לאישה

אילנה ברוך: "במקום שהמילים כושלות, המוזיקה פורצת דרך"

לאילנה ברוך יש חלום: ליצור קירוב לבבות בין נשים מעולמות שונים לחלוטין – והכל בעזרת המוזיקה. הפרויקט שלה, שזוכה להצלחה חסרת תקדים, מפגיש נשים דתיות וחילוניות להידברות דרך מעגלי נשים מוזיקליים. בראיון מיוחד ובלעדי, היא מספרת על החברויות שנרקמו למרות השוני, ההתמודדות עם נושאים רגישים כמו גיוס חרדים והדרת נשים, ועל המפגשים שגם כשהם טעונים - תמיד מסתיימים בחיבוקים

אא

זה קרה באחת מקבוצות מעגלי הנשים המוזיקליים אותם היא מנחה. אחת המשתתפות, סיפרה בגילוי לב על כך שהחליטה לא להביא ילדים לעולם, ובמקום זאת היא מגדלת כלבים. לאחר מכן החלה להתייפח ולספר בצער על אחד הכלבים שלה, שגוסס כרגע מסרטן. ברקע, התנגן לו שיר של חווה אלברשטיין שעוסק במוות, אותו בחרה להביא, לאחר שכל משתתפת נתבקשה להביא למפגש שיר שאיתו היא מזדהה.

התגובות של המשתתפות האחרות לא איחרו לבוא. "כולן היו מזועזעות", מספרת אילנה ברוך, מנחת הקבוצה. "והרגשתי שנוצרת איזו מתקפה כלפיה, שאני בתור המנחה חייבת להדוף, אז סיפרתי על עצמי, שלמרות שהיום אני אם לחמישה ילדים, בשלב כלשהו בצעירותי, גם אני התחבטתי בשאלה אם זה נכון להביא ילדים לעולם או לא. חלק מהנשים המסורתיות הסתכלו עליי בתדהמה, אבל ראיתי שפתאום הן יכולות יותר להכיל את המקום שלה ולהשתתף בכאב שלה בסלחנות, מבלי לשפוט אותו. מבחינתי זה היה שיעור בסובלנות עבורי ועבור כל אחת מהן".

וזה רק קצה היריעה. עבור אילנה ברוך מדובר בעניין שבשגרה: בכל שבוע, היא מעבירה קבוצה מוזיקלית לנשים שמגיעות מרקעים שונים לחלוטין: החל מנשים שאינן דתיות ושהקשר שלהן עם היהדות מקרי בהחלט, דרך נשים מסורתיות, דתיות לאומיות, ועד חסידות ויז'ניץ, גור, סאטמר, תולדות אהרון, שחלקן דוברות יידיש ומעט מאוד עברית. המטרה של המפגשים היא אחת: ליצור קירוב לבבות בעם ישראל.

אילנה ברוךאילנה ברוך

את הפרויקט, החלה דווקא בעיר מגוריה, בית שמש, שם חל עם השנים שינוי דמוגרפי משמעותי שיצר לא מעט חילוקי דעות, כשהאזור הפך מאזור של ציבור כללי ברובו לאזור שחרדים רבים בחרו להתגורר בו. מטבע הדברים, אופיו של האזור השתנה, והקוטביות שבין התושבים השונים הובילה במרוצת הזמן לא אחת לויכוחים ומחאות של ממש, שגם אילנה כאבה באופן אישי.

אבל דומה שמה שכאב לה במיוחד בסיטואציה הזו, היתה דווקא הדמוניזציה שבה התייחסה לכך התקשורת, שהוסיפה חטא על פשע. "באמת נהיה שינוי בעיר, והיו קושי ומתיחות, אבל בתקשורת זה תואר בהקצנה, זה הפך להיות הדגש בכל מהדורת חדשות. מישהו אחד עשה – ומיד זה נהיה 'כל החרדים' בכותרות ענק של 'חרדים קיצוניים תקפו חיילים בבית שמש', 'חרדים תקפו אישה' וכל מיני משפטים כאלה מתריסים ומופרכים לחלוטין שלא היו ולא נבראו", מתארת ברוך בכאב.

נקודת המפנה התרחשה לפני כשנה, אז נתקלה ברוך במודעה של הסוכנות היהודית הקוראת ליוזמה אישית של התושבים להפעיל תכנית לקירוב לבבות באזור בחסות הסוכנות. ברוך, שהינה מטפלת במוזיקה במקצועה מזה כ-16 שנים, החליטה להרים את הכפפה: היא זכרה שבאוניברסיטת בר אילן, בה למדה בעבר, הופעל פרויקט מוזיקלי לקירוב בין יהודים וערביים, והחליטה לנסות להפעיל את אותו הפרויקט בין תושבי העיר.

