מגזין

נחשף מקום ציונו של הרדב"ז

במחקר בלשי מיוחד שארך שנתיים ימים, גילה ד"ר ניסן שריפי את מקום קברו המדויק של הרדב"ז, שהיה רבו של האריז"ל ומגדולי פוסקי האחרונים. לקראת יום השנה שיחול בקרוב, הוא משתף אותנו שלב אחרי שלב במחקר ובתגליות שיגרמו לכולנו לעצור על הציון ולהתפלל בהתרגשות. מחקר היסטורי מרתק

| י"ב חשון התשע"ו |
אא

כולנו מכירים את העליות ההמוניות אל ציוני הצדיקים. בית העלמין העתיק של צפת כבר ראה אלפים ורבבות העולים בימי הפטירה של רבותינו האריז"ל והבית יוסף. החידה המעניינת היא: מדוע אין איש עולה ביום פטירתו של הרדב"ז? הנה, בעוד מספר ימים יחול יום פטירתו של רבי דוד בן זמרא, שהיה מגדולי וחשובי האחרונים, ואולם לא תשמעו סוכנות נסיעות המתכננת מסע המוני או תגבור קוים לטובת אלפי המתפללים.

ולא, לא המצב הביטחוני הוא האשם בכל זאת, שכן כבר שנים רבות החידה הזו קיימת ללא פתרון ראוי לשמו. פלא פלאים. עד היום אנו צועדים לפי פסיקותיו של הרדב"ז בתשובותיו המפורסמות בספר "שו"ת הרדב"ז" וכן בפירושו החשוב על הרמב"ם - ואולם כמעט אין איש בדורנו היודע היכן הוא ציונו של אותו גדול, שהיה מרבניה ומנהיגיה של יהדות מצרים בתפארתה ומרבניה החשובים של צפת בשיא גדולתה. מוזר.

אמרנו כמעט, כי לאיש אחד המצב הזה כן כאב בהחלט, והוא החליט לקום ולחפש תשובה. האיש, ד"ר ניסן שריפי, שהוא עורך דין ומרצה למשפטים במקצועו, ערך בזמנו הפנוי מחקר מקיף בעניין זה בשנתיים האחרונות, ולאחר שעיין במקורות רבים, העלה לפני מס' ימים את מסקנותיו על הכתב, ולפיהן ציונו של הרדב"ז נמצא ממש 'מתחת לאף' שלנו כשאנו באים אל ציונו של האריז"ל, רק שאין אנו מודעים לו למרות שהוא מוגבה ומודגש משאר הקברים הסמוכים וזאת מפני שהוא אלמוני וחסר שם עד עצם היום הזה.

אחר עמל רב וראיות תיעודיות, בימים אלה קיבל ד"ר שריפי הסכמות רבות לתוצאות מחקרו, לרבות ממפקח רשות העתיקות של העיר צפת, מר אליהו בן טובים, ומאב בית הדין האזורי בצפת, הגאון הרב חיים בזק שליט"א, ששמח להתוודע אל הממצאים וכתב זאת בכתב ידו [המצורף בזה].

יש לציין, כי יום הפטירה של הרדב"ז הוא כ"א בחשוון, וכבר כעת ישנה היערכות של רבים וטובים מכל רחבי הארץ לקראת ההילולה הצפויה לראשונה במאה השנים האחרונות לפחות.

תחילה הרמנו גבות למשמע הדברים. ביקשנו ממיודענו ד"ר ניסן שריפי להכניס אותנו בסוד העניינים ולספר לנו אט אט כיצד התגלגלו הדברים עד הלום. ד"ר שריפי נהנה לספר לנו תוך שהוא מודה לה' על זיכוי הרבים שנזדמן לידו בזכות אותו גדול, הרדב"ז. 

לא באתי לפרט קורות חייו של הרדב"ז, הוא מקדים לנו, בהיותם ידועים ומפורסמים בספרים רבים (אומנם עם סתירות ופרטים שגויים, לעתים), אלא לנסות ולברר היכן מקום קברו כדי שביום פטירתו החל בקרוב יעלו לציונו כל לומדי תורתו. הללו רבים הם ומניינם גדול מני ים, ובהם תלמידי חכמים ופוסקי הלכה, כמו גם סתם "עמך ישראל", החפצים בבירור ההלכה שנפסקה מתוך עיון במקורות הפסיקה.

בכל זאת, חשוב להקדים בכמה מילים נקודות וציוני דרך עיקריים בחייו של הרדב"ז למען נבין כולנו יחדיו במי המדובר ובאיזו נקודת זמן בהיסטוריה המפוארת של צפת.

 

משפחת בן זמרא: מראשוני מגורשי ספרד

הרדב"ז נולד לאביו רבי שלמה, ככל הנראה, בעיר זמירה בספרד בשנת ר"מ (1480). בשנת רנ"ב (1492), בה גורשו יהודי ספרד, היה הנער דוד בן שתים-עשרה שנה. הוריו נאלצו לקחת מקל נדודים ולתור אחרי עיר-מקלט, ועימהם היה הבן דוד. הם נמנו עם המגורשים הראשונים. ואכן, משפחות יהודיות רבות שחיו במדינת ספרד עד שנת רנ"ב, החליטו להתקבץ ולהגר לאחת ממדינות האימפריה העותומאנית. יש שהתיישבו במדינת תורכיה או ביון או באחת מארצות הבלקן. שלטונות תורכיה, אשר שלטו באותם ימים שלטון בלי-מיצרים בארצות רבות, ידעו כי היהודים שגלו מספרד יכולים לפתח את חיי הכלכלה, המסחר ומדעי-המדינה, וגם להעלות את הרמה התרבותית של האוכלוסייה באימפריה העותומאנית הגדולה.

היהודים מספרד היו חכמים ומשכילים, יודעי-שפות והוגי-דעות, רופאים ומהנדסים, וכמו כן היו ביניהם אמידים ובעלי נכסים רבים. כך ניצלו התורכים את העובדה הזו, ומינו את מגורשי ספרד לתפקידי מפתח רבים וחשובים.

משפחת בן-זמרא הגיעה לצפת, אשר הייתה באותם ימים עיר גדולה של חכמים וסופרים. בעיר קודש זו התיישב באותו זמן המקובל הגאון רבי יוסף סארגוסי, שהיה ידוע בגדולתו בתורה, וגם התפרסם כמלומד בנסים. הרדב"ז למד אצלו תורה, וכן למד אצל שני גאונים נוספים מפורסמים: רבי לוי בן חביב, הידוע בכינויו הרלב"ח, ורבי יוסף טאייטאצק, שבספר השו"ת שלו מכנה אותו הרדב"ז בתואר "רבינו הגדול".

בצפת התחבר הרדב"ז עם הגאון החסיד רבי יוסף אלכסנדרי, אשר היה גם עמיתו בתורה של הגאון רבינו עובדיה מברטנורא, פרשן המשנה הנודע. ומדי פעם היה רבי יוסף אלכסנדרי מגיע לירושלים. בספר "חידושי דינים לרבני ירושלים הקדמונים" נדפסו בשמו כמה הלכות.

ככל הנראה, מספר שנים לאחר מכן עזב הרדב"ז את העיר צפת, ועבר לעיר פאס שבמרוקו. גם העיר פאס התפרסמה באותו זמן לעיר של תורה ומרכז רוחני חשוב. הרב מכנה את העיר פאס בספריו בתואר "העיר הגדולה".

והנה, לפני קצת יותר מארבע מאות שנים, בשנת רע"ב או רע"ג, נוטש הרדב"ז את העיר פאס ומהגר למדינת מצרים. בתחילה, שהה בעיר אלכסנדריה תקופה קצרה, ולאחר מכן עבר להתגורר בעיר הבירה קהיר, בה שהה במשך ארבעים שנה רצופות. בהגיעו לקהיר, הוא מוצא שם את הנגיד רבי יצחק הכהן שולאל, ששימש כנגיד אחרון ליהודי מצרים. רבי יצחק שולאל מינה את הרדב"ז לדיין בבית דינו, כמו שמעיד הרב עצמו על כך וכותב: "אני הייתי מבני ישיבתו של הנגיד ז"ל, וחתמתי בהסכמה".

בעת שהתבטלה משרת הנגידות במצרים, הוכתר הרדב"ז לתפקיד הנעלה "ראש הרבנים במצרים", וכנראה שגם השלטון המצרי אישר את מינויו זה. הגאון רבי אברהם הלוי, מגדולי חכמי מצרים, כותב בספרו "גינת ורדים"  כי במצרים והגלילות [=והסביבה] נהגו לפסוק כמוהו [כמו הרדב"ז] וכדעת מהריק"ש [הרב יעקב קאשטרו] ז"ל, אף על פי שהוא נגד דעת הרמב"ם, וכידוע שהרמב"ם היה כמו מרא דאתרא במצרים, שבה שכן וכתב את ספריו בשיא גדולתו.

 

 

האר"י ו'השיטה מקובצת'

בבית מדרשו של הרדב"ז למדו חכמים גדולים, שלימים נודעו והתפרסם שמם לתהילה. ביניהם נזכיר את רבינו האר"י ז"ל, את הגאון רבי יעקב קאשטרו המכונה מהריק"ש, שנחשב גם הוא לגדול חכמי מצרים באותה תקופה. חכם גדול נוסף שהיה תלמידו המובהק של הרדב"ז הוא הגאון רבי בצלאל אשכנזי, מחבר ספר "שיטה מקובצת" על הש"ס.

הרב תמך והחזיק בידי לומדי תורה. מסופר שהוא מצא בתוך ביתו מטמון גדול של דינרי זהב, ולא רצה לקחת את כל ה"מתנה מהשמים" הזו לצורך עצמו. הוא החליט לחלק את כל כספי המטמון לחכמים שבמצרים, וגם לתלמידי חכמים שבירושלים, בצפת ובחברון.

מעניינת היא עדותו של רבי יצחק עקריש, ששימש בתפקיד מלמד תינוקות לבניו של הרדב"ז, ובה כתב על העובדה שהרב זכה לתורה וגדולה במקום אחד:

"ויצא יצחק (הוא רבי יצחק עקריש, המעיד על עצמו, נ.ש.)  לשוח, לספר מגדולת הרדב"ז אשר ראו עיניו, שהיה לו כתר תורה. לאור פלפולו ילכו ההולכים בחושך, ותשובותיו לכל שואל מכל העולם. ובביתו ישבו כסאות למשפט, כסאות לבית דוד, וכתר העושר, אוצרות מרגליות ותרשיש וספיר. וכתר שם טוב עולה על גביהם. ושפט את ישראל במצרים ארבעים שנה, ובירושלים ובצפת עשרים שנה. פניו כפני הארי, אין לפניו לא עולה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד. לפניו יכרעו עשירים, נדיבים וישתחוו, ורוח ה' נוססה בו, והלך לעיה"ק ירושלים ת"ו, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, כי קדוש הוא כמלאך ה'".

 

הרב היהודי שהכריע את  סוחרי ונציה

המעניין הוא, כי לעצמו לא היה זקוק הרדב"ז ליהנות מכתרה של תורה. הנה, יודעים אנו כי חלק מרבני ישראל שהתמנו לתפקידים רוחניים - דיינים, רבני קהילה וכדומה - עבדו "לשם שמים", ולצורך פרנסתם הם עסקו במסחר, וכך היה קל להם להטיל את סמכותם, דעת תורה, על כל בני הקהילה ללא יוצא מהכלל.

יצויין, כי ישנם חכמים שהעדיפו שלא להתמנות לתפקידים הנ"ל בגלל שחששו כי הם עלולים חלילה להיות רב "מטעם", והרי רב בישראל צריך לפסוק הלכה לפי דיני התורה, ללא מורא וללא משוא פנים, ככתוב: "ולא תגורו מפני איש".

ואכן, בהיסטוריה הארוכה של חכמי ישראל לדורותיהם, אנו מוצאים שרבים מגאוני-עולם לא שימשו בשום תפקיד ציבורי בקהילה. כך נהגו הגאון מוילנא, הבן איש חי, החזון איש, זכר כולם לחיי העולם הבא, ועוד רבים וגדולים.

הרדב"ז גם הוא בחר להתפרנס מיגיע כפיו ולא רצה לקבל משכורת מעבודתו כרב ופוסק במצרים. לצורך פרנסתו, עסק במסחר של תבואה ועורות, כפי שכך נהגו גאוני ספרד באותה תקופה. תוך ימים קצרים התפרסם שמו של הרדב"ז כסוחר גדול. במשך הזמן התקשו להתחרות איתו גם סוחרי התבואה הוותיקים של העיר ונציה שבאיטליה. כך הצליח לקשור קשרים רבים גם עם פקידי ממשלה בכירים חשובים, בזכות העסקים המסחריים הענפים והמסועפים.

בשנת שי"ג עזב הרדב"ז את מצרים, לאחר שכיהן שם כראש הרבנים במשך ארבעים שנה. הוא עלה ירושלימה, ובה מצא - כדברי הרב שמחה אסף - "עם עני ודל, וראה שישוב העיר מתמוטט".

לפיכך, עמד וביטל את תקנתו של הנגיד רבי יצחק שולאל - שתיקן ארבעים שנה לפני כן - שתלמידי חכמים ישלמו רק חצי מסכום המס שמשלמים אחרים, וציווה לקחת מס שלם מבעלי התורה.

יצוין כי באותם ימים נהגו לפטור ממס ארנונה לא רק את החכמים שעסקו בתורה, אלא גם את תלמידי החכמים שעסקו במסחר. המצב הכלכלי הקשה ששרר אז בירושלים גרם לקשיי פרנסה גדולים אצל פשוטי העם, ולכן החליט הרדב"ז למצוא דרכים כדי לשפר את החיים הכלכליים בעיר הקודש.

ברם, מושל ירושלים ראה שהרדב"ז בעל נכסים רבים, ולכן החליט להתנכל לו ולהטיל עליו מס כבד. "ובראותו אנשי הארץ אשר לא מבני בריתנו, ורוב המיסים המוטלים עליו - לא נשא לשאת את כל זה, וילך לצפת". הרב עצמו כותב בספרו "מצודות דוד": "עזבתי בית ישיבתי במצרים, לעלות לירושלים, לבקש אחרית ותקווה, וגם פה לא הונח לי מרגשות יגונות ודאגות, לא יכולתי ספורות".

 

הבית יוסף והמהר"י בירב מקבלים אותו לראש

כעת הבינונו מדוע הרדב"ז חזר לצפת. הנה, שנים רבות לפני כן יצא הרדב"ז - והוא עודנו נער - את צפת, עתה חזר אליה, והוא מתקרב לגיל הגבורות - בן שבעים וחמש שנה. העיר עצמה הפכה להיות עיר הבירה הרוחנית של עם ישראל, מרכז גדול וחשוב לחכמה ולקבלה. חכמי הדור אף רמזו את החיבה שרוחשים לעיר צפת, באומרם על דרך צחות "צפת אמת תיכון לעד", על משקל "שפת אמת תיכון לעד".

את פניו קיבלו בכבוד ואהבה מרן רבי יוסף קארו והגאון רבי משה מטראני, המבי"ט. גם הם היו זקנים באים בימים באותה תקופה, והחליטו להעמיד אותו בראשם. הרדב"ז מוזכר כמה פעמים בדברי מרן ב"בית יוסף" ובתשובותיו ההלכתיות של המבי"ט. הוא גם חתם על חלק מתשובותיו של רבינו יוסף קארו.

בבואו לצפת, מגיעות אליו שאלות רבות בהלכה, כפי שהיה הדבר נהוג בשהותו במצרים. באותם ימים, התעורר ויכוח הלכתי בין חכמי צפת לבין חכמי ירושלים בדבר חידוש הסמיכה. רבי יעקב בירב קרא לחדש את הסמיכה, ואילו הרלב"ח - הוא רבי לוי בן חביב - התנגד לחידוש הסמיכה. הרדב"ז צידד בעמדתו של הרלב"ח, כי עדיין לא הגיע הזמן לחידוש הסמיכה.

במשך כעשרים שנה ישב הרדב"ז בצפת כל חכמי העיר העריצוהו והעריכוהו, כי היה האיש גדול בכל חכמת התורה.

 

חלקת קבר האר"י - בתוך מערה שקרסה!

כעת, אחר שפרסנו את תקפו וגדולתו של רבינו הגדול הרדב"ז, תגדל הפליאה שבעתיים - הכיצד לא נודע מקום קבורתו עד עצם היום הזה. ד"ר שריפי מראה לנו כי בספרו של הרב ישראל גולדמן אודות הרדב"ז, צוין כי אותר כתב יד ובו תיאורו של נוסע יהודי, תלמידו של רבי חיים בן-עטר, שביקר בצפת בשנת 1742 ושם ראה (בתרגום חופשי מאנגלית) "מערה המלאה בקברים של תנאים ששמותיהם אינם ידועים, ובכניסה למערה היו קבריהם של רבי דוד אבן זמרא, רבי משה די טראני והמחבר של ספר דרכי נועם, יהי זכרם ברוך".

אכן, יתכן כי הנוסע ראה גם בסמוך לקברי הרדב"ז והמבי"ט את קברו של רבי שלמה הלוי (אלקבץ) והתבלבל בינו לבין רבי מרדכי הלוי, בעל ספר "דרכי נועם", הקבור בירושלים. ברם, לא נוכל להתעלם מכך, כי נוסע זה ראה במו-עיניו כי קבריהם של המבי"ט (רבי משה מטראני) והרדב"ז סמוכים זה לזה, בפתח המערה, כעדויות האחרות המצויות עימנו ואשר יסוקרו להלן.

אומנם, הנוסע ראה את הקברים, על פי דבריו, בתוך מערה, אך, ככל הנראה, מערה זו נהרסה עוד באותה המאה בה מסר את עדותו, בין אם על-ידי אסונות הטבע ובין אם על ידי  בני-אנוש. לעניין זה ראוי לציין, כי בצפת אירעו שתי רעידות אדמה כ-17 שנה לאחר ביקורו של נוסע זה: ביום 30.10.1759 וביום 25.11.1759, ויתכן מאוד כי ברעידות אדמה אלה, אשר סווגו כרעידות אדמה קשות והרסניות, חרבה מערת הקבורה דנן.

חשוב לציין כאן, כי קיים תיעוד דומה של יהודי אשכנזי בשם ר' משה ירושלמי משנת תקכ"ט (1769), המציין בספר המסעות שחיבר כך: "ובצפת בית חיים ישן, ושם נקבר הרב הקדוש והמקובל ר' יצחק לוריא זלה"ה (זכרו לחיי העולם הבא) ועל ידו נקבר ר' משה קורדוורו ועל ידו הגאון ר' יוסף קארו... ולא רחוק משם קבור הרב דוד בן זמרא, הרב ברוך ברזילי... הרב משה מטראני".

אומנם, בתיאורו זה של ר' משה ירושלמי אודות קברי הצדיקים נפלה ערבוביה בסדר קברי הצדיקים, שהרי מקום קבורתו של רבי יוסף קארו ידוע לנו, והוא איננו סמוך ממש לקברו של הרמ"ק. ככל הנראה, חוסר הדיוק נבע מכך שהתיאור בכתב של מיקום קברי הצדיקים לא נעשה על ידי המספר במקרה דנן בו במקום בשעת הביקור ממש אלא לאחר מכן. לפיכך, לא זכר בדיוק את סדרי הקבורה, לרבות מיקום הקברים המדויק. בכל אופן, גם בתיעוד זה מופיעים בנשימה אחת קבריהם של הרדב"ז והמבי"ט כמצויים בקרבה זה לזה.

בכל אופן, על פי זכרונו של המספר ירושלמי הרי שקברו של הרדב"ז נמצא "לא רחוק" מקברי האר"י והרמ"ק, כפי שכל התיעוד אותו סקרנו אכן מראה בעליל. יש להניח גם כי המצבות המקוריות לא נשתמרו, ובמשך מאות השנים שחלפו מאז תקופת הזוהר של צפת במאה ה-16, הוקמו מצבות חדשות חלף הקודמות שנשתברו ונשתבשו עם חלוף השנים ופגעי מזג-האוויר ואיתני הטבע.

אגב, יצוין כי ר' משה ירושלמי, אשר ביקר במקום כ-10 שנים לאחר שתי רעידות האדמה שצוינו לעיל, איננו מציין כי ראה מערה שבה מצויים קברים אלה כנוסע עלום השם, תלמידו של רבי חיים בן-עטר, וזאת, ככל הנראה, בשל העובדה שהמערה קרסה בעקבות רעידות האדמה האמורות.

כך על פי תמונה מצולמת בספר "מורה דרך" מאת ר' יצחק טשינאגל, אשר כעמוד השער לו מהווה "מורה דרך קצר ונאה למקומות הקדושים בארץ ישראל", מופיע קבר הרדב"ז במבט ממערב למזרח כשהוא מימין לקבר המבי"ט, ושמאלה מהם קברו של האר"י הקדוש. תמונה זו שולבה גם בספרים אחרים אודות קברי צדיקים, ובהמשך סקירה זו נראה את מקורה על פי אשר חקרנו ובדקנו, מקור אשר הועתק על ידי מספר מחברים ללא ציון פרטי  הספר הימנו ניטל.

בין קבר המבי"ט לקבר הרדב"ז מפריד קבר נוסף, אם כי בתמונה אין פירוט היכן בדיוק קברו של הרדב"ז על פי הנראה בתמונה, אלא מצוין אך ורק שקברו של הרדב"ז מצוי ליד קבר המבי"ט. אם נזכור שתלמידו של אור החיים בעדותו דלעיל ציין כי המבי"ט והרדב"ז קבורים שניהם "בכניסה למערה" ובדרך כלל הכניסות למערה בבית הקברות בצפת אינן עולות על רוחב של כ-1 מטר, יש להניח כי בין הקברים מפריד מרחק של כמטר אחד בלבד. ושוב, לא נלאה מלהזכיר כי המצבות דהיום אינן המצבות המקוריות ואף אינן המצבות שהיו לפני שנות דור. כפי שכבר צוין למעלה, חלקת קבר האר"י, בה נטמן גם הרדב"ז, הייתה בתוך מערה אשר קרסה, ויתכן כי המצבות הקיימות כיום הוקמו מעל להריסותיה של מערה זו לפי שיעור מיקומו של כל קבר וציון.

יש לציין, כי בסיפא לספר מופיעה המלצה מאת בית דין צדק של העדה החרדית בירושלים, ובין היתר נאמר בה לגבי המחבר ר' טשינאגל, כי "דבר גדול הוא מה שעשה להקל על המבקרים במקומות הקדושים לעורר רחמי שמים בכלל ובפרט".

