מה ההלכה פוסקת על הריגת גויים?

נתן שואל: "שלום וברכה. אני מתחזק, ומישהו ניסה להקשות עלי קושיה מוסרית מההלכה. הוא הראה לי שכתוב ברמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק ב, הלכה יא) שישראל שהרג גר תושב לא נהרג עליו בבית דין. והוא טוען מפה שלהרוג גויים זה כמו להרוג בעלי חיים...".

* * *

שלום וברכה נתן, ויישר כח על תהליך ההתחזקות שלך. בע"ה תעלה ותצליח.

בשאלות כגון זה, עליך תמיד לזכור שהתורה "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג, יז). ולמען האמת, קשה לי להבין כיצד ניתן להעלות על הדעת את הרעיון שהיהדות מקלה ראש בהריגת אדם? והרי תורתנו הקדושה היא זו שלימדה את העולם כולו את האיסור "לא תרצח"!

כך נאמר על איסור "לא תרצח" בספר החינוך: "שלא לרצוח - אמרו חכמים שלא לרצוח שום בר קיימא בעולם".

ההלכה מלמדת אותנו שגזל הגוי אסור, ואפילו גזל דעת, על אחת כמה וכמה שאסור להרוג את הנפש.

התורה היא כידוע הספר הכי מודפס ומשפיע בעולם כולו, ולפניה היו אומות העולם חיות בשפל מוסרי נורא ואיום. רק היהודים תמיד ביקשו להימנע ממלחמה עם עמים אחרים. אנו היהודים לימדנו את העולם כולו מהי חשיבות האדם, ורק בזכות התורה - נוסדו לבסוף חוקי יסוד בעולם כמו "כבוד האדם וחירותו".

רק להשוואה, הבט כיצד במאה השנים האחרונות ניסו אומות אתאיסטיות מתקדמות כמו סין וגרמניה ורוסיה - לנטוש את מוסר התורה, ובעקבות זאת רצחו עשרות מיליוני בני אדם מבלי להניד עפעף, כי הם הקלו ראש באיסור "לא תרצח". כי באמת, ללא האמונה שהאדם נברא "בצלם אלוקים", כיצד יוכלו לדעת שחיי אנוש חשובים יותר מחייהם של חיידקים ובעלי חיים בטבע? אברהם אבינו אמר: "רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני" (בראשית כ, יא).

וכעת בנוגע למקור שציינת בדברי הרמב"ם,

נאמר בתורה במפורש: "והחזקת בו גר ותושב וחי עמך" (ויקרא כה, לה). ולמדו מכאן חז"ל (בפסחים כא, עמוד ב): "גר - מצווה להחיותו". על מקורות אלה אין מחלוקת, זוהי מצווה מדאורייתא שהרמב"ם מצטט להלכה (הלכות מלכים ומלחמות פרק י, יג). יתירה מזו, הרמב"ם גם פוסק שגר תושב, לא זו בלבד שאסור להורגו, אלא גם חובה לרפאו בחינם מכל חולי ופגיעה (הלכות עבודה זרה פרק י, ג).

(צילום: shutterstock)

ולגבי שאלתך, הרמב"ם כתב בפירוש שיהודי שהורג גר תושב אפילו בשגגה - גולה על כך! (הלכות רוצח, פרק ה, ג).

חשוב מאוד לדעת שבלשון התלמוד (וגם בלשונו של הרמב"ם), המילה "פטור" כוונתה שהחוטא פטור רק מעונש מוות, ואין פירושה שהוא "פטור מכל עונש". בית הסוהר היה נקרא בשם "בית המחבוש" בלשון חכמים.

חטאו של יהודי שהורג גוי חף-מפשע הוא חמור מאוד. לא זו בלבד שייענש על כך בבית הסוהר או גלות, הוא חילל שם שמים במעשיו, ולכן נגזר עליו להיענש גם בידי שמים, ועונשו בידי שמים חמור יותר מעונשו של בשר ודם (משך חכמה, פרשת משפטים, וכי יזיד איש).                                                                               

לאחר שראינו שהיהדות אוסרת באופן מוחלט להרוג גוי חף-מפשע, כעת צריך להבין מדוע בכל זאת ישנו חילוק בעונשו הפיזי של יהודי שרצח גוי - לעומת גוי שרצח יהודי.

לצורך ההשוואה, הבה נתאר לעצמנו ממלכה, שבה שר או רופא חשוב מאוד של המלך - פשע. אין ספק שהוא ישלם מחיר כבד על פשעו, אך המלך אינו מוכן להורגו, מכיוון שזהו אדם בעל תפקיד חשוב מאוד בממלכה. באותה מידה ידוע כי בשדה הקרב, עונשו של חייל אשר הפר פקודה הוא דין-מוות מיידי, אולם מפקד שפשע בעניין כלשהו - דינו יהיה שקול יותר, בגלל גודל נחיצותו וחשיבותו בקרב.

חשוב להבין שאין בדברים אלו כל "גזענות" כלפי הגוי, וזאת משום שכל גוי בעולם יכול לבחור לקבל על עצמו עול תורה ומצוות, ולהיות בעצמו ליהודי חשוב. דומה הדבר למלך שמאפשר לכל אדם בממלכתו להיות לשר חשוב אם רק ירצה בכך! חשיבותו של האדם נמדדת ביהדות בהתאם לתוקף שליחותו ותפקידו בעולם. מעניין לציין שלפי ההלכה, יהודי שהורג את עבדו הגוי חייב מיתה, וזאת למרות שעבד חייב במצוות מועטות. אך בכך קיבל תפקיד גבוה יותר בבריאה. כך פוסק הרמב"ם: "ההורג עבדו הרי זה נהרג עליו, שהעבד כבר קיבל עליו מצוות ונוסף על נחלת ה'" (הלכות רוצח, פרק ב, י).

בדברים אלו למדנו כיצד התורה אסרה להרוג כל אדם, וגם עד כמה חשוב תפקידו של היהודי בעולם.