ההצעה של ברוך אמנם התקבלה בסוכנות באהדה רבה והסוכנות בחרה לתמוך במיזם, אולם חלק מהתושבים פחות האמינו שפרויקט כזה יכול להצליח. "היו בבית שמש פרויקטים מוקדמים יותר שניסו להפעיל, ובקושי הצליחו לגייס קבוצה. כשאני ניסיתי עם הרעיון שלי, רבים די ייאשו אותי ואמרו שלא יגיעו אנשים ושחבל על הזמן שלי. אבל הייתי חדורת אמונה ובטחון, וחשבתי שנצליח. ידעתי גם שכמטפלת, יש לי גישה להרבה אוכלוסיות והרבה מכירים אותי, ולא התייאשתי".

את הפרויקט פרסמה ברוך בפלטפורמות שונות, החל מהעיתונות הכללית, מודעות רחוב, פרסום מפה לאוזן ועוד. לשמחתה, התחזיות הקודרות לא התממשו והיא החלה לראות היענות לפרויקט ולקבל טלפונים סקרניים לגביו. היום, בשל הצלחת הפרויקט וההיענות הרבה אליו, יש כבר רשימות המתנה מכל המגזרים של נשים שמחכות בכיליון עיניים להשתתף בקבוצות הבאות שברוך תפתח. 

עד כה, נערכו כבר שבע קבוצות, שבכל אחת בהן התקיימו תשעה מפגשים. עם הזמן, ולאור הביקוש, מספר המפגשים עלה לשנים עשר. "תמיד מבקשים עוד", היא מתארת. "אבל זה היה נראה לי משך הזמן הכי נכון". גם עלותו של המיזם סמלית ושווה לכל כיס, ולמרות הדעות השונות, האווירה הטעונה פעמים והמחלוקות ביניהן – ברוך מדווחת שהנשים ממשיכות להגיע למפגשים ועם הזמן נוצרים ביניהן חיבור, כבוד ואהבה שאי אפשר לפספס.

 

"היו נשים שלא נרדמו בלילה אחרי המפגשים"

נשמע מעניין? מסתבר שהסיפור האישי שלה מעורר השראה לא פחות. את בעלה הכירה בהיותה חוזרת בשאלה, כשהוא בעצמו היה מצוי בתהליך של התקרבות ליהדות. "זאת היתה דילמה קשה אם להתחתן, ובאמת היו לנו המון לבטים, אבל ב"ה מאז אנחנו ביחד, וזה הדבר הכי טוב שעשינו בחיים. היום מבחינה דתית הבית הוא תורני לחלוטין", היא מתארת.

ואולי דווקא בגלל הרקע שממנו היא מגיעה, ברוך מיטיבה להכיר את הדרך להגיע לליבן של הנשים ולפתור את הקונפליקטים שעולים במפגשים, מטבע הדברים. למעשה,כשהיא נזכרת בכמה מהם היא צוחקת. "אלה היו נושאים תוססים, עם המון כעסים ובכיות אבל מנגד היו גם המון חיבורים, וגם כשהיו ויכוחים, זה תמיד נגמר בסופו של דבר בחיבור חזק ועמוק יותר".

"מכיוון שהמבנה של המפגשים הוא שכל אחת מביאה שיר שמייצג אותה ואת המגזר שלה, זה יוצר דיאלוגים שהרבה פעמים הם מאוד אישיים וחושפניים", היא מסבירה. "קרה פעם למשל שמישהי דיברה מתוך כאב על הנושא הנפיץ של גיוס חרדים, אחרי שהיא שכלה אחיין במלחמה האחרונה, ומנגד המשתתפות החרדיות דיברו על המושג של 'תורתו אומנותו', והיתה אווירה טעונה בחדר. בתגובה, ביקשתי מכל אחת לנגן את מה שהיא מרגישה, ומתוך הכעס פתאום יצאו דמעות ובכי, ואז הבנו שהכאב של אותה משתתפת הוא טרי מאוד. נתנו לה מקום לדבר, וכולן הקשיבו למה שהיא חווה ומרגישה, ופתאום נוצר שם דיבור אחר לגמרי. ודווקא הנשים החרדיות ניחמו אותה ואמרו שמדובר בצדיקים ששומרים עלינו, וסיפרו על שמות של לוחמים שהיו בקרב שהועברו לבחורי ישיבה כדי שיתפללו עליהם, ושגם הן עצמן הרבו בקריאת תהילים לשמירתם.

"אני נזכרת גם בשתי נשים צעירות, בנות 19, כשבאותה הקבוצה המשתתפת הכי מבוגרת היתה בת 84, וזה היה מרתק. הן הביאו שיר שעסק בהדרת נשים, ולמרות הכל היתה שם המון הקשבה למחאה שלהן. נשים חרדיות מאוד התחברו עם התחושה שזה לא נעים שלא נותנים להן לשבת בכל מקום, והסבירו לעומק למה יש חשיבות לדברים כאלה, למה יש הפרדה באוטובוס ומה אפשר לעשות עם זה, וזה היה מאוד מרגש. שתי הצעירות היו בהלם מכמות ההכלה שהן קיבלו".

"אז לפעמים זה הלך לכיוון יותר מאחד – ולפעמים לכיוון השוני, אבל תמיד נוצרה הידברות מיוחדת בין הבנות. ברוב המקרים הבנות קיבלו חיבוק גדול מהקבוצה, וגם כשלא היו הסכמות אחת עם השנייה - זה היה מלווה ברוח מכבדת ומקשיבה. וכן, לפעמים היו נושאים כואבים והיו עוצמות, אבל גם שם, זה לא היה ממקום שרוצה להילחם, אלא להבין את השני".

 

ויש לה עוד שלל סיפורים, כולם מרגשים ומיוחדים. "היה מקרה גם של שתי נשים, שתיהן בנות של רבנים גדולים – אחד בציבור הדתי לאומי ואחד בציבור החרדי", היא מתארת, "היו ביניהם חיכוכים וחוסר הערכה טוטאלי מההתחלה, אבל בסוף נוצר חיבור גדול והיום הן הפכו להיות החברות הכי טובות. יש גם כאלה שלמרות שהמפגשים של הקבוצה הסתיימו הן ממשיכות להיפגש, כל פעם בבית של מישהי אחרת: פעם אצל החרדית שחששו מהמפגש אצלה והגיעו מכוסות, פעם אצל הדתית לאומית, שגם לשם היה לא פשוט לחרדיות להגיע, ופעם אצל הלא דתית מהקיבוץ, והתגברו על בעיות הכשרות".

"יש גם כל מיני דברים קטנים וחמודים שנוצרים", היא מוסיפה ומחייכת. "למשל בקבוצה שעכשיו הסתיימה – דתית לאומית, חילונית וחרדית התחברו, ושלושתן מוזיקאיות והן רוצות לנסות להופיע ביחד. בדיוק היום הן התקשרו אליי שהן רוצות לעשות ערב שירה שבו הן יופיעו, וכל הנשים יגיעו ביחד עם חברות נוספות מהמגזרים השונים".

איזה תגובות קיבלת עד כה מהמשתתפות?

"הפגישות היו עם המון עוצמות רגשיות, והיו נשים שסיפרו שלא נרדמו בלילה אחר כך, או החליטו לנסוע למירון להתפלל על עם ישראל. היו כאלה שכתבו דברים מהלב והקריאו אותם במפגשים לאחר מכן. היתה בהחלט סערת רגשות, הן היו צריכות לעבד את הדברים, כי החוויה שלהן היתה שהן נחשפו לדברים שהן לא הכירו. פתאום הן התחילו יותר להבין דברים, כמו העובדה שכולנו לב אחד, נשים בעם ישראל, מעבר להגדרות החיצוניות.

"מלבד זאת, הרבה נשים אמרו שהקבוצה עזרה להן, מעבר לקשר הבין דתי, לתת רבה יותר בכבוד אחת לשניה בלי קשר למגזר. להיות פחות ביקורתיות, להיות הרבה יותר קשובות לבן הזוג, ושזה נתן להן שמחה לגלות שיש הרבה אנשים טובים בעם ישראל, בכל מקום".

 

במקום שבו המילים כושלות – המוזיקה פורצת

למה דווקא קבוצה מוזיקלית, למה לא קבוצה רגילה?

"המוזיקה פורצת מחסומים, יש לה המון כח. פתאום אפשר להביע ולהיות מעבר. היא משחררת משהו, ויוצרת חוויה של ביחד, חוויה מאוד חזקה של לכידות. זאת דרך הבעה של זהות אישית וחברתית. דרך המוזיקה אפשר ללמוד המון הקשבה וכל ההידברות נהיית אחרת, מילולית ומוזיקלית. בנוסף, מוזיקה היא לא רק בתוכנו, אלא גם בינינו, והרבה פעמים היו מצבים שהרגשתי שהמילים מביאות לאיזה ויכוח עקר, ואז העברתי אותן לשפת המוזיקה וביקשתי שכל אחת תנגן את מה שהיא מרגישה - והיתה תקשורת ברמה אחרת. במקום בו הנסיונות להידברות מילולית נכשלו - דרך המוזיקה זה היה חווייתי יותר והצליח".

עם יד על הלב, האם את לא מרגישה שהקבוצות האלה הן רק 'טיפה בים' כדי להצליח לגרום לאחדות בעם?

