רב העיר המסוכנת ביותר בעולם: "התקיפה אירעה בשעת לילה מאוחרת"

קראקס בירת ונצואלה מדורגת במקום הראשון ברשימת הערים המסוכנות בעולם, כך לפי מחקר של מגזין Forbes בארה"ב, המתבסס על נתונים סטטיסטיים של ארגונים בינלאומיים. לצורך ההמחשה, מתוך 100 אלף תושבים, נרצחים מדי שנה 130. ברחובות קראקס שולטים ארגוני פשיעה חזקים ואלימים מאוד, וזו הסיבה שהיא זוכה לתואר המפוקפק של העיר המסוכנת ביותר בעולם.

"למרות הכול, וחרף המיתוג העולמי של ונצואלה כמדינה מסוכנת, החיים כאן יפים", אומר הרב יצחק כהן, רבה הראשי הספרדי של ונצואלה. "הקהילה היהודית מרוכזת ברובה בקראקס, ואני יכול להעיד על עצמי שמעולם לא הותקפתי בצורה כזו או אחרת, למרות שאני מתהלך ברחובות עם סממנים יהודיים לכל דבר ועניין".

הכרה נשיאותית

הרב כהן, 70, יליד מרוקו הספרדית, החל את כהונתו כרבה הראשי הספרדי של ונצואלה לפני 48 שנה, לאחר שהוסמך לרבנות בישראל. "בהתחלה הגעתי לשליחות של שנתיים בוונצואלה", הוא משחזר. "הקהילה היהודית בקראקס הייתה זקוקה לתמיכה תורנית, ובכוונתי היה למצב את מעמדה הרוחני ואז לחזור לישראל".

לאחר שנתיים של פעילות רוחנית ותורנית, ביקשו ראשי הקהילה למנות אותו לתפקיד הרב הראשי של המדינה. "היה לי תנאי אחד: שהראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצ"ל יסכים לכך. לא רציתי שהמינוי יהיה פנים-קהילתי בלבד, אלא שהוא יזכה לאישורה של הרבנות הראשית לישראל - כפי שאכן קרה".

מלבד ההכרה של הרבנות הראשית בישראל, זכה מינויו של הרב כהן להכרה מצד השלטון בוונצואלה. "זו לא הייתה המטרה", הוא מבהיר, "אבל התפקיד שקיבלתי על עצמי הצריך אותי להתקרב לממשלה, ולו רק בכדי לקבל ממנה סיוע ותמיכה לנושאים בהם נזקקנו לאישור שלה".

כמו מה למשל?

"כל מה שקשור לייבוא חיצוני, לדוגמה. בוונצואלה אנחנו לא מייצרים מצות ויין, וצריך לקבל את אישור הממשלה כדי לייבא את המוצרים הללו ממדינות סמוכות בהן הם מיוצרים תחת פיקוח והשגחה. אם הממשלה לא תאשר, לא יהיו לנו מצות ויין לפסח. הקשר שיצרתי עם הממשל לא היה קשר פוליטי", הוא מדגיש. "כל המטרה הייתה רק כדי להיעזר בה בניהול חיי הדת ולהגן על הקהילה היהודית".

נשיא נגד ישראל

בסוף שנות ה-90 עלה לשלטון בוונצואלה מנהיג המפלגה הסוציאליסטית (PSUV), הוגו צ'אבס. עד עלותו לכס הנשיאות התקיימו יחסים דיפלומטיים בין ונצואלה לישראל, אולם הם הורעו בעקבות התבטאויותיו האנטישמיות. ב-2009, במהלך מבצע "עופרת יצוקה", האשים צ'אבס את צה"ל ב"רצח עם" ובביצוע "שואה", וגירש מהמדינה את אנשי השגרירות הישראלית.

האם חשת בגילויי אנטישמיות מצידו של צ'אבס?

