"העבר שלנו מושלך בין הגרוטאות": אמיתי אהרוני נלחם להציל את בירת הסנהדרין

אמיתי אהרוני מכיר את טבריה כמו את כף ידו. הוא חי את הכינרת ואת נופיה הייחודיים של העיר, אך בה בעת חשוף גם לאזורים שנראים יותר כמו אתרים נטושים, עם קוצים, גרוטאות ועזובה רבה.

דווקא באזורים הללו, שכלפי חוץ נראים לנו חסרי הוד והדר, רואה אהרוני את "ירושלים של הגליל". הוא רואה את רצפות השיש של הארמון בו ישבה הסנהדרין, ואת הרחובות בהם התהלכו רבי יוחנן וריש לקיש.

אהרוני, בוטנאי וארכיאולוג במקצועו, הצטרף למשלחת החפירות של פרופ' יזהר הירשפלד ב-2004. "יצאנו אל השטח", הוא מספר, "וככל שהעמקנו בחפירות גילינו שמדובר בלא פחות מאשר לב ליבה של היהדות התלמודית. כאן נכתב התלמוד הירושלמי. כאן, במאה התשיעית, חכמי המסורה שכללו את הניקוד שבו כל ילד יהודי קורא היום בתורה. איך ייתכן שאדם מגיע לבקר כיום בטבריה, ובמקום להישאב לסיפור המדהים הזה הוא דורך על מזבלה? זה חילול הקודש ההיסטורי שלנו".

אהרוני נוכח לדעת שאם לא ירים את הכפפה (או אולי דווקא את המעדר), האוצר היהודי הזה עלול להימחק לחלוטין. הבנה זו היא שהניעה אותו להקים את אלט"ה – אזרחים למען טבריה הקדומה.

ארמון, עתיקות ועמודים

ב-2008 הסתיימו החפירות באתר הארכיאולוגי. אהרוני ועמיתיו עזבו שטח נקי ומצוחצח, שנראה כמו פנינה בה ניתן לטייל וללמוד. "כשחזרתי לשם כעבור זמן מה חשכו עיניי", הוא משחזר. "המקום הפך לאזור פשיעה בלילה ולמזבלה ביום. ראיתי אנשים שעוברים שם, דורכים על אבנים בנות 2,000 שנה ששימשו את השלטון היהודי במקום, ומתייחסים אליהן כמו אל מגרש גרוטאות. באותו רגע הבנתי שהחפירה היא רק חצי מהעבודה, ושהמלחמה האמיתית היא על התודעה והשימור".

אהרוני מדבר על שימור הממצאים, ומדגיש באופן מיוחד את שימור הארמון שהמשלחת חשפה באזור. "מצאנו ארמון אדיר שנוסד עוד בימי הורדוס", הוא מתאר. "על פי המחקרים, שלי ושל עמיתיי לצוות, ייתכן מאוד שהארמון הזה הוא המקום בו התכנסה הסנהדרין. יש תיאור מרגש בתלמוד על דיינים שהולכים 'בין ארבע פינות' בזמן דיון, ומצאנו בארמון מקום שתואם את התיאור הזה בצורה מצמררת. אלו לא רק אבנים, לכל פריט יש משמעות היסטורית".

הוא מציג תמונות של עמודי שיש שבורים, ומדגיש: "אנשים נוטים לחשוב על היהדות כעל דת של דפים וספרים בלבד, אבל כאן בטבריה אפשר ממש לראות את התשתית הפיזית עליה נבנתה התרבות שלנו. כאן נוצרו הכלים שבלעדיהם השפה העברית הייתה נראית אחרת לגמרי".

אהרוני מכוון בדבריו למפעל המסורה והניקוד, שכן עד לאותה תקופה הטקסט המקראי נראה כמו רצף של אותיות ללא כל סימני קריאה או הגייה ברורים. בטבריה ישבה קבוצה של חכמים שהקדישו את חייהם לדיוק הטקסט, והם אלו שיזמו את "הניקוד הטברייני".

"בטבריה נכתב 'כתר ארם צובא'", הוא מציין. "זהו המקור המדויק ביותר של התנ"ך, מפעל חיים של הגהה ודיוק שנעשה בין הסמטאות האלו. כשאני רואה גרוטאה של מקרר זרוקה על האדמה הזו, זה כואב לי פיזית. זה המקום בו עוצבה השפה שבה אנחנו מדברים היום, המקום שבו האותיות העתיקות קיבלו את הצליל והצורה הסופית שלהן".

מה ראה אדם שנכנס לטבריה בתקופת הזוהר שלה?

"להערכתנו הוא ראה עיר מתוכננת להפליא, אשר בנויה במערך של 'שתי וערב', עם רבעים מסודרים, שוק מרכזי ושוקק חיים, בתי מרחץ שניצלו את סגולות המעיינים החמים שזורמים פה, ועוד. אבל היופי האמיתי ביותר היה בשילוב בין החיים המתקדמים ללימוד התורה.

"לפי המחקרים שלנו, חכמי התלמוד לא ישבו בחדרים סגורים או מבודדים, אלא היו חלק מהנוף האנושי. הם ישבו בצל העמודים או בפינה שקטה, וניהלו משם את הדיונים שנכנסו לאחר מכן לדפי הגמרא. החיים וההלכה התערבבו יחד בכל פינת רחוב".

רצפת לוחות אבן מלוטשים (אופוס סקטילה) מארמונו של הורדוס אנטיפס (צילום: משלחת הירשפלד)

השער הדרומי (צילום: אמיתי אהרוני)

השאיפה: "להפוך לנכס לאומי"

מהרגע שבו נחשף אהרוני למצבו העגום של אתר העתיקות, הוא החליט שלא להסתפק במחקר אקדמי. יחד עם מורה הדרך אלון נבון ומורי דרך נוספים, הוא הקים את אלט"ה. "לא סתם בחרנו בשם שמזכיר את החברה הממשלתית המפורסמת. רצינו להעביר את המסר שיש כאן אוצר של ממש שפשוט מושלך ברחוב", הוא מסביר.

"הגענו למסקנה שאם לא נפעל באופן עצמאי, האתר ייעלם", משלים את דבריו אלון. "לכן החלטנו לגייס לשם כך את הציבור. יצאנו למהלך של גיוס המונים תחת הכותרת 'להציל את המורשת של טבריה'. היו הרבה תגובות, ואנשים רבים השתדלו לעזור ולסייע".

"בכסף שגייסנו השתמשנו לצורך ניקיון האזור", מוסיף אהרוני. "הבאנו לשם כך פועלים, טרקטורים ומשאיות. פינינו ערמות אדירות של זבל ופסולת בניין שכיסו את הממצאים, עשינו עבודות שימור ראשוניות, ודאגנו לכך שהשטח יגודר".

איפה הפעילות שלכם עומדת כיום? היא נושאת פירות?

"אנחנו עדיין בעיצומו של המהלך", מבהיר אהרוני. "מברכים על כך שהעלינו את הנושא למודעות, אך עדיין רואים שאנשים ממשיכים להשליך לאזור פסולת ואשפה, מבלי להבין אפילו שהם פוגעים באתר. השאיפה שלנו היא שהמקום יהפוך לנכס לאומי – גן לאומי רשמי, מתוחזק ומונגש, בו יוכל כל מבקר להיחשף לסיפור ולהבין מה היה כאן. לשמחתי, כיום האבנים כבר לא קבורות תחת האשפה; הן חשופות ונושמות, אך הדרך לשיקום מלא עוד ארוכה".

ויש לו גם בקשה לכל מי שמגיע למקום: "אל תעברו על יד האבנים האלו כאילו הן סתם סלעים, כי מתחת לרגליים שלכם נמצאת העיר ששמרה על הרוח היהודית ברגעים הכי קשים שלה. טבריה הקדומה היא ההוכחה ליכולת שלנו ליצור ולהתחדש בכל מצב, והמינימום שאנחנו יכולים לעשות הוא לכבד את המקום הזה ולשמור עליו".