"כשאפרים הלחין את השיר בעזה, הוא לא שיער שהוא יהיה לעילוי נשמתו"

זה היה שבועות ספורים אחרי פרוץ מלחמת חרבות ברזל. הכניסה הקרקעית לעזה החלה, ובין החטיבות שנכנסו ראשונות הייתה חטיבה 401 שכללה בתוכה את קבוצת הבני"שים מישיבת ההסדר בירוחם, שלמעשה שוחררו כבר מהצבא הסדיר, אך בשל המלחמה גויסו חזרה לפלוגה הסדירה והתבקשו להתארגן לקראת כניסה. איש מהם לא העלה בדעתו כי עשרה מבני הישיבה עומדים למסור את נפשם למען עם ישראל, מתוכם ארבעה בני שיעור אחד.

"המקום בתוך הנמ"ר היה מוגבל", מספר מתנאל ליסנר, כיום אברך בישיבה. "לכן נאמר בתחילה לי ולחברי אפרים יכמן כי לא נוכל להצטרף. זה אכזב אותנו מאוד, ניסינו להפעיל קשרים וברגע האחרון ממש קיבלתי שיחת טלפון מאחד המפקדים שהודיע לי: 'יש מקום בנמ"ר, צריכים אתכם!' זו הייתה בשורה משמחת, וכמובן שהתקשרתי לבשר אותה לאפרים שהיה מאושר ונרגש מאוד. זהו רגע שעבדנו עליו קשה וחיכינו לו".

ניגון נולד

את השבת הראשונה שלהם בעזה לא מסוגל ליסנר לשכוח. "היה זה בתאריך י"ג חשוון תשפ"ד", הוא מציין, "ועד היום אני זוכר את התחושה – פצמ"רים נופלים מימיננו ומשמאלנו, ואנו מתכנסים בתוך עצמנו, ובזמן סעודה שלישית – שעת 'רעווא דרעווין' קלטנו פתאום את הסיטואציה – אנו מצויים במצב של לחימה מתוחה, בסכנת חיים מוחשית.

"התחלנו לשיר 'גם כי אלך בגיא צלמוות', ועוד שירי נשמה מרגשים, ואז אמרתי לאפרים שיש פסוק שמבטא את התחושות שלנו: 'מן המיצר קראתי יה, ענני במרחב יה'. דיברנו על כך שקיימים מספר ניגונים למילים האלו, אך כולם שמחים וקצביים. הצעתי לאפרים: 'בוא נלחין משהו שקט יותר, שמתאים לתחושות שלנו כעת'. אפרים היה מוזיקאי מחונן ומוכשר מאוד, הוא ניגן על כלים רבים, והרעיון מצא חן בעיניו. כך הלחנו יחד את הניגון שבקע ממש מתוך ליבנו הזועק. מכיוון שהייתה זו שבת לא יכולנו להקליט את עצמנו, אך אפרים הציע: 'נשיר את זה מאה פעמים עד שייכנס לנו לראש', וכך בדיוק עשינו.

"המשכנו בלחימה כשאנו לא שוכחים את הניגון, ומחפשים כל הזמן הזדמנות ללמד אותו את החברים. לא התפנינו לכך, אך כעבור שבועיים וחצי נהרג חברנו מהמחלקה והשיעור – איתן רוזנצווייג הי"ד. התחושות היו קשות מאוד, וכדי לחזק את החברים התכנסנו איתם בנמ"ר ולימדנו אותם את הניגון, כשאנו מדברים על כך שלמילות השיר יש משמעות רבה, שכן דוד המלך פונה לקב"ה ואומר: 'אני בסך הכל בן אדם, ורואה את התמונה הצרה, אני לא מבין הכל ומצוי במשבר, אבל אני פונה אליך ריבונו של עולם שהכל גלוי וידוע לפניך, ומבקש שתאיר את עיניי, כדי שאבין איפה אתה נמצא בתמונה הרחבה'. כך העמקנו במשמעות המילים והתחזקנו באמונה.

"המשכנו להילחם, וכמה שבועות לאחר מכן נהרג יקיר שנקולבסקי, חבר נוסף לשיעור, מחטיבת השריון. הפעם שוחחתי עם אפרים על כך שבבוא היום, עם סיום המלחמה, נוציא את השיר לזכרם של שני חברינו הטובים. לרגע לא העלינו בדעתנו את ההמשך המצמרר שצפוי לנו.

"כמה שבועות לאחר מכן היינו בשכונת דארג' תופח שבצפון הרצועה, והתכנסנו באחד הבניינים לתדריך פלוגתי. לפתע חדרו מהגג שלושה מחבלים והתחילו לירות לכל כיוון. מהר מאוד הבנו שיש לנו הרוגים ופצועים, וחייבים לפעול כדי לחלץ אותם. המ"פ חילק אותנו, חלק עלו להסתער על המחבלים וחלק ירדו במדרגות כדי לפנות את הפצועים וההרוגים. אפרים היה מהראשונים שעלו למעלה, כי הוא היה הנגביסט, ואילו אני הצטרפתי לחוליות המפנות. בדיוק כשסיימנו לרדת במדרגות ראינו שנפל רימון כמה מטרים מאחורינו. צעקתי: 'רימון!' ובתוך שלוש שניות הרגשתי הדף מטורף שלאחריו הבנתי שנפצעתי, סיימתי לפנות את הפצוע שעליי ופיניתי גם את עצמי. רק בדיעבד נודע לי שאפרים נפצע באותם רגעים באורח אנוש מירי מחבלים ופונה במסוק לבית החולים סורוקה. למחרת בבוקר העירו אותי ההורים שלי וסיפרו לי על כך שאפרים נהרג".

ליסנר עוצר לרגע. ניכר שקשה לו להיזכר באותם רגעים. "הייתי הצמד של אפרים, ובמשך חודשיים וחצי לא עזבנו זה את זה", הוא אומר בשקט. "למעשה, הייתי איתו ממש עד הרגעים האחרונים בחייו, ויש לי הקלטה מהתקרית בה שומעים את ההיתקלות, ויחד איתה את המילים של אפרים תוך כדי שמטפלים בפצוע : 'יאללה חבר'ה, קדימה, לעזור להוריד את הבגדים!' הוא היה חיוני ממש עד רגעיו האחרונים, וזה ממש היה המוטו שלו בחיים, כי הוא תמיד חיפש היכן לתרום, כשהכל נעשה בשקט, בצניעות ובענווה. כל החבר'ה ידעו שאפרים אף פעם לא מתלונן, למרות שבשל היותו נגביסט הוא סחב משקלים מאוד-מאוד כבדים. הוא תמיד היה הראשון שהתייצב לכל משימה.

"באופן אישי חוויתי כל כך הרבה רגעים משמעותיים עם אפרים במהלך המלחמה – שעות על גבי שעות של שיחות ולימוד משותף, כי החלטנו כבר מהרגע הראשון שלא מעניין אותנו מה קורה סביבנו, אנחנו מקפידים על לימוד, על אווירת שבת וקיום מצוות ככל שמתאפשר. בזכות זה הרגשנו שאנחנו שומרים על הקומה הרוחנית שלנו ואף מתקדמים".

להמשיך לצמוח

איך ממשיכים הלאה, אחרי אובדן ואסון כה כבד?

"קודם כל השתתפתי בשבעה של אפרים, זה היה חשוב לי מאוד, והצוות בבית החולים אפשר לי להשתחרר לכמה שעות. בשבעה החל להירקם הקשר ביני לבין יוסף, אחיו של אפרים. סיכמנו בינינו שכאשר המלחמה תסתיים, נוציא את השיר לאור. כמובן שלא שיערנו שהמלחמה תמשיך ותתארך.

"בינתיים פנינו ליאיר חנניה, חבר מהשיעור שהיה אתנו גם כן במחלקה, ונשאר בצבא גם לאחר שאנחנו כבר שוחררנו, וביקשנו ממנו להקליט סקיצה לשיר באולפן הביתי שלו. הוא אכן הקליט ושלח לנו, ולאחר כמה חודשים נודעה לנו בשורה קשה נוספת – חנניה נפל בקרב בג'באליה. באותו רגע הבנו שאין מנוס מהוצאת השיר, כאשר בתוכו כחלק מפס הקול ייכנס קולו של חנניה. קלטנו עד כמה שהניגון הזה עומד להפוך לדבר הרבה יותר גדול מכפי שחשבנו, וכך ניגשנו למשימה כשאנו מקליטים את השיר באולפן מקצועי. לאחר ההקלטה החלטנו לצלם קליפ שילווה את השיר והתלבטנו רבות בנוגע למה שיצולם בקליפ".

במה עסקה ההתלבטות?

"היה ברור לנו שהשיר הוא זיכרון לארבעת חברינו שנפלו, אך לא רצינו שזה יסתכם בכך, כי היה חשוב לנו שהשיר יביע גם מסרים של צמיחה והמשכיות, מתוך הבנה שמטרת הכאב אינה לדכא, אלא לגרום לנו לצמוח. זו הסיבה שבחרנו לצלם בקליפ את שלושת העולמות המרכזיים שהיו בחייהם של חברינו בשנותיהם האחרונות – עולם המשפחה, עולם הצבא ועולם התורה. דרך כל אחד מהעולמות האלו ניסינו לבטא מבט עמוק על המציאות, עם אמירה מרכזית של שותפות עם עם ישראל בלימוד התורה, בהגנה ובלחימה על הארץ, וכמובן שהכל בזכות החינוך מהבית ומישיבת ירוחם.

"לצורך הקליפ הדפסנו חולצות לשיעור שלנו עם הכיתוב משפחת 'משפחת מחזור כח', כי אנו מרגישים כמו משפחה, הוספנו שם ארבעה עלים – אחד לזכר כל נופל, כאשר השורשים העמוקים מעידים על היציבות והעומק שהחיבור בין העולמות מעניק לנו, על היציאה לקרב מתוך העולמות הללו, וכן גם על ההתמודדות עם הכאב והקושי לאחר נפילת החברים, שנותן לנו עוצמות חדשות ומוביל אותנו גם למקום של צמיחה ועשייה".

אפרופו משפחה, ליסנר מציין כי הם שומרים על קשר הדוק מאוד עם משפחות הנופלים שהפכו לחלק בלתי נפרד מחייהם, הן מצולמות גם כן בקליפ, ואף משתתפות בשמחות ובאירועים שלהם. "אני התחתנתי לאחרונה", הוא מציין, "ואביו של אפרים יכמן קיבל ברכה תחת החופה, ואת ברכות האירוסין בירכו על גביע לזכרו של איתן רוזנצוויג הי"ד, וכמובן שגם ההורים של יאיר חנניה ויאיר שנקולבסקי הוזמנו. אלו משפחות מיוחדות במינן, אנו מתחזקים המון בזכותן ושואבים מהן כוחות אדירים".

לסיום מציין ליסנר: "אחד הדברים שחיזקו אותי מאוד בתהליך הוצאת השיר והקליפ הוא הסבר ששמעתי מיוסף, אחיו של אפרים בזמן הלוויה. יוסף העלה את השאלה 'מהי לוויה?' וציין כי אנשים חושבים שהמילה היא מלשון 'ליווי', כלומר ללוות את הנפטר בדרכו האחרונה. אבל המילה לקוחה גם מהמילה 'לִלְווֹת', כלומר – אנשים שמשתתפים בלוויה שומעים סיפורים על דמותו של הנפטר, ובעקבות כך אומרים לעצמם: 'את כוח החיים הזה שהיה בו, אני רוצה לקחת גם לעצמי עבור דרכי שלי'. זה בדיוק מה שניסינו להעניק בקליפ שהוצאנו – זיכרונות מהאנשים הכי קרובים אלינו, שיובילו את כולנו לרצות לדמות להם, ולקחת מהם כוחות כדי להמשיך בעשייה ובצמיחה בעזרת ה'".