מצוות

מצוות צדקה: למה כדאי לתת, ואיך זה יבטיח לכם הצלחה כלכלית

מצוות הצדקה מצילה ממוות, מקרבת את הגאולה ומסייעת לפרנסת האדם. 10 עובדות על העומק במצוות הצדקה

| ט' סיון התשע"ח |
(צילום: shutterstock)
אא

1. מצווה לתת צדקה לכל יהודי הנצרך לה, שנאמר (דברים טו, ז-ח): "כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹוהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ". וכשנדייק בפסוקים נמצא שמי שיכול לתת צדקה ואינו נותן, בנוסף לכך שהוא מבטל מצוות עשה, עובר גם על איסור, כפי שנאמר (דברים טו,ז): "לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן".

2. מצוות הצדקה היא מן המצוות הגדולות שבתורה, ואמרו עליה חכמים: "שקולה צדקה כנגד כל המצוות" (ב"ב ט, א). והנותן צדקה מתדבק במידתו של הקב"ה שמחייה ומפרנס את ברואיו. וכיוון שהצדקה מוסיפה חיים לעולם לכן היא מצילה מן המיתה, שנאמר: "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת" (משלי י, ב).

3. מצוות הצדקה אינה רשות אלא חובה שהתורה מטילה על כל יחיד ועל החברה בכללותה. ועניינה, לעזור ולתמוך בחולים וזקנים, יתומים ואלמנות, שאינם יכולים לקיים את עצמם. ומי שמשתמט מקיום חובת הצדקה, נחשב כאילו עובד עבודה זרה (ב"ב י, א), כי הוא משלים עם החסרונות שיש בעולם, כדרכם של עובדי עבודה זרה, שאינם מאמינים באפשרות לתקן את העולם. ואמרו חכמים: "כל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא" (משנה סנהדרין ד, ה). ועל ידי שאנו מתמודדים עם הקשיים שישנם בעולם, ומסייעים לסובלים ולמסכנים, אנו מתקנים את העולם ומקרבים את הגאולה, וכפי שאמרו חכמים: "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, שנאמר (ישעיה נו): כֹּה אָמַר ה' שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת" (ב"ב י, א).

4. שלמה המלך ע"ה, אמר: "צדקה תציל ממוות" (משלי יא, ד), וחז"ל דרשו פסוק זה כך: "מניין שהצדקה מצלת את האדם מדרך המוות? שנאמר (משלי יא, ד): "לא יועיל הון ביום עברה, וצדקה תציל ממות". בוא וראה, שבמידה שאדם מודד מודדים לו. אדם נותן צדקה בעולם הזה ומתכוון עליו שיחיה העני ולא ימות, אף הקדוש ברוך הוא מתכוון על הנותנה שיחיה ולא ימות".

5. חז"ל ציינו בתלמוד, מעשה שבו מתן הצדקה אכן הציל ממוות ממש, והמעשה שהיה כך היה: "אמרו עליו על בנימין הצדיק, שהיה ממונה על קופה של צדקה. פעם אחת באה אישה לפניו בשנת בצורת, ואמרה לו: 'רבי פרנסני'. אמר לה: 'העבודה (המציאות), שאין בקופה של הצדקה כלום'. אמרה לו: 'רבי, אם אין אתה מפרנסני, הרי אני ושבעת בני מתים'. עמד ופרנסה משלו. לימים חלה ונטה למות, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: 'ריבונו של עולם, אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ובנימין הצדיק שהחיה אישה ושבעה בניה ימות בשנים מועטות הללו?!' מיד קרעו לו גזר דינו, והוסיפו לו עשרים ושתים שנה על שנותיו.

6. בהתייחסו למעלת הצדקה, הרמב"ם כותב עוד כי "לעולם אין אדם מעני מן הצדקה, ואין דבר רע ולא היזק נגלל בשביל הצדקה שנאמר (ישעיהו לב, יז): "והיה מעשה הצדקה שלום".