ובכן, בדיקה צולבת של התמונה בספר "מורה דרך" (שניכר בה, כי כמו שאר התמונות בספר, צולמה שנים רבות לפני פרסומה), תגלה כי קבר הרדב"ז הוא הקבר הצבוע בצבע כחול כהה והוא גם מוגבה קמעא לעומת שאר הקברים שסביבו הצבועים בתכלת, והוא אכן מימין לקבר המבי"ט!!! (ראה שצירפנו תמונת הקבר וסביבתו כיום, שנת התשע"ו, עם סקירה זו).

 

"וכמדומה לי שהוא אחד מהמצבות  הנראים סמוך לציון האר"י"

תיאור מעניין נוסף של בית הקברות העתיק בצפת מופיע בספר "מסעות משה" מאת משה טעננענבוים. בעמוד השער נאמר כי ספר זה "ביאר דברים נפלאים מענייני ארץ הקדושה, מעמדה, תכונתה, טבעה, גבולותיה, ימי, נהרי, הרי, עמקי הארץ, ומה שעיני ראו בנסיעתי בקודש לארץ הקדושה בשנת תרפ"ד".

ובכן, בספר זה משתקף בית הקברות בצפת כפי שהיה בשנת 1924, דהיינו כ-91 שנה טרם סקירתנו זו. בעמ' קמ"ד ואילך שם נאמר כך (פתיחת ראשי התיבות אינה במקור): "מ"ק (מקום קבורת) רבינו הק' (הקדוש) המקובל האלקי מוהר"ר יצחק לוריא ז"ל אשכנזי בן הרב מ' שלמה ז"ל בנוי חומת אבנים גבוה אמה ועליו מונחת אבן גדולה לאורך הקבר וחקוק על האבן מראשותיו המקובל האלקי הקדוש רבינו יצחק לוריא אשכנזי נפטר ה' באב של"ג בן ל"ח שנים... והיה תלמיד בחכמת הקבלה למהר"ם קורדובירו והיה לו כמו תלמיד חבר, ובחכמת התלמוד היה תלמיד הרדב"ז...".

מוסיף בעל ספר "מסעות משה" ומתאר את סביבת קברו של האר"י כך: "ה"ר משה בן האר"י ז"ל מ"ק לימין קבר אביו הרב ז"ל, סמוך לקבר האר"י ז"ל באורך הוא מצבת קבורת רבנו הקדוש המקובל האלוקי מ' משה קורדובירו ז"ל ועליו מונח אבן גדול, והוא תלמיד מרן בית יוסף בפשט, וגיסו הרב מהר"ש אלקבץ, ומגדולי תלמידיו הר' ראשית חכמה והר"ר אברהם גלאנטי ונגלה אליו אליהו הנביא זכור לטוב, וחיבר כמה חיבורים בחכמת הקבלה ונפטר בשנת הש"ל בן מ"ח שנה".

בהמשך, מתוארים מקומות קבריהם של רבנים גדולים אחרים מתקופת הזוהר של צפת (הרב יוסף קארו, רבי משה אלשיך, רבי משה גאלאנטי ועוד). לאחר תיאור קבריהם של רבי שלמה אלקבץ ורבי יעקב בירב, צוין לגבי הרדב"ז כך: מ"ק הרב מ' דוד בן זמרא (רדב"ז הראשון) ז"ל תלמיד רבינו יוסף סאראגוסי המלומד  בנסים והיה מיוצאי ספרד והלך לעיר פייס, וירד מצריימה ושפט את ישראל ארבעים שנה, והלך משם לירושלים, ומרוב המס שהטילו עליו הלך לעיר הקדושה צפת ת"ו...

מיד לאחר תיאור קורות חייו של הרדב"ז בא תיאור קברו של המבי"ט כך:

מ"ק הרב מ' משה מטראני (המבי"ט זצ"ל) בן הרב מ' יוסף ז"ל תלמיד מובהק מה"ה מהר"י (מורנו הרב רבי יעקב) בירב ז"ל מנוחתו בשנת מש"ה (עלה אל האלקים)..."

בספר "עדן ציון" מצוינים מעט פרטים על קבר הרדב"ז בהאי לישנא: "בשום ספר לא מצאתי שיכתוב בדיוק מקום מנוחתו של אותו צדיק, גם זמן פטירתו לא נודע לנו בדיוק, רק זאת ידוע שאחר פטירת הרמ"ק בשנת ש"ל היה עודנו בחיים... וגם יש דעות שנפטר של"ב או של"ג, ולפ"ד ספרי הדורות קרוב לשנת ש"מ... וגם מעת עומדי על דעתי להשתטח על קברי הצדיקים בעיר מולדתי הק' תוב"א לא נזדמן לי לחקור בדיוק על מקום מנוחת הרדב"ז ני"ע, וכדומה לי שהוא אחד מהמצבות  הנראים סמוך לציון האר"י ז"ל. ש"ב (שוחט בודק) הרה"ג רבי דוד זילברמן נ"י מראה מקום מנו"כ (מנוחת כבודו) במערת האלשיך ביחד עם הר' אברהם גאלנטי ז"ל".

 

ילידי צפת מתארים

ובכן, המחבר, הרב ישעיהו הורביץ, יליד צפת, כפי שמצויין בשער ספרו, "עדן ציון", מציין מסורת מקובלת על בני צפת כי אחת מהמצבות הסמוכות לציון האר"י היא היא מצבת קברו של הרדב"ז. כאן המקום לציין, כי בספר שערי ירושלים מצוינים סדרי קברי הצדיקים בבית הקברות העתיק בצפת, וגם שם מופיע תיאור קבר הרדב"ז בסמיכות לתיאור קברו של המבי"ט בהאי לישנא:

"קבר הגאון הגדול הרדב"ז הוא רבינו דוד בן זמרא... ולעת זקנתו עקר דירתו מירושלים והלך לצפת ונפטר שם זקן ושבע ימים והיה עשיר גדול ותמך ידי ת"ח אשר בא"י ומצרים, קבר הגאון המבי"ט הוא ר' משה בר' יוסף טראני... ונפטר בן שמונים שנה בשנת ה'א שצ"ה..."

