הדף היומי: "זה וזה גורם" וההשפעה על כשרות הדגים

בדף היומי של השבוע, בפרק תשיעי של מסכת סנהדרין, בא נדון מעניין מאד, המכונה בהלכה "זה וזה גורם".

המקרה המדובר בסוגייתנו הוא בהמה שנגחה והרגה אדם, שהדין הוא שהבהמה נהרגת, אך בהמה זו ילדה טרם ביצוע גזר הדין. מה דין הוולד? האם גם עליו חל דין הריגה?

הגמרא אומרת שהדין של שניהם שווה, "היא וולדה נגחו". אך מה הדין אם הבהמה התעברה אחרי הנגיחה? לכאורה עדיין, הוולד הוא חלק מהבהמה, וגם דינו יהיה כמוה.

אבל אומרת הגמרא, הדבר הזה תלוי במחלוקת של "זה וזה גורם". כאשר שני דברים גורמים דבר אחד, האם ניתן להתעלם מן הגורם? הרי לאותו ולד יש גם "אבא" שור, גם הוא גרם ליצירתו. לכן לסוברים זה וזה גורם אסור, הוולד של הנוגחת אסור, אף על פי שהוא נגרם גם על ידי גורם היתר. ולסוברים זה וזה גורם מותר, כיוון שנגרם על ידי היתר – אין לו דין של שור הנוגח ונסקל.

המחלוקת המקורית היא בבישול על ידי עצים של איסור הנאה. העצים אמנם הפיקו את האש, אבל בתהליך הבישול לקחו חלק גם שאר הגורמים – התנור, והאש עצמה, שהיא לא איסור הנאה. ולכן תלוי הדבר בדין "זה וזה גורם".

כיוון שאנו מחמירים ש"זה וזה גורם" אסור, צריכים לשים לב תמיד שלא מתבצעות הכלאות של דגים מסוגים שונים, שכן במקרה כזה אפילו אם הדג שלפנינו נראה כשר, יתכן שאביו הביולוגי הוא מין טרף, ואז גם הדג יהיה טרף. בסתם לא חוששים לדבר כזה, אבל כאשר ידוע שיש הכלאות, צריכים בדיקה.

בימים האחרונים התעוררה שאלה כשרותית מעניינת אחרת הקשורה בכשרות הדגים. כאשר אנחנו קונים דגים בחנות, לא תמיד אנחנו רואים עליהם את הקשקשים, שכן אנחנו מזהים את הדג. דג פילה, למשל, כאשר הצבע שלו וורוד, אנחנו מזהים שהוא דג כשר. אין דג פילה טמא בעל צבע ורוד, ולכן כתבו הפוסקים כי די בזיהוי על ידי צבע. כך כתב גם גדול הפוסקים, רבי משה פיינשטיין זצ"ל. וכך קונים תמיד דגי סלמון, על ידי זיהוי הצבע שלהם. 

אמנם בימינו, שום דבר כבר לא טבעי. שום דבר לא כמו שהיה פעם, דגים מיובאים ונסחרים בכל העולם בכמויות עצומות, והסוחרים מגייסים אנשי מקצוע שיעזרו להם, באמצעים מלאכותיים, להגדיל ולייעל את ה"מוצר". בימינו אין רודפים אחרי הדגים עם רשתות בים, אלא מגדלים אותם מלכתחילה, במיליוניהם, בתוך בריכות דגים ענקיות. בשלב מסוים שמו לב סוחרי הדגים, שהצבע הוורוד הולך ונעלם. הסיבה היא שבבריכות דגים חסר אחד ממרכיבי המזון הטבעיים של הסלמון – סוגים של סרטנים קטנים בצבע כתום, שמערכת העיכול של הסלמון מתרגמת לצבע ורוד עדין. שינוי הצבע פגע במכירות – אנשים אוהבים לקנות את הדג שהם רגילים לראות. לכן בעלי הבריכות הזמינו מזון דגים מיוחד, שיש בו החומרים הכימיים המעניקים צבע ורוד לעורו של הדג.

כאשר נודע הדבר, שאלו את עצמם ארגוני הכשרות, אחרי שבזמננו מהפכים את מעשה בראשית, ויכולים "לצבוע" כל דג בוורוד על ידי מזון דגים מהונדס, הרי שוב בטל סימן ההיכר שהסכימו עליו הפוסקים. מגדל דגים שירצה לייבא דגי פילה טמאים, יאכיל אותם בקפסולות צבע ורוד, והמוני יהודים יקנו את הדגים, בסמכם על סימן הצבע המוזכר בפוסקים. האמנם סימן זה כבר אינו אקטואלי?  

מחקר מיוחד שערך ארגון הכשרות הנודע או יו, גילה שנכון לעכשיו אין חשש. הצבע הוורוד של הסלמון הוא אופציה שהבורא נתן בטבעו. דגים רבים אחרים שאוכלים סרטנים כתומים אינם "מתרגמים" את החומר לצבע ורוד. רק הסלמון נברא כך, והחומרים הכימיים משלימים את החסר לו במקורות המזון. אבל דגים אחרים, ככל שתאכיל אותם בחומרים כימיים – הם לא ישנו את צבעם. החוקרים אף גילו את ההסבר שנעוץ בהבדל של מבנה מערכת העיכול והשריר של סוגי הדגים השונים, אבל פרט זה אינו חשוב לנו. מה שחשוב הוא שניתן עדיין לסמוך על סימן זה שנקבע על ידי הפוסקים, וגם שצריכים תשומת לב על כל פרט בענייני כשרות, לעקוב אחרי המציאות בשטח.