השוחט הפשוט שהפך למקובל נסתר: מי היה חכם ג'ינו ג'אן?

בשנת 1943 יצא בחור בן 27 את העיר טריפולי שבלוב, שבה נולד וממנה לא יצא מעולם. מעט ורעים היו שני חייו. הוא נולד בשנת 1918, תרע"ח, להורים עניים, משה ומיזה חכמון, אשר שכלו את ילדיהם בעודם תינוקות, בזה אחר זה. בצר להם פנו אל חכם מקובל בטריפולי, שיעץ להם לקרוא לרך הנולד בשם ג'ינו. אף על פי שהשם נשמע לא יהודי, יש בו סוד ועניין אשר עשוי להציל את חייו.

ג'ינו אכן גדל והתפתח, למד תורה בשקידה, נעשה גם שוחט ובודק, אבל לא נודע כתלמיד חכם גדול. לאורך כל חייו הצעירים סבל מכאבים בכליות, ובסופו של דבר נאלץ לעזוב את עירו. "בעיר בנגאזי שלחוף הים תמצא רפואה לכליותיך הסובלות", אמרו לו החכמים. ג'ינו עזב את עירו, וצעד ימים ולילות לעבר בנגאזי. משהגיע לרחוב היהודים, מותש ורעב, מצא מולו יהודי בעל זקן שיבה ועיניים טובות. ג'ינו לא הספיק להסביר את מצבו, וכבר הוזמן לביתו. היה זה רבי יוסף ג'אן, רבה של בנגאזי.

ג'ינו חכמון התגורר בחדר קטן בצמוד לביתו של הרב יוסף ג'אן. הוא עבד קשה לפרנסתו, ובלילה היה חוזר לחדרו כדי לנוח קמעא, אך הפעילות בבית הדירה שינה מעיניו, איך אפשר לישון כאשר הרב המופלא עוסק בנושאים מרתקים ועמוקים כל כך? ג'ינו הקשיב ללימודו של הרב, שבשעות הלילה המאוחרות עסק בתורת הקבלה והסוד, והנה נפתחו עיניו ולבו, והוא הרגיש שהוא תופס ומבין את סודות הקבלה, שרק מעטים ויחידי סגולה בדור עשויים להבין!           

לאחר מספר שנים הרגיש רבי יוסף ג'אן כי הדייר שבביתו אינו סתם שוחט. הוא מבין את סודות הקבלה. דיבר עמו כה וכה ונפעם, אין זה איש פשוט, אלא מקובל נסתר! מאז למד איתו רבי יוסף ג'אן שעות רבות את ענייני הקבלה והוסיף להעמיק לו אודותיה. אנשי העיר הרגישו בכך והחלו לכבדו, ומני אז נקרא שמו חכם ג'ינו ג'אן, כי רבי יוסף ג'אן היה לו לאב.

כך גדל איש הפלא בתורה, אך נשאר צנוע ועניו. ומששמע בשנת תש"ח כי הערבים שזממו להשמיד את יושבי ארץ ישראל נכשלו, וכעת שערי הארץ פתוחים וניתן לעלות לארץ ישראל הקדושה, מכר את כל מיטלטליו, ובפרוטות שקיבל רכש כרטיס נסיעה באונייה לארץ הקודש. אונייתו עברה דרך רומא. ברומא פגש אותו חכם דוד פראטו, רבה של איטליה, הכיר בגדולתו והציע לו: הישאר עמנו, אמנה אותך לרבה של רומא! אך חכם ג'ינו ג'אן השיב: חלילה לי, מוטב לי להיות רועה צאן בארץ הקודש, מאשר רב בגולה!

חכם ג'ינו ג'אן המשיך בנסיעתו לארץ ישראל. בערב ראש השנה שנת תש"ט הגיע ליפו, ומיד שכר שם חדר על יד הים, בארבע האמות הראשונות של ארץ ישראל. הוא שימש כשוחט עבור יהודי יפו והתפרנס מכך בדוחק, ובשאר שעות היממה הגה בתורת הקבלה. הוא מילא ארגזים שלמים של כתבים העמוסים בחידושים בעניינים נסתרים, אך הזהיר את צאצאיו שלא לפרסמם. בשנת תשס"ח נפטר חכם ג'ין ג'אן ונטמן בבית העלמין סגולה בפתח תקוה. בנו הדפיס את ספרו, "גינת נוי", ובו חידושי תורתו של אביו העניו והצנוע. וכך כתב בספרו, בפרשת וישלח: "המאבק של יעקב אבינו עם המלאך הוא רמז לזמננו אנו, בעולם הזה, שנאבקים הקדושה עם הסטרא אחרא, 'עד עלות השחר' – עד ביאת משיחנו, שהיא עלות השחר, גאולת ישראל שדומה לעלות השחר, וה' יעזור לנו לתקן ניצוצי הקדושה, ולתת כוח לקדושה ע"י מעשינו הטובים, לעזור להתגברות הקדושה על הסטרא אחרא, ולקרב גאולת ישראל שהיא עלות השחר".