"נכון, אבל דווקא טיפה ועוד טיפה תהיינה בסוף לים, וזה לא נשאר רק במעגל הקבוצתי, זה מתרחב הלאה. כשאמא שמשתתפת במפגשים האלה מגיעה הביתה ומספרת שהיא פגשה במישהי ממגזר אחר ויכלה להקשיב לה, אפילו שהיא לא מסכימה עם הדרך שלה, זה וודאי משפיע על כל המשפחה לקבל ולאהוב יותר את עם ישראל. ש המון שינויים שמתרחשים, כל הזמן".

 

בעקבות ההצלחה: ביוהנסבורג כבר משחזרים את הפרויקט

בקרוב, צפויה ברוך לפתוח קבוצה נוספת ומיוחדת במינה שתכלול הפעם מנהלות של בתי ספר בלבד, מכל המגזרים: חרדיות, חילוניות ודתיות לאומיות. במשרד החינוך, שם התוודעו לרעיון ולפוטנציאל האדיר שלו, כבר רוקמים קבוצות נוספות, ביניהן קבוצת מדריכות חברתיות של בתי ספר וקבוצת מורות, שהפרויקט ככל הנראה גם יוכר כגמול השתלמות עבורן.

בנוסף, ברוך מתארת שלאחרונה יש גם תכנון לפתיחת קבוצה לגברים. "אני מאוד מקווה שזה ילך. מצאתי מטפל במוזיקה שמוכן לקחת את זה על עצמו, ואנחנו מחכים לראות אם תהיה מספיק היענות לכך. מלבד זאת, אנחנו נמצאים בשיאו של מחקר בנושא, ואני מקווה גם לעשות דוקטורט בתחום. בקיצור, הלוואי שהייתי שלוש אילנה", היא צוחקת, "כי אני מרגישה שיש עוד המון דברים שאפשר לעשות, ושבקלות אפשר לעשות יותר".

ותאמינו או לא, אבל מסתבר שגם בחו"ל כבר שמעו על הפרויקט, ופנו לברוך בבקשת סיוע על מנת להפעיל אותו גם במחוזותיהם. "ראש הפדרציה של יוהנסבורג ביקשה להיפגש ואולי אסע אליהם לשבוע כדי לעזור להם לפתוח קבוצה שכזו, שתגבש ביניהם לבין קהילות אחרות באזור", היא מתארת. "היו גם שליחים של קהילות מקייפטאון שבדרום אפריקה, שרצו שאחבר אותם למה שקורה פה, ועשיתי גם להם פעילו. היה מפגש דרך הסקייפ עם קהילות יהודיות מוושינגטון שהתעניינו ותרמו כסף לפרויקט מתוך מטרה להיות חלק מעם ישראל ומהארץ. לאט לאט רואים איך ה'אדוות' האלה נפוצות לכל עבר".

לסיכום, איך החוויה שלך כמנחה, לעמוד מאחורי פרויקט כזה?

"מבחינה אישית, עבורי, כאימא, זה לא פשוט לצאת בערב, שזה בדיוק הזמן שהילדים צריכים אותי כשצריך להשכיב אותם לישון, ולהקדיש זמן לחיבור הזה עם נשים אחרות. אבל אין לי ספק שזה שווה את זה. הנשים האלה כל הזמן אומרות לי תודה על ההזדמנות המיוחדת הזאת, אבל אני מודה להן יותר מהכל. אני נפעמת כמה אנשים מדהימים יש בעולם, ומהזכות שיש לי להכיר נשים כאלה יקרות ונפלאות. ההתרגשות מאוד גדולה ונוצרים דברים נורא מרגשים. הלב נורא שמח. זה אחד הדברים הכי טובים שקרו לי בחיים, ממש אין לי מילים.

"אני גם חושבת שהנשים שהגיעו נתנו מתנה הכי גדולה שיכולה להיות לעם ישראל. פתאום נשים שלא מכירות את המגזרים האלה, פגשו מישהי וראו שהיא בנאדם בדיוק כמותן, ואפילו בנאדם מקסים. בעיני זה מעשה גדול של נשים אמיצות, וחשוב להמשיך ולהעביר את המסר הזה: שיש כל כך הרבה אנשים טובים ומקסימים בעם ישראל, בכל הזרמים, ואפשר לחיות ביחד. לכבד, להקשיב ולאהוב. אנחנו עם אחד וכולנו משלימים זה את זה. וגם אם הדעות חלוקות וקשה להגיע להסכמות – אני אופטימית. בסוף תמיד יש אהבה".

מעוניינים ליצור קשר עם אילנה ברוך? תוכלו לכתוב לה לכתובת eebaruch@gmail.com

תגיות:נשיםמוזיקה

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה