סיפורי אמונה
"מכל השכונה אני זוכר רק שחור, חוץ מיהודי אחד אותו אני זוכר לטובה"
פעמים רבות ניתן להשפיע ע"י חיוך קל או הארת פנים היכולה להשפיע על הזולת גם אחרי שנים רבות, וחבל לפספס להיות הזוכה בה. סיפור מעורר השראה על האדמו"ר מערלוי
- נעמה גרין
- י"ד חשון התשפ"ב
הרבי מערלוי זצ’’ל (צילום: פלאש 90)בשנת תשנ"א הייתי צריך לנסוע למקום מרוחק, והזמנתי מונית. הנהג היה נראה כ'בעל תשובה' עם זקן קטן. באמצע הנסיעה שמתי לב שהפנים שלו מאוד מוכרות לי, ולא ידעתי מהיכן. ניסיתי להיזכר, עד שנזכרתי. שאלתי אותו: "תגיד לי, קוראים לך דוד?". הנהג הביט בי כמשתאה, וענה: "כן, מהיכן אתה יודע?". אמרתי לו שאני זוכר אותו מהשכונה. הוא סיפר לי שהוא ישב בכלא 10 שנים, היום הוא גר באילת, הוא חזר בתשובה ויש לו בנים בתלמודי תורה, ברוך ה'.
כמה דקות של שתיקה השתררו בחלל הרכב, שנינו מביטים על הכביש, לפתע פונה אלי הנהג ואומר: "אתה רוצה לשמוע משהו מהשכונה?", "נו", השבתי.
כדי להבין את המעשה צריך להקדים ולספר את הרקע: מדובר בתקופה של לפני כשלושים שנה. בשכונה זו היו שני אחים שהתגוררו באחד הרחובות באזור, והטילו חיתתם על כל בני השכונה: דוד ואחיו, הם נהגו כמו פושעים מהעולם התחתון. כל גניבה שהייתה באזור, מיד היו חושדים שמסתמא התבצעה ע"י אחד האחים הללו. כמובן שאף אחד לא קינא במשפחה מסכנה זו, רק שנאו אותם.
מזמין המונית מגלה את שהרהר לעצמו במוחו באותם רגעים: 'אף פעם לא חשבתי שיהיה לי קשר עם הפושע הזה, ועכשיו אני מדבר אתו ברכב שלו, הוא נוהג לי למחוז חפצי'… ודוד הנהג החל מספר: "אגיד לך, אני זוכר מכל השכונה הזאת רק שחור. כולם היו רואים אותי ועוברים לצד השני של הכביש, היו פוחדים להתקרב אלי. אני גם זוכר שפעם אחת הייתה איזו גניבה בשכונה, אבל במקרה בפעם זו לא הייתי מעורב בה, אך פחדתי שכמובן מיד יעלילו את הגניבה עלי, לכן ברחתי מיד לכפר הערבי הסמוך, עד יעבור זעם…
"מכל השכונה הזו אני זוכר רק רע ושחור, אבל דע לך, יהודי אחד בלבד אני זוכר משם לטובה. כל השנים חקוקה במחשבתי הדמות והטוהר של היהודי, קוראים לו 'רב יוחנן' – שהוא האדמו"ר מערלוי. הוא היה האיש היחיד שהתייחס אלינו, הא… רבי יוחנן, זה צדיק! הגאון הצדיק רבי יוחנן סופר, אב"ד וראש ישיבת 'ערלוי' ובעל 'אמרי סופר'". כיום הנהג יודע את כל התארים של 'רב יוחנן', אז הכירו רק בשם 'הצדיק רב יוחנן'…
המשיך הנהג דוד וסיפר: "שנה אחת בפורים, בזמן שאף אחד לא חלם לדבר אתנו, או בכלל לחשוב עלינו איזה דבר לטובה, דפק אצלנו 'רב יוחנן' עם משלוח מנות גדול, התיישב אצלנו, הניח את המשלוח היפה, ואפילו טעם ואכל אתנו ממשלוח המנות שהוא נתן, כי מאוכל אחר לא היה יכול לטעום כלום משום ענייני 'כשרות', והתחיל לדבר אתנו כאילו שאנו הצדיקים הגדולים שבעולם, וכך הסביר הסברים יפים על מגילת אסתר, ועוד עניינים שמחים, עד שסיים והלך לו. עד היום אני זוכר את הדמות הזורחת של 'רב יוחנן' המלווה אותי כל הזמן"…
מי יודע אם לא בכוח הארת הפנים של רבי יוחנן סופר זצ"ל, האדמו"ר מערלוי, שעמדה לו כל הימים בזכרונו, זכה היהודי לחזור בתשובה?
פעמים רבות ניתן להשפיע ע"י חיוך קל או הארת פנים היכולה להשפיע על הזולת גם אחרי שנים רבות, וחבל לפספס להיות הזוכה בה...
סיפור זה נדפס עוד בחיי חיותו של הרבי מערלוי זצ"ל, ורבים לקחוהו כדוגמא לקרב קרובים ורחוקים.