"כך מצאתי לבסוף את זיווגי" – יומנה של רווקה, עמוד אחרון

זה קרה כחצי שנה לפני שהכרתי את בעלי. במסגרת חיפושי אחר שידוך, הלכתי להתייעץ עם רב וספרתי לו מה אני מחפשת ומהן הדרישות שלי. הרב הביט בי בעיניו הטובות ואמר "רשמי לעצמך במה את לא טובה". הייתי המומה. לאחר מכן הוסיף עוד רשימת תיקונים לצורה בה חפשתי ולסוג ההצעות בהן חפצתי. יצאתי מהפגישה נבוכה ומבולבלת. עצותיו של הרב נשמעו לי כמו אין סוף עצות שהייתי שומעת בכל יום מאנשים. דמעות הציפו את עיני: כיצד אני מתקדמת מכאן? לפני שנפלתי לייאוש הבנתי שאין לי הרבה ברירות: או שאני ממשיכה לבכות ולבזבז זמן שאין לי או שאני לוקחת לתשומת ליבי דעת תורה ומתבטלת בפניה. בחרתי באופציה השניה. נכנעתי.

לאחר ההחלטה תחושת הכניעה הלכה וגברה. הבנתי שאין לי פתחון פה מול הרצון של השם להשאיר אותי בהמתנה. אין לי זכות להתלונן. החלטתי להנמיך את האש שלי - שרוצה להתערב, שיש לה הרבה מה לומר ולמתוח ביקורת על ההתנהלות של הבורא, על ההצעות המעליבות שהוא גלגל אותי אליהן, על השדכנים מחוסרי התועלת שהוא שלח לי, על המבטים המרחמים של הסביבה, ועוד... במקומה ניסיתי להגביר את האש שלו – מה הוא רוצה ממני.

אלו היו ימים של עבודה אינטנסיבית, התמקדות רק בתפילות, חיזוקים רוחניים ושיעורי אמונה ששמעתי. השתדלתי גם לראות את הישועה כל הזמן ולהאמין באמונה עיוורת שזה ממש קרוב, אפילו שזה היה נראה חסר סיכוי, אפילו שהייתי בוכה שניה אחרי שהייתי מדמיינת את זה. הבנתי בהבנה קלה שאין מעצור להשם מלהושיע ברב או במעט וזה הדבר היחיד שאני אמורה להתעסק בו. היתר לא בשליטה שלי.

באותה תקופה יצאתי עם משודך שלפי כל הדעות התנהג בצורה מתנשאת ומזלזלת. באמצע הפגישה בבית הקפה הבטתי לשמיים זרועי הכוכבים ואמרתי בלב: "אבא, אני יודעת שזה אתה, אני לא נעלבת". חזרתי הביתה בלי שיברון לב, בלי דמעות בעיניים. הרגשתי חזקה יותר מאי פעם.

מהרגע שהפסקתי להתערב, הקב"ה הפך לשחקן הראשי והחזיר את הסדר למקומו. פתאום הבנתי מה עיקר ומה טפל. זה נתן לי תחושת בטחון, הסיר ממני המון ספיקות ובלבולים. פשוט ללכת עם הרצון של הקב"ה. לעבוד אותו ולמצוא אותו בתוך ההסתרה.

אני זוכרת ששאלתי את עצמי כל הזמן איך תגיע לי הישועה אם אני כל הזמן דואגת לגביה? הקב"ה דאג להסיח את דעתי בצורה הכי טובה שאפשר. בתקופה זו הציעו לי להשתתף בהצגה גדולה. האמת, לא חיפשתי יותר להתפרע בחיים. רציתי לחיות חיים פשוטים: לקום בבוקר, לשתות את הכוס קפה שלי, לאכול איזה סנדביץ' עם ממרח טונה וללכת לשון בלי כאבי לב (מה שהיה נדיר בימי ההמתנה הלא נגמרים שעברתי). אבל כשהגיעה ההצעה לפרויקט משום מה הרגשתי שאסור לסרב. כל הצעה היא מאת השם ופותחת הזדמנות בחיים. כך מצאתי את עצמי בימים מטורפים של חזרות עד אור הבוקר, עם כוחות של אפס ומטה, תשישות נוראה של שנים של המתנה, כשדבר האחרון שעניין אותי היה להופיע על במה.

נכנסתי לחזרות ולפתע שכחתי מכל העולם. שכחתי בת כמה אני, מה אני מחפשת ומה קורה איתי לעומת כל החברות שכבר נשואות עשר ושתיים עשרה שנים. פגשתי שחקניות, צחקתי, השתחררתי וחזרתי מפורקת הביתה, נרדמת עם לשון בחוץ. ההפקה התבררה כמנוחה הכי גדולה שקבלתי. מנוחת ה"לשכוח מהכל".

בתקופה היותר סמוכה לישועה חשתי שאין לי מספיק כוח לשכנע את הקב"ה שייתן לי את הישועה. הייתי זקוקה לעזרת הכלל. לזיכוי הרבים. בכוחותיי האחרונים חלקתי חוברות ללמוד הלכותצניעות בקרב ארבעים נשים. תוך ימים ספורים התברר לי שהקב"ה שלח לי את הישועה דרך אחת הנשים שלקחו על עצמן ללמוד בחוברת. 

זהו! אני נשואה! אחרי למעלה מעשר שנים של המתנה. נפעמת מאין סוף חיבורים שקרו לי בחודשים האחרונים, רגעים של הארת פנים שהרבה זמן לא חשתי. רגעים שהיו נראים לי רחוקים מהמציאות, מה "מזל ביש" שלי.

היום, במבט לאחור אני מבינה שאי אפשר ללכת עם רשימת מכולת ולהתלונן שלא בא לי המזל. פשוט אי אפשר להתערב להקב"ה בכמויות החסד שהוא רוצה לתת לנו ולומר לו מה מתאים לי ומה לא. הרבה פעמים אנו מקטלגים את הישועה שלנו לפי מוצא, גיל, סטטוס, גובה, קריירה, מיקום וכדומה. גם אני לא הבנתי בזמנו מהי הבעיה בכך, עד שלא נכנעתי. דעו כי העיקר בזוגיות זה האופי של העומד מולך, נקודה זו היא המפתח לחיבור זוגי. שם יש חיבור אלוקי שיתייקם אם נלך עם רצון השם ולא נכתיב לו מהן הדרישות שלנו לקבלת בן הזוג. ברגע שאנו מכתיבים אנו עוצרים את עצמנו מהישועה שאמורה להפתיע אותנו. אל תתנו לאגו שאומר "אני יודע הכל" לשלוט בכם. הזמן חולף - וחבל.

למאמרים הקודמים בסדרה:

מי אני שאחליט על חיי? יומנה של רווקה, עמוד ראשון

ראיון עבודה למשרת כלה: יומנה של רווקה, עמוד שני

היום כואב לי הלב, ורציתי שתקשיבו: יומנה של רווקה, עמוד שלישי

היום בו דפקתי בדלת של עצמי: יומנה של רווקה, עמוד רביעי

זו ילדותי השנייה: יומנה של רווקה, עמוד חמישי

על חיפוש ועל מציאה: יומנה של רווקה, עמוד שישי

לשבת טוב על הקרקע: יומנה של רווקה, עמוד שביעי

המשודך שלי לא פנוי לקשר: יומנה של רווקה, עמוד שמיני

לו יש כיפה, לה יש חצאית: יומנה של רווקה, עמוד תשיעי

מה עשינו מן החיים? יומנה של רווקה, עמוד עשירי