הרב האחרון בתימן: "פוצצו לי את הבית באמצע הלילה"

החשיכה שירדה על צפון תימן באותו לילה הייתה אפלולית במיוחד. בביתו הקטן בכפר ריידה, הסמוך לצנעא הבירה, הסתגר סלימאן דהרי והגיף את כל החלונות. האור בבית כבר כבה מזמן, ורק עששית קטנה הפיצה אור עמום שפיזר את העלטה אט אט.

בחצות הלילה הרעיד פיצוץ עז את סמטאות הכפר. דהרי התעורר במהירות, והציץ בבהלה מבעד לחלון המוגף. המראות שנחשפו מולו היממו אותו והרעידו את ליבו: "ראיתי את הבית שלי מתחיל לבעור", הוא משחזר. "הטמינו לי פצצה בבית ומלכדו אותו מכל הכיוונים. הם ניסו לרצוח אותי ואת משפחתי".

שלווה בכפר

סיפורו של מארי סלימאן דהרי הוא סיפור של אומץ ותעוזה יהודית. עד לפני עשור, היה דהרי מהיהודים הבודדים שנותרו בתימן לאחר מבצעי העלייה לישראל. הוא כיהן כרבו של הכפר ריידה, הממוקם במחוז הצפוני של תימן. "כיום נותרו בכל תימן ארבעה יהודים בלבד", הוא מספר. "אחד מתוכם נמק בכלא החות'י".

משפחתו של דהרי התגוררה בכפר קאנע. את החיים בכפר הוא זוכר מילדותו ומתאר אותם כססגוניים ויפים: "היה לנו בית פשוט אבל מרווח מאוד. בחצר שלנו הייתה פרה אותה היינו חולבים מידי בוקר, וכך מייצרים מאכלי חלב כשרים ומזינים. היה לנו לול של תרנגולות, מהן היינו אוכלים ביצים. באורווה רבץ חמור, עליו היינו נוסעים לערוך קניות בשוק. במרכז הכפר הייתה באר מים, ומדי יום היינו רוכבים על החמור ויוצאים לשאוב".

הייתה קהילה יהודית בכפר? היה לכם בית כנסת?

"היה לנו בית כנסת קטן וישן שנבנה מאבנים עתיקות. ביום-יום לא היה לנו מניין, כך שבדרך כלל התפללנו ביחידות. בשבתות וחגים היו מגיעים אלינו יהודים מהכפרים הסמוכים, בכדי להשלים לנו למניין ולהתפלל יחד אתנו".

הידלדלותם של היהודים בכפר קאנע הובילה את משפחת דהרי לעזוב את מקום מגוריהם ולעבור לכפר ריידה, בו הייתה התיישבות יהודית מבוססת אם כי לא היה בו בית כנסת. "כשהגענו לריידה, בנינו בעצמנו בית כנסת כדי שיהיה לנו מקום להתפלל וללמוד בו".

בריידה כיהן דהרי בתפקיד רב הכפר, השוחט והמוהל. בנוסף לכל, הוא כיהן כמארי האזורי, ולימד קבוצות ילדים את התרג'ום המסורתי בתוך חדר לימוד אותו הקים ופתח. לאחר מכן, הקים חדר לימוד גם לילדות. "בהתחלה פתחתי את זה בשביל שתהיה מסגרת לימודית לבנות שלי, אבל בהמשך הצטרפו ילדות נוספות של משפחות יהודיות שהיו פזורות ברחבי הכפר".

פחד מוות ברחובות

שלוות חייהם של תושבי תימן הופרה באכזריות עם השתלטותם של המורדים החות'ים על אזורים נרחבים במדינה, בעיקר על צנעא ועל צפון תימן. ארגוני אל-קאעידה ודאע"ש הקימו גם הם בסיסי טרור במחוז עדן, ומלחמות פנימיות בין ארגוני הטרור המזוינים הפכו את חיי האזרחים לבלתי נסבלים. "הייתה תחושה של פחד מוות ברחובות", אומר דהרי.

בעקבות המאורעות המפחידים, החליט דהרי לעזוב את תימן ולעלות לישראל: "הודעתי על מכירת הבית והרכוש, ומאותו רגע התחלתי לקבל איומים ללא הפסקה. מדי לילה השחילו לי מכתבים מתחת לדלת. כשפתחתי אותם, גיליתי איומים מפורשים על חיי ועל חיי משפחתי. הם כתבו שעליי להשאיר להם את הבית וללכת, ושאם אמכור אותו אמות".

כיצד המשכת להתגורר באזור? לא פחדת ללכת ברחובות?

"פחדתי מאוד, ובכל התקופה הזו לא יצאתי לרחוב החל משעות הערב המוקדמות. כמו כל יהודי הכפר גם אני הייתי חמוש, אבל לא הסתובבתי עם הנשק עליי. היה מסוכן יותר להסתובב עם הנשק מאשר בלעדיו".

הנמלט האחרון

בעקבות ניסיון ההתנקשות בחייו, ולאחר של שניים מיהודי הכפר, החליט דהרי להימלט לישראל במהירות. "את הבית מכרתי לחות'י, בפחות מחצי מחיר", הוא אומר בכאב. "זה לא שהייתה לי ברירה אחרת. זו האפשרות היחידה שהייתה לי – למכור אותו לשונא ישראל במחיר מגוחך. האפשרות השנייה הייתה להותיר אותו מאחוריי ולתת לאלו שאיימו עליי לבזוז אותו, אבל היא לא באה בחשבון מבחינתי".

