מה הדין באדם שבישל בטעות בשר שלא נמלח?

א. כָּל אָדָם וַאֲפִילוּ הֶחָכָם בְּיוֹתֵר יָכוֹל לִטְעוֹת, אוֹ מֵחֲמַת חֹסֶר כַּוָּנָה אוֹ מְחֹסֶר שִׂימַת לֵב. וַאֲפִילוּ דָוִד הַמֶּלֶךְ בִּקֵּשׁ מֵה' בִּתְהִלִּים (פֶּרֶק יֵט'): "שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי", כְּלוֹמַר, הוּא בִקֵּשׁ מֵה' שֶׁיַּצִּיל אוֹתוֹ מִטָּעֻיּוֹת. גַּם בְּעִנְיְנֵי כַּשְׁרוּת קוֹרוֹת טָעֻיּוֹת וְצָרִיךְ לָדַעַת אֵיךְ לְהִתְמוֹדֵד אִתָּן.

ב. בְּדֶרֶךְ כְּלָל הַבָּשָׂר הַקָּפוּא שֶׁקּוֹנִים הוּא מֻכְשָׁר, כְּלוֹמַר, מָלְחוּ אוֹתוֹ כַדָּת וְהוֹצִיאוּ מִמֶּנּוּ אֶת הַדָּם. אוּלָם, יֵשׁ "סוּפֶּרִים" שֶׁמּוֹכְרִים בָּהֶם גַּם בָּשָׂר שֶׁאֵינוֹ מֻכְשָׁר (בָּשָׂר זֶה מְיֹעָד לִצְלִיָּה, כִּי כַאֲשֶׁר לֹא מְבַשְּׁלִים אֶת הַבָּשָׂר אֶלָּא צוֹלִים אוֹתוֹ - אֵין חוֹבָה לְמוֹלְחוֹ כְמוֹ שֶׁנִּלְמַד בַּהֶמְשֵׁךְ), וְלָכֵן, יֵשׁ לָשִׂים לֵב טוֹב, לִקְנוֹת לְבִשּׁוּל רַק בָּשָׂר מֻכְשָׁר.

ג. מִי שֶׁבִּשֵּׁל בְּטָעוּת בָּשָׂר שֶׁלֹּא נִמְלַח - צָרִיךְ לְחַשֵּׁב; אִם יֵשׁ בַּתַּבְשִׁיל פִּי שִׁשִּׁים מֵחֲתִיכַת הַבָּשָׂר שֶׁלֹּא נִמְלְחָה - מֻתָּר לֶאֱכוֹל הַכֹּל (גַּם אֶת חֲתִיכַת הַבָּשָׂר שֶׁלֹּא נִמְלְחָה). לְדֻגְמָא: אִם הַחֲתִיכָה הִיא בְגוֹדֶל 10 גְּרַם וּבַתַּבְשִׁיל יֵשׁ 600 גְּרַם - מֻתָּר לֶאֱכוֹל הַכֹּל. אוּלָם, אֵין לָאָדָם לְשַׁעֵר לְבַד, אֶלָּא צָרִיךְ לָלֶכֶת לָרַב וְלִשְׁאוֹל אוֹתוֹ, כִי יֵשׁ כַּמָּה פְרָטִים נוֹסָפִים בָּעִנְיָן.

ד. מִי שֶׁיֵּשׁ לְפָנָיו בָּשָׂר וְיֵשׁ לוֹ סָפֵק אִם הוּא נִמְלַח אוֹ לֹא וְאֵין אֶפְשָׁרוּת לְבָרֵר. מָה יַעֲשֶׂה? - אִם עֲדַיִן לֹא בִשֵּׁל אֶת הַבָּשָׂר יִמְלַח אוֹתוֹ שׁוּב. וְאִם כְּבָר בִּשֵּׁל אֶת הַבָּשָׂר - מֻתָּר לְאָכְלוֹ, כֵּיוָן שֶׁדָּם שֶׁהִתְבַּשֵּׁל אָסוּר מִדְּרַבָּנַן, וְכָאן יֵשׁ סָפֵק אִם הָיָה פֹה דָם אוֹ לֹא, וּכְלָל בְּיָדֵינוּ: "סָפֵק דְּרַבָּנַן - לְהָקֵל".

ה. לִפְעָמִים רוֹאִים עַל הַבָּשָׂר אוֹ הָעוֹף הַקְּפוּאִים כְּמוֹ נוֹזֵל אָדֹם שֶׁנִּרְאָה כְמוֹ דָם - יֵשׁ לָדַעַת שֶׁאִם עָשׂוּ מְלִיחָה כַדָּת - דָּבָר זֶה נִקְרָא מוֹהַל וְלֹא דָם - וְהוּא מֻתָּר.

* * *

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר: (מִשְׁלֵי י"ג, יז')

"מַלְאָךְ רָשָׁע יִפֹּל בְּרָע וְצִיר אֱמוּנִים מַרְפֵּא" (א')

תָּמִיד חוֹשְׁבִים שֶׁמַּלְאָךְ זֶה דָּבָר טוֹב, וְכָאן שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ מְגַלֶּה שֶׁיֵּשׁ מַלְאָךְ רָשָׁע!? כְּדֵי לְהָבִין זֹאת, צָרִיךְ לָדַעַת מַהוּ 'מַלְאָךְ'.. וּבְכֵן, 'מַלְאָךְ' פֵּרוּשׁוֹ 'שָׁלִיחַ'. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בִּתְהִלִּים (קד', ד'): "עוֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת" וְרָשִׁ"י הִסְבִּיר: עוֹשֶׂה אֶת הָרוּחוֹת שְׁלוּחָיו. כְּלוֹמַר, ה' שׁוֹלֵחַ אֶת הָרוּחַ לְבַצֵּעַ שְׁלִיחוּת מְסֻיֶּמֶת. כָּל אָדָם הוּא מַלְאָךְ, כִּי לְכָל אָדָם יֵשׁ שְׁלִיחוּת בָּעוֹלָם. הַשְּׁאֵלָה הִיא רַק הַאִם הוּא יִהְיֶה נֶאֱמָן לַשְּׁלִיחוּת שֶׁלּוֹ וִיבַצֵּעַ אוֹתָהּ בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה אוֹתוֹ הַמְשַׁלֵּחַ, אוֹ שֶׁמָּא הוּא יַחְלִיט לִפְעֹל כִּרְצוֹנוֹ.. עַל זֶה אוֹמֵר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ: מַלְאָךְ רָשָׁע יִפֹּל בְּרָע - מִי שֶׁשּׁוֹלְחִים אוֹתוֹ לְדָבָר מְסֻיָּם וְהוּא מְשַׁנֶּה אֵת שְׁלִיחוּתוֹ לְרָעָה - נִקְרָא מַלְאָךְ רָשָׁע, וְסוֹפוֹ שֶׁיִּפּוֹל בָּרַע. וּלְעֻמָּתוֹ: וְצִיר אֱמוּנִים מַרְפֵּא, שָׁלִיחַ שֶׁהוּא נֶאֱמָן לַמָּקוֹר, לְמִי שֶׁשָּׁלַח אוֹתוֹ - סוֹפוֹ שֶׁיְּרַפֵּא אֶת הַמַּצָּב. רוֹצִים דֻּגְמָאוֹת? בְּבַקָּשָׁה: לְשׁוֹנוֹ הַטְּהוֹרָה שֶׁל רָשִׁ"י: מַלְאָךְ רָשָׁע יִפֹּל בְּרָע כְּגוֹן בִּלְעָם שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים, וְהִרְשִׁיעַ לְהַשִּׂיא לְבָלָק עֵצָה רָעָה לְכָךְ נָפַל בַּחֶרֶב. וְצִיר אֱמוּנִים מַרְפֵּא - זֶה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. רוֹצִים גַּם סִפּוּר? בִּתְנַאי, שֶׁאֶת חֶצְיוֹ תִּקְרְאוּ הַיּוֹם וְאֶת חֶצְיוֹ מָחָר..

מוֹצָאֵי שַׁבָּת אַחַת, קָרָא הַבַּעַל שֵׁם טוֹב לְאֶחָד מִתַּלְמִידָיו וְאָמַר לוֹ: "בִּרְצוֹנִי לִשְׁלֹחַ אוֹתְךָ לִשְׁלִיחוּת מְסֻיֶּמֶת אַךְ חוֹשְׁשָׁנִי שֶׁלֹּא תְבַצֵּעַ אוֹתָהּ בַצּוּרָה הַמְדֻיֶּקֶת". הַתַּלְמִיד מְאֹד נִפְגַּע: "כְּבוֹד הָרַב, אֲנִי בְּוַדַּאי אֲבַצֵּעַ אוֹתָהּ בְּדִיּוּק כְּפִי בַּקָּשָׁתְךָ", הָרַב רָאָה שֶׁהוּא דּוֹבֵר אֱמֶת, הוּא פָּנָה אֵלָיו וְאָמַר לוֹ: "לֵךְ נָא לְבֵיתוֹ שֶׁל הַכֹּמֶר הָרָאשִׁי בַּעֲיָרָה, וְתֹאמַר לוֹ שֶׁבִּרְצוֹנְךָ לְהִתְנַצֵּר!" הַתַּלְמִיד עָמַד בְּהֶלֶם! לְהִתְנַצֵּר? מָה? כֵּיצַד יִתָּכֵן שֶׁהָרַב יְצַוֶּה אוֹתוֹ דָבָר כָּזֶה? אֲבָל הוּא הִבְטִיחַ לְבַצֵּעַ אֶת בַּקָּשַׁת הָרַב. הוּא הִסְתּוֹבֵב כְּדֵי לָצֵאת לַדֶּרֶךְ, לִפְנֵי שֶׁיָּצָא מֵהַחֶדֶר הִגִּישׁ לוֹ הָרַב חֲתִיכַת חַלָּה וְאָמַר לוֹ: "שִׂים אוֹתָהּ בְּכִיסְךָ", הוּא שָׂם אוֹתָהּ בְּכִיסוֹ וְיָצָא רוֹעֵד כֻּלּוֹ לְעֵבֶר בֵּיתוֹ שֶׁל הַכֹּמֶר... (בּוֹאוּ נִרְאֶה מִי יָכוֹל לְהִתְאַפֵּק עַד מָחָר...)