גם בספר "חיבת ירושלים" מאת הרב חיים הלוי הורוויץ מובאים קורות חייו של הרדב"ז בסמוך לקורות חייו של המבי"ט, וזאת בשל סמיכות קברותיהם זה לזה.

בחתימת פרק זה לא נוכל שלא להביא את האמור בספר "ארזי הלבנון", באשר, כאמור לעיל, (ה"ש 1) נמצא כמדויק מבין עשרות הספרים בהם עיינו לצורך חוות דעתנו זו בעניין קורות חייו של הרדב"ז, וכך נאמר בספר זה בעניין קברו של הרדב"ז:

"מצבת קבורתו נמצאת במערה סתומה בצפת, בסמוך לקבר תלמידו האר"י ז"ל, על המצבה מונחת אבן ללא שום כתובת. יחד איתו במערה זו קבור גם הגאון רבי משה מטראני, המכונה המבי"ט. תלמידו של הרב "אור החיים" כתב, כי ראה בבית העלמין בצפת מערה מלאה תנאים ואמוראים, ולא נודע מי הם. ובפתח המערה, הרדב"ז והמבי"ט - זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל". ובכן, האמור בספר זה מאכזב קמעא בעניין דנן, שכן, כפי שאנו יודעים כיום, אין מערה כזו בנמצא, וקבר המבי"ט ידוע וחשוף לכל. ברם, עדיין הספר מדייק במיקום קבר הרדב"ז ליד קברו של המבי"ט, כפי שהבאנו במקורות דלעיל.

 

גם הפרופסורים מסכימים

עם העלייה ארצה קמו כמה חוקרים ששמו להם למטרה לבדוק את מכמניה. אחד מהם היה פרופ' זאב וילנאי. אולם  בטרם נדון בממצאיו המעניינים אודות מיקום קיברו של הרדב"ז לא נוכל שלא לציין את דבריו של החוקר יהודה דוד אייזנשטיין בספרו "אוצר מסעות - קובץ תיורים של נוסעים יהודים בארץ ישראל סוריא, מצרים וארצות אחרות", אודות התיעוד של נוסעים יהודים במקומות בהם ביקרו, בהאי לישנא: "אומנם לפעמים אין לסמוך על הרשימות האלה אשר כתבו לרוב מפי השמועה או ע"י העתקה מרשימות הקודמות, או כי טעו בעצמם עפ"י הסכמת ההמון... וראוי היה להושיב ועד של תיירים מומחים לחקור אחר הקברים האלה למען נדע בבירור האפשרי איזו הגדות העם אודותם יותר נכונה ושמות המקומות האמיתיים שנקראו לפנים והיום, ומצבם וקיומם, הכול באר היטב על המפה, ושמחתי לגלות התחלה כגון זו ע"י זאב וילנאי בספר השנה של ארץ ישראל ח"ב (תל-אביב, תרפ"ו)".

אכן, ראויה לציון היא מידת בקיאותו ומקצועיותו של הפרופ' זאב וילנאי ז"ל בנבכי ארץ ישראל. כפי שהעלה על הכתב ב"אנציקלופדית אריאל", או "אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל" כפי שכינה אותה פרופ' וילנאי עצמו. ובכן, באנציקלופדיה זו צוין לגבי הרדב"ז כי "התיישב בצפת בשנת שי"ג, 1533. הוא כיהן ברבנות שנים רבות, עד מותו בשנת השל"א,1571, והוא בן מאה ועשר שנים". עוד מצויין לגביו, כי קברו הוא לצד קברו של המבי"ט, כך: "קבריהם של רדב"ז והמבי"ט ידועים בבית הקברות בצפת זה בצד זה, וחיבוריהם מקור חשוב לידיעת הארץ בתקופתם". 

פרופ' וילנאי עוד מוסיף ומביא שם תמונות מבית העלמין העתיק בצפת, כשמתחת לראשונה שבהן מצוין: "קבריהם של המבי"ט והרדב"ז. משמאל קבר האר"י הקדוש". בתיאור של בית הקברות בצפת מציין פרופ' וילנאי את מיקום קברי רבני צפת של אותה תקופה, בהאי לישנא: "במרכז בית-העלמין קבר האר"י הקדוש, ועל מצבתו כתוב: 'ציון המקובל רבי יצחק לוריא אשכנזי'. נפטר בשל"ב, 1572. לצדו טמון בנו יחידו - רבי משה. בסמוך- קבר רבו, ועל מצבתו כתוב: 'רבי משה קורדובירו בעל הפרדס', והוא חיבורו 'פרדס רמונים'. נפטר בשנת הש"ל, 1570: בסמוך - שני רבני צפת המפורסמים: רדב"ז, נפטר בשנת של"א, 1571, והמבי"ט, נפטר בשנת שמ"ה, 1585. קצת למטה - ציון הרב 'רבי יוסף קארו זצ"ל' (זכר צדיק לברכה), בעל 'שולחן ערוך', נפטר של"ה, 1575".

בספר אחר של פרופ' וילנאי, "מצבות קודש בארץ ישראל", הוא מציין כי "המבי"ט נטמן ע"י הרדב"ז. אבן לבנה, דומה לשל הרדב"ז, מציינת את קברו. הרדב"ז והמבי"ט נטמנו בתוך מערה שהתמלאה אדמה ונסתמה במהלך הדורות. תלמידו של רבי חיים בן-עטר מספר על ביקורו, בשנת תק"ב (1742), יחד עם רבו, בבית הקברות בצפת: 'ולמעלה מערה מלאה תנאים לא נודע מי הם. ובפתח המערה הרדב"ז והמבי"ט'... עד היום אפשר לראות את פתחה הסתום. יהודים רגלים להדליק נרות או עששיות שמן במקום הזה, לזכרם של הקדושים הקבורים בה".

