"הכל בזכותך, אמא": סיפור מדהים על אמו של הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל

עיירת אוסטרבה, פלך לומז'ה, פולין. השנה: תרע"ד.

מלחמת העולם הראשונה שפרצה זה עתה העמידה את יוספה שיינברג במבוכה כפולה ומכופלת. הן הלא נשארה בבית לבדה, שכן בעלה רבי יעקב יצחק שהיה מבוקש על ידי הצבא הפולני על כך שלא התגייס לשורותיו, נאלץ לברוח לארצות הברית מחשש שייענש חמורות על ידם והיא נשארה בודדה, כאשר עליה מוטל להתמודד לבדה עם אימי פחד המלחמה והקושי לכלכל את עצמה ואת שני ילדיה, אברהם נתן וחיים פנחס (לימים הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל).

אולם, באהבת התורה העזה שייקדה בה, שאלה אחרת הטרידה אותה יותר מכל השאלות, איך תוכל להתמודד עם החינוך של בנה יקירה חיים פנחס, אמנם הולך הוא מידי יום למלמד שמלמד אותו תורה, "אבל", הציקו מחשבותיה, "איך אדע אם הוא לומד כראוי? הרי אני חייבת לדאוג שיגדל לתלמיד חכם. והלא בעלי איננו".

רעיון עלה במוחה: היא תבקש מיהודי תלמיד חכם שילמד איתו ויעמוד על הישגיו. אולם איך תוכל לעשות זאת, הלא מלמד פרטי הוא דבר שעולה ממון ובקושי לכלכל את עצמה היא מצליחה במחסור והמצוק החמורים ששררו.

המחשבות לא הרפו ממוחה, אולם לפתע צץ בראשה רעיון. מכירת החלב בעיירה הינה מצומצמת במידה ובמשורה, בעקבות המצב המלחמתי, היא תחפש משפחה שיש להם פרה חולבת, תקנה מהם כמה כדי חלב ליום, תמכור אותם ומהם תוכל להשיג כסף כדי לשכור לבנה מלמד פרטי שיעמוד על צמיחתו.

איך מוציאים מחשבה כזו לפועל, בעיצומו של מצב מלחמה, בו סכנה להלך ברחובות? אולם היא לא ויתרה, היא שמעה שבכפר סמוך לעיירה ישנה משפחה שברשותה פרה חולבת, אולם היות והיתה זו משפחה גויית, לא היתה כאן רק שאלה של העברת החלב מהכפר לעיר, אלא לצורך כך עליה ללכת בעצמה לכפר מידי לילה דרך מפחידה ומסוכנת על מנת להשגיח ולהיות נוכחת בעת חליבת הפרות שלא יכשלו הקונים בחלב עכו"ם.

כך עשתה, באמצע הלילה הלכה לכפר הסמוך ונכחה בשעת החליבה, ורק אז, בשעות הקטנות לפנות בוקר, לאחר לילה טרוט שינה חזרה לאוסטרובה עם כדי החלב, שם יכולה היתה למכור את החלב ולהרוויח את הפרוטות היומיות שהצטרפו בסוף החודש לסכום שיספיק למלמד הפרטי שילמד עם בנה ויעמוד על השגיו, על מנת שיזכה לצמוח תלמיד חכם.

אם לא די בכך ללמדנו על אהבת התורה שבערה בה, סיפרו בני המשפחה שמיד כאשר הגיעה לעיירה שלחה חלק מהחלב שהביאה לבית המדרש כדי להרוות צמאונם של יושבי בית המדרש. גם בסופו של יום אם היה נותר חלב בכדים, לא היתה שומרת אותו ליום המחר, אלא היתה מחממת אותו ושולחת אותו לבית המדרש, כדי שעמלי תורה יזכו להרוות בו את צמאונם ולשקוד על תלמודם ביתר שאת ועוז.

זאת ועוד, לא אחת בימי חורף פולניים קשים, היתה שולחת מביתה שמיכות ליושבי בית המדרש, ביודעה שחלק מהם לנים על ספסלי בית המדרש ואין להם אפילו שמיכה דקה להתכסות בה בשנת הלילה.

סיפורים מרטיטים אלו, המופיעים בספר 'מגדלתו ומרוממתו', היה רבנו הגדול מרן הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל מספר בהתרגשות, הוא היה מראה איזו מסירות נפש ואהבת התורה מופלאה היתה מנת חלקם של נשים יהודיות מדורות עברו לגדל בנים תלמידי חכמים. אולם למעלה מזה היה מביע את רגש הקודש של הכרת הטוב המופלגת שחש בלבו כלפי אמו.