ספרי יהדות

"זה מרגש ממש לראות פתאום את סבא שלי כדמות בספר קומיקס"

האם ספר קומיקס יכול לספר סיפור אמיתי כשהוא נצמד למציאות בדייקנות? בנימין פנש, אליהו גוט ('אלי וגולד') וג'קי ירחי יצרו יחד ספר קומיקס, 'רביד הזהב', שמנסה לעשות בדיוק את זה. בריאיונות מיוחדים הם מספרים על הפרויקט שנוצר כדי לספר את סיפור ההצלה של יהדות ג'רבה בזמן מלחמת העולם השנייה – ולהעשיר את הקוראים, על הדרך, בשפע של מידע נוסף על הקהילה הייחודית הזו

| כ' טבת התשע"ז |
אא

כמו אימהות רבות, גם אני מגדלת ילד חובב-קומיקס. כשהזדמן לביתנו, לפיכך, ספר הקומיקס 'רביד הזהב', הילד תכנן מיד לשקוע בו לשעות ארוכות ומאושרות. מה שהוא לא תכנן היה שאבא שלו יגנוב ממנו את הספר די מהר, כדי לקרוא אותו בעצמו. ולא שאבא שלו הוא חובב-קומיקס גדול: רחוק מזה. מצד שני, הוא מעולם לא נתקל בספר קומיקס שמספר סיפור נאמן כל כך למציאות על קורותיה של קהילה יהודית מרתקת. וכך, בעוד הילד מרותק לתמונות של מפקדים נאציים וחיילים בריטיים, בתי כנסת ציוריים ומצנחים נפתחים, אבא שלו התלהב משפע של פרטים היסטוריים וביוגרפיים שמוצגים בספר.

'רביד הזהב' יצא לאור על ידי מכון 'שרי זבולון' המוקדש לשימור ותיעוד תרבות יהדות תוניסיה, מכון שהוקם על ידי בנימין פנש. את ספר הקומיקס, אומר פנש בריאיון ל'הידברות', הוא החליט להוציא בעקבות ספר קודם שהוציא המכון, 'חכמי זרזיס'. "ראיתי התעניינות גדולה בקרב המבוגרים, וחשבתי שאני צריך למצוא דרך להנגיש את החומר ההיסטורי על תוניסיה, רבניה ומנהגי הקהילות שלה, גם לילדים ובני נוער", הוא מספר. "מכיוון שספרות קומיקס הפכה נפוצה ופופולארית מאד בקרב ציבור שומרי המצוות, חשבתי שמדיום הקומיקס יתאים לזה".

כסיפור מסגרת, בחר פנש את תיאור קורותיהם של יהודי תוניסיה בכלל וג'רבה בפרט בימי מלחמת העולם השנייה ("מידע שכמעט לא קיים בציבור הרחב"), כשהוא מתמקד בסיפור על השבת בה הופיעו הנאצים בבית הכנסת המקומי ואיימו להשמיד את הקהילה אם לא יגייסו היהודים עבורם חמישים קילוגרמים זהב תוך יום אחד. הסיפור, בקוויו הכללים, ידוע לכל יוצא ג'רבה וצאצאיו, אולם המחקר ההיסטורי של פנש חשף שפע של פרטים שהיו מוכרים רק למעטים. בנוסף לסיפור הזה, שמשמש כמסגרת, פנש שיבץ ב'רביד הזהב' גם סיפורי צדיקים וסיפורים אחרים מההיסטוריה של יהדות ג'רבה.

"גייסתי כסף עבור הפרויקט, יצרתי קשר עם אנשי מקצוע, ובחנוכה תשע"ו התחלנו לעבוד", הוא מספר. "לקח שנה שלמה לעבור על החומר, לתכנן את הציורים, להשיג עבור הצייר תצלומים של מקומות ושל אנשים, של המבנים, של הבגדים...אני עצמי למדתי המון מהפרויקט. תחקרתי אנשים רבים, שחלקם חיו בזמן האירועים ועוד זוכרים אותם היטב. זו הייתה בהחלט עבודת-עומק רצינית".

למה בחרת בשם 'רביד הזהב' לקומיקס?

"זו הייתה סייעתא דשמייא אמיתית. חיפשנו שם לספר במשך כמה חודשים ולא הצלחנו להגיע להחלטה. יום אחד, בכולל יום שישי שבו אני לומד את ה'אור החיים הקדוש', נתקלתי בקטע הבא מדבריו: "דברים שגוזרים חכמים...כל דבריהם רביד הזהב" (דברים, י"ב, כ"ד) ומיד החלטתי שזה יהיה שם הספר. בסופו של דבר, הספר יצא בדיוק ביום חמישי, ערב פרשת מקץ, שם מופיע הפסוק: 'וישם את רביד הזהב על צוואריו'..."

התגובות לספר, הוא אומר, נלהבות. "הרבה סבים וסבתות אמרו לי שהם קונים אותו מתנה לנכדים – מתנה שגם מהנה וגם מספרת להם על ההיסטוריה המשפחתית. אני שמח במיוחד לשמוע שילדים אוהבים את הספר, על אף שכולו מציאותי ומדויק להפליא, בלי שום המצאות". מקהילת יוצאי תוניסיה בצרפת, הוא מספר, כבר הגיעו בקשות לתרגם את הספר לצרפתית, דבר שהוא אכן מתכנן לעשות.

תמונת כריכה של הספר

"הספר שעבדתי עליו הכי הרבה אי פעם"

מי שכתב את תסריט הספר הוא אליהו גוט, המוכר לציבור הקוראים מספרי הקומיקס של 'אלי וגולד'. "זה הספר שעבדתי עליו הכי הרבה אי פעם", הוא מספר לנו. "אם הייתי יודע מלכתחילה כמה עבודה תהיה כרוכה בפרויקט, לא בטוח שהייתי נכנס לזה. אבל בדיעבד, אני מאד-מאד שמח שיצא לי לעבוד על הספר הזה".

למה הספר דרש כל כך הרבה עבודה?

"הדיוק ההיסטורי היה ממש חשוב לנו. להרבה סיפורים שכלולים בספר, למשל, קיימות גרסאות רבות, והיה חשוב לנו לברר כל אחת מהן ולגלות מהי הגרסה המדוייקת. אם, למשל, הייתה גרסה לגבי המרחקים בהם הרב כלפון הכהן זצ"ל הלך בשבת כדי לאסוף את הזהב – בדקנו במפה בדיוק האם הגרסה מתקבלת על הדעת. ואם הגרסה אמרה שהוא חזר לבית כנסת מסוים לתפילת מנחה – בדקנו מתי הייתה השקיעה באותה שבת, וחישבנו אם זה מסתדר או לא. אפילו הדמות שמספרת את סיפור המסגרת היא אמיתית ולא בדיונית – אדם אמיתי שהיינו צריכים לברר את ההיסטוריה המשפחתית שלו, את שמות בני המשפחה, את מראהו באותה תקופה..."

ב'רביד הזהב', אומר גוט, יש מאפיין ייחודי נוסף מלבד היסודיות יוצאת הדופן של התחקיר מאחוריו. "לדעתי זהו הספר הראשון – בעברית לפחות – שמציג היסטוריה של מלחמת העולם השנייה בקומיקס. עבדנו קשה מאד כדי להחליט מה לכלול ומה לא בחלק הזה, אבל התוצאה הסופית היא הסבר בהיר ומסודר של המלחמה הזו, כולל שואת יהדות אירופה – אבל בלי תמונות זוועה שיעוררו בילדים פחדים".

כל מי שמכיר את ספרי 'אלי וגולד' רגיל לפורמט שבו פזורות הערות בשולי כל העמודים. 'רביד הזהב' אימץ גם הוא את הפורמט הזה. "יש עושר עצום של מידע בהערות, גם פרטים היסטוריים, גם ציטוטים תורניים רבים. לא רצינו לשים את זה בסוף, כי שם וודאי מעטים יקראו את ההערות, אבל גם לא רצינו להכביד על קורא צעיר שפשוט רוצה לרוץ עם הסיפור. הפתרון הוא הערות שוליים, שקוראים מבוגרים יותר או סקרניים יותר יכולים לקרוא וללמוד מהן המון".

לך עצמך – ההיסטוריה של יהדות ג'רבה הייתה דבר חדש?

"ממש לא. בעבר הייתי במשך תקופה עורך מגזין 'משפחה' וקיבלתי מאהרן גרנות כתבה על ביקור שערך באי ג'רבה, בה מתקיימת עד היום קהילה יהודית מקפידה על קלה כבחמורה. הסיפורים והתמונות היו כל כך מדהימים שהדפסנו את הכתבה בפורמט מיוחד, כמו כתבה של נשיונאל ג'יאוגרפיק. יהדות האי ג'רבה היא סיפור יוצא דופן – מתחילת ההיסטוריה שלה, שמיוחסת לגולי בית ראשון, ועד שארית הקהילה שמתקיימת עד היום באי".

ג'קי ירחי, שצייר את הקומיקס, הוא בעצמו יליד תוניסיה - אבל הסיפור שצייר, הוא אומר, היה חדש לו. "הגעתי לצרפת בגיל שנתיים, כך שאין לי זיכרונות מתוניסיה. ובכל מקרה, יהודי ג'רבה היו שונים בהרבה דברים מיהודי הבירה טוניס וסביבותיה. הג'רבאים היו מנותקים לגמרי מהעולם המודרני במובניו השליליים. הביגוד שלהם היה אחר, האוכל...והיה חשוב לי לצייר כל דבר בדיוק כפי שהיה: המטפחת המיוחדת של הנשים בג'רבה, השרוואל של הגברים...הכל. עשיתי תחקיר מאד מעמיק, שכלל גם מעבר על המון תמונות, כדי שהציורים באמת ישקפו את התקופה והמקום".

הצייר ג'קי ירחי

בדרך כלל, אומר ירחי, הוא לא נוהג לצייר ספרים לפי הזמנה. אבל כשפנה אליו פנש וביקש ממנו לצייר את הספר, הוא חרג ממנהגו. "אני מעדיף לבחור בעצמי סיפור שמדבר אלי, ולכתוב ולצייר אותו. אבל הפעם הנושא ממש דיבר אלי, אז הסכמתי – אם כי ביקשתי מבנימין שיביא לי תסריט, כי לזה אין לי זמן".

מה היתה נקודת החיבור שלך לסיפור?

"אני מתחבר לכל סיפור שקשור לעם היהודי ולהיסטוריה שלו. וכאשר יש קשר רגשי כזה – רואים את זה בתוצאה הסופית. ראיתי קומיקסים שציירו גויים על יהודים, למשל. רואים שיש שם משהו שלא מסתדר. בלי חיבור פנימי לדבר, אתה לא יכול להעביר אותו כמו שצריך, אפילו לא באיור קומיקס".

גם הוא, כמו עמיתיו ליצירה, מרוצה מהתגובות. "מישהי כתבה לנו שזה היה מרגש לראות את סבא שלה מופיע פתאום כדמות חיה וצבעונית בסיפור קומיקס. זו הייחודיות בסיפור אמיתי שכזה".

הנקראים ביותר
הידברות שופס

סודות של חינוך

45לרכישה

מוצרים נוספים

מפתחות של שלמות ושליטה עצמית מספר משלי

מעשה בתפוח ירוק

הפופיטים - הרפתקאות באי הבריאות - דבורה בנדיקט

לשונות של אש - אביתר בנאי

שפת הגוף והנפש

הביתה בשמחה רבה - מדריך לניהול חופשה מוצלחת

לכל המוצרים