יש לציין, כי בספר זה הובאה, לראשונה, אותה התמונה שהועתקה בספרים מאוחרים יותר של קברי הרדב"ז והמבי"ט, תמונה שצולמה עוד במהדורה הראשונה של הספר, לפני כ-65 שנה, ולמען נוחות הקורא הבאנו תמונה זו.

הנה כי כן, פרופ' וילנאי מגיע למסקנות התואמות, למעשה, את רוב הכתבים שצוינו לעיל ככולם: לצד קברו של האר"י טמון בנו יחידו, רבי משה. בסמוך לו, מדרום, קברו של רבו הרמ"ק, ובסמוך לרמ"ק נטמנו המבי"ט והרדב"ז. במורד בית העלמין, לא הרחק מחלקת האר"י, נמצא ציונו של רבי יוסף קארו.

יש לציין, כי גם החוקר יצחק פסח זינגר מביא בהסכמה את מסקנותיו של פרופ' וילנאי, ובספרו תולדות המבי"ט וספריו הוא מצטט את הפיסקה שהבאנו למעלה מספרו של פרופ' וילנאי: "מצבות קודש בארץ ישראל".

גם יעקב גליס מציין באנציקלופדיה לתולדות חכמי ישראל מסקנות דומות משהו למסקנותיו של פרופ' וילנאי: "רבי דוד ישב בצפת כעשרים שנה ונפטר בשנת שמ"ט (1589) בערך, כבן מאה ועשר שנים. קברו נמצא במערה סתומה בצפת בצד קברו של האר"י ז"ל. עליו מונחת אבן חסרת כתובת. איתו במערה: המבי"ט. תלמידו של בעל 'אור החיים' מספר שראה בבית הקברות מערה מלאה תנאים ואמוראים ולא נודע מי הם ובפתח המערה הרדב"ז והמבי"ט".

 

שלילת הקבר הצמוד לקבר האר"י כקברו של הרדב"ז

עד כאן שפע ההוכחות המרתקות שאסף מיודענו, וכשאנו שואלים את ד"ר שריפי האם היה אי מי שניסה לערער על הקביעה או להעלות רעיון אחר, הוא עונה כי ראשית לכל חשוב להדגיש כי אף מקור איננו מציין כי הקבר הצמוד לקברו של האר"י (מימין למצבה לעומד למולה ופניו לצפון) הינו קברו של הרדב"ז. אומנם, נשמעה בפנינו ההנחה כי כשם שמשמאלו של קבר האר"י נטמן בכיר תלמידיו ועוזרו הנאמן, רבי אלעזר אזכרי, כך ראוי כי מימינו יקבר מורהו הגדול בתורת הנגלה ובהלכה, הוא הרדב"ז. ומה גם שסמוך לו נקבר הרמ"ק, מורהו של האר"י בתורת הנסתר.

כך סבור, למשל, מי שהתמחה בחקר בית העלמין העתיק בצפת, מר אליהו בן טובים, אשר העלה השערה זו בשיחותיו עימי טרם עלתה חוות דעתנו זו עלי כבש הדפוס.

ברם, אין כל אסמכתא לכך, וזולת השערה זו גרידא של מר בן-טובים, לא מצאנו תיעוד כלשהוא הממקם את קברו של הרדב"ז בצמוד לקבר האר"י.

אולם, מדגיש ד"ר שריפי, כי כפי שצוין כבר לעיל, יתכן מאוד כי קבר זה שמימין לקברו של האר"י, הנעדר כל כיתוב עליו, הינו קברו של בנו משה, ואילו הקבר שבהמשך השורה עליו צוין "משה בן האר"י" כלל איננו קברו של בן זה, והמצבה נתגלגלה לשם עקב פגעי מזג האוויר ואיתני הטבע, כפי שאירע לא אחת בבית הקברות העתיק.

בספר אוצר מסעות מצוין במפורש: "...והייתי יושב על הארץ בין קבר הארי ז"ל ובין קבר מהרמ"ק ז"ל וביניהם אמה וחקוק עליו ציון: הרב המקובל רבי משה קורדוירא. ובימין האריז"ל אצלו קבור בנו משה..."

ובכן, בעוד שמצוין מרווח בן אמה בינות לקברי האר"י והרמ"ק, הרי שלא מצוין כל מרווח בין קבר האר"י לקבר בנו שמימינו, ודומה כי יש בכך ללמדנו על צמידות הקברים של האב ובנו.

אף בספר "מסעות משה" נאמר "ה"ר משה בן האר"י ז"ל מ"ק (מקום קבורתו) לימין קבר אביו הרב ז"ל, סמוך לקבר האר"י ז"ל  באורך הוא מצבת קבורת רבינו הקדוש המקובל האלוקי משה קורדובירו ז"ל..." ובכן, מימין לקבר האר"י מצבת קברו של בנו, והכוונה היא לימינו בצמידות לו, שהרי לגבי הרמ"ק נאמר "בסמוך לקבר האר"י", וככל שקבר הבן היה מרוחק כאמה ויותר מקבר האב, חזקה כי גם לגביו היה נאמר שהוא "בסמוך".

גם בספר "שערי ירושלים" צוין כי "רבינו יצחק לוריא אשכנזי ז"ל נפטר בשנת ה"א של"ג ליצירה ומשוח בסיד ולימינו קבור בנו ר' משה".

קבורת בנים ליד אבותיהם מקובלת הייתה בצפת במאות ה-15 וה-16, וכך ניתן למצוא בצמוד לקברו של הרמ"ק את קבר זרחיה בנו ובצמוד לקברו של רבי משה הדיין את קברו של בנו, רבי ישועה הלוי.

לפיכך, יתכן מאוד כי הקבר הבלתי מזוהה הצמוד לקבר האר"י הינו קברו של בנו יחידו, משה, ובכל  אופן אין ראיה כלשהיא כי זהו קברו של הרדב"ז.

 

מסקנות ברורות: בהחלט, זהו הקבר

ד"ר שריפי מסיים את דבריו ומסיים בקביעה הגיונית, כי בחלוף כ-442 שנים מאז פטירתו של הרדב"ז ובהיעדר כל שימור ושיקום של קברי הצדיקים בבית העלמין בצפת העתיקה במשך תקופה ארוכה זו (להבדיל מעשרות השנים האחרונות), הרי שאין לנו אלא להיעזר בספרי המטיילים השונים שביקרו בארץ במשך מאות השנים האחרונות, וללקט ולצרף לפאזל את תמונת המצב ההגיונית והמסתברת בסבירות גבוהה ביותר לגבי מיקום קברו של הרדב"ז. כל זאת, גם במגבלות הידועות שהרי, כמובן, אין ביכולתנו לחפור  וליטול דגימות DNA ולהשוות ל-DNA של צאצאיהם של רבני צפת דאז. כמו כן, אף חפירות ארכיאולוגיות אינן מבוצעות בבית העלמין מטעמים הלכתיים ברורים.

ובכן, לפי כלל המקורות שהובאו לעיל, הרי שקבר הרדב"ז הינו הקבר שמימין לקבר המבי"ט גם כיום. ניתן לומר בסבירות גבוהה ביותר, כי קבר הרדב"ז הינו הקבר הצבוע בימים אלה בצבע כחול בוהק, ונראה כי מאן-דהו הגביהו קמעא מעל לקברים האחרים שלידו. לא הצלחנו לגלות מי הוא זה אשר הגביה קבר זה לעומת האחרים ומדוע עשה כן, אך שומר בית הקברות בשנים עברו, ר' מרדכי שבאבו, ידע לספר לנו כי ראה במו-עיניו את המקובל הרב יצחק כדורי זצ"ל כשהוא מצביע על קבר זה, ומציין כי זהו קבר הרדב"ז. אומנם, בין קבר המבי"ט לקבר הרדב"ז נמצא גם קבר נוסף, אולם נראה כי קבר זה הינו מאוחר לשני הקברים של הרדב"ז והמבי"ט, והקבור בו חפץ, ככל הנראה, להיקבר בין שני ענקים אלה.

אשר על כן, סבורים אנו כי קבר הרדב"ז הוא הוא הקבר המוגבה והצבוע כיום בכחול בוהק, אשר נמצא במרחק של כמטר מזרחה מקבר המבי"ט, הוא הקבר שראה תלמידו של אור החיים הקדוש, והוא הקבר עליו הצביעו כל שאר הנוסעים והמטיילים שצוינו בסקירה זו.

ראוי כי על ציון זה תושם מצבה ראויה, והננו נכונים לתרום עלותה על-אתר, מסיים באוזננו  ד"ר ניסן שריפי, כשברק ניצת בעיניו החוזות כבר היום את האלפים שיבואו להעתיר ולהתפלל לישועת עמנו ישראל ולגאולה הקרובה במהרה.

 

חיבוריו וכתבי יד של רבנו הרדב"ז

כולנו חיים על פי פסקיו וביאוריו של הרדב"ז, אולם כדאי להתוודע אל כללות חיבוריו של אותו גדול שזכה לתורה וגדולה ואריכות ימים מפליגה.

א. שו"ת הרדב"ז נדפס פעמים רבות, החל משנת תי"ב בעיר הדפוס הידועה בליוורנו, ולאחר מכן גם בוינציה שבאיטליה, בסידלוקוב, בוורשה, בפרוידא, וכן בארץ ישראל, במהדורות צילום רבות. בהוצאת יריד הספרים יצאה לאור בשנת תשס"ה מהדורה חדשה ומפוארת בסדר חדש.

ב. חיבור "יקר תפארת", על ספר קדושה, הפלאה, זרעים, שופטים. החלקים האלה של הרמב"ם לא פורשו על ידי הגאון דון וידאל די טולושא בספרו "מגיד משנה", והרדב"ז משמש כממלא מקום לבעל "מגיד משנה".

ג. "חידושים לתלמוד", המוכרים כ"שיטה מקובצת" של  תלמידו   רבי   בצלאל   אשכנזי.

ד. "כללי הגמרא" שנדפסו בסבר "מהררי נמרים" לרבי אברהם עקרה [וינציה, שנ"ט]. 

ה. "דברי דוד" - פרקי דינים, שנדפס יחד עם הספר "הון יוסף" [ליוורנו, תקפ"ח].

ו. "מגן דוד" - על צורת האותיות וסוד ציורן ומלואן, על דרך הקבלה, מונקאטש, תרע"ב.

ז. "מצודת דוד" טעמי המצוות לפי הקבלה, זולקווא, תרכ"ב.

ח. ספר "מגדל דוד" - פירוש על שיר השירים בדרך הקבלה, לבוב, תרמ"ג.

פרט לספריו שנדפסו, מצויים כיום כתבי יד רבים של הרדב"ז בספריה הלאומית בירושלים. ב"אנציקלופדיה לתולדות חכמי ארץ ישראל", מזכיר הרב יעקב גליס ז"ל את רשימת כל ספריו וחיבוריו שעדיין בכתובים.

לפי רוב המחקרים שבוצעו, הגאון המקובל רבינו דוד בן זמרא, הסתלק לשמי מרומים ביום כ"א בחשון, שנת של"ג, 1573. בן מאה ועשר שנים היה בעת פטירתו.

הנקראים ביותר
הידברות שופס

מעבר לסגולה - הרב אליהו עמר

55 לרכישה

מוצרים נוספים

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

ספר קהלת עם פירוש ’נזר חכמה’ של הרב זמיר כהן

יפה באמת

הפרשה בה נולדת

שבויות

התחושות שלי - חיים ולדר

לכל המוצרים