ניקולאי השני והיהודים: הפוגרום שגרם למאות אלפים לברוח מרוסיה

בשנת 1894, תרנ"ד, מת צאר רוסיה, אלכסנדר השלישי. בנו, ניקולאי השני, עלה לשלטון והוכתר כצאר ה-26 בשושלת רומנוב, ששלטה באימפריה הרוסית כבר שלוש מאות שנים.

צארים רוסיים, ככלל, לא התרגשו ממוות של אזרחים פה ושם, אבל ניקולאי לקח את הדברים לקצה. הוא בחר לחגוג את הכתרתו ב"משתה המוני עבור העם". האירוע נקבע ל-18 למאי, בשדות "חודינקה" שעל יד מוסקבה. באירוע יחולקו מתנות ומטבעות, כך נאמר. בשעות הערב של 17 במאי כבר נדחקו המונים לתפוס את מקומם בחגיגות המובטחות. לאורך כל הלילה פילסו דרכם בחשכה המונים-המונים, וב-5 לפנות בוקר כבר נספרו למעלה מחמש מאות אלף איש באתר החגיגות. ואז נפוצה השמועה כי אין מספיק מתנות לכולם. רק מי שיהיה בקדמת האירוע יקבל. נחילים של בני אדם הסתערו לקדמת האתר. השוטרים, שהוצבו שם כדי לאבטח את "חלוקת המתנות", חששו לחייהם, והשליכו את כל חבילות ה"מתנות" אל תוך הקהל הדוהר. הדבר רק הגביר את האנדרלמוסיה. 1389 בני אדם נרמסו למוות, ורבים נפצעו. הצאר החביב בילה את הערב באירוע חגיגי בשגרירות צרפת, ונתפס כאטום במיוחד לסבל של אזרחים.

ניקולאי היה חלש אופי. הוא פגש את הנסיכה הגרמניה אליקס, ורצה לשאתה לאישה. אביו התנגד בכל תוקף, ביודעו כי הנסיכה נושאת את מחלת ההמופיליה, שלא היתה בת טיפול באותו הזמן. ניקולאי נשא אותה בכל אופן, ואכן, בנו, יורש העצר היחיד, אלכסיי, היה חולה במחלה זו. הנסיכה אליקס, שהפכה לצארינה אלכסנדרה, הזמינה אל חצר המלוכה נזיר מטורף בשם רספוטין. רספוטין נחשב כיודע עתידות, כמרפא בקסם וכמהפנט בני אדם. הוא שיחק בחצר המלוכה כרצונו, וגרם לאנשים לעשות כדבריו, כולל הצאר והצארינה. האצילים וההמון שנאו את רספוטין, ואף טענו כי הוא בקשר עם יהודים, מה שהיה נכון מבחינה עסקית.

בשנת 1903 היתה רוח התקוממות נגד היהודים, ומנהיגים אנטישמיים קראו לפגוע בהם פיזית. כתוצאה מכך התרחש הפוגרום המפורסם בקישינב, שבו נשחטו ונטבחו יהודים – אנשים, נשים וטף, בתמיכת המשטרה המקומית ובידיעת הצאר. בשביעי של פסח, יום טוב שני, כ"ב בניסן תרס"ג, יצאו המונים משולהבים מדרשות חג הפסחא בכנסיות, ופנו אל הרובע היהודי, שבו השתוללו במשך יומיים. 49 יהודים נרצחו, 92 נפצעו קשה, 500 נפצעו קל ומעל ל-700 בתים ועסקים רבים נבזזו ונהרסו. ההתעללות בקרבנות היתה זוועתית, במהלך הפרעות עבר הבישוף המקומי במרכבתו ובירך את ההמון. שר הפנים הורה למושל המחוז שלא לעשות מאמץ כדי להגן על היהודים, ובפקודתו של המושל נסגר הצבא בבסיס. רק לאחר יומיים תמימים בהם השתוללו הפורעים, אמר ניקולאי השני: "המשימה הושלמה, אפשר לעצור את הפורעים".