"לא. נפגשתי איתו שלוש פעמים בארמון הנשיאותי, דיברנו על נושאי הדת שעמדו על סדר היום, והוא מעולם לא גילה אנטישמיות כלפיי או כלפי הקהילה. היו לנו קשרים טובים של כבוד והערכה, ולא פעם הוא אמר שהוא ידיד שלי. כל מה שביקשתי ודרשתי ממנו לצורכי הקהילה היהודית – הוא סייע ועזר".

הרב כהן עם הנשיא לשעבר הוגו צ'אבס, בארמון הנשיאות

איך זה מסתדר עם העוינות אותה הוא גילה כלפי מדינת ישראל?

"צריך להבין דבר אחד: מנהיגים כמו צ'אבס יש במדינות רבות, והם עושים הפרדה בין יהודים לבין מדינת ישראל. גם באיראן, למשל, חיים יהודים, אבל זה לא סותר את העובדה שהשלטון האיראני מנסה להשמיד את ישראל. אמנם תפיסת העולם שלנו היא שמדינת ישראל היא חלק בלתי נפרד מהעם היהודי, וזו התפיסה הנכונה כמובן, אבל בעיניהם 'העם היהודי' ו'מדינת ישראל' אלו שני דברים שונים לחלוטין.

"בפרספקטיבה רחבה יותר", מוסיף הרב כהן, "ישנם שני סוגי אנטישמיות. יש את האנטישמיות החדשה שמתאפיינת בשנאה למדינת ישראל ובהתנגדות לקיומה, ויש את האנטישמיות התרבותית שעוברת מדור לדור. בוונצואלה אין אנטישמיות תרבותית, מסיבה אחת פשוטה: העם הוונצואלי בקושי יודע מה זה יהודים. לכן גם אם ישנם גילויי שנאה או הסתה, זה לא נגד העם היהודי".

כך או כך, בתקופת שלטונו של צ'אבס הותקף בית הכנסת "תפארת ישראל" בקראקס. זה קרה ימים ספורים לאחר שצ'אבס גירש מהמדינה את שגריר ישראל, כך שקשה לא לראות את הקשר בין הדברים.

אירוע התקיפה התרחש בליל שבת, 31 בינואר 2009. כנופייה חמושה פרצה לבית הכנסת והשתלטה על הבניין למשך מספר שעות, במהלכן השחיתה רכוש וגרמה לנזק רב. חברי הכנופייה, בהם שוטרים לשעבר, ריססו כתובות גרפיטי אנטישמיות ואנטי ישראליות וקראו לגירוש היהודים מהמדינה. הם נידונו לאחר מכן לעשר שנות מאסר.

"התקיפה התרחשה בבית הכנסת הגדול והעתיק הממוקם במרכז קראקס, אולם זה היה לאחר שרוב הקהילה עברה להתגורר במזרח העיר, שם בנינו בית כנסת חדש ומפואר", מספר הרב כהן. "אמנם במרכז העיר נותרו יהודים מעטים, אולם התקיפה התרחשה בשעת לילה מאוחרת, כך שהם היו בביתם ולא ידעו מה מתחולל סמוך אליהם. בחסדי שמיים, לא היו פגיעות בגוף".

בית הכנסת הספרדי במזרח קראקס

מדוע עברתם למזרח העיר? האם סבלתם מהתנכלויות במרכז?

"זה קורה בכל העולם: היהודים תמיד נעים ונדים. קח לדוגמה את ניו יורק – מתגוררות בה קהילות יהודיות רבות שעוברות לא מעט ממקום למקום. גם בוונצואלה, האוכלוסייה היהודית עברה למזרח העיר. לא היו לנו התנכלויות במקום הקודם שבו התגוררנו, ואין כאן יהודי אחר שנרדף בגלל יהדותו. אנו מסתובבים ברחובות עם סממנים יהודיים ודתיים, ואף אחד לא פוגע בנו לרעה".

בית הכנסת בקראקס

פוליטיקה מוזרה

למרבה הפלא, או שלא, הנשיא צ'אבס לא גינה את אירוע תקיפת בית הכנסת. ניקולאס מדורו, אז שר החוץ של ונצואלה, היה היחיד שגינה פומבית את התקיפה האנטישמית. עם מותו של צ'אבס ב-2013, ירש אותו מדורו כמחליפו וממלא מקומו. מדיניותו של מדורו ביחס ליהודים ולישראל הייתה הפוכה משל קודמו: הוא הביע ידידות לעם היהודי, ואף הודיע על כוונתו לחדש את היחסים הדיפלומטיים בין ונצואלה וישראל. "למדורו יש יתרון נוסף על צ'אבס", אומר הרב כהן. "הוא טוען שמשפחתו במקור היא משפחה יהודית ספרדית".

במהלך 2018 התקיימו בוונצואלה בחירות לנשיאות. מדורו אמנם ניצח בהן, אולם בהמשך הואשם בגניבתן וזיופן. שלטונו החל להתאפיין ברודנות וקומוניזם, ומשרד המשפטים האמריקאי האשים אותו שהפך את ונצואלה ל"ארגון פשיעה בשירות סוחרי סמים וארגוני טרור". הממשל האמריקני הציב פרס על ראשו בסך 15 מיליון דולר.

ברקע המשבר החוקתי שפרץ במדינה, הכריז מנהיג האופוזיציה חואן גואידו על עצמו כממלא מקום נשיא המדינה, צעד שזכה לתמיכת האסיפה הלאומית. מדינות רבות, בהן ארה"ב וישראל, הכריזו על ההכרה בו כנשיא, תוך התעלמות מכהונתו של מדורו. בתחילת 2023 הודח גואידו מתפקידו על ידי האופוזיציה, שהחליטה על פירוק הממשלה הזמנית בראשותו.

מי מבין שניהם מזוהה יותר עם הקהילה היהודית ומעניק לה תמיכה?

"השליטה היא של מדורו, והשאר הם מיעוט קטן המתבטל ברוב", אומר הרב כהן. "למיעוט הקטן אין כוח ואין הנהגה, בפרט לאור העובדה נמצא כיום בכלל בארה"ב. התורה מלמדת אותנו 'ואל השופט אשר יהיה בימים ההם'. היום ה'שופט' הוא מדורו, ואנחנו צריכים לתמוך בו ולזכות בהגנה על הקהילה היהודית, מבלי להיכנס לנושאים פוליטיים שלא יעזרו לנו כלל, וזאת בלשון המעטה".

עם הנשיא ניקולאס מדורו

עם רעב וצמא

הכלכלה בוונצואלה ידעה עליות ומורדות, בדגש על המורדות. השפל הגיע לשיאו תחת שלטונו של צ'אבס. באותה תקופה נמלטו יהודים רבים מוונצואלה, שטענו כי עזבו את המדינה בשל אנטישמיות הממלכתית הגואה בניצוחו של צ'אבס. "הם לא נמלטו בגלל האנטישמיות", משוכנע הרב כהן, "אלא בגלל המצב הכלכלי הרעוע".

כיצד הקהילה היהודית התמודדה עם המצב הכלכלי?

"הקהילה תמכה, הן כלכלית והן חברתית, ביהודים שלא הייתה להם היכולת לממן את ההוצאות החודשיות שלהם. זו הייתה אמנם תקופה קשה, אבל עברנו אותה יחד. כל יהודי קיבל את העזרה הנצרכת לו. הקהילה מימנה גם טיפולים רפואיים למי שנזקקו לכך".

עם כל כך הרבה אתגרים משמעותיים - ביטחוניים, כלכליים וחברתיים - אין ליהודי ונצואלה חלום לעזוב את המדינה ולעלות לישראל?

"בוודאי שיש, זה חלום של כל אחד מאיתנו. אבל עלייה זה דבר פרטי, וכל יהודי צריך להחליט לעצמו. הרי אם אני רוצה להתעלות ברוחניות, לדוגמה, זהו עניין פרטי שלי ולא של אף אחד אחר. אותו דבר בדיוק כאן: כל אחד צריך להחליט לעצמו מתי הוא מגשים את החלום שלו ועולה לארץ ישראל".