"אתה לא יכול לדבר איתי בעברית, כאן בעומאן".

זה המשפט היחיד שאמר לי משה אסטרהאוס, אחד משלושת היהודים הבודדים המתגוררים בעומאן. רגע לאחר מכן השיחה נותקה. זו הייתה, ככל הנראה, השיחה הראשונה שהתקיימה בעברית בין אזרח ישראלי לאזרח עומאני בשנים האחרונות.

את הריאיון הבלעדי הזה להידברות, אנו מקיימים באמצעות התכתבות בהודעות. "אני פוחד לשוחח איתך טלפונית, זה מסוכן מאוד בשבילי", כתב לי אסטרהאוס רגע אחרי שניתק את השיחה. באמצעות אפליקציית הודעות המנוטרלת ממעקבים, אנו משוחחים עם יהודי שבסך הכל 180 דקות טיסה מפרידות טכנית בינינו לבינו, אבל המרחק הפיזי אינו משתווה למרחק האידיאולוגי ולתהום שפעורה בין שתי המדינות, ישראל ועומאן.

ההתכתבות עצמה נערכת בשפה האנגלית בלבד. לסוכנות הביון והמודיעין של עומאן יש גישה לאפליקציות הוואטסאפ וה-SMS של אזרחיה, ויכולת לנטר שיחות הנערכות באמצעותן. "הדבר קורה לעיתים קרובות", מעיד אסטרהאוס, "וזה מה שחסר לי, שיגלו שדיברתי או התכתבתי עם מספר טלפון ישראלי, ועוד בשפה העברית".

אז מה הוא עושה שם, יהודי בודד בתוך מדינה שכולה מוסלמים? והאם לא מסוכן בשבילו לחיות במדינה שמקיימת קשרים הדוקים עם איראן של האייתוללה ח'אמנאי ותימן מעוז החות'ים?

בורג' אל-סחוה, מוסקט (קרדיט: שאטרסטוק)

לבד בארץ האסלאם

סיפור חייו של משה אסטרהאוס, 72, הוא סיפור גלותי. אסטרהאוס, במקור אזרח אירופה, התגורר במהלך חייו ברוב מדינות המפרץ האסלאמיות. הראשונה שבהן הייתה סעודיה, אליה הגיע בעיצומן של שנות ה-70 למטרת עסקים. "בסעודיה הכרתי איש עסקים מוסלמי שידע על היותי יהודי, ובכל אופן רצה לעשות איתי עסקים", הוא חוזר אל המפגש הראשון שלו עם מדינות ערב. "כמעט עשר שנים התגוררתי בסעודיה ועשיתי בה עסקים".

השינויים הדרמטיים, שעברו על המזרח התיכון בעיצומן של שנות ה-80, טלטלו גם את עסקיו המקומיים של אסטרהאוס בסעודיה. הוא עבר להתגורר בבחריין, בה הקים משרד ייחודי שסיפק שירותי הנדסה ואדריכלות בהם הוא מתמחה. לאחר מכן עבר לכווית – גם בה התמחה בייעוץ אדריכלי והנדסאי.

מתי היגרת לעומאן?

"לפני עשרים שנה", הוא משחזר. "התכנון שלי היה להישאר בה שנים בודדות ואז להתקדם הלאה למקומות אחרים, אבל מאז ועד היום אני עדיין כאן. החברה שבבעלותי חתומה על הסכם עבודה עם חברה מקומית מובילה שמקדמת יוזמות נדל"ן בעומאן, והיא בנתה עד היום למעלה ממיליון בתים ברחבי המדינה. זהו בעצם העיסוק הנוכחי שלי כרגע".

תאר לנו חיים של יהודי בודד בתוך מדינה של מוסלמים.

"אתה קורא לעומאן מדינה מוסלמית, אבל תדע לך שלא פעם ולא פעמיים היו מוסלמים שאמרו לי: 'אתם היהודים הייתם כאן לפנינו'. בעומאן קיים בית עלמין יהודי עתיק מלפני כמאתיים שנה, וזו הוכחה ניצחת לכך שבעבר חיו בה יהודים רבים שניהלו חיי קהילה מבלי לפחד או להסתתר. יש לי חברים עומאנים, שהראו לי מגילות עתיקות המייחסות אותם לעם היהודי. הם סיפרו לי כי עם עליית האסלאם בחצי האי ערב לפני כ-1,500 שנה, חלק גדול מיהודי מדינות המפרץ, ביניהן עומאן, נאלצו להתאסלם בעקבות רדיפות אכזריות שעברו בשל יהדותם".

האם בשנתיים האחרונות חל שינוי ביחסם של האזרחים העומאניים לישראל?

"מאז פרוץ המלחמה בין ישראל לחמאס, חל בעומאן שינוי עמוק", הוא אומר. "החיים כאן הפכו למפחידים ולא צפויים, ולכן לא מומלץ לי להשתתף באירועים ציבוריים או ממשלתיים – מתוך חשש לחיי. מתחילת המלחמה התקשורת העומאנית התייצבה לצד העזתים כמובן, והחלה להעביר מסרים אנטישמיים מובהקים. גם כותרות העיתונים המקומיים נשאו, ונושאים עד היום, קריאות להשמדתה של מדינת ישראל, וניכר כי האזרחים מושפעים מכך. אין ספק שלפני המלחמה החיים כאן היו טובים יותר. היו בעומאן יהודים נוספים, ומדי פעם היינו נפגשים לסעודת שבת ומעלים חוויות יחד. מיד עם תחילת המלחמה רובם ברחו מעומאן. נותרנו כאן שלושה יהודים בודדים המתגוררים באזורים שונים, וכמעט שאין לנו קשר אחד עם השני".

זה לא מסוכן להמשיך להתגורר בעומאן? שכניך יודעים שאתה יהודי?

"כן ולא. מעטים מתושבי האזור בו אני מתגורר אינם יודעים על יהדותי, רובם ככולם יודעים. האזרחים העומאניים עצמם פחות שונאים את העם היהודי, לעומת מהגרים ממדינות עוינות שמגדירים את עצמם כפלסטינים. לאחרונה המהגרים הללו ממלאים את עומאן, ומייצרים ברחובות אווירה של שנאה ופחד".

יהדות בלב עומאן

כיום אין קהילה יהודית בעומאן. ההיסטוריה מספרת כי עד לפני למעלה ממאה שנים חיו בה יהודים רבים, הן ילידי המקום והן כאלו שגורשו ממדינות ערב הסמוכות והיגרו אליה. בזמן מלחמת העולם השנייה, הקהילה היהודית הלכה והתדלדלה עד שנותרו בה משפחות בודדות. עם הקמתה של מדינת ישראל, נמלטו יהודי עומאן הנותרים והיגרו לארה"ב או למדינות אחרות. למעשה, גם בעת בה פעלה קהילה יהודית במקום, לא היה להם מעולם בית כנסת רשמי בו ניהלו חיי קהילה יחד.

את המענה הדתי והרוחני של אסטרהאוס מספק הרב אלי עבאדי, רב "איגוד הקהילות היהודיות במפרץ" המתגורר בארה"ב. הוא גם זה שקישר בינינו לצורך הריאיון. "הרב עבאדי הוא הרב שלי", מספר אסטרהאוס. "עימו אני מתייעץ כאשר אני נתקל בשאלות הלכתיות ורוחניות, והוא זה שמלווה אותי בתקופות קשות בהן עוברים עליי משברים אישיים או עסקיים".

הרב אלי עבאדי עם נשיא איחוד האמירויות

מה עם תפילות? מה עם שבתות? כיצד אתה מצליח לנהל אורח חיים יהודי במדינה מוסלמית?

"זה לא קל בכלל. אין כאן יהודים נוספים עימם אוכל לעשות שבת או להתפלל ביחד, ואת הכל עליי לעשות לבד. אני מתפלל שלוש תפילות ביום, ושומר שבת כהלכתה למרות הקושי שיש בכך. אנו היהודים חזקים מאוד, ואני מרגיש על עצמי שככל שאני יותר בודד – כך אני עושה את הכל בצורה טובה יותר. תחושת הבדידות מעצימה אצלי את הזהות הדתית שלי, וכך אני מוצא את עצמי מקפיד יותר על שמירת מצוות שייתכן ולא הייתי מקפיד עליהן כל כך אם הייתי גר בסביבה יהודית.

"בעשרים השנה האחרונות כמעט ולא אכלתי בשר", מספר אסטרהאוס. "קשה מאוד להשיג כאן בשר כשר, ולייבא בשר כשר ממדינות סמוכות קשה לא פחות. יש לי תפילין וסידור שהבאתי איתי כאשר היגרתי לעומאן, ואת כל צרכי הדת הנדרשים לחגים ולמועדי ישראל עליי להשיג בעצמי ללא כל עזרה חיצונית".

סולטן עומאן, היית'ם אאל סעיד (קרדיט: שאטרסטוק)

קשר עם הסולטן

עומאן היא מדינה ציורית מאוד, ויש שמכנים אותה אפילו "שוויץ של המפרץ". היא מתהדרת באזוריים מדבריים מרהיבים, שווקים מסורתיים וצבעוניים, ואתרי תיירות עתיקים והיסטוריים. מבחינה פוליטית, עומאן היא סולטנות מוסלמית, והעומד בראשה כיום הוא היית'ם אאל סעיד, שהחליף את דודו, קאבוס אאל סעיד.

למרות העובדה שישראל אינה מקיימת יחסים רשמיים עם עומאן, ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש בעבר עם הסולטן הקודם, קאבוס. גם ראשי הממשלה לשעבר, יצחק רבין ושמעון פרס ז"ל, נפגשו עמו בארמונו המלכותי. אולם מפגשים אלו לא הובילו לנורמליזציה בין שתי המדינות. הצהרותיה הרשמיות של עומאן במהלך המלחמה הנוכחית גינו בכל הזדמנות את מבצעי צה"ל ואת ה"פגיעה" בתושבי עזה. אולם לחשושים שיוצאים מהבית הלבן מעידים על כוונותיו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לכונן נורמליזציה היסטורית בין ישראל לעומאן.

נתניהו בביקורו בעומאן, עם הסולטן קאבוס, אוקטובר 2018 (צילום: דוברות ראש הממשלה)

"התגובות חלוקות מאוד", מדווח אסטרהאוס ישירות מלב עומאן. "האזרחים ברובם נוטים לקבל את דעת הממשל, וזה תלוי כמובן במי שעומד בראשו. עם הסולטן הקודם, קאבוס, היה לי קשר טוב. היינו נפגשים ומשוחחים, והוא מעולם לא גילה עוינות כלפיי או כלפי יהודים. את הסולטן הנוכחי, היית'ם, אני כמעט ולא מכיר. אני מכיר את שר החוץ בדר אל-בוסעידי. הוא חובב יינות מושבע, ומדי פעם הבאתי לו יינות יקרים כדי לשמור איתו על קשר. הוא נשוי לפלסטינית בריטית, וזו אחת הסיבות שהוא לא מחבב את ישראל, בלשון המעטה".

האם הקשר של עומאן עם איראן משפיע לרעה על היחס של הרחוב העומאני לישראל?

"זה נושא מורכב מאוד", הוא אומר. "מאז שהאייתוללה ח'ומייני עלה לשלטון לאחר המהפכה האיראנית ב-1979, איראנים רבים מגיעים לעומאן. הביקורים של אזרחי איראן בעומאן מייצרים תמיכה באיראן, וגם היחסים הדיפלומטיים של עומאן עם איראן משפיעים לרעה על הרעיונות המדיניים. יש לכך השלכות רבות, בין היתר גם על ההתייחסות למדינת ישראל כמדינת אויב שיש להשמידה".

אתה פוחד לשוחח איתי, אזרח ישראלי?

"כן, זה יכול להיות מסוכן. אם זו הייתה שיחת טלפון, הייתי פוחד מאוד וכלל לא מדבר איתך. כשהתקשרת אליי בהתחלה, מיד כששמעתי את השפה העברית הגבתי לך בקצרה וניתקתי. עצם השיחה שלי עם אזרח ישראלי, המחייג אלי ממספר טלפון ישראלי, בעייתית מאוד בשבילי וייתכן שגם בשבילך. ואם נשוחח בעברית – זו בעיה שיכולה לעלות לי ביוקר. אני לא מוכן לקחת את הסיכון הזה".

מסיבה זו, אסטרהאוס סירב שנפרסם את תמונתו בכתבה. "ארגוני טרור שנמצאים בקשר ישיר עם ממשלת עומאן, כדוגמת משמרות המהפכה באיראן, יכולים לזהות אותי. אם הם יעלו על כך שדיברתי עם כלי תקשורת ישראלי ודיווחתי על הנעשה בעומאן, אני עלול יום אחד להיעלם ולא לחזור לעולם".

האם חווית מתקפות אנטישמיות בעקבות  היותך יהודי?

"בוודאי", הוא אומר. "לא פעם ולא פעמיים, אלא מספר רב של פעמים. אני בדרך כלל לא מתעמת עם התוקפים. המתקפות הללו מתרחשות ברובן בפומבי, ואני בוחר שלא להגיב אלא להתרחק מהמקום. אלו שמכירים אותי לא יתקפו אותי, למרות שייתכן שהם רוצים לעשות זאת, כי הם יודעים שאיתי לא מתעסקים כל כך. בוא נאמר שהם עלולים להתמודד עם השלכות פיזיות רציניות", הוא אומר חצי בהומור חצי ברצינות.

לשנה הבאה בישראל

מדי ערב שבת, עת שוקעת החמה, עומד אסטרהאוס בחלון ביתו ומדליק את נרות השבת. זוג נרות בודדים מרצדים למול הנוף העומאני המתעתע, מאירים את החשיכה היורדת על רחובותיה וסמטאותיה. אסטרהאוס מקבל את השבת לבדו, משורר את "לכה דודי" בעברית במנגינה חרישית. "השבת היא זמן המנוחה שלי", הוא מתאר בערגה. "זה הזמן בו מרוץ החיים נעצר ואני יכול ללמוד ולהתפלל, לקרוא ולהחכים, ולפעמים גם לצאת להליכה רגועה אם מזג האוויר טוב".

לסיום: מתי נראה אותך בארץ ישראל, מדינת היהודים?

"זה החלום שלי", הוא אומר ומתרגש מהניצוץ שנדלק בו לפתע פתאום בלב ליבה של עומאן העוינת. "החיבור שלי עם ארץ ישראל הוא עמוק ואמיתי, והלוואי שבקרוב אמצא את עצמי עולה להתיישב בה ולחיות חיים יהודיים ללא פחד".