העיתונות העולמית הזדעזעה, בניו יורק טיימס נכתב: "המהומות האנטי יהודיות בקישינב הן יותר גרועות ממה שהצנזורה תאפשר לפרסם. הייתה תכנית מסודרת שיצאה לפועל לטבח כולל של יהודים ביום שלאחר חג הפסחא הרוסי. האספסוף הונהג בידי אנשי דת, והקריאה הכללית "להרוג את היהודים" נזעקה בכל רחבי העיר. ליהודים היתה זו הפתעה מוחלטת, והם נטבחו כמו צאן. מספר המתים הוא 120 והפצועים בערך 500. הזוועות מהטבח הם מעבר לכל תיאור. תינוקות נקרעו לגזרים, פשוטו כמשמעו, על ידי המון משולהב וצמא דם. המשטרה המקומית לא עשתה כל ניסיון לרסן את האימה. בשעת השקיעה הרחובות היו עמוסים בגופות ופצועים. מי שיכול היה לברוח נמלט בבהלה, והעיר עכשיו למעשה שוממה מיהודיה".

הפרעות השפיעו על יהודי רוסיה לברוח מהארץ המקוללת המקיזה את דמיהם. מאות אלפים היגרו לארה"ב ולארץ ישראל. ביאליק כתב שיר מפורסם בשם "על השחיטה", והחזן המפורסם יוסל'ה רוזנבלט הוציא שיר על הפרעות, בשם "דער פאגראם אין קישינעוו". רוב הפורעים ניצלו מעונש, וניקולאי אף תמך בשתיקה בתנועת "המאות השחורות", שהמשיכה לפגוע ביהודים עוד ועוד במשך השנים הקרובות.

רספוטין הסתייג מרציחת היהודים, וניסה להשפיע על משפחת המלוכה. הוא אף נסע לביקור בארץ ישראל. אך קרנו סרה מול האצולה הרוסית. הם החליטו להורגו. בתור ניסיון ראשון הוא נדקר בסכין דקירה עמוקה בבטנו, אבל באורח פלא החלים. כניסיון שני הזמינוהו הנסיך פליקס והדוכס דימטרי לביקור מכובד בארמון מויקה. במהלך הביקור כובד רספוטין בעוגות ויין מורעלים בציאניד, אך הרעל לא השפיע עליו! הנוכחים נתקפו בחרדה מול כוחותיו העל טבעיים, והם שלפו נשק חם מולו. רספוטין קפץ מן החלון והחל לברוח. הכדור פגע בו, אך הוא לא מת! בסופו של דבר, הקושרים השליכו אותו פצוע לנהר, ושם סיים את חייו. הקושרים לא נענשו, אלא רק הוגלו.

יורש העצר של ניקולאי השני לא הגיע לכיסא המלוכה. המהפכנים הבולשביקים הוציאו להורג את ניקולאי וכל משפחתו. כיתת יורים רוקנה בהם מחסנית עופרת, והגופות הושלכו במחצבה קרובה. עקב סודיות ההוצאה להורג, שנים רבות לאחר מכן עדיין נפוצו שמועות כי אחד מבני המשפחה נמצא בחיים, מסתובב במחנות עבודה וכדומה. התפרסם במיוחד המקרה של אישה שטענה כי היא הנסיכה אנסטסיה, בתו של הצאר. במשך שנים האמינו לה רבים, עד שבוצעה בדיקת הדנ"א... הצאר ניקולאי השני וכל  משפחתו הוצאו להורג, ובכך הסתיימה שושלת רומנוב, שושלת עריצה ששפכה דם כמים. תחתיה קם השלטון הקומוניסטי, ששפך דם נקי לא פחות. גם השלטון הזה נפל וקרס, ותחתיו קם שלטון שגם הוא לא מגדולי הצדיקים בדורנו. כך, למשל, הוא בודק האם הצאר ניקולאי השני נרצח בידי יהודים למטרת שימוש בדמו...