משלי

"הון יוסיף רעים רבים ודל מרעהו יפרד"

ביאור הפסוק: "הון יוסיף רעים רבים ודל מרעהו יפרד" (משלי י"ט, ד'). עצות משלמה המלך, החכם באדם

| א' תמוז התשע"ז |
(איור: אבישי חן)
אא

למי שיש הון וכסף יתווספו לו חברים רבים, ואילו מי שהוא עני אפילו חבריו נפרדים ממנו

 

אדם שיש בבעלותו הון כסף ורכוש, הרי שיהיו לו רעים רבים, משום שהוא מהנה אותם בממונו. ומכיוון שטבעם של הבריות הוא לחפש אחר טובת הנאה, ולהיות קרובים לאחד שהם יכולים להפיק ממנו תועלת אך טבעי הדבר שיחפצו להיות חברים לאדם בעל הון. העני לעומת זאת, בקושי מצליח לספק את צרכיו שלו, וכל שכן שאין באפשרותו ליהנות אחרים מממונו לכן גם חבריו נפרדים ממנו כאשר נוכחים לראות שאין תועלת של ממש בקרבתו.

 

חברים של הכסף

אם נדייק במילות הפסוק נמצא שלא כתוב שלאדם העשיר יהיו רעים רבים, אלא הפסוק אומר 'הון יוסף רעים רבים', כלומר שהם רעים להון, לכסף, אך לא לאיש עצמו. ומכיוון שאנו יודעים ש"כל אהבה התלויה בדבר, בטל דבר, בטלה אהבה"[1]  ולכן אין סופה להתקיים, החברות תיפסק מתי שהוא!. כך גם לגבי חבריו של אותו עשיר, ברגע שהוא יהיה ללא הכסף מאיזו סיבה שתהיה, ממילא גם כל רעיו יעזבו אותו.

מצוי שאנשים בעלי מעמד חברתי וסוציאלי גבוה מאד, הינם מקורבים למנהיגים דגולים, ראשי ממשלה ונשאים בכל ארצות תבל. הם באים לאירועים המשפחתיים שלהם ולמפגשי רעות שונים, שמם הולך לפניהם, ובכל מקום הדלתות נפתחות להם. אך אם במידה ואותו האיש המכובד ידלדל מעושרו ויצא נקי מנכסיו, ודאי שכבר לא יהיה בקרבתם כי ידחוהו, מאחר שכבר לא ניתן להפיק ממנו תועלת. ולזאת ירמוז הפסוק "ודל מרעהו יפרד", שכמו שנפרד הלה מעושרו כן ייפרדו ממנו חבריו.

 

ראש העיר, לשעבר.

סיפר ראש עיר לשעבר, שבהיותו מכהן בתפקידו, היה מקושר ומקורב לכל סוגי אנשי המפתח הבכירים במדינה, ידידות של ממש. בין היתר הוא היה גם מקורב לאחד ממפקדי המשטרה הבכירים ביותר, ובכל פעם שהתעוררו בעיות למיניהם אפילו אישיות, היה מרים טלפון לאותו מפקד, והדברים היו מטופלים על הצד הטוב ביותר. לימים, כאשר כבר חדל מלכהן כראש עיר, התעורר בבוקרו של יום, והנה מכוניתו היוקרתית איננה - היא נגנבה. כהרגלו מימים ימימה הרים טלפון למפקד הנ"ל וסיפר לו על האסון. לתדהמתו ענה המפקד בקור רוח, "כדאי שתרים טלפון למשטרה למספר 100, הרי לא ייתכן שכל אדם פשוט יצלצל למפקדים בכירים שיטפלו בבעיותיו....!"

 

נסיעה בחינם

בניסוי שנערך בשבדיה, לקחו אדם והלבישו אותו בחליפת טוקסידו יקרת ערך ובידו האחת תיק יוקרתי, עד שהיה נראה כאחד העשירים אשר בארץ. ובקשו ממנו לעלות לאוטובוסים ולבקש מהנהג נסיעה בחינם. כאשר ראוהו נהגי האוטובוס, כמעט ולא היה נהג שסירב לבקשתו, כולם נאותו לדבריו והלה עלה על האוטובוס בחפץ לב מצד הנהגים וללא תשלום. לאחר מכן התבקש אותו אחד ללבוש בגדי ארחי פרחי, ולהראות כאדם פשוט ועני, ולבקש מהנהגים נסיעה בחינם. התשובה הייתה כמעט לרוב - לא! מבלי להסס. אף אחד לא חפץ היה להסיע אדם ללא תשלום "שישלם כמו כולם" אמרו. הרי לנו שלא בלבד שמכבדים את העשיר, אלא אפילו כאשר אחד רק נראה כעשיר, האנשים נמסים למראהו החיצוני, אפילו מבלי להכירו אם אמת הדבר או לא.

