"הזוהר קורץ לך, אבל הכול שקר אחד גדול": מסע התשובה של אורי שבח

הייתה לו קריירה מצליחה בשנות ה-70 וה-80. הוא כבש במות ברחבי הארץ ובעולם, הקליט עשרות להיטים שהושמעו בתחנות הרדיו ללא הפסק, והפך לאחד הכוכבים הגדולים של הזמר המזרחי. אך בעשורים האחרונים, אורי שבח הלך ונעלם. כעת הוא שובר שתיקה, ובריאיון מיוחד להידברות מספר על חייו החדשים.

אורי, לאיפה נעלמת?

"נעלמתי לבית המדרש. אני כבר בן 75. אנחנו לא חיים כאן לעד. נצטרך לקחת איתנו משהו לעולם הבא, למלא את כף הזכות שלנו".

להיטי ענק. אחד האלבומים של שבח

"איך אתה דומה לאורי שבח"

במבט ראשון, קשה להאמין שהאיש עם הזקן הלבן הוא אותו אורי שבח של פעם. "מה, זה באמת אתה?", אני מנסה לוודא. "כן, מה הבעיה? אנשים משתנים, לא?", הוא מתחמק. אז כן, זה נכון שאנשים משתנים, אבל השינוי של שבח בלתי יאומן. "לפעמים עוצרים אותי ברחוב ואומרים לי 'איך אתה דומה לאורי שבח'. לך תגיד להם עכשיו שאני דומה לו כי זה אני בעצמי. מי יאמין לי?".

שבח, מהזמרים הוותיקים והבולטים בישראל בתחום הזמר המזרחי, התחיל את הקריירה המוזיקלית שלו בלהקה צבאית. "זה היה כמו קומנדו", הוא נזכר. "היינו מופיעים בכל הבסיסים אחד אחרי השני, לפעמים בלי הפסקה בכלל. צחקו עלינו, קראו לנו חיילי שוקולד. איזה שוקולד, מקסימום אכלנו חול".

מתי אתה יוצא רשמית לעולם המוזיקה?

"אחרי הצבא. באותה תקופה היה רק פסטיבל הזמר המזרחי. זה היה המקום הראשון שהעז לתת במה לכוכבי מוזיקה עולים מהציבור המזרחי, במקביל לפסטיבל הזמר הישראלי שהיה שולח את המנצח בתחרות להתמודד באירוויזיון".

הפסטיבל הישראלי שלח לאירוויזיון, והפסטיבל המזרחי שלח אתכם מקסימום להופיע בראש העין.

"מה לעשות", הוא צוחק, "זה מה שהיה אז. למוזיקה המזרחית עשו פינה אחת ברדיו, כמו פינת חי. השמיעו אותנו ברשת ב' בין שש לשבע בערב. רק שעה אחת ביום. התנכרו אלינו. תכל'ס, היום כולם שרים את השירים האלה".

"ידעתי שהשיר הזה הולך לנצח"

הפריצה הגדולה של שבח הגיעה לאחר זכייתו במקום הראשון בפסטיבל השלישי של הזמר המזרחי, שנערך ב-1972. "התמודדתי עם השיר 'ארץ אהובה' של אביהו מדינה. זה שיר שנשאר להיט עד היום, למרות שעברו כבר כמעט חמישים שנה".

מי התחרה מולך?

"בועז שרעבי, שושנה דמארי, יפה ירקוני, להקת שוקולד מנטה מסטיק. היו עשרים זמרים מתחרים, ושני ערבים של הופעות אחת אחרי השנייה. זה היה הפסטיבל הכי מפוצץ שהשתתפתי בו אי פעם".

הופתעת מהניצחון?

"לא, הוא היה צפוי. ידעתי שזה מה שהולך לקרות. אני עדיין לא שוכח את הרגע הראשון של הפסטיבל: איך שעליתי על הבמה, הקהל התחיל להשתולל. עוד לפני שפתחתי את הפה בכלל. היה צפוי שהשיר הזה הולך לנצח".

אבל התחרית בשמות הגדולים ביותר של התעשייה.

"האמת, מעולם לא בחרתי שיר מתוך שיקול תחרותי. רציתי לשיר, לא להתחרות. על השיר 'ארץ אהובה' נדלקתי מהרגע הראשון ששמעתי אותו, ומיד ידעתי שזה השיר שאני הולך איתו לפסטיבל. אולי זו הפעם הראשונה שאני מספר את זה, אבל אביהו מדינה לא רצה להביא לי אותו בהתחלה. שלא תבין לא נכון: אני והוא היינו חברים טובים. התפללנו יחד בבית כנסת כל שבת. אבל בגלל ששנה קודם לכן לא זכיתי עם השיר שלו, לקח לי קצת זמן לשכנע אותו לתת לי את השיר הזה".

ובסוף לקחת מקום ראשון.

"כן", הוא מחייך, "תראה מה זה בורא עולם".

עם הזמרים בועז שרעבי וניסים סרוסי

זמר שהוא טכנאי

אחרי שורת ניצחונות והישגים בפסטיבלים, הפך שבח לאחד השמות המוכרים ביותר במוזיקה המזרחית של תחילת שנות ה-80. "הקריירה שלי הגיעה לשיא, לא יכולתי לנשום כבר מכל הטירוף", הוא משחזר. "היו לי הופעות נון-סטופ בכל רחבי הארץ. כל ערב הייתי במועדונים, בבתי קולנוע, במתנ"סים. איפה לא הופעתי. שלא לדבר על הפעמים שהייתי טס לחו"ל. הגעתי לשלוש הופעות ביום, שישים הופעות בחודש".

אחד הלהיטים המוכרים ביותר שלו מהתקופה ההיא הוא הפיוט "לנר ולבשמים". זהו פיוט קדמון שנכתב לפני כ-300 שנה, אולם שבח היה הזמר הראשון שהקליט וביצע אותו עם לחן חדש. "באותו זמן הייתי בכלל טכנאי בדואר", הוא חושף. "יום ראשון אחד מתקשר אליי מפיק מהטלוויזיה ואומר לי 'אני רוצה שתקליט את השיר 'לנר ולבשמים', אבל תביא לי לחן חדש. ביום שלישי קבעתי לך חזרות להקלטה, יום חמישי צילומים, ומוצאי שבת ההקלטה עצמה'. איך שהוא ניתק את הטלפון, התקשרתי מיד לאביהו מדינה. באותו זמן אביהו היה שיפוצניק. הוא אמר לי 'יאללה, אני כותב לך לחן, רק תן לי לסיים פה עם הצביעה של הקיר ואני חוזר אליך'. תוך חצי שעה הוא מתקשר אליי ואומר 'תשמע את זה'. באותו רגע ידעתי שהשיר הזה הולך להיות להיט עולמי".

כשאני מביע פליאה על העבר המקצועי שלו ושל מדינה בעבודת כפיים, הוא צוחק: "אתה אולי לא יודע, אבל ככה זה עבד פעם. אבא שלי חינך אותי לעבוד, וגם אבא של אביהו חינך אותו ככה. שנינו עבדנו עבודות פיזיות. אבא שלי אמר לי: אל תסתמך על ההופעות. היום יש לך, מחר לך תדע אם יהיה. זה כמו טוטו - פעם אחת אתה זוכה, אלף פעמים לא. המזל שלי היה שהייתי ילד טוב, הקשבתי לו. הלכתי לעבוד כטכנאי בדואר".

היית ילד טוב ולכן לא התערבבת עם כל הברנז'ה?

"זה בזכות אבא שלי. הוא תפס אותי קצר ושמר עליי שלא אתערבב עם כל החבר'ה של התעשייה הזאת. הוא תמיד היה אומר לי 'גמרת הופעה, יאללה הביתה. לא מסעדות, לא מועדונים, לא פאבים. הופעה גמרת – הביתה חזרת'".

מחשב מסלול מחדש

עשרים שנות קריירה מוצלחות במיוחד הספיקו לשבח בשביל להבין שהוא נמצא בתוך עולם של שקר. "זה עולם מתעתע", הוא מסביר. "מצד אחד הזוהר קורץ לך, מפתה אותך, אבל מהצד השני אתה יודע בתוך תוכך שהכול שקר אחד גדול. כשהנפש שלי התחילה להבין את זה, הלכתי לשמוע שיעורי תורה. פתאום גיליתי את האמת".

ומה עשית עם האמת הזו?

"החלטתי להתחיל ללמוד חצי יום תורה. לנתק את הטלפון, לשכוח מהעולם. מבחינת צניעות - התחלתי לדלל הופעות, לא לקחתי כל הופעה. גם השירים שלי השתנו. התחלתי להתמקד בשירי קודש, בשירים ששייכים לעם היהודי ולארץ ישראל".

במקביל ללימוד היומי, הכיר שבח את הרב ניסים יגן זצ"ל. "הוא לקח אותי לסמינר של ערכים במושב בצפון. בהתחלה ניסיתי להתחמק ממנו. אמרתי לו 'אבל זה עולה כסף', הוא ענה 'תבוא על חשבוני'. אמרתי לו 'אבל אני לא יכול לעזוב את המשפחה', הוא השיב 'תביא אותה איתך'. אמרתי לו 'אבל יש לי הופעות', והוא אמר לי 'אין בעיה, תצא להופעות ותחזור לסמינר'".

הוא לא ויתר לך.

"לא, ייאמר לזכותו. הייתי שבוע שלם בסמינר, שמעתי הרצאות שבזכותן חישבתי מסלול מחדש. בהמשך התחלתי להופיע בסמינרים של ערכים, הייתי נותן להם פיוטים לפני ההרצאות".

מהופעות בינלאומיות שהרווחת עליהן כסף רב, עברת להופיע בסמינרי יהדות?

