גבישים במשקל עשרות טונות: הצצה למערת הקריסטלים במקסיקו

דמיינו שאתם יורדים לעומק של 300 מטרים מתחת לפני האדמה, ולפתע נפתח לפניכם חלל ענק ובלתי נתפס. אתם מוקפים בעמודי ענק שקופים ומנצנצים, חלקם באורך של 12 מטרים (כמו גובה של בניין בן 4 קומות) ובמשקל של עשרות טונות.

הכירו את "מערת הקריסטלים" (Cueva de los Cristales) בנאיקה שבמקסיקו. מאז שהתגלתה באקראי בשנת 2000 על ידי כורי כסף, היא לא מפסיקה להדהים את המדענים. השאלה הגדולה שכולם שואלים היא: איך נוצרו גבישי הענק האלו במקום שבו התנאים הם כמעט בלתי אפשריים להישרדות אדם?

אילוסטרציה

המערה נראית מרהיבה ביופייה, אבל לצד זאת היא מסוכנת ביותר. הטמפרטורה בתוכה מגיעה ל-58 מעלות צלזיוס, עם לחות של כמעט 100%. ללא חליפות קירור מיוחדות, אדם יכול לשהות בה דקות ספורות בלבד לפני שיאבד את הכרתו.

אבל דווקא התנאים הקיצוניים האלו הם אלו שאפשרו את הפלא. המדענים גילו שהמערה ישבה מעל מאגר של לבה רותחת במשך מאות שנים. הלבה חיממה את המים התת-קרקעיים שמילאו את המערה ושמרה עליהם בטמפרטורה קבועה ויציבה מאוד.

איך נוצר קריסטל בגובה של בניין?

הגבישים המרהיבים עשויים ממינרל שנקרא סלניט (סוג של גבס שקוף). 

כיוון שהמים במערה היו עשירים מאוד במינרלים, ונשארו בטמפרטורה של 58 מעלות צלזיוס בדיוק - המינרלים שבמים החלו להתגבש ולהפוך לסלניט. התהליך קרה לאט-לאט במשך השנים. היציבות של החום אפשרה לגבישים לצמוח ללא הפרעה ולהגיע לממדים מפלצתיים, עד שהם מילאו את חלל המערה.

כיום המערה סגורה למבקרים. לאחר סיום המחקר, המשאבות ששאבו את המים מהמערה הופסקו, והיא התמלאה שוב במים תת-קרקעיים. הפעולה הזו נועדה להגן על הקריסטלים ולאפשר להם להמשיך לצמוח בשקט בתוך ה"אינקובטור" הטבעי שלהם.