קובי אריאלי: "יצאתי משם בוכה ושבור, והתחלתי להתפלל. 40 שנה אני מתגעגע להתפלל ככה"

מאכל שמחזיר אותך לילדות.

"לחם הכי פשוט, טבול בשמן עם מלח, פלפל ועגבנייה. יש עוד רשימה ארוכה של מאכלים כאלו, אבל אם רוצים להגדיר את מאכל הילדות במילה אחת – אז זה זה".

שלושה חפצים שהיית לוקח איתך לאי בודד.

"מטען, זיכרון חיצוני, ועוד מטען – למקרה שהראשון לא יעבוד".

מה הגילטי פלז'ר שלך?

"לחם. אני מחסל חלת ויז'ניץ בעשר דקות, בלי להתבלבל בכלל".

מה עוזר לך למלא את המצבר אחרי יום קשה?

"דברים שקשורים להומור, בעיקר סרטוני הומור וסטנדאפ, ובעיניי מדובר באוצרות מטורפים. אמנם טמונה בהם בעיה, כי אני בתחום. לכן אם זה גרוע – זה גרוע, ואם זה טוב – אז זה גם גרוע, כי זה גורם לי לקנאה (צוחק). אבל הומור עושה טוב ללב באופן בלתי רגיל".

מה אנשים לא יודעים עליך?

"אני די חשוף, כך שקשה למצוא פרט כזה. אולי עובדת היותי תם גמור, למרות המראה שלי שהוא קצת ערמומי ומטעה".

מה הכי מפחיד אותך?

"ביורוקרטיה. מערכות גדולות וחזקות ממני מאיימות עליי".

מתי בכית בפעם האחרונה?

"יש סרט דוקומנטרי מופלא על הרבי מצאנז. באחד הקטעים בו, אישה מבוגרת מספרת על איך הרבי היה מגיע לחופתן של פליטות שואה, ומברך בכוונה עצומה: 'אחותנו את היי לאלפי רבבה'.

"היום אני מוביל תוכנית ללימודי חסידות של עיתונאים ואמנים, ובמסגרתה יוצא לי להקרין אותו בפניהם בכל כחודשיים. בכל פעם מחדש כשהיא מגיעה לקטע הזה, אני בוכה כמו ילד – ברמה שהסובבים אותי שוקלים להדליק את האור בחדר".

משהו שהיית רוצה לשפר בעצמך.

"אני חסר סבלנות ומהיר חמה. זה לא לעניין בעיניי, ומפריע לי מאוד".

הרגע הכי כן שהיה לך בדיבור עם בורא עולם.

"לפני 41 שנה בן דודי חגג בר מצווה. מטעמי חיסכון המשפחה הקמצנית (צוחק) לא הזמינו צלם, אלא בנו עליי, כי היה לי כישרון לצילום. שאלתי מחבר מצלמה טובה, קניתי כמה סרטי פילם, ובמשך כל האירוע הסתובבתי וצילמתי. בסופו היו לי ארבעה גלילים כאלו. למחרת בר המצווה, במקום ללכת לבית הספר צעדתי ל-QSS– חנות לפיתוח תמונות תוך שעה. כעבור שעה שבתי לחנות, ושם בישרו לי ששני הסרטים הראשונים נשרפו, כלומר אין תמונות, ו'בוא נראה מה עם שני האחרים'.

"יצאתי משם בוכה ושבור, והתחלתי להתפלל שיהיו תמונות. ידעתי שאם לא יהיו תמונות, זאת תהיה עבורי חרפה מוחלטת מול כל המשפחה. הסתובבתי הלוך-חזור לאורך הרחוב והתפללתי. 40 שנה אני מתגעגע להתפלל כמו שהתפללתי אז".

על איזה חלום עוד לא ויתרת?

"לשיר על במה באופן מקצועי. אני עושה את זה פה ושם, אבל הייתי רוצה להיכנס לכך. חלומות נוספים הם ליצור סדרה, לכתוב ספר על המועדים ולרוץ מרתון – יום אחד הם עוד יצאו לפועל".

התכונה שאתה מעריך באנשים.

"סקרנות. כשהעיניים בולעות ורוצות להקיף עוד ועוד".

עם איזה אדם, שכבר לא איתנו, היית רוצה לשבת לשיחה?

"לאחרונה, ככל שאני מתבגר, אני רוצה להכיר את הסבים שלי. יש לנו במשפחה סבא גדול – הרב יצחק אריאלי. הוא היה רב חשוב מאוד, משגיח בישיבת מרכז הרב וחתן פרס ישראל. אני יודע עליו בלי סוף דברים, ומרגיש שאני מכיר אותו טוב, אבל לא דיברתי איתו מעולם. הייתי רוצה לשבת איתו כבן אדם מבוגר ולהחליף כמה מילים. אם כי אני מתאר לעצמי שכנראה די מהר אגלה בו פשוט את אבא שלי. הם היו מאוד דומים".

מה היית רוצה שיישאר ממך כאן בעולם אחרי 120?

"אם בעוד כמה דורות אי מי יצטט משהו שקובי אריאלי פעם כתב, והילד שלו יצחק. אני חושב שזה יעשה לי הרבה נחת".

היצירה שלך שאתה הכי גאה בה.

"בימים אלו חונך אתר חדש ומשודרג. מתוך מגלומניה החלטתי שיהיה בו אזור של ארכיון, שיכלול את כל מה שכתבתי לאורך השנים בעיתונות. יש שם 30 שנות ישראליות מאוד יפות, עם איזה תום וטוהר".