7. מגמתה של הצדקה לסייע לקיומם של אחינו בדרך מכובדת. ולכן המעלה הגדולה ביותר של הצדקה, היא לסייע לעני לעמוד על רגליו בכוחות עצמו, כך שלא יצטרך יותר לבקש צדקה, שנאמר (ויקרא כה, לה): "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ". למשל, העוזר לעני למצוא עבודה מסודרת או שהוא דואג שילמד מקצוע שיוכל אח"כ להתפרנס ממנו בכבוד, מקיים את מצוות הצדקה באופן המעולה ביותר, מפני שזו הדרך המכובדת והיעילה ביותר להוציא את העני ממעגל העוני.

8. כאשר אין אפשרות לעזור לעני לעמוד על רגליו בכוחות עצמו, או מפני שאין בכוחנו למצוא לו עבודה או ללמדו מקצוע, או שהעני חולה ואינו מסוגל לעבוד, אזי המצווה לדאוג לקיומו. וככל שנותנים לו את העזרה בדרך מכובדת יותר, כך הצדקה מעולה יותר. וככל שנותנים לו את הצדקה בדרך שמביישת אותו יותר, כך היא במדרגה נמוכה יותר (שו"ע יו"ד רמט, ו-יג).

9. מצוות הצדקה מהווה סגולה ישירה לפרנסה. הקב"ה עצמו, באמצעות נביאו מלאכי, מסביר לנו איך להמשיך לייצר הכנסות בצורת טובין ממשיים ומוחשיים, וזאת ממקור ההכנסות הגבוה עצמו. דרך זו היא מתן צדקה!

כה דברי הנביא: "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די, וגערתי לכם באוכל ולא ישחית לכם את פרי האדמה ולא תשכל לכם הגפן בשדה אמר ה' צבקות ואישרו אתכם כל הגויים כי תהיו אתם ארץ חפץ אמר ה' צבאות".

10. העומק בצדקה: תן בלי חשבון, וקבל משמים בלי חשבון: יהודי עשיר היה נוהג לתמוך בחשאי ברבי זושא מאניפולי. הוא נהנה מברכותיו של רבי זושא, ועסקיו פרחו. פעם הוא הגיע לאניפולי וגילה שרבי זושא לא נמצא בעיר.

"איפה הרבי"? תהה. "נסע לבקר את הרבי שלו". היתה התשובה. "לרבי שלי יש גם רבי"? השתומם העשיר לדעת.

מכיוון שידידנו העשיר היה סוחר ממולח, ערך חישוב מהיר: "אם ברכותיו של רבי זושא הועילו כל-כך להצלחה בעסקים, אעביר את תמיכותיי לרבי שלו ואזי ההצלחה תגדל פי כמה וכמה!"

אמר ועשה. הפסיק העשיר לתמוך ברבי זושא והחל לשלוח נדבות לרבי דובער ממעזריטש, רבו של רבי זושא.

לא חלף זמן מה ועסקיו החלו להתדרדר. כשהבין בשל מה באה עליו הצרה הזו, עשה מיד את דרכו לאניפולי. "אני מבין שהפסדתי בעסקיי בגלל שהפסקתי לתמוך בך" בכה באזני רבי זושא, "אך האם החישוב שלי היה מוטעה?"

"החישוב שלך היה נכון והגיוני", השיב לו הרבי, "אך מקורו בטעות. עד עכשיו, נתת צדקה מבלי לערוך חישובים של ריווח והפסד, ובורא העולם גמל לך אף הוא בעשירות ללא חשבון. כעת, כשהתחלת לערוך חשבונות, ערך בורא העולם אף הוא חשבון משלו, ועל-פיו אינך זכאי לעשירות מופלגה שכזו".

זהו אחד העומקים בנתינת צדקה: אנו מקווים כי השם יקבל אותנו ללא חשבונות, ולפיכך אנו נותנים צדקה ללא כל חשבון. כך נזכה להתברך בשנה טובה ומתוקה, ונזכה לקבל את המתנה הגדולה מכולם: הגאולה האמיתית והשלימה.


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.8 (87 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים