חוק לישראל - פרשת מטות, יום שלישי

תורה

(יב) וְשָׁמַע אִישָׁהּ וְהֶחֱרִשׁ לָהּ לֹא הֵנִיא אֹתָהּ וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ וְכָל אִסָּר אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם: וְיִשְׁמַע בַּעֲלַהּ וְיִשְׁתּוֹק לַהּ לָא אַעֲדֵי יָתַהּ וִיקוּמוּן כָּל נִדְרָהָא וְכָל אֱםָרֵי דִי אֲסָרַת עַל נַפְשַׁהּ יְקוּמוּן:
(יג) וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם אִישָׁהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ כָּל מוֹצָא שְׂפָתֶיהָ לִנְדָרֶיהָ וּלְאִסַּר נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַיהוָה יִסְלַח לָהּ: וְאִם בַּטָלָא יְבַטֵל יָתְהוֹן בַּעֲלַהּ בְּיוֹמָא דִשְׁמַע כָּל אַפָּקוּת סִפְוָתָהָא לְנִדְרָהָא וּלְאִסַר נַפְשַׁהּ לָא יְקוּמוּן בַּעֲלַהּ בְּטֵלִינוּן וּמִן קֳדָם יְיָ יִשְׁתְּבֵק לַהּ:
(יד) כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ: כָּל נְדַר וְכָל קִיוּמַת אִסַר לְסַגָפָא נְפָשׁ בַּעֲלַהּ יְקַיְמִינוּן וּבַעֲלַהּ יְבַטְלִינוּן:
(טו) וְאִם הַחֲרֵשׁ יַחֲרִישׁ לָהּ אִישָׁהּ מִיּוֹם אֶל יוֹם וְהֵקִים אֶת כָּל נְדָרֶיהָ אוֹ אֶת כָּל אֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר עָלֶיהָ הֵקִים אֹתָם כִּי הֶחֱרִשׁ לָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ: וְאִם מִשְׁתַּק יִשְׁתּוֹק לַהּ בַּעֲלַהּ מִיוֹם לְיוֹם וִיקַיֵים יָת כָּל נִדְרָהָא אוֹ יָת כָּל אֱסָרָהָא דִי עֲלָהּ קַיֵים יָתְהוֹן אֲרֵי שָׁתֵק לַהּ בְּיוֹמָא דִשְׁמָע:
(טז) וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם אַחֲרֵי שָׁמְעוֹ וְנָשָׂא אֶת עֲוֹנָהּ: וְעִם בַּטָלָא יְבַטֵּל יָתְהוֹן בָּתַר דִשְׁמָע וִיקַבַּל יָת חוֹבַהּ:

נביאים יהושע פרק יג

(כה) וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל יַעְזֵר וְכָל עָרֵי הַגִּלְעָד וַחֲצִי אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן עַד עֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי רַבָּה: וַהֲוָה לְהוֹן תְּחוּמָא יַעְזֵר וְכָל קִרְוֵי גִלְעָד וּפַלְגוּת אַרְעָא בְּנֵי עַמּוֹן עַד עֲרוֹעֵר דִי עַל אַפֵי רַבָּה:
(כו) וּמֵחֶשְׁבּוֹן עַד רָמַת הַמִּצְפֶּה וּבְטֹנִים וּמִמַּחֲנַיִם עַד גְּבוּל לִדְבִר: וּמֵחֶשְׁבוֹן עַד רָמַת מִצְפַּיָא וּבְטוֹנִים וּמִמַּחֲנַיִם עַד תְּחוּם לִדְבִיר:
(כז) וּבָעֵמֶק בֵּית הָרָם וּבֵית נִמְרָה וְסֻכּוֹת וְצָפוֹן יֶתֶר מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַיַּרְדֵּן וּגְבֻל עַד קְצֵה יָם כִּנֶּרֶת עֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה: וּבְמֵישְׁרָא בֵית הָרָם וּבֵית נִמְרָה וְסֻכּוֹת וְצִפּוּנָא שְׁאַר מַלְכוּת סִיחוֹן מַלְכָּא חֶשְׁבוֹן יַרְדְּנָא וּתְחוּמֵיהּ עַד סְיָפֵי יַם גִינוֹסַר עִבְרָא דְּיַרְדְּנָא מַדִינְחָא:
(כח) זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶם: דָא אַחֲסָנַת בְנֵי גָד לְזַרְעֲיַתְהוֹן קִרְוַיָּא וּפַצְחֵיהֶן:
(כט) וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְהִי לַחֲצִי מַטֵּה בְנֵי מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחוֹתָם: וִיהַב משֶה לְפַלְגוּת שִׁבְטָא דִמְנַשֶׁה וַהֲוָה לְפַלְגוּת שִׁבְטָא דִּבְנֵי מְנַשֶׁה לְזַרְעֲיַתְהוֹן:

כתובים תהילים פרק עד

(ג) הָרִימָה פְעָמֶיךָ לְמַשֻּׁאוֹת נֶצַח כָּל הֵרַע אוֹיֵב בַּקֹּדֶשׁ: אֲרֵים אִסְתַּוְרָךְ לְמִשְׁוַק אוּמַיָא לְעַלְמִין דִבְּכָל חֵילֵיהּ אַבְאֵישׁ בְּעֵל דְבָבָא בְּקוּדְשָׁא:
(ד) שָׁאֲגוּ צֹרְרֶיךָ בְּקֶרֶב מוֹעֲדֶךָ שָׂמוּ אוֹתֹתָם אֹתוֹת: אָכְלִין מְעִיקָךְ בִּמְצַע זִמְנָיִךְ שַׁווֹן אַתְוָתְהוֹן אָתַיָא:
(ה) יִוָּדַע כְּמֵבִיא לְמָעְלָה בִּסֲבָךְ עֵץ קַרְדֻּמּוֹת: יַצְלֵף בְּקוּרְנְסָא הֵיךְ גְבַר דִמְרִים יְדִי בִּסְבִיךְ קִיסַיָא לְמִקְטַע בְּכוּלְבַיָא:
(ו) (ועת) וְעַתָּה פִּתּוּחֶיהָ יָּחַד בְּכַשִּׁיל וְכֵילַפֹּת יַהֲלֹמוּן: וּכְדֵין גְלִיפְיָהָא גָרְרִין כַּחֲדָא בְּקוּפִיץ וּבְמַפְסְלַת דְיוּסְטַר מָחֳיָן בְּמַרְזוֹפִין:
(ז) שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ לָאָרֶץ חִלְּלוּ מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ: אַדְלִיקוּ בְּנוּרָא בֵית מַקְדְשָׁא לְאַרְעָא אַפִּיסוּ מַשְׁכַּן דְאִתְקְרֵי בֵיהּ שְׁמָךְ:

משנה גיטין פרק ט

א. הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאָמַר לָהּ הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם אֶלָּא לִפְלוֹנִי, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה, יִטְּלֶנּוּ הֵימֶנָּה וְיַחֲזוֹר וְיִתְּנֶנּוּ לָהּ וְיֹאמַר לָהּ הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם. וְאִם כְּתָבוֹ בְתוֹכוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וּמְחָקוֹ, פָּסוּל:

ברטנורה  (א) המגרש. רבי אליעזר מתיר. טעמא דר''א, דכתיב (ויקרא כ''א). ואשה גרושה מאישה לא יקחו, אפילו לא נתגרשה אלא מאישה, דאמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם, פסולה לכהונה. אלמא גט הוא והכא דשרייה לכל אדם חוץ מזה, מותרת לאחרים: וחכמים אוסרים. דאמרי איסור כהונה שאני, שריבה בהם הכתוב מצות יתירות, ואע''ג דהוה גט לפסלה לכהונה, לא הוי גט להתירה לאחרים. והלכה כחכמים. ולא אסרי רבנן אלא כשאמר הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני, או חוץ מפלוני. אבל אי אמר לה הרי זה גטך על מנת שלא תנשאי לפלוני, מודו רבנן דהוי גט, שהרי התירה לכל אדם במסירת הגט אלא שהתנה עמה שלא תנשא לאותו פלוני, והוה כשאר תנאי בעלמא. ואסרי רבנן למגרש לומר הרי זה גטך על מנת שתנשאי לפלוני, שלא יאמרו נשותיהן נותנים זה לזה במתנה. וכל תנאי שמתנה אדם בגט קודם כתיבת הגט, אע''פ שלא נכתב התנאי בתוכו, הגט פסול. אלא אחר שנתנו לידה מתנה מה שהוא רוצה להתנות:

ב. הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם אֶלָּא לְאַבָּא וּלְאָבִיךְ לְאָחָי וּלְאָחָיִךְ לָעֶבֶד וְלַנָּכְרִי וּלְכָל מִי שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו קִדּוּשִׁין, כָּשֵׁר. הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם, אֶלָּא אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזְרְת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין, וּלְכָל מִי שֶׁיֶּשׁ לָהּ עָלָיו קִדּוּשִׁין אֲפִלּוּ בָּעֲבֵרָה, פָּסוּל:

ברטנורה  (ב) אלמנה לכהן גדול. כיון דקדושין תופסים בחייבי לאוין, ולהאי לא תפסי משום איסור אישות שבה, אשתכח דשייר בגיטא:

ג. גּוּפוֹ שֶׁל גֵּט, הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, וְדֵין דְּיִהְוֵי לִיכִי מִנַּאי סֵפֶר תֵּרוּכִין וְאִגֶּרֶת שִׁבּוּקִין וְגֵט פִּטּוּרִין לִמְהָךְ לְהִתְנָסְבָא לְכָל גְּבַר דְּתִצְבַּיִן. גּוּפוֹ שֶׁל גֵּט שִׁחְרוּר, הֲרֵי אַתְּ בַּת חוֹרִין, הֲרֵי אַתְּ לְעַצְמֵךְ:

ברטנורה  (ג) גופו של גט. עיקר כתב הגט, כך יכתבו בו: ודין די יהוי ליכי מינאי. שצריך להוכיח בתוכו שעל ידי ספר זה הוא מגרשה. ואי לא כתב ביה הכי, אתו למימר דבדיבור בעלמא גירשה ושטר ראיה בעלמא. והלכה כרבי יהודה:

ד. שְׁלשָׁה גִטִּין פְּסוּלִין, וְאִם נִשֵּׂאת, הַוָּלֶד כָּשֵׁר. כָּתַב בִּכְתָב יָדוֹ וְאֵין עָלָיו עֵדִים, יֵשׁ עָלָיו עֵדִים וְאֵין בּוֹ זְמָן, יֶשׁ בּוֹ זְמָן וְאֵין בּוֹ אֶלָּא עֵד אֶחָד, הֲרֵי אֵלּוּ שְׁלשָׁה גִטִּין פְּסוּלִין, וְאִם נִשֵּׂאת, הַוָּלֶד כָּשֵׁר. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָלָיו עֵדִים אֶלָּא שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ בִּפְנֵי עֵדִים, כָּשֵׁר וְגוֹבָה מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים, שֶׁאֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין עַל הַגֵּט אֶלָּא מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם:

ברטנורה  (ד) כתב בכתב ידו ואין עליו עדים. לרבי מאיר דאמר עדי חתימה כרתי, כתב ידו כמאה עדים דמי. ולר' אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי, הואיל וכתב ידו הוא, וכתב ונתן קרינן ביה, ואע''ג דליכא עדי מסירה כשר מדאורייתא, וחכמים פסלוהו דלמא אתי לאכשורי בכתב סופר: ואין בו זמן. דזמן תקנתא דרבנן הוא. אי משום פירות, אי משום שמא יחפה על בת אחותו, כדאמרינן בפרק שני: ואין בו אלא עד אחד. איכא למ''ד אכתב ידו קאי, ורישא אשמעינן דאפילו אין בו עד, הולד כשר. והכא אשמעינן דאפילו יש בו עד אחד לכתחלה לא. ואיכא למ''ד אכתב סופר קאי, ואפ''ה הולד כשר, דסופר הוה ליה במקום עד שני: תקון העולם. שמא ימותו עדי מסירה ויבא הבעל ויערער לומר לא גרשתיה. והלכה כרבי אלעזר:

ה. שְׁנַיִם שֶׁשָּׁלְחוּ שְׁנֵי גִיטִין שָׁוִין וְנִתְעָרְבוּ, נוֹתֵן שְׁנֵיהֶם לָזוֹ וּשְׁנֵיהֶם לָזוֹ. לְפִיכָךְ, אָבַד אֶחָד מֵהֶן, הֲרֵי הַשֵּׁנִי בָּטֵל. חֲמִשָּׁה שֶׁכָּתְבוּ כְלָל בְּתוֹךְ הַגֵּט, אִישׁ פְּלוֹנִי מְגָרֵשׁ פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִי פְּלוֹנִית, וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה, כֻּלָּן כְּשֵׁרִין וְיִנָּתֵן לְכָל אַחַת וְאֶחָת. הָיָה כָתוּב טֹפֶס לְכָל אַחַת וְאַחַת וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה, אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין עִמּוֹ, כָּשֵׁר:

ברטנורה  (ה) שני גיטין שוין. בשמותיהם: הרי השני בטל. דלא ידעינן דמאן ניהו: כלל. זמן אחד לכולן, בכך בשבת גירש פלוני פלונית ופלוני פלונית: טופס לכל אחת. זמן לכל אחת ואחת, בכך בשבת גירש פלוני לפלונית, והשלים הגט. ובכך בשבת גירש פלוני לפלונית, והשלים הגט, וכן כולם. והעדים מלמטן:

ו. שְׁנֵי גִטִּין שֶׁכְּתָבָן זֶה בְּצַד זֶה וּשְׁנֵי עֵדִים עִבְרִים בָּאִים מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה וּשְׁנֵי עֵדִים יְוָנִים בָּאִים מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה, אֶת שֶׁהָעֵדִים הָרִאשׁוֹנִים נִקְרָאִין עִמּוֹ, כָּשֵׁר. עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי וְעֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי בָּאִין מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה, שְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין:

ברטנורה  (ו) שני גיטין שכתבן. בשני דפין זה בצד זה, ושני עברים חתומים מתחת הגט הראשון לתחת השני, שם העד תחת הראשון ושם אביו תחת השני. וכן עד שני תחתיו, וחזרו וחתמו תחתיהם שני ישראלים הדרים בארץ יון, וחתמו בכתב יוני, ודרך הכתב יוני שהולך מן השמאל אל הימין, נמצא שם העד תחת הגט שני, ושם אביו תחת הראשון: את שהעדים הראשונים נקראים עמו כשר. אם העברים חתומים למעלה, שדרך כתב עברי שהולך מן הימין אל השמאל, ונמצא שם העד תחת הגט הימני, ושם אביו תחת הגט השמאלי, הימני כשר. ואם היונים חתומים למעלה, השמאלי כשר. ששמות העדים תחת השמאלי הם. וטעמא, דחיישינן שמא העדים האחרונים הפכו את כתבם לסדר שכתבו העדים הראשונים, שאם העברים היו חתומים למעלה שהם הולכים מן הימני אל השמאלי וחתמו על הגט הימני, כשבאו שני היונים לחתום תחתיהם הלכו גם הם מן הימני אל השמאלי כסדר כתיבת העברים, ונמצא שארבעתם חתמו על הגט הימני. וכן אם היונים חתומים למעלה, שמא הפכו העברים שבאו אחריהם סדר כתב עברי, והלכו מן השמאלי אל הימני ונמצאו ארבעתם חתומים על השמאלי: ה''ג עד אחד עברי ועד אחד יוני, ועד אחד עברי ועד אחד יוני באים מתחת זה לתחת זה שניהם פסולין. וטעמא, דחיישינן שמא העד עברי הראשון חתם על הגט הימני הראשון כפי סדר כתב עברי, והעד היוני השני חתם על הגט השמאלי השני כפי סדר כתב יוני שמתחילין מן השמאל, והעד השלישי העברי הפך כתב העברי והתחיל גם הוא מהשמאל כמו היוני שלפניו, ונמצא גם הוא חתום על הגט השמאלי, והעד היוני האחרון חתום כדרכו מן השמאל אל הימין וגם הוא חתום על השמאלי, ונמצאו ג' עדים חתומים על השמאלי, ואחד בלבד חתום על הימני. או בהפך שהעד השני היוני הפך כתבו לסדר כתב עברי והתחיל מן הימין אל השמאל כמו שחתם העד עברי הראשון, והעד עברי השלישי חתם כדרכו מן הימין, ונמצאו שלשתן חתומים על הגט הימני הראשון, והעד היוני האחרון לבדו חתם כדרכו על הגט השמאלי. ומשום דלא ידעינן בהי מינייהו חתימו תלתא ובהי מינייהו לא חתים אלא חד, שניהם פסולין:

ז. שִׁיֵּר מִקְצָת הַגֵּט וּכְתָבוֹ בַּדַּף הַשֵּׁנִי, וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה, כָּשֵׁר. חָתְמוּ עֵדִים בְּרֹאשׁ הַדַּף, מִן הַצַד, אוֹ מֵאַחֲרָיו בְּגֵט פָּשׁוּט, פָּסוּל. הִקִּיף רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה, וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע, שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין. (סוֹפוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד סוֹפוֹ שֶׁל זֶה, וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע, אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין עִמּוֹ, כָּשֵׁר). רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד סוֹפוֹ שֶׁל זֶה, וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע, אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין בְּסוֹפוֹ, כָּשֵׁר:

ברטנורה  (ז) בדף השני. שאצלו ברוחב המגילה: מן הצד. בגליון של ימין הגט. או בגליון השמאלי: או מאחוריו בגט פשוט. שעדיו בתוכו: הקיף. חיבר זה אצל זה: שניהם פסולים. שאין נקראת החתימה לא עם זה ולא עם זה: את שהעדים נקרין בסופו. שגג חתימה כלפי סופו, ולא שרגלי חתימה כלפי ראשו, כשר:

ח. גֵּט שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וְעֵדָיו יְוָנִית, יְוָנִית וְעֵדָיו עִבְרִית, עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי, כָּתַב סוֹפֵר וְעֵד, כָּשֵׁר. אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד, כָּשֵׁר. (בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד, כָּשֵׁר. אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי), וְלֹא כָתַב עֵד, כָּשֵׁר. וְכָךְ הָיוּ נְקִיִּיִ הַדַּעַת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹשִׂין. כָּתַב חֲנִיכָתוֹ וַחֲנִיכָתָהּ, כָּשֵׁר, גֵּט מְעֻשֶּׂה, בְּיִשְׂרָאֵל, כָּשֵׁר. וּבַגּוֹיִם, פָּסוּל. וּבַגּוֹיִם, חוֹבְטִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ עֲשֵׂה מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לָךְ, וְכָשֵׁר:

ברטנורה  (ח) כתב סופר ועד. חתם סופר ועד. דהוי להו שני עדים. ואשמעינן מתניתין דלא חיישינן שמא הבעל לא צוה לחתום לסופר, אלא אמר לשנים אמרו לסופר ויכתוב, ולפלוני ופלוני עדים ויחתומו, וחשו הנך עדים לכסופא דספרא שיאמר איני בעיניו כשר לעדות, ואחתמוהו בלא רשותו דבעל. להא לא חיישינן: חניכתו. שם לווי של משפחה: מעושה. בחזקה: בישראל כשר. אם אנסוהו בדין. כגון כל הנך דכופין להוציא, או שהיתה אסורה לו. ואם אנסוהו שלא כדין, פסול. ופוסל מן הכהונה, משום ריח גט: ובנכרי. כדין, פסול, ופוסל מן הכהונה. שלא כדין, אפילו ריח גט אין בו. ומי שחייב ליתן גט מן הדין ואין כח בדייני ישראל לכופו, חובטין אותו ע''י נכרים, שאומרים עשה מה שישראל אומר לך, ונותן הגט על פי דייני ישראל:

ט. יָצָא שְׁמָהּ בָּעִיר מְקֻדֶּשֶׁת, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת. מְגֹרֶשֶׁת, הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם אֲמַתְלָא. אֵיזוֹ הִיא אֲמַתְלָא, גֵּרֵשׁ אִישׁ פְּלוֹנִי אֶת אִשְׁתּוֹ עַל תְּנַאי, זָרַק לָהּ קִדּוּשֶׁיהָ סָפֵק קָרוֹב לָהּ סָפֵק קָרוֹב לוֹ, זוֹ הִיא אֲמַתְלָא:

ברטנורה  (ט) יצא שמה בעיר מקודשת. פנויה שיצא עליה קול, פלונית נתקדשה היום לפלוני. ולא קול הברה בלבד, אלא כגון שהיו נרות דולקות ומטות מוצעות, ובני אדם נכנסים ויוצאים ואומרים פלונית נתקדשה היום: מגורשת הרי זו מגורשת. ארישא קאי, האי איתתא דיצא עליה קול מקודשת וחיישינן ליה ואסרנוה לינשא אלא לאותו האיש, אם חזר ויצא עליה קול מגורשת שגרשה אותו פלוני שיצא לה קול קדושין ממנו, הרי זו מגורשת ומותרת לכל, שהרי קול שחששנו לו תחלה שוברו עמו: ובלבד שלא יהא שם אמתלא. שלא יהא עם הקול של קדושין או של גרושין אמתלא, טעם שהוא שובר את כח הקול:

י. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יְגָרֵשׁ אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ אֶלּא אִם כֵּן מָצָא בָהּ דְּבַר עֶרְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד) כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֲפִלּוּ הִקְדִּיחָה תַבְשִׁילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ מָצָא אַחֶרֶת נָאָה הֵימֶנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו:

ברטנורה  (י) אפילו הקדיחה תבשילו. שרפתהו ע''י האור או ע''י מלח. דדרשי בית הלל ערות דבר, או ערוה או דבר, כלומר שאר דבר סרחון שאינו ערוה: רבי עקיבא אומר אפילו מצא אחרת נאה ממנה. ודריש קרא הכי, אם לא תמצא חן של נוי בעיניו, או אם מצא בה ערוה, או דבר של סרחון, על כל אחד משלשה דברים הללו יכול לגרש. והלכה כבית הלל:

גמרא גיטין דף צ' ע''א

רִבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֲפִילוּ מָצָא אַחֶרֶת בְּמָאי קָא מִיפְלְגִי בִּדְרֵישׁ לָקִישׁ. דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כִּי מְשַׁמֵּשׁ בְּאַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת: אִי, דִלְמָא, אֶלָּא, דְהָא. בֵּית שַׁמַּאי סַבְרֵי כִּי מָצָא בָּהּ עֶרְוַת דָּבָר דְּהָא מָצָא בָּהּ עֶרְוַת דָבָר. וְרִבִּי עֲקִיבָא סָבַר כִּי מָצָא בָּה עֶרְוַת דָבָר אִי נָמֵי מָצָא בָּה עֶרְוַת דָּבָר אָמַר לֵיהּ רַב פַּפָּא לְרָבָא לֹא מָצָא בָהּ לֹא עֶרְוָה וְלֹא דָבָר מַהוּ. אָמַר לֵיהּ מִדְּגָלֵי רַחֲמָנָא גַּבֵּי אוֹנֵס (דברים כב) לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו. כָּל יָמָיו בַעֲמוֹד וְהַחֲזֵר קָאִי הָתָם הוּא דְגָלֵי רַחֲמָנָא אֲבָל הָכָא מָאי דְעָבַד עָבַד. אָמַר לֵיה רַב מְשַׁרְשְׁיָא לְרָבָא אִם לִבּוֹ לְגָרְשָׁהּ וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחְתָּיו וּמְשַׁמְּשָׁתוֹ מָהוּ. קָרִי עָלֵיהּ (משלי ג) אַל תַּחֲרוֹשׁ עַל רֵעֲךָ רָעָה וְהוּא יוֹשֵׁב לָבֶטַח אִתָּךְ. תַּנְיָא הָיָה רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁהַדֵּעוֹת בְּמַאֲכָל כַּךְ דֵּעוֹת בְּנָשִׁים יֵשׁ לָךְ אָדָם שֶׁזְּבוּב נוֹפֵל לְתוֹךְ כּוֹסוֹ וְזוֹרְקוֹ וְאֵינוֹ שׁוֹתֵהוּ זוּ הִיא מִדַּת פַּפּוּס בֶּן יְהוּדָה שֶׁהָיָה נוֹעֵל בִּפְנֵי אִשְׁתּוֹ וְיוֹצֵא וְיֵשׁ לָךְ אָדָם שֶׁזְּבוּב נוֹפֵל לְתוֹךְ כּוֹסוֹ וְזוֹרְקוֹ וְשׁוֹתֵהוּ וְזוּ הִיא מִדַּת כָּל אָדָם שֶׁמְּדַבֶּרֶת עִם אַחֶיהָ וּקְרוֹבֶיהָ וּמַנִּיחָהּ. וְיֵשׁ לָךְ אָדָם שֶׁזְּבוּב נוֹפֵל לְתוֹךְ תַּמְחוּי מוֹצְצוֹ וְאוֹכְלוֹ וְזוּ הִיא מִדַּת אָדָם רָע שֶׁרוֹאֶה אֶת אִשְׁתּוֹ יוֹצְאָה וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ. וְטוֹוָה בַשּׁוּק. וּפְרוּמָה מִשְּׁנֵי צְדָדֶיהָ. וְרוֹחֶצֶת עִם בְּנֵי אָדָם. עִם בְּנֵי אָדָם סַלְקָא דַעְתָּךְ אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם רוֹחֲצִין זוּ מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה לְגָרְשָׁהּ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד) כִּי מָצָא בָּה עֶרְוַת דָּבָר וְגוֹמֵר. כִּי שָׂנֵא שַׁלַּח רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם שָׂנֵאתָ שַׁלַּח. רִבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר שָׂנְאוּי הַמְּשַׁלֵחַ וְלֹא פְלִיגֵי הָא בְּזִוּוּג רִאשׁוֹן הָא בְּזִוּוּג שֵׁנִי דְּאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר כָּל הַמְּגָרֵשׁ אִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה אֲפִילוּ מִזְבֵּחַ מוֹרִיד עָלָיו דְּמָעוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ב) וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת מִזְבֵּחַ ה' בְּכִי וַאֲנָקָה מֵאֵין פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי ה' הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּ בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ:

רש''י  כי משמש בד' לשונות. במקום ד' לשונות הללו נכתב כי בתורה במקום אם במקום פן במקום אלא במקום אשר וכו' (ועיין ברש''י בגמרא באורך): דהא מצא בה. מפני שמצא בה הא לאו הכי לא יגרשנה וב''ה נמי הכי משמע להו ל' מפני מפני שמצא בה או ערוה או דבר ואם לאו לא יגרשנה הלכך לא תמצא חן דקאמר קרא היינו מפני שמצא בה כדמפרש ביה ולא משום חן של נוי: ור''ע. מפרש ליה להאי כי בלשון אם הלכך תרי מילי ננהו אם לא תמצא חן של נוי בעיניו ואם מצא בה ערות דבר: לא מצא בה לא ערוה ולא דבר. לב''ה וגרשה: מהו. מי כייפינן ליה לאהדורה או לא: גבי אונס. האונס את הנערה בתולה: לא יוכל לשלחה כל ימיו. ואמרינן במס' מכות דהאי כל ימיו קרא יתירא הוא ובא ללמדך לא יוכל לשלחה ואם שלח לא יהא בשילוחה כל ימיו שבית דין כופין אותו להחזירה ואינו לוקה על שילוחו שנתקו הכתוב לעשה של עמוד והחזר מכלל דכל המגרשים אינן בעמוד והחזר דאי כל מגרשי נשותיהן בעמוד וחזור למה לי לגלויי בהאי: מהו. יש עונש בדבר או לא: שיש דעות במאכל. דעות בני אדם חלוקות באסטנוס של מאכל ומשתה יש שהוא אסטניס וקץ במאכל מחמת מיאוס מועט ויש שאינו אסטניס כ''כ ויש שאינו אסטניס כלל כך דעות בני אדם חלוקות בפריצות יש מקפיד על פריצות מועט ויש שאינו מקפיד כל כך ויש שאינו מקפיד כלל: פפוס בן יהודה. בעל של אשה אחת היה וכשיצא מביתו לשוק נועל דלת בפניה שלא תדבר לכל אדם מדה שאינה הוגנת היא זו שמתוך כן איבה נכנסת ביניהם ומזנה תחתיו: ופרומה משני צדדיה. אצל אצילי ידיה כדרך אדומיות שבצרפת שבשרן נראה מצידיהן: עם בני אדם סלקא דעתך. אם כן רגלים לדבר שזונה היא ואסורה לו: במקום שבני אדם רוחצים. והיא נכנסת לעיניהם לאחר יציאתן כשהן לובשין בגדיהן: כי שנא שלח. פסוק הוא בנבואת מלאכי: אם שנאת שלח. כר''ע אם שנואה היא לפני המקום שלח כב''ש. ואית דגרס שנוי המשלח וזו שמעתי שנוי המשלח לפני המקום ואפי' לב''ה נהי דלא כייפינן שלא להוציא מיהו שנוי הוא: זווג ראשון. אשת נעורים ובה משתעי קרא כדכתי' בתריה אשת נעוריך וכתי' ונשמרתם ברוחכם ובאשת נעוריך אל יבגוד:

זוהר ויגש דף ר''ט ע''ב

פָּתַח וְאָמַר (שיר ד) כְּמִגְדַל דָּוִד צַוָּארֵךְ בָנוּי לְתַלְפִּיּוֹת אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים. כְּמִגְדַל דָּוִד מַאן מִגְדַל דָּוִד דָּא מִגְדַל דָּוִד וַדָּאי דְּבָנָה לֵיהּ דָוִד וְסַלִּיק לֵיהּ גוֹ יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא כְּמִגְדַל דָּוִד דָּא יְרוּשָׁלַםִ דִּלְעֵילָא דִּכְתִיב בֵּיהּ (משלי יח) מִגְדַּל עֹז שֵׁם יְיָ בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָב. מָאן נִשְׂגָב אֶלָּא הַהוּא מִגְדַל נִשְׂגָב בְּגִין דְבֵיהּ יָרוּץ צַדִּיק. צַוָּארֵךְ דָא בֵּית מַקְדְּשָׁא דִלְּתַתָּא דְאִיהוּ קָאִים בְּתִקּוּנָא דְשַׁפִּירוּ כְּקִדְלָא לְגוּפָא. מָה צַוָּאר אִיהוּ שַׁפִּירוּ דְכָל גּוּפָא הָכִי נָמֵי בֵּי מַקְדְשָׁא אִיהוּ שַׁפִּירוּ דְכָל עַלְמָא. בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת תֵּל דְכָל בְּנֵי עַלְמָא הַוּוּ מִסְתַּכְּלָן בֵּיהּ וְהָכִי אוּקְמוּהָ תַּלְפִּיּוֹת תֵּל דְכָל פִּיּוֹת דְעָלְמָא מְשַׁבְּחָן וּמְצַלְּאָן לְגַבֵּיהּ. אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו אִלֵּין אֶלֶף תִּקּוּנִין דְמִתְקְנָן בֵּיהּ כִּדְקָא יָאוּת. כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים דְכֻלְּהוּ קָא אַתְיָין מִסִטְרָא דְדִינָא קַשְׁיָא מַה צַוָּאר כָּל תִּקּוּנִין דְאִתְּתָא בֵּיהּ תַלְיָין כַּךְ בְּמַקְדְּשָׁא כָּל תִּקּוּנִין דְעַלְמָא בֵּיהּ תַּלְיָין וְשַׁרְיָין. וְהָא אוּקְמוּהוּ דִכְתִיב (איכה ה) עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָפְנוּ עַל בֵּי מַקְדְשָׁא דְאִיהוּ צַוָּאר וְשַׁפִּירוּ דְכָל עָלְמָא נִרְדָפְנוּ יָגַעְנוּ לְמִבְנֵי לֵיהּ תְּרֵין זִמְנִין וְלֹא הוּנַח לָנוּ דְהָא לָא שַׁבְקוּהוּ לָן וְאִתְחַרֵב וְלָא אִתָבְּנֵי לְבָתַר. מַה צַוָּאר כֵּיוָן דְאִשְׁתֶּצֵי כָּל גּוּפָא אִשְׁתֶּצֵי עִמֵּיהּ הָכִי נָמֵי בֵּי מַקְדְשָׁא כֵּיוָן דְאִיהוּ אִשְׁתֵּצִי וְאִתְחַשַּׁךְ. כָּל עַלְמָא הָכִי נָמֵי אִתְחַשַּׁךְ וְלָא נָהִיר שִׁמְשָׁא וְלָא שְׁמַיָּא וְאַרְעָא וְכֹכְבַיָּא. בְּגִין כַּךְ בָּכָה יוֹסֵף עַל דָּא וּלְבָתַר דְּבָכָה עַל דָּא בָּכָה עַל שְׁבָטִין דְאִתְגְלוּ. כַּד אִתְחַרִיב בֵּי מַקְדְשָׁא כֻּלְּהוּ שְׁבָטִין אִתְגְלוּ מִיַּד וְאִתְבַּדְרוּ בֵּינֵי עַמְמַיָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מה) וַיְנַשֵׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְ עֲלֵיהֶם וַדָּאי. עַל כֻּלָּם בָּכָה עַל בֵּי מַקְדְשָׁא דְאִתְחֲרִיב תְּרִין זִמְנִין. וְעַל אֶחָיו עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים דְאִתְגְלוּ בְּגָלוּתָא וְאִתְבַּדְרוּן בֵּינֵי עַמְּמַיָּא. וְאַחֲרֵי כֵן דִבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ וְלֹא כְתִיב וַיִּבְכּוּ דְהָא אִיהוּ בָּכָה דְנִצְנְצָה בֵּיהּ רוּחָא קַדִּישָׁא וְאִינוּן לָא בָּכוּ דְלָא שָׁרָא עֲלַיְיהוּ רוּחָא קַדִּישָׁא:

תרגום הזוהר
פָּתַח וְאָמַר כְּמִגְדַּל דָּוִד צַוָּארֵךְ וְגוֹ': שׁוֹאֵל, מִגְדַּל דָּוִד, מָה הוּא מִגְדַּל דָּוִד. מִגְדַּל דָּוִד זֶה הַנִּמְצָא בִּירוּשָׁלַיִם, וַדַּאי שֶׁבָּנָה אוֹתוֹ דָּוִד וְהֶעֱלָה אוֹתוֹ, כְּלוֹמָר, שֶׁהוּא עוֹמֵד, בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם. אֶלָּא, כְּמִגְדַּל דָּוִד שֶׁאוֹמֵר הַכָּתוּב, אֵינוֹ מִגְדַּל דָּוִד הַזֶּה, אֶלָּא זֶה הוּא יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה, דְּהַיְנוּ הַנּוּקְבָא, שֶׁכָּתוּב בּוֹ, מִגְדַּל עוֹז שֵׁם ה' בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב. שׁוֹאֵל, מִי הוּא נִשְׂגָּב, אִם סוֹבֵב עַל הַצַדִּיק אוֹ עַל הַמִּגְדָּל. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא הַמִּגְדָּל נִשְׂגָּב, מִשּׁוּם שֶׁבּוֹ יָרוּץ צַדִּיק, שֶׁהוּא יְסוֹד. צַוָּארֵךְ, הַיְנוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַטָּה, הַדּוֹמֶה לְמִגְדָּל דָּוִד שֶׁהוּא הַנּוּקְבָא, וְנִקְרָא כָּךְ מִשּׁוּם שֶׁהוּא נִמְצָא בְּתִקּוּן הַיוֹפִי, כְּמוֹ הַצַוָּאר שֶׁהוּא הַיּוֹפִי שֶׁל הַגּוּף. מַה צַוָּאר הוּא הַיּוֹפִי שֶׁל כָּל הַגּוּף, כֵּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא הַיּוֹפִי שֶׁל כָּל הָעוֹלָם. בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת: פֵּרוּשׁוֹ, תֵּל שֶׁכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם מִסְתַּכְּלִים בּוֹ, לְשַׁבֵּחַ וּלְהִתְפַּלֵּל. וְכָךְ בֵּאֲרוּהוּ, תַּלְפִּיּוֹת, הוּא אוֹתִיּוֹת תֵּל פִּיּוֹת, תֵּל שֶׁכָּל פִּיּוֹת הָעוֹלָם מְשַׁבְּחִים וּמִתְפַּלְּלִּים אֵלָיו. אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו: אֵלּוּ הֵם אֶלֶף תִּקּוּנִים הַמְּתוּקָנִים בּוֹ כָּרָאוּי, דְּהַיְנוּ הֶאָרַת הַחָכְמָה הַמְּרוּמֶזֶת בַּמִּסְפָּר אֶלֶף. כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים, שֶׁכֻלָּם בָּאִים מִצַד הַדִּין הַקָּשֶׁה, עַל כֵּן נִקְרָאִים גִּבּוֹרִים. פֵּרוּשׁ, הֶאָרַת חָכְמָה זוֹ, נִמְשֶׁכֶת מִבִּינָה שֶׁחָזְרָה לִהְיוֹת חָכְמָה, וּמִקָּו שְׂמֹאל שֶׁלָּהּ, שֶׁנִּקְרָא יִצְחָק, שֶׁהוּא דִּינָא קַשְׁיָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְעֵיל. מַה צַוָּאר, כָּל תִּקּוּנֵי הָאִשָּׁה תְּלוּיִם בּוֹ, כָּךְ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כָּל תִּקּוּנֵי הָעוֹלָם תְּלוּיִם וְשׁוֹרִים בּוֹ. וּבֵאֲרוּהָ, שֶׁכָּתוּב, עַל צַוָּארֵינוּ נִרְדָפְנוּ, פֵּרוּשׁוֹ, עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא צַוָּאר, וְהַיּוֹפִי שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, נִרְדָפְנוּ. יָגַעְנוּ וְלֹא הוּנָח לָנוּ, פֵּרוּשׁוֹ יָגַעְנוּ לִבְנוֹת אוֹתוֹ שְׁתֵּי פְּעָמִים, דְּהַיְנוּ בֵּית מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי, וְלֹא הוּנָח לָנוּ, כִּי לֹא הִנִּיחוּהוּ לָנוּ, וְנֶחְרְבוּ, וְלֹא נִבְנוּ אַחַר כָּךְ. מַה צַוָּאר, כֵּיוָן שֶׁנִּשְׁחָת, נִשְׁחָת עִמּוֹ כָּל הַגּוּף, כָּךְ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כֵּיוָן שֶׁהוּא נִשְׁחָת וְנֶחֱשָׁךְ, נֶחֱשָׁךְ גַּם כֵּן כָּל הָעוֹלָם, וְהַשֶּׁמֶשׁ אֵינוֹ מֵאִיר, וְלֹא הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְהַכּוֹכָבִים. מִשּׁוּם כָּךְ בָּכָה יוֹסֵף עַל זֶה, דְּהַיְנוּ עַל שְׁתֵּי מִקְדָּשִׁים שֶׁנֶּהֶרְסוּ, וְאַחַר שֶׁבָּכָה עַל זֶה, בָּכָה עַל הַשְּׁבָטִים שֶׁגָּלוּ. כִּי כְּשֶׁנֶּחֱרָב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, גָּלוּ מִיָּד כָּל הַשְּׁבָטִים, וְנִתְפַּזְּרוּ בֵּין הָעַמִּים. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיְּנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךִָּ עֲלֵיהֶם, עֲלֵיהֶם וַדַּאי, דְּהַיְנוּ עַל שֶׁגָּלוּ. עַל כֻּלָּם בָּכָה, עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶּחֱרָב שְׁתֵּי פְּעָמִים, וְעַל אֶחָיו, שֶׁהֵם עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁיָּצְאוּ לַגָּלוּת, וְנִתְפַּזְּרוּ בֵּין הָעַמִּים. וְאַחֲרֵי כֵּן דִּבְרֵי אֶחָיו אִתּוֹ וְלֹא כָּתוּב בָּהֶם וַיִּבְכּוּ, כִּי הוּא בָּכָה מִשּׁוּם שֶׁהוֹפִיעָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְרָאָה אֶת כָּל זֶה, וְהֵם לֹא בָּכוּ, כִּי לֹא שָׁרְתָה עֲלֵיהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא רָאוּ אֶת זֶה:

הלכה פסוקה
הרמב''ם ה' תפלה פרק י''ב

א. מֹשֶׁה רַבֵּינוּ תִּיקֵן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ קוֹרִין בַּתּוֹרָה בָּרַבִּים בְּשַׁבָּת וּבַשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִּׁי בְּשַׁחֲרִית כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁהוּ ג' יָמִים בְּלֹא שְׁמִיעַת תּוֹרָה. וְעֶזְרָא תִּיקֵן שֶׁיְּהוּ קוֹרִין כֵּן בְּמִנְחָה בְּכָל שַׁבָּת מִשּׁוּם יוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. וְגַם הוּא תִּיקֵן שֶׁיְּהוּ קוֹרִין בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי שְׁלשָה בְנֵי אָדָם וְלֹא יִקְרְאוּ פַּחוֹת מֵעֲשָׂרָה פְּסוּקִים: ב. וְאֵלּוּ הֵן הַיָּמִים שֶׁקּוֹרִין בָּהֵן בַּתּוֹרָה בְּצִבּוּר. בְּשַׁבָּתוֹת וּבְמוֹעֲדִים וּבְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְתַעֲנִיּוֹת וּבְחֲנּוּכָּה וּבְפוּרִים וּבַשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי שֶׁבְּכָל שָׁבוּעַ וְשָׁבוּעַ וְאֵין מַפְטִירִין בַּנְבִיאִים אֶלָּא בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וּתִשְׁעָה בְּאָב בִּלְבָד:

מוסר
מספר חסידים סימן קמ''ד

הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת (מלאכי ג) גָּדוֹל הַפְרָשַׁת מַעֲשֵׂר שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּחָנוּנִי מִכָּל דְּבָרִים אֲחֵרִים שֶׁאָסוּר לְנַסּוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים) לֹא תְנַסּוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם. אוֹתוֹ הַמַּעֲשֵׂר הוּא מַעֲשֵׂר עָנִי לָתֵת מַעֲשֵׂר לָעֲנִיִּים מִכָּל אֲשֶׁר יַרְוִיחַ אָדָם הֵן בְּרִבִּית הֵן לְהַשְׂכִּיר אֶת עַצְמוֹ הֵן מִכָּל דְּבָרִים אֲשֶׁר בָּא לְיַד אָדָם בְּרֶיוַח אִם מָצָא מְצִיאָה אוֹ הֵבִיאוּ לוֹ מְצִיאָה צָרִיךְ לְעַשֵּׁר וּלְהַפְרִישׁ כַּאֲשֶׁר נִכְתַּב בַּפָּסוּק כִּי עֲדָיִין הָיוּ יִשְׂרָאֵל לְבֵין הָאוּמוֹת הָעוֹלָם וּמַלְוִין בְּרִבִּית. וְאוֹי לָהֶם הַמְּעַכְּבִים מַעְשְׂרוֹתֵיהֶם כִּי לְסוֹף לֹא יִשָּׁאֵר לָהֶם בְּיָדָם כִּי אִם הַמַּעֲשֵׂר וְהַיְינוּ דִכְתִיב (במדבר ה) וְאִישׁ אֶת קָדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ: