים של החיים המתקשרים ליהדות. וככה מכניס בהם יהדות. אבל תמיד בטוב. יותר ממקום של מתחזק יחד איתם, מציע, תוהה, ולא כמו מישהו שמעליהם וכבר שם.

"מעבר לכך, העניין הזה הביא איתו עוד כמה דברים טובים, וביניהם חיזוק הקשר עם הורי. היום אני הרבה יותר מחובר אליהם, ביחס לימים שבהם גרנו ביפו. אני מגיע אליהם לפחות פעם אחת בשבוע. תראה, בהתחלה מאוד חששתי לצאת מתל אביב. היו לנו שם רבנים, שיעורי תורה, וידענו מה קורה ואיפה. אבל מתברר שההתרחקות היא כולה התקרבות, כפי שאמר רבי נחמן.

"ויחד עם זאת, לשמחתנו, הרבה דברים מאוד מפתיעים ויפים קורים ברבים מיישובי הגליל. יחד עם דורון שפר ומשפחתו, שכנינו לישוב, אנחנו פה כבר לא מעט משפחות דתיות. מדובר בקהילה מקסימה שמכניסה קדושה גדולה לישוב שבמקורו הוא מאוד חילוני. ומה שיפה, שהכל נעשה כאן בכבוד הדדי, ולא ככפייה והשתלטות. רק לאחרונה יצא לי להיות מעורב בשיפוץ בית הכנסת בישוב, ובבית הכנסת באור הגנוז. שניהם מקסימים, ומפיצים אורות גדולים. מי חלם שכך יהיה".