סיון רהב מאיר: הקשר הזה, ששמו עם ישראל, הוא הדבר הכי יציב

שבוע טוב מקנדה. הנה רגע אחד שלימד אותי המון: שבת בבוקר, קהילת "שערי השמיים", טורונטו. אישה נחמדה יושבת מאחורי בעזרת הנשים. "מה עם החטופות?", היא שואלת בלחישה את האישה שלידה. "לא יודעת", עונה לה השנייה, "התפללתי עליהן כל הלילה, כמעט סיימתי ספר תהילים". "אני כל כך מודאגת. הלוואי שהן יחזרו בחיים", עונה לה השנייה, בקול רועד.

הן לא ידעו שאני מקשיבה להן. זה היה רגע קטן ואותנטי. שתי נשים במרחק של יותר מ-9,000 קילומטרים מישראל, שלא פגשו מעולם את החטופות, לא יכולות לישון בלילה, ומרגישות צורך להתפלל, לעשות, לדאוג. למה בעצם?

תחשבו רגע על התשובה, כי היא נוגעת ביסוד הכי עמוק של חיינו: הקשרים שמחברים אותנו הם בלתי-נראים, אבל גם בלתי-שבירים.

כמה דקות אחרי השיחה של שתי הנשים, כבר קראו בבית הכנסת את הפרשה: "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹוקים, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'".

אנחנו עם. ובתוך כל המבוכה והדאגה, הגאווה וההשפלה, ההתרגשות והחששות, הקשר הזה ששמו עם ישראל, הוא הדבר הכי יציב.

איך מתרגמים את הדבר הענק הזה לתכל'ס? הנה רעיון שכתבתי פה פעם, ואנשים כתבו לי שהוא שינה את היחס שלהם לאנשים שסביבם: בואו ננסה להפנות את האהבה האדירה הזו שלנו לכל אחד מהחטופים, את היחס האישי והאכפתי, גם למי שלא נחטף, ברוך השם. הרי מי שאנחנו פוגשים במהלך היום – אם הוא היה חטוף חלילה, היה מעורר בנו את הקשר בינינו בצורה שהייתה כואבת לנו כמעט פיזית. אז תסתכלו מסביב על כל אחד ותתאמנו גם עליו. גם הוא חלק מהדבר המופלא הזה שנקרא עם ישראל.

בשורות טובות.

איפה הרצון שלנו?

ילד קטן יכול ללכת כל היום עם חולצה מוכתמת בבוץ, ובכלל לא יהיה לו אכפת. הוא לא ירגיש שהלכלוך מפריע או לא הולם את מעמדו. אבל אדם מבוגר? גם כתם קטן יטריד אותו. הוא בוגר.

בתחילת הפרשה אלוקים מספר למשה על השלב הראשון וההכרחי של היציאה לחירות: "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם".

בספר "שפת אמת" כתוב שהכוונה היא שבני ישראל כבר לא יוכלו לסבול את הגלות הזו, כבר לא תהיה להם סבלנות לעוד יום אחד של עבדות.

במשך 210 שנים הם עבדו שם בפרך. כמו ילד קטן עם חולצה מלוכלכת – הם לא הרגישו כמה שזה לא מתאים להם להיות עבדים.

הצעד הראשון בדרך להפיכתם לבני חורין הוא שהעבדות תימאס עליהם, שהם יאמרו: עד כאן, אנחנו לא יכולים לסבול את זה יותר!

הדבר שאולי הכי מעכב אותנו מלעשות תיקון ושינוי בחיים, הוא שאנחנו בכלל לא מרגישים שהמצב שלנו דורש תיקון. התרגלנו, נוח לנו, אנחנו לא מודעים לאפשרות אחרת או אולי מפחדים ממנה - אז אנחנו מקבלים את המציאות כמו שהיא ומשלימים איתה.

התנאי הראשוני להתקדמות הוא ההבחנה הברורה בין טוב לרע, ההבנה שאנחנו ראויים למשהו אחר, שאנחנו צריכים לגדול. מכאן נפתח הפתח לשינוי גדול. ליציאת מצרים.

יהי רצון שגם בנושאים האישיים וגם בנושאים הלאומיים - התודעה שלנו תגדל, ונצא לחירות.

תודה לד"ר רקפת בן ישי על הרעיון.

מטורונטו לירושלים – כמה מחשבות

הנה משפטים ששמעתי השבוע בטורונטו:

• "מאז השבעה באוקטובר אנחנו עושים קידוש בכל שבת".
• "אחרי שמחת תורה ביקרתי בפעם הראשונה בחיים בישראל, ואני בן 30. באתי להתנדב בעוטף עזה. אני מגיע שוב בקיץ, ומביא חברים".
• "אחרי 7.10 התחלתי ללמוד עברית באינטרנט, וגם לבוא בכל שבוע לשיעור תורה בבית הכנסת".
• "אני הולכת לראשונה בקמפוס עם שרשרת של מגן דוד, אף על פי שיש תגובות עוינות. אף פעם לא התרגשתי ככה ממשהו".

לכאורה, מה הקשר בין החלק הראשון של כל משפט לחלק השני? אם החמאס טבח ושרף ורצח וחטף בעוטף עזה – אז מישהו בטורונטו התחיל ללמוד עברית ולעשות קידוש?

התשובה היא כן. קוראים לתופעה העולמית הזו "יהודי ה-8/10". היהודים שהתעוררו ביום שאחרי. שהלב שלהם נפתח. שהבינו שהם חלק מסיפור גדול, שזה קרב על התודעה והאמונה, על הזהות.

והרוחניות שלהם משפיעה על הגשמיות: יהודי קנדה כבר תרמו יותר מ-150 מיליון דולר ליישובים בצפון ובדרום, לכיתות כוננות, לפרויקטים של חוסן. תודה.

לשדה התעופה לקחה אותי סטודנטית צעירה שמתלבטת לראשונה בחייה על עלייה. היא לא יודעת להסביר למה, אבל פתאום היא רואה את העתיד שלה בישראל. חזרתי עם הרבה מחשבות ורעיונות, אבל בשלב הראשון - חשוב שהישראלים יכירו בכלל את התופעה הזו, וגם ירחיבו אותה. יש פה שעת כושר היסטורית, מול מיליוני יהודים בתפוצות שעלולים להיאבד, אבל יכולים גם לשוב הביתה. "ביחד ננצח" – זה גם ביחד איתם.

הכותרת הראשית בעיתונים המקומיים כשנחתי בקנדה הייתה "טראמפ: אנחנו לא צריכים את קנדה". ובכן, בלי להיכנס לפוליטיקה בין ארה"ב לקנדה, אנחנו בהחלט צריכים את קנדה, ואת יהודי קנדה.

תודה גדולה לקהילת "שערי השמיים" בראשות הרב סם טיילור ולמשפחת ויינברגר, לארגון "המזרחי קנדה" ולרב אילן מזר, הרב סם גראוור והשליחים הישראליים הרב אביעד והודיה פיתוחי-חותם (והילדים!), וגם לרב ישראל לנדא ולרב שמעון בינשטוק מחב"ד טורונטו. בזכותכם הכרתי יותר מאלף אחים ואחיות, שחיזקו אותי. בשורות טובות.

4 דברים על פרשת השבוע

1. פרשת השבוע שקראנו השבת היא פרשת בא, הפרשה השלישית בספר שמות. בפרשה מופיעות 3 המכות האחרונות מתוך 10 מכות מצרים – מכת ארבה, מכת חושך ומכת בכורות.

2. ואחרי עשר המכות, זה קורה: יציאת מצרים. עם ישראל יוצא מעבדות לחירות. השעבוד נפסק. עם ישראל נולד, ומבשר על חירות וגאולה לעולם כולו.

3. אבל ממש תוך כדי העלילה הסוחפת, בפרשה מופיעה גם המצווה הראשונה בתורה, ואחר כך עוד שורת מצוות: קידוש החודש, ליל הסדר, איסור אכילת חמץ בפסח, תפילין ועוד. ממש במהלך האירועים – התורה כבר צורבת אותם בתודעה שלנו לדורות, ומחנכת אותנו אלפי שנים קדימה להנציח, לזכור ולחיות את הערכים האלה גם בעתיד.

4. פרשנים רבים עוסקים בליל הסדר הראשון שמתואר בפרשה, בציווי להקריב את קורבן הפסח בצורה משפחתית, ביתית. מהפכות אמיתיות מתחילות בבית פנימה. אנחנו מקבלים מצווה להתכנס לתוך הבית בהרכב משפחתי ולציין את הלילה הזה למרות שלכאורה, היינו צריכים לצאת לחגוג את השחרור ברחובות. אבל מהלך ארוך טווח כמו יציאת מצרים, עם מסר חינוכי לדורות, מתחיל בין המטבח לסלון. בסוף, עמים בנויים ממשפחות.

חודש טוב!

1. ביום חמישי האחרון חל ראש חודש שבט. ראשי תיבות - שנשמע בשורות טובות. אמן. כמה שיותר, ובקרוב.

2. בראש חודש יש הלכות ומנהגים רבים: תוספות לתפילה ולברכת המזון, תפילת "הלל" חגיגית עם פרקי תהילים ועוד.

3. שימו לב לדופק שפועם כעת: ראש חודש שבט, בעוד שבועיים ט"ו בשבט, כעבור שבועיים ראש חודש אדר, כעבור שבועיים פורים, שבועיים אחר כך ראש חודש ניסן, ושבועיים אחר כך ליל הסדר. גם פרשות השבוע מתארות בתקופה זו מהלך של גאולה. הלוואי שנרגיש את כל השפע שנמצא כעת בטבע ובמעגל השנה.

4. וכרגיל בימים מאתגרים, קצת פרופורציה. הרב קוק כתב לפני כמאה שנים משפט על חודש שבט: "מטעי עצי פרי על אדמת קודש – יפריחו תקוות דור דורים". אנחנו כבר התרגלנו לכך, אבל התקווה של הרבה דורות, אלפי שנים, הייתה רק לראות את אדמת ארץ ישראל פורחת שוב. והנה, אנחנו כאן. כשאתם מסתכלים מסביב על עצים בארץ, אל תיקחו את זה כמשהו מובן מאליו. זה לא רק חודש של פריחה, זו גם הגשמת חלום של דורות, חלום שלמרות הכול ומתוך הכול – הולך ומתקדם.

חודש טוב!