סמארטפונים ואינטרנט
מה רע בויקיפדיה? תשאלו את המייסד שלה
לארי סנגר האמין ברעיון שלו. הוא בנה את ויקיפדיה. הוא היה העורך הראשי בזמן שאנשים צחקו עליה. היצירה התחילה לקרום עור וגידים, אבל אז סנגר גילה שהוא גידל מפלצת
- יהוסף יעבץ
- פורסם כ"ג אייר התשפ"ה

ויקיפדיה היא מיזם בלתי נתפס. כל המידע נמצא שם. כל אחד מאיתנו נעזר בה בשלב מסוים, או נעזר במי שנעזר בה. קשה להבין איך הסתדרנו בלעדיה. מה יכול להיות רע בה? או אפילו מסוכן?
לארי סנגר היה פילוסוף. מאז ומעולם נמשך לדיונים מעמיקים, ולשאול שאלות המטילות בספק כל עמדה. הוא למד פילוסופיה באוניברסיטת ריד קולג', ובסיום מסלול לימודיו נעשה ד"ר לפילוסופיה. הוא הוגיע את מוחו בתחום ריכוז הידע, היה חלק ממערכות של אנציקלופדיות, שנכתבו בסופו של דבר על ידי קבוצה מצומצמת של אנשים, ואז העלה את הרעיון של אנציקלופדיה שכולם יכתבו אותה.
חבריו למקצוע סובבו אצבע על הרקה. כולם? כל ילד משועמם בתאילנד יוכל לכתוב מה שירצה על מה שירצה? מה הערך של זה? למה שאנשים יכתבו בכלל? ואם אחד כותב, השני יבוא וימחק?
אבל לארי סנגר האמין ברעיון שלו. הוא בנה את ויקיפדיה. הוא כתב דפי מדיניות שיסדירו, ינטרו, וייצרו תמריצים ליצירת ערכים מקיפים ומאוזנים, ולמניעת השחתות. הוא היה העורך הראשי בויקיפדיה בזמן שאנשים צחקו עליה. בשנת 2000 אף אחד לא בדק שום דבר בויקיפדיה. בעיתונות הכתובה, שהיתה אז במרכז התעניינות הציבור, אוזכרה לפעמים היזמה המוזרה של "כל אחד יכול לכתוב מה שהוא רוצה על מה שהוא רוצה", ותו לא. סנגר עבד קשה, והיצירה התחילה לקרום עור וגידים.
אבל אז, סנגר גילה שהוא גידל מפלצת. הוא גילה שדווקא בגלל שהידע שנצבר הוא עצום, דווקא בגלל שלכאורה יש מערכת ניטור, נוצר מצג שווא. הוא גילה שהאיום הכי גרוע על החברה הפתוחה הוא הצגת דעות של אנשים כ"נתונים". הוא החל להילחם בוויקיפדיה, הוא מסתובב ברחבי העולם ומרצה על ההטיות וחד הצדדיות של ויקיפדיה. אותו פרויקט שמספק לנו את כל המידע שאנחנו צריכים בנוגע לנוסחאות כימיות, מציג גם את "רצח העם בעזה" כמידע וכעובדה. באופן שיטתי, ויקיפדיה אוספת נתונים לצד אחד בלבד – לצד הפרוגרסיבי. השיטה מתוחכמת ורבת זרועות. מקורות המזוהים עם שמרנות מתויגים כ"לא אמינים", אחרי "דיונים" ו"הצבעות", שבהן באורח פלא ובצורה דמוקרטית לכאורה, נקבעים כללים שתוצאותיהם צפויות מראש. כל ערכי הדת והשמרנות מוצגים בסופו של דבר כשגויים וכבעייתיים. כל אדם שמזוהה עם הצד ה"נכון" יקבל סקירה מחמיאה, ואירועים אפלים בעברו יימחקו שוב ושוב, בנימוק שאין בהם ענין לציבור. מי שינסה להכניסם שוב – ייחסם, הערך יינעל, וכך הלאה.
בעקבות אירועי מלחמת שמחת תורה, התעוררו "דיונים" בוויקיפדיה האם ניתן להביא עובדות בהסתמך על מקורות יהודיים מוכרים, ובסיום הדיון נקבע כי הארגון היהודי המפורסם, הליגה נגד השמצה, "נחשבת בדרך כלל כמקור לא אמין" בנוגע לסכסוך הישראלי-פלשתיני. לארי סנגר צייץ בתגובה להחלטה זו: "הנהלת ויקיפדיה מורכבת מליצנים". במאמר מיוחד שכתב על הנושא, כתב סנגר: "הניטרליות של ויקיפדיה מתה". במאמרו הוא עובר על ערכים מרכזיים ומראה שהם נעדרי ניטרליות לחלוטין, תופסים צד על פי כללי אצבע שונים ומשונים המומצאים למען מטרה אחת: חתירה להכרעה של הדיונים וחילוקי הדעות בין בני אדם בעולם, כביכול לאורם של מומחים. הדעה השנייה מובאת כקוריוז, ובצורה שאינה משאירה מקום לספק.
אם תקראו ערך ויקיפדי שעוסק בבריאת העולם, באמונה או בכל דבר אחר – לא תמצאו שם ניטרליות. אין שתי דעות. יש "אמונות" המוצגות כלא מבוססות, ולעומתם דעת "המדע" או "הקונצנזוס", המגובה במקורות "אמינים".
יזם הייטק מפורסם בשם אנדרו קיין התפרסם מאד בספרו "The Cult of the Amateur", שבו הוא מתאר את מה שהוא מכנה "פולחן החובבנות". הידע שכולנו משתמשים בו, כולל רופאים ואנשי מקצוע, מנוטר, מנוסח ומכוון בידי חבורת פקידים, אלפי אנשים אנונימיים שנכנסו למשבצת של עורכים ומנטרים בוויקיפדיה, משוגעים לדבר, מבלי שמישהו באמת יכול לשלוט בדינמיקה הזו. הידע נכתב ומנוסח על ידי השלטת כוח והתשה בלתי פוסקת של מי שיציג צד אחר. הידע עובר בסופו של דבר גם לצ'אטים של הבינה המלאכותית, שמקור הידע שלהם הוא – בין השאר – ויקיפדיה, וממנו למורים, מרצים וסופרים.
"האמת משתטחת", כותב קין בספרו. "בוויקיפדיה, כל אחד עם אג'נדה יכול לשכתב ערך לפי רצונו". "ילדים לא יכולים להבחין בימינו בין מקורות חדשות אמינים, שנכתבו על ידי עיתונאים אובייקטיביים ומקצועיים, לבין מה שהם קראו באיזה בלוג", הוא כותב. בתרבות האנונימיות, הוא מסביר, כל אחד יכול לטעון כל טענה, מבלי לקחת עליה אחריות. במסווה של בלוגרים או של משתמשי יוטיוב, בעלי אינטרסים שונים מקדמים את האינטרסים שלהם, הוא מסביר.
"פולחן החובבנות גורם לכך שיהיה קשה יותר ויותר להבחין בין הקורא לבין הכותב, בין האמן לבין אמן הספין, בין אמנות לבין פרסומת, בין החובבן לבין המומחה", הוא כותב. "והתוצאה? התדרדרות האיכות והאמינות של המידע שאנחנו מקבלים, וכתוצאה מכך עיוות, אם לא השחתה מוחלטת, של השיח האזרחי שלנו".
"היום, ברשת שבה לכולם יש קול שווה, מילותיו של החכם לא שווים יותר ממלמולו של השוטה. בטח, לכולנו יש דעות… אבל רק למעטים מאתנו יש הכשרה מיוחדת, ידע, ניסיון מעשי כדי ליצור איזושהי פרספקטיבה אמיתית". "במקום דיקטטורה של מומחים, נקבל דיקטטורה של אידיוטים".
כל זה לא בא להכחיש את התועלת הגדולה שבויקיפדיה, ואת היופי בכך שמיליוני אנשים ברחבי העולם תורמים לידע, אלא רק להזכיר לנו שלא מדובר רק בידע, אלא הרבה פעמים גם בהצגה של דעות במסווה של ידע, בבחירה סלקטיבית של מקורות וניסוחים. האמת מורכבת יותר.