למעשה של דבר בפסוק זה בא שלמה ומעיר לאנשים הערה של  ממש על טבעם הלא הגון שיש לבריות. שהם חפצים להתחבר עם אנשי השרד בעלי הממון ולהתרחק מהאנשים הדלים חסרי האמצעים. לא זה המדד קובע שלמה המלך, הכסף או חוסר הכסף לא מעיד כלל על טיבו של האיש אלא המדד האמיתי הוא לאהוב את הטובים ולשנוא את הרעים.

 

"סגולה" להתעשר

יש שפרשו, שפסוק זה הינו המשך לקודמו, המדבר על האדם האוויל ('איוולת אדם תסלף דרכו..' יט:ג). וכוונתו היא, שהכסיל רואה את העשיר אשר סביבו תמיד יש תכונה רבה של חברים ושל פעילות חברתית ענפה, ומקנא בו. ברוב כסילותו חושב האוויל שהסיבה שבגינה הלה התעשר היא מפני שיש לו הרבה חברים.

מזכיר הדבר את אותו עני שהזדמן לסעודה  בביתו של אחד מן העשירים. כאשר ישבו על השולחן. לחץ בעל הבית על פעמון ומיד נגשו אליו המשרתים במגשים מלאים כל טוב. משסיימו את הסעודה לחץ הלה שוב על כפתור הפעמון ומיד באו המשרתים והביאו קינוחים. העני ראה, התפלא, ושמר את הדבר בלבו.

לפני שנפרדו שאלו בעל הבית את העני האם הוא יכול לעזור לו בעוד משהו. אמר לו בקשה אחת יש לי לכבודו, אם אפשר בבקשה את הפעמון הפלאי שבכל לחיצה מיד עושים רצונו. "בשמחה" אמר "אם זה מה שישמח אותך, למה לא"

כאשר הגיע העני לביתו הזמין את כל מרעיו לסעודה. "אבל בבית אין דבר" אמרה לו אשתו. "אל תדאגי, יש לי משהו חדש ונפלא. רק לוחצים ומשרתים באים עם מגשים מלאים..". מיותר לציין את עוגמת הנפש שהייתה כאשר באו כל מכריו לסעודה וגם כאשר לחץ על הפעמון שוב ושוב לא קרה דבר, השולחן נשאר ריק כפי שהיה קודם לכן ושום מלצר לא נראה באופק. בכסילותו הוא חשב שהפעמון מביא את הכל, ולא ידע שאמנם קריאה בפעמון מסוגלת לגרום לדברים להתרחש אבל רק אחרי הכנה רבה, השקעה  ותכנון - אז נכון הדבר.

גם כאן אצלנו מחליט אותו עני להתעשר ע"י שירבה לו חברים. אמנם כיוון שאנשים לא חפצים להתחבר אליו, לכן הוא מנסה לפתותם ע"י כזבים כדי שיהיו חבריו. ולבסוף גם אם אחד התפתה לכזביו והתחבר עמו, סופו שגם הוא יפרד ממנו, לאחר שתתגלה האמת.

 

אליה וקוץ בה

פן נוסף שטומן בחובו פסוק זה, הוא שבעצם כאן יש יתרון מסיים לעני על פני העשיר. והסיבה היא כי בגלל שיש לעשיר הרבה חברים, מן הסתם לא כל חבריו הינם טלית שכולה תכלת. החברים הרעים ינסו למשכו לכל מני אטרקציות שהינן לא כ"כ בריאות לנפש ולגוף, כגון טיולים במקומות שבהם אפשר להדבק בכל מיני מחלות שונות או למצוא את עצמם במקומות מסוכנים כגון צניחה ממטוסים או טיפוס בהרים. ופעמים שגם מן הסמים אינם חוסכים ידם, הרי יש כסף די והותר לכל הנ"ל. ולבסוף מיודענו עלול להכנס לצרות צרורות. אך העני אדרבה, לא רק שאינו סובל מהבעיות הנ"ל שנובעות מעודף כסף, אלא משרואה שאין לו סיכוי להצליח בחייו, ובני האדם נפרדים ממנו. הוא מבין שאין טעם לבטוח בבן אדם שאין לו תשועה, מתחזק בטחונו בבוראו שיחלצהו ממצבו הכלכלי העגום, וישלח לו הרווחה במעשי ידיו. כי נוכח הוא לראות את אזלת ידו שלו ושל חבריו ומבין שרק בוראו מסוגל לזה, להוציאו מאפלה לאורה.

