בין 12 מיליון המבקרים בשנה שפוקדים את הכותל המערבי, את הנוכחות של הרב סולי אליאב אי אפשר לפספס. זקנו לבן וארוך, ודיבורו רך ומדוד. כבר עשרות שנים שהוא מכהן בתפקידו כמנכ"ל הקרן למורשת הכותל, גוף שהרב סולי הוא זה שיזם את הקמתו. סדר היום של הרב סולי מורכב מישיבות עם מנהלי אגפים, ממשיך לקבלת עדכון מדרגים נוספים, הוא נכנס לישיבות הקשורות לתקציבי ממשלה למקום, ומעורב בפיתוח רעיונות חדשים וגם בפרסום והסברה. בין לבין הוא מתלווה לאורחים רשמיים של מדינת ישראל, שמגיעים לביקור בכותל, וגם מדריך בעצמו סיורים לחלקם. "אבל בין שלוש וחצי לשש וחצי, בכל יום, אני נכנס לכולל 'נהר שלום' ולומד תורה".

הרב סולי מחזיק ממצא שאותר בחפירות בסמוך לכותל (קרדיט: הקרן למורשת הכותל)

"מכאן יורד כל השפע לעולם"

מה גרם לך להקים את הקרן למורשת הכותל?

"לפני 35 שנה ניהלתי מדרשה חינוכית בעיר העתיקה בירושלים. עם הזמן נחשפתי לניתוק שיש לחלקים בעם מהמקום הקדוש. כמובן, תמיד היו אנשים שהגיעו להתפלל באופן קבוע, אך היו ציבורים מסוימים שנמנעו מלהגיע, ובאופן יחסי, באותן השנים לא היו מבקרים רבים בכותל. הבנתי שגדל פה דור שחלקו לא מבין מה ערכה של ירושלים כמקדש מלך, עיר מלוכה. כאן נמצא בית חיינו, ומכאן יורד כל השפע לעולם. החיבור העמוק של כל עם ישראל, כל אחד לעצמו, כל אדם לחברו, ועם שלם לאלוקיו – קורה במקום הזה, שהוא שער השמיים.

"היה לנו חשוב להקים ולפתח את התיירות של הכותל המערבי, כדי להעניק את התובנות העמוקות האלה לכל לב יהודי בעולם".

עם האסטרונאוט היהודי ג'פרי הופמן (קרדיט: הקרן למורשת הכותל)

איך נראתה רחבת הכותל לפני 35 שנה?

"היו בערך שני מיליון מבקרים בשנה, לעומת למעלה מ-12 מיליון שיש היום. עבור חלקים מסוימים מהציבור, כל מה שאדם שהגיע לכותל יכול היה לעשות הסתכם בלהצטלם, חלילה. אנשים הרגישו שאין להם מה לחפש פה מעבר לכך. וכך היו כאלו שהגיעו לגיל צבא מבלי לבקר במהלך חייהם בכותל ולו פעם אחת".

הרב סולי מוסיף ומסביר, שזה מה שגרם לו לשקוד על תוכנית בה אנשים יוכלו לחוות חוויית עומק ולהתחבר למהות המקום. "זה לא כמו מוזיאון שאנשים מגיעים, מסתכלים ויוצאים. לכן, בשיתוף עם דמויות נוספות, התחלנו לחשוב איך להביא לפה את כלל הציבור".

"צריך להבין שאנשים נמנעו מלהגיע לא בגלל שהתנגדו לכך, אלא כי פשוט לא נחשפו לעניין הגדול שיש במקום. חפירות מנהרות הכותל כבר התקיימו, אבל הביקורים של מוסדות חינוך, ובכלל של ציבור גדול מעם ישראל, היו מועטים. ניסיתי לראות איך אני פורץ את ה'מחסום' של חוסר ההיכרות עם מעלת המקום".

עם הרב אליהו זצוק"ל (קרדיט: הקרן למורשת הכותל)

רכבת אווירית

"החלטנו להתחיל עם ילדי בר מצווה", נזכר הרב. "יצרתי קשר עם הזמר יהורם גאון וביקשתי ממנו שיבוא איתי לקריית שמונה. הלכנו ללשכת ראש העיר דאז, ובשיתוף פעולה איתו פנינו יחד לבתי ספר וביקשנו מהם להביא את התלמידים לירושלים. באותה תקופה היו קטיושות על יישובי הצפון, ולכן שכרנו מטוסים מ'ארקיע' והבאנו ברכבת אווירית את ילדי בר המצווה של קריית שמונה ליום שלם של סיור בירושלים ובתוכו ביקור בכותל". הרב סולי ממשיך בסגירת מעגל מפתיעה: "לפני כמה חודשים, במהלך מלחמת 'חרבות ברזל', הבאנו לכותל משפחות מפונים מהצפון במסגרת תוכנית בר מצווה. אחד האבות ניגש אלי, הציג לי את בתו, וסיפר לי שהוא היה אחד מאותם ילדי קריית שמונה שהגיעו לראשונה לכותל, כשהתחלנו עם התוכנית".

עם הרב שמואל רבינוביץ, רב הכותל והממונה על המקומות הקדושים, במנהרות (קרדיט: הקרן למורשת הכותל)

ילדי בר המצווה של קריית שמונה היו רק ההתחלה. אחריהם הגיעו כיתות בר מצווה ממקומות נוספים בארץ. "התחלנו מכיתות בר מצווה, כי זה היה טבעי ופשוט לתווך ולהסביר לצוות החינוכי ולהורים למה חשוב שיבואו לכותל. בהמשך עברנו לכיתות גבוהות יותר, אחר כך לתיכונים, ולאט-לאט התחלנו עם הצבא. לאחר מכן עברנו גם לתוכניות לבוגרי צבא, שהם כבר סטודנטים.

"רצינו שהחיילים והסטודנטים יגיעו לביקור עומק, שמציף את תחושת הזהות ואת תחושת הקשר, וגם לעורר אותם לשאלות: איך שמרנו על 'שרשרת הדורות' כל כך הרבה שנים? איך יכולנו להגיד 'לשנה הבאה בירושלים' וחלמנו על המקום הזה? כיום, ברוך השם, מגיעים לכותל כמעט בכל סוף שבוע מאות סטודנטים וחיילים. בנוסף, בנינו גם סופי שבוע לאנשי צבא בקורסים בכירים, שמגיעים לתוכניות ייחודיות עבורם. זה התחיל בהדרגה, אבל עם המון סבלנות והמון הכלה". הרב סולי מוסיף בסיפוק: "כעת, ברוך השם, הכותל הוא מקור משיכה להמון לבבות, מה שלא היה לפני עשרים ושלושים שנה".

מה האתגרים שמעסיקים אותך כמנכ"ל הקרן למורשת הכותל?

"האתגר המרכזי הוא להביא את הכותל לכל יהודי ויהודי בעולם", הוא פותח. "הרי זה המקום שעליו אמר יעקב אבינו 'אין זה כי אם בית אלוקים, וזה שער השמיים'. כאן נמצא הסולם שמחבר כל אחד אל אלוקיו. מכאן, כפי שאומר האור החיים הקדוש וגם ה'כלי יקר', כל השפע יורד לעולם. השכינה ששורה בכותל היא אותה שכינה שנמצאת בלב שלנו, ושכשאנחנו מתקרבים אל הקודש אנחנו נחשפים יותר ויותר לעצמנו".

בהמשך לכך, מונה הרב סולי שני אתגרים נוספים: "האתגר הוא לתת לכל אחד שמגיע לכותל את תחושת הבית, שכל אחד ירגיש שלבוא לכותל זה לבוא למקום שקשור גם אליו ושירגיש פה בנוח. דבר נוסף, ומשמעותי לא פחות, הוא שכל אחד שמגיע ייצא עם תחושת עומק ויחוש שזה המקום שמרווה את צמאונו הפנימי, כאן, סמוך לבית חיינו".

להרגיש בבית

כשאני תוהה האם יש קונפליקטים בין הציבורים השונים שמגיעים לבין הרצון להעניק תחושת שייכות לכל אחד ואחד מפוקדי הכותל, מספר הרב סולי על מקרה שאירע בעבר. באחת השבתות, לפני כמה שנים, הגיעה לכותל אישה שלא הייתה לבושה כראוי למקום קדוש, בלשון המעטה. היא התבקשה על ידי עובדות הכותל להתאים את עצמה לכללי המקום, אך סירבה. הרב סולי, שנכח בכותל באותה שעה, ניגש אליה גם הוא. "הרגשתי שעצם זה שניסיתי להתקרב, כדי לבקש ממנה להיות בלבוש צנוע יותר, כבר קומם אותה", הוא נזכר. "ירדתי לרחבת התפילה על מנת להתפלל. כשחזרתי, היא חיכתה לי ואמרה בדמעות שזו הפעם האחרונה שהיא מגיעה לכותל. שאלתי אותה מדוע, והיא השיבה: 'אני מרגישה בכותל בבית, אבל אם אני לא יכולה לבוא בלבוש הרגיל שלי, כי מבקשים ממני להתלבש אחרת, אז אני כבר לא מרגישה בבית'.

"הקשבתי לה", ממשיך הרב סולי, "וראיתי שהיא מדברת בכנות, מדם ליבה. 'תראי', עניתי לה. 'גם במשפחה הפרטית, לפעמים יש מצב שהאחים, בינם לבין עצמם, חושבים שונה או לובשים שונה. אבל מי שגדל במשפחה כזו, אם הוא רוצה שההורים יוכלו ליהנות מכולם – הוא צריך לנסות להבין את השני ולהתאים את עצמו כשנדרש. כאן, בכותל, יש הקפדה על כללי צניעות. אבל מצד שני, לא דורשים, למשל, שאישה תבוא עם שרוול ארוך, עד כף היד, כמו שחלק מהציבור היה רוצה. צריך למצוא את דרך האמצע, אנחנו רוצים שכולם יוכלו לבוא הנה ושכל אחד יוכל להרגיש בבית, וחשוב שאף אחד לא ידחק את השני מהמקום. כך עם ישראל כולו יוכל להרגיש במקום הזה ביחד ובבית'".

הרב סולי הוסיף לשוחח איתה, וכשסיים את דבריו, האישה לא רק שקיבלה את ההסבר, אלא אף דמעה שוב ואמרה: 'אף פעם לא הסבירו לי ככה'. "בסוף חגגנו כאן, בכותל, בר מצווה לילד, ביחד איתה. אני חושב שהדרך הנכונה זה למצוא את האיזון הנכון, שכל עם ישראל יוכל להרגיש בנוח בכותל. כמובן, אין צורך לומר, שכל זה רק על פי הדרכת והנחיית הרבנים שליט"א. כל מה שנעשה בכותל המערבי חייב להיות על טהרת הקודש, 'והיה מחניך קדוש'. כשמסבירים את זה בנועם ובצורה כזאת שמאפשרת להבין שאדרבא, אנחנו רוצים להיות ביחד, ושכל הבקשות שלנו בנושא מגיעות מתוך אהבת ישראל לכל יהודי באשר הוא – אז אני חושב שכולם יכולים להבין את זה".

מלווה ספר תורה לגניזה בהר הזיתים (קרדיט: הקרן למורשת הכותל)

לחבר בין שמיים לארץ

הרב סולי משתף בדבר נוסף, שעומד לנגד עיניו: "אני שואף שכל מי שמבקר בכותל המערבי ירגיש שהוא נהיה 'יותר'. פעם שאלתי את הרב שלמה אבינר: 'מה קורה לאדם שהגיע לבית המקדש, אחרי שכבר היה בו כמה פעמים?'. הוא ענה לי: 'כל ביקור בבית המקדש עושה את הבן אדם 'יותר'. שאלתי: 'יותר מה?', והוא השיב: 'עושה אותו יותר בכל הדברים הטובים – יותר חייכן, יותר אופטימי, יותר מקפיד על בין אדם לחברו, יותר מכיל את האחר, יותר רואה את הכוח הסגולי של עם ישראל, יותר מאמין בעם הזה ויותר מוכן להקריב בשביל העם הזה'. אני רוצה שכל מי שמבקר בכותל יצא יותר, זה הכי חשוב לי, ואנחנו מנסים לעשות את הכל כדי שהוא באמת יוכל לחוות את החוויה הזאת".

בהדרכה על ממצאים שאותרו בחפירות מתחת לרחבת התפילה (קרדיט: הקרן למורשת הכותל)

לסיום, אומר הרב סולי: "עניינה של ירושלים זה להיות חוט השני שמחבר בין הקול האלוקי לבין הלב. ככל שאדם רוצה להקשיב יותר לקול האלוקי, וזוכר ש'לעולם השם דברך ניצב בשמיים', ושכל הזמן הקב"ה קורא 'פתחי לי אחותי, רעייתי, יונתי, תמתי' לכל אחד מאיתנו; וככל שאדם מבקש קרבת השם, ובא לירושלים, ו'שפכי כמים ליבך נוכח פני השם' – כך הוא מרגיש את השכינה יותר ויותר.

"אני תפילה שכל אחד ייקח מירושלים את הכוח הגדול שיש לה לתת לנו, ויתרומם קומה. שדרך ירושלים כל אחד מאיתנו ייקח גם את ה'עין' שלו, ויראה עין בעין בשוב השם ציון. וכך אנחנו נתחבר כל אחד לעצמנו, וכולנו יחד לעם ישראל ולריבונו של עולם".