"זה נכון שלא הרווחתי כמו שהייתי רגיל להרוויח, אבל פתאום נהייתה לי ברכה מהקב"ה. הרווח הגדול ביותר שלי הוא המשפחה. הרווחתי את כל המשפחה שלי בזכות התורה, בזכות כך שקיבלתי על עצמי לשבת וללמוד תורה. מאז התחלתי להרגיש את הקב"ה בכל צעד שאני עושה. הוא מלווה אותי יד ביד, משמח אותי, ונותן לי כל מה שאני צריך בחיים".

מה סדר היום שלך לאחר השינוי שעשית בחיים?

"שלושים שנה אותו דבר", הוא מחייך. "אני קם בנץ, מתפלל, ואז לומד את הדף היומי. עד 12 בצהריים יש לי סדר לימוד קבוע, לפעמים אני ממשיך עד אחת בלי לשים לב. אם עולים לי חידושים תוך כדי הלימוד - אני רושם אותם לעצמי. אחר כך אני חוזר הביתה ואוכל ארוחת צהריים. לקראת הערב אני יוצא שוב למנחה וערבית, ובין לבין לומד עם עצמי. לפעמים אני קם ללמוד בעלות השחר, לפני הנץ. בשנה האחרונה, אחרי שהתאלמנתי, עזבתי את חולון ועברתי לירושלים".

עברת את מסלול החיים הכי לא צפוי בעולם.

"נכון, אבל כשאני מסתכל לאחור - אני רואה את הקב"ה בכל צעד וצעד בחיים שלי. אני רואה איך הוא מחבק אותי בכל פעם מחדש, ואוהב אותי אהבה שאין לתאר אותה. הקב"ה מחיה אותנו כל יום מחדש, כי הוא רוצה שנתקרב אליו. הוא ברא אותנו מתוך מטרה אחת: שנשמע בקולו. כשאתה יודע מה אתה צריך לעשות בעולם החולף הזה, פתאום באה לך שמחה. אתה מבין מה העיקר בחיים".

לא מדובשך ולא מעוקצך

לסיום: למה לא סיפרת את הסיפור שלך עד היום?

"אספר לך מה קרה לי ותבין לבד למה", הוא עונה. "בדיוק אחרי החזרה בתשובה שלי, לפני יותר משלושים שנה, התקשר אליי עיתונאי אחד מעיתון מפורסם. באותה תקופה לא רציתי להתראיין, כי התקשורת הייתה בזה לכל זמר שחזר בתשובה. אבל העיתונאי הזה לא הפסיק לנדנד לי, אז הלכתי לשאול את הרב שלי מה לעשות. הוא אמר לי 'אין בעיה, תיתן לו ריאיון, אבל תחתים אותו קודם שהוא כותב בדיוק את מה שאתה אומר לו'.

"התניתי עם העיתונאי שהוא מראה לי את הכתבה לפני הפרסום שלה, והוא הסכים. הוא הגיע אליי לישיבה שבה למדתי בבת ים, ראיין אותי, צילם אותי מכל הזוויות והבטיח שהוא מעדכן אותי לפני הפרסום של הכתבה. בתכל'ס, הוא עשה לי טריק: ביום שלישי, רגע לפני ההורדה לדפוס, הוא הראה לי את הכתבה והיא עשתה לי שחור בעיניים".

מה הלחיץ אותך כל כך?

"בוא נאמר שהוא עשה בכתבה הזאת כמה שיותר בושות לי ולדת. כמה שהתקשרתי אליו ולעורך של העיתון, הם סיננו אותי. אף אחד לא ענה לי. הייתי לחוץ מאוד. יום למחרת הייתה לי הופעה בצפון. בדרך מחולון, עצרתי בציון של רשב"י בשביל להתפלל מנחה. הייתה שם בדיוק קהילה חסידית עם הרב שלהם, אבל מבין כולם - הרב הצביע דווקא עליי ואמר לי לעלות חזן. בחזרה מההופעה, נכנסתי שוב לרשב"י בשביל להתפלל ערבית, וזה קרה שוב: כולם חסידים, אני איש פשוט, והם מצביעים עליי ואומרים לי לעלות חזן. אחרי התפילה הנחתי את הראש על הציון, בכיתי לקב"ה שיציל אותי מהכתבה הזו בזכות הצדיק.

"למחרת בבוקר העורך של העיתון מתקשר אליי. הוא אמר לי 'בוא אליי למשרד, נשב על כוס קפה, וביחד נשנה את הכתבה לפי איך שתרצה'. עניתי לו 'אני לא רוצה שתהיה כתבה בכלל, זה הכול'. הוא ניסה לשכנע אותי, אבל הייתי עם הראש בקיר. בסופו של דבר קרה הנס, והכתבה לא התפרסמה. מאז הפסקתי לענות לעיתונאים".

אז כעת זה הריאיון הראשון שלך מאז שחזרת בתשובה?

"היו לי כמה ראיונות קטנים ברדיו, אבל עכשיו זו הפעם הראשונה שאני מספר את כל הסיפור האמיתי של החיים שלי".