הפערים בישראל מעמיקים: העשירים מוציאים פי 6 יותר על אוכל מהעניים

הנתונים הכלליים של המשק הישראלי עשויים להטעות. לפי מחקר שערך מוסד שורש למחקר כלכלי-חברתי, מדד אי-השוויון בהכנסה אמנם ירד מ-36% בשנת 2003 ל-33% בשנת 2023, אך המציאות בשטח מראה תמונה מורכבת הרבה יותר. בסעיפי ההוצאה הקריטיים של משקי הבית, הפערים בין החמישון העליון לתחתון נותרו עמוקים, ואף החמירו.

בתחום המזון, הפער בהוצאה לנפש זינק מפי 5.2 לפני שני עשורים לפי 5.8 כיום. המשפחות החזקות מוציאות כמעט פי שישה על אוכל בהשוואה למשפחות החלשות. המחקר מראה כי בחמישון התחתון 24% מהתקציב מוקדש לבשר, עופות ודגים, לעומת 16% בחמישון העליון. בקרב הציבור החרדי, ההוצאה השבועית לנפש על מזון נמוכה בכ-36 שקלים לעומת יהודים שאינם חרדים.

גם משבר הדיור מכה בעוצמה רבה יותר בשכבות החלשות. משק בית בחמישון התחתון מוציא בממוצע 858 שקלים לנפש על שכר דירה, בזמן שבחמישון העליון ההוצאה עומדת על 1,984 שקלים. הצפיפות בבתים מעידה על פער חריף: בעוד שבחמישון העליון יש 0.6 נפשות לחדר, בחמישון התחתון הנתון עומד על 1.2. בקרב החרדים המצב מאתגר עוד יותר עם 1.69 נפשות לחדר. בנוסף, שיעור הצעירים בגילאי 25-34 המחזיקים בדירה בבעלותם קרס מ-40% בשנת 2003 ל-21% בלבד.

הפער הגדול ביותר נרשם בתחום התחבורה, שם היחס בין העשירון העליון לתחתון עומד על פי 20. פרופ' איל קמחי, סגן נשיא מוסד שורש, מסביר כי "מדדי אי שוויון בהכנסה יכולים ליצור תחושה שהמצב משתפר, אבל כשמסתכלים על היכולת של אנשים לחיות בכבוד - לקנות מזון איכותי, לשכור או לרכוש דירה ולהתנייד לעבודה - מתברר שהתמונה שונה".

"פערים ברמת החיים אינם רק תוצאה של שוק חופשי, אלא של פערים עמוקים בחינוך, בפריון העבודה, בהשתלבות בתעסוקה ובנגישות להזדמנויות. בלי טיפול בבעיות השורש הללו, דוגמת מערכת חינוך שמייצרת מיומנויות מתקדמות, תשתיות תחבורה שמחברות לפריפריה ומדיניות דיור שמגדילה היצע, הפערים לא ייעלמו. הם ימשיכו לעבור מדור לדור ולהפוך לקבועים יותר".