דהרי החל לתכנן את מסלול ההימלטות החשאית, אולם עיכובים רבים נקרו על דרכו. אחד המשמעותיים שבהם היה מלחמת האזרחים שהתחוללה בתימן. היא החלה כאשר הכוחות המזוינים של החות'ים פרצו אל הארמון הנשיאותי. התערבותן של מדינות ערביות ומוסלמיות, בהובלת סעודיה, הובילה לפריצתו של המבצע הצבאי 'סופה נחרצת'. "דם רב נשפך ברחובות", מספר דהרי. "בי ובבני משפחתי החות'ים לא נגעו לרעה. אבל בעקבות המלחמה שפרצה, נאלצתי להמתין שלושה חודשים עד ליציאה מתימן".

מדוע כל כך הרבה זמן?

"בגלל שנמל התעופה הבינלאומי הושבת. ימים ולילות עקבתי בדריכות אחר המתרחש, עד שקיבלתי דיווח כי נמל התעופה נפתח לזמן קצר לצורך קבלת סיוע הומניטרי מהאו"ם. ניצלתי את ההזדמנות שנוצרה, ונסעתי אליו במהירות".

בכדי להגיע לישראל, הוצרך דהרי לעלות על טיסה לירדן. לאחר עיכוב של כשעתיים, הוא עלה על טיסה ישירה לישראל. עם הירידה מהמטוס בנתב"ג, הוא השתטח על אדמת ארץ ישראל. "זה היה רגע מרגש מאוד", הוא מתאר. בנתב"ג נפגשו דהרי ורעייתו עם ילדיהם שעלו לישראל מוקדם יותר, ואת שלבי ההתאקלמות עברו במרכז הקליטה "יעלים" בבאר שבע.

מבחינה דתית, אתה מרגיש הבדל בין ישראל לתימן? 

"כן", הוא מודה. "אחד ההבדלים המשמעותיים ביותר הוא נושא הצניעות. בתימן כולן התלבשו בצניעות מיוחדת כשהן מכוסות ברדידים, וזה שונה מאוד בישראל. אבל למען האמת, הקושי העיקרי ביותר הוא הקושי הכלכלי. בתימן הכל היה יותר זול. כאן בישראל הכל שונה מאוד".

ועדיין, אתה לא מתחרט על כך שעלית לישראל...

"חלילה. זה היה החלום שלנו של אבותינו, דורות על גבי דורות, לעלות ארצה ולחיות בין יהודים. הקב"ה אמר לאברהם אבינו 'קום התהלך בארץ לאורכה ולרחבה, כי לך אתננה', וזה מרגש מאוד שזכינו לעלות לארץ ישראל ולהתהלך בה".

שבוי בכלא החות'י

עלייתו של דהרי לישראל לא הייתה המאורע המרגש היחיד. הוא הצליח לחלץ מתימן ספר תורה עתיק, בן כשמונה מאות שנה, ולהביא אותו עמו. "הוא אמנם היה פסול לקריאה, כי במהלך השנים היטשטשו בו האותיות, אבל זהו פסול שניתן לתקן ובכך להכשיר אותו מחדש. מה גם שלספר התורה הזה יש ערך רגשי עמוק מאוד. במשך דורות על גבי דורות הוא שימש את יהודי הכפר ריידה בתימן".

בפגישה עם נתניהו, יחד עם ספר התורה, מרץ 2016. הרב דהרי – מימין (צילום: חיים צח, לע"מ)

סיפורו של דהרי הגיע גם ללשכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, והוא מצא את עצמו מוזמן לפגישה מיוחדת במשרד ראש הממשלה. "בהתחלה לא רציתי להגיע. פחדתי שיופצו ממנה תמונות שיסבכו את היהודים שנותרו בתימן".

חששו של דהרי הסתבר כמוצדק. הפגישה, שהייתה אמורה להיות אישית, הפכה למתוקשרת והתפרסמה בערוצים ברחבי העולם. תמונותיו של נתניהו מעיין בספר התורה הגיעו גם לאיראן, ועוררו זעם רב בקרב שלטון האייתוללות. זמן קצר לאחר מכן, עצרו החות'ים את שכנו של דהרי באשמת סיוע להברחת רכוש היסטורי מתימן. "הוא בכלל לא עזר לי עם ספר התורה", מגלה דהרי. "הוא אמנם סייע לי באריזת הציוד לפני העלייה לישראל, אבל לא יותר מזה".

כואב לך עליו מאוד.

"בוודאי", הוא אומר והכאב זועק מבין מילותיו. "כבר עשר שנים הוא נמק בכלא של החות'ים, ובינתיים לא נראה שיש לו תקווה. אני בעצמי פניתי למנהיגי החות'ים וביקשתי מהם שישחררו אותו, אבל לצערי זה לא עזר. התקווה היחידה היא אך ורק העובדה שאנו יהודים מאמינים בני מאמינים, וניסים יכולים להתרחש בכל רגע".