שקר עתיק בעטיפה חדשה: עלילת התלמוד שהופרכה מזמן עושה קאמבק

מאז ומתמיד ציטוטים מסולפים מתוך התלמוד היו כלי בידי אנטישמים להכשיר את דעת הקהל לשנאת יהודים ולרדיפתם. התופעה הזאת לא נותרה בימי הביניים, ולאחרונה שבה לככב בראש חוצות – הפעם בגיבוי הרשתות החברתיות ומשפיעני רשת שאינם נופלים בארסיותם מהגרועים שבמסיתי העבר.

מי שהצטרפה לטרנד הזה היא משפיענית הרשת האמריקאית קנדיס אוונס. בתוכנית היומית שלה, אחת הפופולריות ביותר בארה"ב, היא מפיצה כל קלישאה אנטישמית אפשרית: מהטענה שהיהודים הם בכלל צאצאי הכוזרים, דרך עלילת הדם הקלאסית, וכלה בהכחשת שואה.

לאחרונה הקדישה אוונס את תוכניתה לטענה כי התלמוד מורה ליהודים להונות את הגוי ומגדיר את הגוי כבהמה. היא האשימה את היהודים באחריות לסחר העבדים – האשמה שנועדה להסית את האוכלוסייה השחורה בארה"ב נגד היהודים. את טענותיה גיבתה אוונס בציטוטים מספרו של אוגוסט רולינג, "היהודי התלמודי", שהודפס לפני כ-150 שנה, והמליצה להשיג את הספר ולקרוא אותו.

לספרו של רולינג היה תפקיד מרכזי בעלייתה של תנועת האנטישמיות האירופאית, ששיאה בגרמניה הנאצית. הספר עמד במרכז משפט דרמטי שהסעיר בשעתו את העולם היהודי. למרות שהמשפט הסתיים בניצחון יהודי, האירוע מוביל למסקנה מדכדכת: האנטישמיות אף פעם לא מתה, היא רק ממתינה לנסיבות שיאפשרו לה לחיות מחדש.

רולינג, כומר קתולי ותיאולוג גרמני, כיהן כפרופסור באוניברסיטה הגרמנית בפראג. הוא היה שונא ישראל ארסי, שסיפק לתנועה האנטישמית באירופה את הגיבוי ה"מדעי". הוא פרסם קונטרסים, ובהם ציטוטים כביכול מתוך ארון הספרים היהודי, המוכיחים באופן "מחקרי" את כוונות הזדון של היהודים כלפי הסביבה הנוכרית. הקונטרסים, שנכתבו בשפה רהוטה השווה לכל נפש, תורגמו לשפות רבות ונעשו לחלק מהתעמולה האנטישמית ברחבי אירופה.

בשנת 1877 קיבץ רולינג את הקונטרסים, צירף אליהם חומרים נוספים, והדפיסם כספר שכותרתו "דער תלמוד יודע" ("היהודי התלמודי"). הספר מציג את התלמוד כיצירה מרושעת, המדריכה את היהודי כיצד להתעמר בשכנו הנוצרי ולשפוך את דמו.

הספר זכה לפרסום עצום והודפס ב-22 מהדורות. אגודה נוצרית-קתולית התנדבה להדפיס 37 אלף עותקים, שחולקו חינם. כך נרמל רולינג את שנאת היהודים והפך אותה לחלק מהשיח המחקרי המקובל. כוכבו דרך בן לילה כ"מומחה התלמוד מספר אחד של אירופה" וכבר-סמכא בכל הנוגע ל"נבזותם" של היהודים ותוכניותיהם ה"זדוניות".

לימים יתברר כי ה"מומחה" לא הבין מימינו ומשמאלו, ואף לא היה מסוגל לקרוא מילה בעברית. מי שעשה עבורו את העבודה הבזויה וליקט את הציטוטים ה"מרשיעים" היה לא אחר מאשר מומר יהודי בשם אהרון ברימן, טיפוס שהסתבך בפרשיות מפוקפקות, ברח לחיק הכנסייה, והשכיר לה את שירותיו כשכיר עט תחת הכינוי "דוקטור יוסטוס".

