כמה כוח יש למילים? 5 משלים למחשבה

"תודה על הכל"

יום אחד הגיע בחור לבית הכנסת עם מאכלים טובים ושתייה. כששאלו אותו מה קרה, הוא ענה: "זוהי סעודת הודיה. אתמול, כשחציתי את הכביש בדרך לעבודה, פגעה בי מכונית. ברוך ה' יצאתי בריא ושלם!".

למחרת הגיע אדם נוסף, אף הוא עם כיבוד ושתייה. שאלו אותו: "מה קרה לך? גם בך פגעה מכונית בדרך לעבודה?" והוא ענה: "לא! אני חוצה את הכביש כל יום במשך עשרים שנה, ואף פעם לא פגעה בי מכונית. על זה אני אומר תודה!".

יש אנשים שמודים לבורא עולם על הצלה ממחלה או תאונה, אך חשוב לזכור שכשלא קרה דבר רע – כשאנחנו בריאים, שלמים ויש לנו אוכל ובגדים – כל שכן שאנחנו צריכים להודות לו. הרבה פעמים הדברים הבסיסיים נתפסים כמובנים מאליהם, אבל הם מתנות עצומות.

"כעס מרומם"

יום אחד הגיע מורה לכיתה וראה את תלמידיו צועקים, מתנצחים ומעליבים זה את זה. הוא ניגש ללוח, לקח גיר וצייר קו באורך מטר אחד. "יש לכם רעיון איך לקצר את הקו?", שאל את התלמידים.

חלקם הציעו למחוק מימין או משמאל, אחרים הציעו לקפל את הקו, אך המורה אמר: "עליכם לקצר את הקו מבלי לגעת בו!".

התלמידים התקשו למצוא פתרון. אז צייר המורה קו נוסף, ארוך יותר, מעל הקו הקודם. "כדי 'להקטין' מישהו, אינך צריך לפגוע בו או להעליב אותו... כל שעליך לעשות הוא פשוט להגדיל את עצמך!".

הדרך להתמודד עם כעסים היא לא להוריד את השני או לפגוע בו, אלא דווקא לשפר ולרומם את עצמנו, מבלי להזיק לאחרים. במקום לחשוב איך לפגוע כשכועסים, אפשר לראות בכעס הזדמנות לעבוד על עצמנו, ללמוד לשלוט ברגשות ולהתמודד איתם בצורה חיובית. כך, לא רק שנשמור על עצמנו ונבנה קשרים טובים יותר עם אחרים, אלא גם נזכה לעשות נחת רוח לבורא עולם, על כך שבחרנו בתגובה חיובית ומרוממת.

"תחזיק לי את היד, אבא"

ילדה קטנה ואביה הלכו יחד לחצות נהר. האב, שהרגיש דאגה רבה לביטחונה של בתו, ביקש ממנה: "בבקשה אחזי בידי כדי שלא תיפלי למים". הילדה, שראתה את הדאגה בעיני אביה, פנתה אליו בעיניים תמימות ואמרה: "לא, אבא. תחזיק אתה בידי".

האב, שלא הבין את ההבדל, שאל: "מה ההבדל, מתוקה? אני רק רוצה לוודא שתהיי בטוחה". הילדה ענתה בחיוך רך: "אם אני אחזיק בידך, ומשהו יקרה לי, יש סיכוי שאעזוב את ידך. אבל אם אתה תחזיק את ידי, אני יודעת בוודאות שלא משנה מה יקרה – אתה לעולם לא תעזוב אותי!".

כשאנחנו עוברים זמנים קשים, חשוב לזכור – בורא עולם תמיד איתנו, מחזיק אותנו חזק, גם כשאנחנו לא מרגישים את זה. לא משנה מה יקרה – הוא לא יוותר עלינו. לפעמים אנחנו מרגישים לבד בצרה, אבל האמת היא שגם ברגעים הכי חשוכים, בורא עולם לא עוזב, לא מוותר ולא מרפה – הוא שם איתנו, מחזיק בידנו – ולא יעזוב אותנו לעולם.

"מבוי? לא סתום"

כלב אחד הגיע לספארי באפריקה. יום אחד ראה נמר רץ לטרוף אותו. הכלב חשב במהירות איך להציל את עצמו, ופתאום הבחין בערמת עצמות על האדמה. הוא התיישב ליד העצמות כשגבו אל הנמר, תפס עצם בפיו, וכשהנמר התקרב, אמר בקול: "זה היה נמר ממש טעים! מעניין אם יש עוד נמרים טעימים כאלה באזור...".

הנמר נבהל. "הכלב הזה אכל נמר!". הוא הסתובב במהירות והלך משם.

על העץ שמעליהם ישב קוף שראה הכול. הוא החליט שזו הזדמנות טובה לשפר את יחסיו עם הנמר, רץ אליו וסיפר לו שהכלב רימה אותו. הנמר התעצבן ואמר בזעם: "עלה עליי ונראה לו מה זה!".

הכלב ראה מרחוק את הנמר חוזר לעברו – והפעם עם הקוף על גבו. במקום לברוח, התיישב שוב עם הגב לעברם, ושנייה לפני שהנמר הגיע, אמר בקול: "איפה הקוף המעצבן הזה? כבר לפני חצי שעה שלחתי אותו להביא לי עוד נמר...".

לפעמים אנחנו נתקלים במצבים שנראים כמו מבוי סתום – קושי או תחושת איום. אבל גם כשנדמה שאין מוצא, תמיד קיימת דרך נוספת שלא חשבנו עליה. במקום להיבהל או לוותר, אפשר לעצור ולבקש עזרה מבורא עולם. ואם נפנה אליו באמת, הוא יאיר לנו את הדרך ויעזור לנו למצוא את הפתרון.

הכוח שבמילים

להקת צפרדעים טיילה להנאתה ביער, ופתאום נפלו שתיים מהן לתוך בור עמוק. שאר הצפרדעים התגודדו סביב הבור, וכשראו עד כמה הוא עמוק, החלו לקרוא אליהן: "אין לכן סיכוי! חבל על המאמץ!".

שתי הצפרדעים ניסו לנתר החוצה בכל כוחן, אבל הקריאות מלמעלה לא פסקו: "אל תתאמצו... זה לא יעזור לכן...".

אחת הצפרדעים נשברה, איבדה תקווה, הפסיקה לנתר – ונשארה בתחתית הבור. הצפרדע השנייה, לעומת זאת, המשיכה לנסות שוב ושוב, למרות העייפות והייאוש – עד שבסופו של דבר, בזינוק אדיר, הצליחה לצאת החוצה.

הצפרדעים שמסביב הביטו בה בהלם: "איך עשית את זה? הבור היה ממש עמוק!".

בשפת הסימנים, הודתה להן הצפרדע הנרגשת: "בזכותכן! תודה על העידוד!".

רק אז הבינו – היא הייתה חירשת, ובטעות פירשה את קריאות הייאוש כקריאות עידוד...

הבור עמוק, והקושי אמיתי – אבל גם הכוח לצאת ממנו נמצא בתוכנו. המילים שלנו יוצרות מציאות – הן יכולות לרומם, להצית תקווה, ולהחזיר למישהו את האמונה בעצמו. במקום לשפוט או לזלזל, נבחר להשתמש בכוח הדיבור שלנו כדי לעודד, לחזק ולהאמין. גם כשמישהו למטה, מילה טובה יכולה לעזור לו לעלות ולהאמין בעצמו מחדש.