 

מי נפרד ממי

"ודל מרעהו יפרד" לכאורה המשמעות המתקבלת בקריאה ראשונה היא, שחבריו של הדל נפרדים ממנו וזה מפני שתי סיבות: האחת, כיון שלא ניתן להפיק ממנו תועלת פרקטית, ומפני זה אין את הגורם שיחבר ביניהם, ומה גם שהעני נתפס בעיני החברה כלא יוצלח. והסיבה השניה היא, שאמנם עד עתה כשהיה בעל ממון היו לו חברים בהתאם למעמדו, אך כעת שהונו נפרד ממנו, החברים חוששים שמא כעת יוטל עליהם משא כבד זה להחזיק את חברם ולתמוך בו, כי אולי הוא יבקש מהם טובות או הלוואות, ולא כ"כ נעים יהיה לסרב, לכן הם מעדיפים בכלל לא להגיע למצב מביך שכזה, ונוקטים בדרך של התרחקות.

אמנם אם נדייק היטב, נראה שלא זו משמעות הפסוק, אלא משמעותו היא שהדל הוא זה שנפרד מחבריו - 'ודל מרעהו יפרד'. הטעם לדבר הוא כיון שהלה מרגיש כעת בושה להתרועע עם חבריו שהכירו את מצבו הקודם כאשר היה בשיא ההצלחה וכעת רואים בכשלונו. וכמו כן כעת מפאת המצב הדחוק הוא אינו יכול לאפשר לעצמו להיות במקומות שבהם הם נמצאים ומטילים. נמצא שבעקבות כל הנ"ל בושתו גדולה מאד, ולא נעים לו לשהות בקרבתם, לכן הוא זה שנפרד מהם.

 

אגב רבותינו הכירו במצבו של אחד שכזה, וציוו שיש לתמוך ביד רחבה במיוחד באדם אמיד שירד מגדולתו, ולנהוג עמו באופן מועדף מאשר שאר העניים, כי מחמת הרגליו הקודמים לחיי מותרות, צערו גדול הרבה יותר. עד שאפילו הלל המפורסם נשיא ישראל לקח פעם אחת לעני בן טובים (הכוונה לעשיר שירד מגדולתו) סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו. פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו, ורץ לפניו שלשה מילין...[2]

 

הנמשל

אדם בעל הון הינו לאמיתו של דבר, לא מי שיש ברשותו כסף וזהב אלא אדם שבבעלותו מצויה חכמה רבה וטומן בחובו ידע רב ומבין בכל תחומי החיים. איש שכזה מצויים סביבו הרבה אנשים החפצים ליהנות מעצותיו המחכימות ולהתבשם מתבונתו. כי מי אינו מגיע לפעמים לצומת דרכים בחייו, עד שאינו יודע להיכן לפנות ובאיזה דרך עדיף לבחור הן בענייני הבית, חינוך הילדים והפרנסה. ומחפשים נואשות אחר אדם שקול וחכם שאפשר לסמוך על דבריו ושיקול דעתו ללא פקפוק, ובזה מסירים אבן כבדה מעל ליבם ומרגישים תחושת הקלה ונחת. אך גם בלי זה, האם לא מעדיפים אנשים להיות בחברת אדם שתמיד מעשיר אותך בידיעותיו, ואתה הולך ומחכים וצובר בזכותו עוד ועוד ידיעות?

אך הרש, שהינו רש בחכמה, ובקושי יודע דבר וחצי דבר, מה יועיל לאנשים בעצותיו? הרי כמעט שאינו מבין בשום נושא ובוודאי שלא מתמצא בהם, ולהקשיב לעצותיו פירושו כישלון ודאי, אם כן מה הפלא שאין סביבו אנשים עד שאפילו חבריו נפרדים ממנו.

לרכישת הספר על מפתחות "משלי" – הקליקו כאן

 

[1] אבות פרק ה משנה טז

[2] מסכת כתובות דף סז עמוד ב

 

דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 5 (89 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

48 ש"חלרכישה

מוצרים נוספים

זוגיות עם רגש - הרב מיכאל לסרי

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

מעבר לסגולה - הרב אליהו עמר

בית אמי - הרבנית בת שבע קניבסקי

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

שבויות

לכל המוצרים