הפופולריות הגואה של רולינג וכתביו עוררה תגובות מעורבות בקרב יהודי אירופה. מי שהחליט שצריך להרים את הכפפה, ולהסתער חזיתית על מקור הרעל עצמו, היה הרב יוסף שמואל בלוך ששימש כרב בעיירה קטנה הסמוכה לווינה. לצד עיסוקיו כרב קהילה, הרב בלוך נטל על עצמו תפקיד של איש הסברה. הוא נאם במקומות בהם דמותו של רב לא נראתה מעולם, ובפני קהלים מגוונים, כדי להציג את היהדות כראוי ולפרק את טענות האנטישמים. בשנת 1884 הוא פרסם חוברת, שהפריכה את טענותיו של רולינג אחת לאחת ואף תקפה אותו אישית כשרלטן ובדאי.

החוברת של הרב בלוך הודפסה במאה אלף עותקים. נראה שהיו לא מעט אנשים – ולא רק יהודים – שקיוו שמישהו ישיב לפרופסור האנטישמי כגמולו, כפי שניתן להתרשם מכך שאפילו הבורסה של וינה שיגרה לרב מברק ברכה.

החוברת נכתבה בכוונה בסגנון עוקצני ומשפיל, והסתיימה בהתגרות גלויה: הרב בלוך התחייב לשלם סכום עתק של 3,000 פלורינים אוסטריים אם "המומחה רולינג" יוכיח שהוא מסוגל לקרוא בכוחות עצמו עמוד אחד של גמרא.

רולינג הגיב בתביעת דיבה נגד הרב בלוך - מה שהרב בלוך בדיוק קיווה שיעשה. המשפט הפך להצגה הטובה ביותר בעיר, אך עבור רולינג זו הייתה קטסטרופה של ממש. הוא הסתבך בשקרים של עצמו, הציג הסברים מגומגמים לטענותיו, וספג מהלומה כואבת כאשר ועדת מומחים מטעם בית המשפט מצאה כי רבים מהציטוטים שלו מפוברקים או הוצאו מהקשרם. בורותו של "המומחה לתלמוד" נחשפה ברבים, ואפילו אקדמאים שונאי ישראל סירבו להעיד לטובתו בבית המשפט מחשש שהתמיכה בשרלטן הזייפן תפגע במוניטין שלהם.

בשלב זה ביקש רולינג לעצור את המשפט, אך הוא איחר את המועד. בעיני דעת הקהל, נסיגתו התפרשה כהודאה בתבוסה. בעקבות המשפט הוא איבד את רישיון ההוראה שלו, והודח ממשרתו באוניברסיטת פראג. רולינג סיים את חייו באלמוניות גמורה.

למרות שהפרופסור הוקע בביזיון לעין כל, הנזק שחולל ספרו המשיך לפעפע כארס. ציטוטים ממנו המשיכו לשמש כראיות בטיעונים אנטישמיים, שהוצגו בהזדמנויות שונות והופרכו שוב ושוב. הספר גם כיכב ב"דער שטירמר", כתב העת הנאצי של יוליוס שטרייכר.

לאחר מלחמת העולם השנייה, נעלם הספר האנטישמי ממדפי הספרים. האנטישמיות בארצות המערב יצאה להפוגה זמנית, או לפחות הנמיכה פרופיל. אבל כמו חתול זדוני בעל שבע נשמות, "היהודי התלמודי" מרים כיום שוב את ראשו המכוער, הפעם בסיוע דור צעיר ורענן של אנטישמים. ניתן לרכוש את הספר ב"אמזון", ואפשר אפילו לקרוא המלצות חמות שכתבו עליו קוראים אמריקאיים. צריך רק לקוות שיגיע מישהו כמו הרב יוסף שמואל בלוך, שידע לדחוף את הספר הזה בחזרה למדמנה ממנה הגיח.