הילד מתפרק מכל דבר קטן? כך תהפכו את הבית למרחב מרגיע ויציב עבורו

עשינו יחד כברת דרך בניסיון להבין טוב יותר רגישות גבוהה, ילדים עם רגישות גבוהה ומה זה אומר להיות הורה לילד עם מערכת עצבים סופר רגישה שכזו. הרכבנו פילטר מיוחד על הדרך שבה אנחנו מתרגמים, מפרשים ומבינים את ההתנהגות של הילד הרגיש שלכם (או חווית החיים האישית שלכם) ולמדנו לזהות דפוסים של טריגרים אופייניים. הבנו גם שהעבודה החשובה ביותר היא זו שנעשית מאחורי הקלעים – עבודה של קשר עמוק, יציב ומיטיב, שמסייע למערכת העצבים הדרוכה והרגישה להרפות ולהחלים.

הפעם, נחקור ביחד היבט נוסף של הורות לילדים עם רגישות גבוהה: מרחב רגשי. הבית שלכם יכול להפוך למרחב רגשי עמוק ומרפא שמזמין את הילד להתאושש מההצפה התמידית שלו, מסייע לו להתווסת ומונע ממנו להגיע לפיצוצים רווי דרמה. המרחב הרגשי שאתם יוצרים בבית מאפשר לכם לקחת חלק פעיל במערכת העיכול הרגשית של הילד, להיות הדמות שמזמינה להישען עליה, המקלט שמגן מפני כל חוויות היומיום הסוערות שהילד הרגיש שלנו מתמודד איתן בחוץ. שתי דרכים אפקטיביות ליצירת מרחב רגשי בבית שלכם:

1. מעודדים את הילד לפרוק באמצעות בכי

כשהילד שלנו בוכה אנחנו נזעקים, במקרה הטוב, לפתור את הבעיה, לנחם או להבטיח משהו, העיקר תפסיק לבכות. בכי נתפס אצלנו כבעיה, חולשה או אפילו ילדותיות. מי מאיתנו לא גדל על המשפט "ילד גדול לא בוכה"? החברה שלנו לא מעודדת בכי, מוסדות החינוך לא מעודדים בכי, וגם אנחנו לא. אבל בכי הוא אחד מכלי הריפוי החזקים ביותר שעומדים ברשותנו כהורים (ובכלל כאנשים רגישים בעצמנו). בכי הוא הדרך של מערכת העיכול הרגשית לפנות החוצה את כל מה שמעיק עליה, את כל ה"פסולת" שהצטברה ואפילו את עודפי ההורמונים של הסטרס.

כשהילד שלנו בוכה – בכי של פורקן וכאב, לא בכי של התנגדות וזעם – הוא בוכה לא רק על מה שקרה עכשיו, אלא על כל מה שקרה לו מהבוקר. כשהוא בוכה, במקום לנסות להציע פתרון שירגיע את הבכי, תתייחסו לבכי עצמו כאל פתרון, כאל פעולה שהיא עצמה מביאה לרוגע.

2. מובילים את הילד לפרוק תסכולים

רגשות שלא עברו ויסות ועיבוד, לא נעלמים; הם נערמים. הרבה מהתסכולים, האכזבות ותחושות הדחייה שילדים חווים, מצטברים והופכים לפקעת של תוקפנות. אם אתם הורים לילדים רגישים כאלו, מן הסתם כבר פגשתם רגעים קשים בהם הילד המתוק והעדין שלכם הופך למפלצת חסרת עכבות. מערכת עצבים רגישה זקוקה לעזרה חיצונית כדי לפרוק את כל המטען שהצטבר ואחת הדרכים הטובות לעשות זאת היא לאפשר להם לפרוק זאת באמצעות פעולות שיש בהן אגרסיה, בצורה מבוקרת שלא פוגעת באנשים או בסביבה. כמה דוגמאות זמינות: לקרוע עיתונים ישנים, לרסק ביסקוויטים, לצעוק לתוך גליל של נייר כסף, לחבוט במים, לבעוט כדור לקיר. אל תשלחו אותם לעשות את זה לבד ותצפו שיחזרו רגועים, קחו חלק אקטיבי. הובילו את הילד, צרו מסגרת למשחק, והישארו קרובים כדי לספק נוכחות ולשמור שהמשחק לא יוצא משליטה; כך הוא באמת יאפשר לילד לפרוק את המטען הכבד ולחזור לנשום בקלילות.

בטורים הבאים נעמיק עוד בנושא הרגישות הגבוהה מתוך נקודת מבט של הורים לילדים רגישים, האתגרים שפגשתם בדרך, איך הופכים את הרגישות למתנה ואת ההתמודדות לחוסן, וגם – מה עושים כשאתם הורים רגישים בעצמכם. בואו נעבור את הדרך המרתקת הזו יחד.

הטור הזה הוא מרחב בטוח ומכיל לחקור בו את כל מה שמטריד אותך בהורות או מול הילדים: הרגעים הקשים, השחיקה והמפלצות שיוצאת ממך כשאת יותר מידי עייפה. במרחב הזה, הרגעים הקשים ביותר הופכים להיות רגעים מדהימים של חיבור והתפתחות. מה תרצי שנחקור כאן בטור הבא? כתבי לי למייל: leah.rbach@gmail.com

לאה אוירבך, מדריכת הורים בגישה היקשרותית התפתחותית. עוסקת בהורות לילדים עם רגישות גבוהה, ויסות, והורות לתאומים.