טורים נשיים
יש לך כל מה שאת צריכה כדי להיות מאושרת. מכתב מאבא שבשמים
בתי הקטנה והאהובה, אני יודע שחוסר הוודאות קשה לך, שאת לא מבינה למה אני עושה לך את זה, למה את צריכה לחוש כאב או צער, למה צריך להיות חוסר אם אני כ"כ אוהב
- הרבנית מיטל דאודי בוארון
- י"ז תמוז התשע"ז
(צילום: shutterstock)
בתי היקרה והאהובה, הייתי חייב לכתוב לך את המילים האלה.
התלבטתי עמוקות אם לשלוח לך את המכתב הזה, אבל ראיתי שקשה לך, שאת זקוקה לחיבוק של אבא. ואני, כמו תמיד, רוצה להיות שם בשבילך.
דעי, בתי היקרה, שיש לי הכל. כל הכסף, היהלומים והנכסים שיש בעולם הם שלי. אבל את הדבר הכי יקר שיש לי, היהלום הכי יקר שלי, זה שאני שומר עליו בכל רגע. לא מוריד את עיני ממך ולו לרגע אחד, כי אני יודע שאת זקוקה לי. אבל דעי, אהובה שלי, שגם אני זקוק לך. התפילות שלך, האמונה שלך, הדיבורים שאת מדברת אלי – אני מתאווה אליהם! מחכה יום ולילה שתפני אלי, שתשתפי אותי במה שאת עוברת. אני שומע כל מילה, אני רואה כל השתדלות. כשאת בוכה, גם אני מנגב דמעות, כי כשכואב לך – כואב לי. אבל כואב לך רק בגלל שאת לא יודעת שמה שקורה לך זה הכי טוב בשבילך. אני שולט בכל, אין רגע ודבר בחיים שלך שקרה במקרה, הכל בהשגחה מדויקת במיוחד בשביל בתי היחידה, אותה בת שבראתי עולם שלם רק בשבילה!
אני יודע שלפעמים את נשברת, כואבת, פגועה. שהלב שלך נשבר. אני מרגיש את הכאב שלך, וכשאת פונה אלי בדמעות ואומרת: "אבא, כואב לי, תעזור לי", אני רוצה לצעוק לך: "הדבר הזה שקרה לך, זו העזרה! זו הישועה! זה הנס שלך... את פשוט לא יודעת את זה עדיין. חכי, בתי, סבלנות... בסוף תביני הכל".
אני רוצה לראות אותך שמחה, בתי אהובתי. רוצה לראות אותך קורנת מאושר. רוצה שלא יחסר לך דבר. אבל יש לנו עבודה לעשות ביחד, אני ואת. וכדי שנגיע לפסגה, אנחנו חייבים לעלות על ההר התלול שכולו מלא בורות ומהמורות. אך אל דאגה, בתי, אני לעולם לא עוזב לך את היד. בכל פעם שתפלי לבור – אני אמשוך אותך החוצה, אם רק תאפשרי לי. והכוח הזה שתקבלי כדי לצאת מהבור, זה כוח שלא היה קיים בך קודם. זה כוח שקיבלת עם הניסיון, וכשהניסיון יעבור – הכוח יישאר שלך לנצח. חכי עוד קצת, בתי היקרה, אל תישברי. כי אחרי הנפילה, מבטיח לך שאעלה אותך גבוה למחוזות שאפילו לא חשבת שקיימים.
בתי הקטנה והאהובה, אני יודע שחוסר הוודאות קשה לך, שאת לא מבינה למה אני עושה לך את זה, למה את צריכה לחוש כאב או צער, למה צריך להיות חוסר אם אני כ"כ אוהב. אז דעי, יקרה שלי, שגם הדבר הזה שלקחתי ממך – זה היה רק כי אני רוצה לשלוח משהו טוב יותר. שהחוסר הזה הוא רק רגעי, אבל ההתמודדות איתו היא שתמלא אותך בהרבה יותר ממה שחסר לך. הכלים שתקבלי יעזרו לך בהמשך. אני רוצה לרפא אותך, אבל לפעמים אני רוצה להעלות אותך מדרגה, לתת לך מתנה עצומה אז אני חייב לתת לך מבחן קטן כדי לוודא שאת ראויה לזה: את אוהבת אותי או לא אוהבת אותי? זה המבחן שלך. אם תעמדי במבחן הזה בהצלחה, ובמקום להתלונן רק תשמחי ותקבלי את הייסורים באהבה, מבטיח לך – אני אמתיק מעלייך את כל הדינים! רק תאמיני בי שאני יכול.
את יודעת, בתי, שכל הרצון שלי זה לשמח אותך? שכשאת שמחה אני מתמוגג מאושר? שכשאת שמחה בי, במצוות שלי, בכל מה שאני נותן לך, כשאת מוסרת נפש בשבילי גם כשקשה לך, כשאת מאמינה גם כשאת לא מבינה – אני יושב עם פמליה של מעלה, מצביע עלייך בגאווה ואומר: "תראו, זאת הבת שלי!" – את גורמת לי להרגיש גאווה עצומה. מעריץ את הכוח שלך להאמין גם כשקשה, זה מה שהופך אותך לדבר הכי יקר לי בעולם, הופך אותך להיות ראויה לתואר הכי חשוב שיש – בת ישראל.
הידעת, בתי אהובתי, שכשאני רואה אותך מקיימת מצווה, ולו הקטנה והפשוטה ביותר, בשמיים נערכת מסיבה לכבודך? את חושבת שאת בסה"כ עושה פעולה פשוטה, אבל אין לך מושג מה את עושה בעולמות העליונים. ברגעים האלה שאת מקיימת מצווה גם בשעה שקשה לך, יורד שפע עצום לעולם. בזכותך אני שולח עוד חיים, עוד בריאות, עוד שפע לעם ישראל. השפע יורד לעולם בזכותך! בזכות מסירות הנפש שלך, האמונה שלך, המאמץ שלך, כשאת מתגברת על הקושי והופכת לגיבורה אמיתית. הלוואי ויכולתי לתאר לך במילים עד כמה אני גאה בך, כמה אני שמח בך.
אז דעי, בתי אהובתי, שברגע זה ממש יש לך כל מה שאת זקוקה לו כדי להיות מאושרת. נתתי לך הכל. בבקשה תאמיני לי, יבוא יום ואת תביני איך הכל היה לטובתך הנצחית. יום יבוא ואת תביני שהאהבה שלי אליך אינה יכולה להימדד במילים, שאני מחבק אותך בכל רגע, כואב איתך, בוכה איתך, שמח איתך ובעיקר – גאה בך. תחזיקי מעמד, קטנה שלי, מבטיח לך שזה ישתלם לך. מבטיח לך שלעולם לא אעזוב את ידך. אני איתך תמיד, ואדאג לכל מחסורך. לא אפסיק לחבק אותך לעולם, רק תאמיני בי.
אוהב,
אבא שבשמיים.