הדף היומי: עז ודג מושכים כרכרה - דיון הלכתי מרתק

בין הנושאים הנלמדים בדף היומי השבוע הוא נושא כלאי בהמה, מן התורה יש איסור לחרוש בשור וחמור, וממנו נלמד איסור לעשות מלאכה בשני מינים של בעלי חיים.

הגמרא בסוגייתנו שואלת מה דינו של המנהיג כרכרה על ידי עז ודג. הכרכרה נוסעת על שפת הים, כאשר על היבשה רתומה אליה עז, ועל הים רתום אליה דג... בספר "הפלאה שבערכין" מסביר כי השיבוטא הוא דג גדול, ולכן בכוחו לגרור קרון.

אך ישנו אופן אחר, ריאלי יותר, לתאר את הספק. ספינה בים, המחוברת לדג בים ולבהמה על היבשה. הטכנולוגיה הזו של ספינה בנהר הנמשכת על ידי בהמה ביבשה היתה מצויה כבר בזמן הרומאים, ועד לפני כמאה שנים באנגליה היו סירות נמשכות בתעלות על ידי סוסים בצד הדרך.

הסיבה שהגמרא מסתפקת במנהיג בעז ובדג, היא משום שהאיסור הוא לחרוש בשור וחמור "יחדיו", אבל עז ודג לעולם אינם יכולים להיות "יחדיו". העז אינה חיה במים, והדג אינו חי מחוץ למים. הגמרא נשארת בספק בדבר.

מקרה כזה זה אינו מצוי כל כך, כמובן, אבל כן מצויים מקרים שבהם רותמים שני סוגי בהמות יחדיו. על אחד מהם סיפרנו כאשר בעל ה"חוות יאיר" מצא את עצמו באמצע לילה מושלג בתוך עגלה שנמשכה על ידי שור וסוס. מקרה מצוי אחר מתאר הט"ז: כאשר מובילים עגלה לשחיטה, קושרים אותה לכרכרה כדי שלא תברח. המטרה היא שלא תברח, אבל בפועל העגלה נמשכת על ידי הסוסים והעגלה, ולכן יש בדבר משום כלאיים.

בספר המרדכי מסופר מעשה בשני נכדיו של רש"י, האחים רבנו תם ורשב"ם. רבי שמואל בן מאיר, הרשב"ם, היה מחמיר על עצמו ללכת ברחוב תמיד בעיניים מושפלות, ולכן אירע שעלה לכרכרה מבלי להסתכל מי מנהיג אותה, בחשבו כי היא מונהגת על ידי סוסים, כרגיל. והנה הזדמן למקום אחיו, רבנו תם, ששם לב מיד כי הכרכרה מונהגת על ידי סוס ופרד. אז אמר לרשב"ם: "אל תהי צדיק הרבה, שא מרום עיניך והנה סוס ופרד לקראתך"...

שאלה מעניינת אחרת עלתה בימי הראשונים, וכך נאמר במכתב ששלח רבנו אפרים לרא"ש, ובו עורר אותו על מה שלדעתו הוא איסור גמור: היו יהודים שיצאו לציד, כאשר הם רכובים על סוסים. בידיהם הם אחזו את מושכות הסוס, וגם רצועות המחזיקות את הכלבים המסתערים על הציד – הרי מלאכת הציד מתבצעת בשני מינים של בהמה. אמנם הרא"ש השיב לו שלדעתו אין בדבר איסור, כיוון שהכלבים והסוסים לא קשורים אלה לאלה. האדם אוחז את שני החבלים בידיו, אבל ככל שאין קשר בין בעלי החיים עצמם – אין הדבר אסור.

מקרה בעייתי נוסף הוא ציד על ידי נץ. הנץ  היא ציפור טרף המתעופפת גבוה, מזהה את הציד ועטה עליו. את הנץ היו קושרים בחבל ארוך, וברגע שהוא היה מזהה את הטרף – היו מושכים אותו בחזרה. על גרונו של הנץ היה חבל שמנע ממנו לבלוע, וכך הצייד השיג את הטרף. כאן שוב ישנה בעיה של כלאיים לכולי עלמא, שהרי הנץ היה קשור אל הסוס. גם במקרה זה דנו הפוסקים, ותלוי הדבר באופן הקשירה והציד.