מפתחות לחיים

יסודות החינוך – האם להעניש, וכיצד?

4 כללים חשובים בנושא הענישה: האם צריך להעניש ילד על התנהגות לא טובה, ואם כן, כיצד נכון להעניש אותו?

| ב' אלול התשע"ז |
(צילום: shutterstock)
אא

אחת מתחלואי הגישה החינוכית בזמנינו, היא ההקצנה הנתפסת אצל רבים בשאלה אם להעניש. יש הפוסלים כל סוג של ענישה ולעולם אינם תקיפים ביחסם לילדיהם לא במעשים ואף לא בדיבורים, גם כאשר הילד מגזים שוב ושוב בהתנהגותו השלילית. ויש האומרים: "ללא מכות הילד לא יתחנך". ולכן הם נוקטים בדרך זו כשיטה קבועה בחינוך.

תורת ישראל מלמדת אותנו שאלה ואלה, טועים הם. הורה המכה את ילדו על כל מחדל שעושה, מלבד שעם הזמן מאבד את כח ההרתעה שבהכאה, הוא גם אינו מחנך את בנו, אלא רק גורם לו לפחד מלבצע פעולות מסוימות כאשר אביו או מישהו רואה את מעשיו. אולם כאשר יהיה לבדו, יעשה ככל העולה על רוחו. ובדרך כלל אף יהיה באותה שעה גרוע יותר, בדומה לקפיץ דרוך שהשתחרר. שככל שדרכו אותו יותר, כך יקפוץ לגובה רב יותר. מלבד זאת, בגישה זו עלול האב להרוס ולשבור את נפש ילדו עד כדי נזק בלתי-הפיך לכל ימי חייו. (וראה עוד אודות האיזון הנכון, לעיל בפרק "דרך החינוך").

בתלמוד מבואר שכל המטיל אימה יתירה בתוך ביתו, לסוף בא לידי ג' עבירות וכו'. כלומר, בדרך של תקיפות יתירה, גם אם כוונתו להביא את בני ביתו להנהגה נכונה, הרי הוא משיג את ההיפך ממטרתו. והדברים נכונים הן כלפי רעייתו והן כלפי בניו ובנותיו.

ולעומת זאת, בכמה מקומות מבואר בדברי חז"ל והפוסקים שלעיתים אין מנוס מהענשת הילד המפריז בהתנהגות שלילית.

שילוב זה של אזהרה מהטלת אימה יתירה מול הבהרה שבמקרים מסוימים אין לחשוך לגמרי את הענישה, מוביל לשביל הזהב שעניינו נתינת המשקל העדין והמקום הנכון לענישה.

כלומר, הענישה אינה ואסור שתהיה שיטה קבועה בחינוך, אך על הילד לדעת שכאמצעי אחרון קיימת אפשרות כזו שאולי ישתמשו בה. רק כך אין הילד ניזוק בנפשו מתוצאותיה ההרסניות של שיטת הענישה הקבועה, ויחד עם זאת קל לו יותר להתגבר על יצרים טבעיים המתעוררים ומושכים להתנהגות שלילית.

* * *

נסביר ונרחיב את הדברים יותר.

כאשר חז"ל ביקשו לבאר את משמעות אזהרות הענישה שבתורה, המשילו את הדבר למלכה חדשה שעמדה להיכנס בפעם הראשונה לארמון המלוכה לאחר חגיגת הנישואין. המלך, אשר עדיין לא בטח ברעייתו החדשה, בחר להכניסה אל הארמון דרך האולם שעל כתליו תלויים שוטים ושאר כלים המשמשים לענישה. נבהלה המלכה החדשה ופחדה בחושבה שהמלך נוהג להכות את אשתו על כל משגה שתעשה. מיד הרגיעה המלך ואמר לה: “הללו - לעבדים ולשפחות שימרדו בי. אבל את - לאכול ולשתות ולשמוח".

דוגמא זו ממחישה בצורה נפלאה כיצד יש להתייחס לענישה.

הקשר האמיתי והקבוע של המלך עם רעייתו החדשה, הוא קשר של ידידות, שמחה וקירבה - "לאכול ולשתות ולשמוח".

אך עם זאת הוא דאג לכך שתהיה מודעת לאמצעי הענישה שבארמון, שהרי עתידה היא לעמוד בפני פיתויים וניסיונות של קושרי קשר המנסים מדי פעם להדיח את המלך, ומסר זה שהועבר אליה באמצעות הכניסה דרך אולם הענישה, יתרום בוודאי לנאמנותה ולרציפות היחס הטוב והבריא שלה עם המלך. ביודעה בסתר ליבה מה צפוי לקושרים קשר כנגד המלך.

וכאשר הבינה אחרת לרגע ונבהלה, מיד הבהיר המלך את הדברים והרגיעה לחלוטין במילים חמות. הוא גם דאג להעביר את מסר האזהרה כמופנה לאחרים לגמרי. “הללו לעבדים ולשפחות" כלומר עלייך אני סומך לחלוטין. וגם את זאת יש ללמוד. יש לפתח תדמית עצמית חיובית של הילד בעיני עצמו. [משום כך לעולם אין לומר לילד שלקח דבר שאינו שלו: "אתה גנב!" או לילד שלא דיבר אמת: "אתה שקרן!" מילים אלה גורמות לילד תדמית עצמית שלילית ובשלב מסוים הוא עלול להזדהות איתן לעולם. "זה אני, וזהו". הערה וביקורת מסוג זה צריכות להיאמר כאשר הן משולבת בתדמית חיובית: "ילד טוב כמוך הזהיר תמיד בכך וכך (וכאן ייאמרו דברים חיוביים על הילד, ורק דברים נכונים שהוא באמת טוב בהם) לא מתאים לו שייקח דבר שאינו שלו / שיאמר דבר שאינו דבר אמת וכדו'].

לכך התכוון הבורא בכותבו את אמצעי הענישה המופיעים בתורה, וכך צריכה להיות גישתנו לענישה בחינוך הילד. הילד צריך לדעת שהיחס האמיתי והקבוע שלו עם הוריו הוא יחס של קירבה ידידות ואהבת אמת. אך עם זאת עלינו לדאוג לכך שיהיה מודע לאפשרות ענישה אשר יתכן שישתמשו בה כאמצעי אחרון במצב של חוסר ברירה.

* * *

ומה קורה כאשר אין מנוס וחייבים להעניש? האם נפרצים אז כל הגדרים והכל מותר??

תורת ה' מלמדת אותנו שגם כאשר קיים הכרח להעניש, עדיין אין להעניש אלא על פי התנאים הבאים:

תנאי ראשון: הענשה מתוך אהבה. "וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ, כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ, ה' אלוקיך מְיַסְּרֶךָּ". הכתוב נקט כדוגמא להענשה שיש עמה אהבה, את הענשת האב את בנו. זהו התנאי הראשון להענשה, הענשה מתוך אהבה. אב אשר כעסו הוא המנחה אותו בעת הכאת בנו ולא התבונה הבאה מאהבה ודאגה לחינוך הבן, אסור לו להכות באותה שעה! והדברים מבוארים בדברי הגר"א ז"ל באבן שלמה וזו לשונו:

"כשמכה את בנו לא יכהו מכת אויב דרך כעס, רק כוונת ההכאה תהיה להצילו מן העתיד ולא יעוול עוד את דרכיו. וכשרואה שרבה חמתו עליו, לא יכה אותו כלל בעת ההיא". עד כאן דברי הגר"א.

הכאה הבאה שלא מתוך אהבה, עלולה להיות מכת אויב, ואע"פ שהוא אביו. שהרי הכאה כזו באה בעוצמה לא מבוקרת ושלא ביחס נכון לגודל חטא הילד, דבר שהוא עוול לכשעצמו. ומה גם שבאופן כזה הרבה מידות רעות יכולות להתערב, כגון נקמה - לצער את המצער, וכבוד - להראותו שחזק ממנו, וגאווה ואכזריות וכו'. והגרוע מכל הוא שהילד מרגיש וקולט בחיישנים הרגישים של דעתו, כי אין הכאה זו מתוך אהבה, ומסיק מתוך כך שאם כן בוודאי שבאה מתוך שנאה. ומסקנת הבן שהאב שונאו, אין גרוע מזה, וכדלהלן.

* * *

תנאי שני: אין מענישים אלא רק כאשר ברור להורה שהילד ידע בשעת מעשה שהוא נוהג שלא כראוי, והזיד בזה. אבל אם אינו יודע שמעשה זה אסור, אין להענישו בשום פנים ואופן. הענשת הילד במקרה כזה תביא את הילד למסקנה המוטעית כי מרוב שנאה ששונאים אותו הוריו, הכוהו ללא כל סיבה. וככל שהדבר חוזר על עצמו כן מתחזקת הרגשתו, ואף הוא שונאם. וממילא כל דבר טוב שמלמדים אותו מתקבל אצלו ככפיה וכרעה, עד שמצפה הוא בפנימיותו ליום שלא יזדקק להוריו או אז יוכל להתרחק מהם, ולבעוט בכל הערכים שלימדוהו.

* * *

תנאי שלישי: גיל הילד. מסופר בתלמוד:

"אמתא דבי רבי חזיתיה לההוא גברא דהוה מחי לבנו הגדול [האמה שבבית רבי יהודה הנשיא ראתה את אותו אדם שהיה מכה את בנו שכבר היה גדול בגילו]. אמרה להווי ההוא גברא בשמתא דקעבר משום [אמרה: יהיה אותו אדם בנידוי משום שהוא עובר על איסור] וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל - במכה לבנו הגדול הכתוב מדבר".

ופירש רש"י: דקא עבר משום וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל, “דכיוון דגדול הוא, שמא מבעט באביו, והוה ליה איהו מכשילו". וכן נפסק בשולחן ערוך: "המכה לבנו גדול, היו מנדין אותו. שהרי עובר על וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל". ע"כ.

והריטב"א ז"ל בחידושיו כתב על דברי התלמוד הנ"ל: “ונראים הדברים דלא [שלא] גדול גדול ממש, אלא הכל לפי טבעו שיש לחוש שיתריס כנגדו בדיבור או במעשיו. כי אפילו לא יהא בר מצוה, אין ראוי להביאו לידי מכה או מקלל אביו. ומשום דאורחא דמילתא דבגדול שכיח כי האי [ומשום שבדרך כלל הדבר מצוי בגדול, לכן] נקט גדול".

* * *

תנאי רביעי: "כי מחית לינוקי, לא תמחי אלא בערקתא דמסאנא" ["כאשר אתה מכה ילד, לא תכהו אלא בשרוך הנעל"!] כלומר, גם אם הגעת למסקנה שאין מנוס מלהכות את בנך לשם חינוכו, לעולם לא תהיה המכה קשה ואכזרית, אלא רק מעירה מן המצב הנוכחי של התנהגות שלילית מוגזמת, ומזהירה על הטוב.

לרכישת הספר "מפתחות לחיים" היכנסו לאתר הידברות שופס


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.5 (90 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

חומש אור החיים עם ביאור אור לעיניים

320לרכישה

מוצרים נוספים

כמים ליבך - הרבנית ימימה מזרחי

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

ילדים מספרים על עצמם 11 - חיים ולדר

חבורת תריג 4 - בתעלומת בבל - חיים ולדר

חבורת תריג - עונה 7

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים