חוק לישראל - פרשת נשא, יום רביעי

תורה

(לו) וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם לְמִשְׁפְּחֹתָם אַלְפַּיִם שְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים: וַהֲווֹ מִנְיָנֵיהוֹן לְזַרְעֲיַתְהוֹן תְּרֵין אַלְפִין שְׁבַע מְאָה וְחַמְשִׁין:
(לז) אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי כָּל הָעֹבֵד בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה: אִלֵין מִנְיָנֵי זַרְעֲיַת קְהָת כָּל דְפָלַח בְּמַשְׁכַּן זִמְנָּא דִי מְנָא משֶׁה וְאַהֲרֹן עַל מֵימְרָא דַיְיָ בִּידָא דְמשֶׁה:
שני (לח) וּפְקוּדֵי בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָם וּלְבֵית אֲבֹתָם: וּמִנְיָנֵי בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לְזַרְעֲיַתְהוֹן וּלְבֵית אֲבָהַתְהוֹן:
(לט) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד: מִבַּר תְּלָתִין שְׁנִין וּלְעֵלָא וְעַד בַּר חַמְשִׁין שְׁנִין כָּל דְאָתֵי לְחֵילָא לְפוּלְחָנָא בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא:
(מ) וַיִּהְיוּ פְּקֻדֵיהֶם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים: וַהֲווֹ מִנְיָנֵהוֹן לְזַרְעֲיַתְהוֹן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן תְּרֵין אַלְפִין וְשִׁית מְאָה וּתְלָתִין:
(מא) אֵלֶּה פְקוּדֵי מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן כָּל הָעֹבֵד בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי יְהוָה: אִלֵין מִנְיָנֵי זַרְעֲיַת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן כָּל דְפָלַח בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא דִי מְנָא משֶׁה וְאַהֲרֹן עַל מֵימְרָא דַיְיָ:

נביאים שופטים פרק יג

(יז) וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ יְהוָה מִי שְׁמֶךָ כִּי יָבֹא (דבריך) דְבָרְךָ וְכִבַּדְנוּךָ: וַאֲמַר מָנוֹחַ לְמַלְאֲכָא דַיְיָ מָה שְׁמָךְ אֲרֵי יִתְקַיְּימוּן פִּתְגָמָךְ וּנְיַקְּרִנָּךְ:
(יח) וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ יְהוָה לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶלִאי: וַאֲמַר לֵיהּ מַלְאֲכָא דַיְיָ לְמָא דְנָן אַתְּ שָׁאִיל לִשְׁמִי וְהוּא מְפָרַשׁ:
(יט) וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת גְּדִי הָעִזִּים וְאֶת הַמִּנְחָה וַיַּעַל עַל הַצּוּר לַיהוָה וּמַפְלִא לַעֲשׂוֹת וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים: וּנְסֵיב מָנוֹחַ יַת גַּדְיָא בַּר עִזֵּי וְיַת תִּקְרוּבְתָּא וְאַסֵּיק עַל טִנָּרָא קֳדָם יְיָ וּמַפְרַשׁ לְמֱעְבַּד וּמָנוֹחַ וְאִתְּתֵיהּ חָזָן:
(כ) וַיְהִי בַעֲלוֹת הַלַּהַב מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הַשָּׁמַיְמָה וַיַּעַל מַלְאַךְ יְהוָה בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה: וַהֲוָה בְּמִסַּק שַׁלְהוֹבִיתָא מֵעִלָּוֵי מַדְבְּחָא לְצֵית שְׁמַיָּא וּסְלֵיק מַלְאֲכָא דַיְיָ בְּשַׁלְהוֹבִית מַדְבְּחָא וּמָנוֹחַ וְאִתְּתֵיהּ חָזָן וּנְפַלוּ עַל אַפֵּיהוֹן עַל אַרְעָא:
(כא) וְלֹא יָסַף עוֹד מַלְאַךְ יְהוָה לְהֵרָאֹה אֶל מָנוֹחַ וְאֶל אִשְׁתּוֹ אָז יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ יְהוָה הוּא: וְלָא אוֹסֵיף עוֹד מַלְאֲכָא דַיְיָ לְאִתַּחְזָאָה לְמָנוֹחַ וּלְאִתְּתֵיהּ בְּכֵן יָדַע מָנוֹחַ אֲרֵי מַלְאֲכָא דַיְיָ הוּא:
(כב) וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ: וַאֲמַר מָנוֹחַ לְאִתְּתֵיהּ מֵימַת נְמוּת אֲרֵי מַלְאֲכָא דַיְיָ חֲזֵינָא:

כתובים משלי פרק לא

(טז) זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ מִפְּרִי כַפֶּיהָ (נטע) נָטְעָה כָּרֶם: וְאִתְחַשְׁבֵת בְּתַרְעִיתָא וּנְסֵבַת חַקְלָא וּמִן פֵּרֵי דִידָהָא נְצַבַת כַּרְמָא:
(יז) חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ וַתְּאַמֵּץ זְרֹעוֹתֶיהָ: וַאֲסַרַת בְּעוּשְׁנָא חַרְצָהָא וּזְרֵזַת דְּרָעָהָא:
(יח) טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ לֹא יִכְבֶּה (בליל) בַלַּיְלָה נֵרָהּ: וּטְעַמַת מְטוּל דְּטָבְתָא תַגָרוּתָהּ וְלָא דָעֵךְ בְּלֵילְיָא שְׁרָגָהּ:
(יט) יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ: יְדָהָא פָּשְׁטָא בְּכוּנְשִׁירָא וִידָהָא לָבְכִין מָעְזְלָא:
(כ) כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן: יְדָהּ פָּשְׁטָא לַעֲנִיָא וּדְרַעְיָהּ מוֹשִׁיטָא לַעֲלִיבֵי:
(כא) לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים: לָא יִדְחֲלוּן בְּנֵי בַּיְתָהּ מִן תַּלְגָא מְטוּל דְּכוּלְהוֹן בְּנֵי בַיְתָהּ לְבִישִׁין הֲווֹ זְהוֹרִיתָא:

משנה סנהדרין פרק ה

א. הָיוּ בוֹדְקִין אוֹתָן בְּשֶׁבַע חֲקִירוֹת, בְּאֵיזֶה שָׁבוּעַ, בְּאֵיזוֹ שָׁנָה, בְּאֵיזֶה חֹדֶשׁ, בְּכַמָּה בַחֹדֶשׁ, בְּאֵיזֶה יוֹם, בְּאֵיזוֹ שָׁעָה, בְּאֵיזֶה מָקוֹם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בְּאֵיזֶה יוֹם, בְּאֵיזוֹ שָׁעָה, בְּאֵיזֶה מָקוֹם. מַכִּירִין אַתֶּם אוֹתוֹ. הִתְרֵיתֶם בּוֹ. הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, אֶת מִי עָבַד, וּבַמֶּה עָבָד:

ברטנורה  (א) היו בודקין אותן. אחר שאיימו עליהן היו בודקין אותן בשבע חקירות כנגד שבעה לשונות שנאמרו במקרא בחייבי מיתות בית דין. ודרשת. וחקרת ושאלת היטב (דברים יג) הרי כאן שלשה. ושאלת אינו מן המנין שממנו למדנו בדיקות ובמקום אחר הוא אומר (שם יז) והוגד לך ושמעת ודרשת היטב יש כאן שנים אחרים. הרי לך חמשה. ובמקום אחר אומר (שם יט) ודרשו השופטים היטב שנים אחרים הרי כאן שבעה: באיזו שבוע. של יובל: באיזו שנה. של שבוע: באיזה יום. של שבת: באיזו שעה. של יום. שכל שבע חקירות הללו מביאות אותן ליד הזמה. ושמא אין עדים להזימן לכל היום. ויש עדים להזימן לאותה שעה: ר' יוסי אומר. אין צריך אלא שלשה חקירות. באיזו יום באיזה שעה. באיזו מקום. ואין הלכה כרבי יוסי אלא אפילו אמרו העדים אתמול הרגו. בודקין אותן בשבע חקירות כדי שתטרף דעתן עליהן ויודו אם יש פסול בעדותן: מכירין אתם אותו. ההרוג. שמא עו''ג הוא וזו אינה מן החקירות שמביאות לידי הזמה אלא כשאר בדיקות שאינן אלא לעשות העדות מוכחשת שמא לא יאמר האחד כדברי חברו. והוא והן יהיו פטורים: את מי עבד. לפעור, או למרקוליס: ובמה עבד. בזבוח, או בהשתחויה:

ב. כָּל הַמַּרְבֶּה בִבְדִּיקוֹת, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. מַעֲשֶׂה וּבָדַק בֶּן זַכַּאי בְּעֻקְצֵי תְאֵנִים. וּמַה בֵּין חֲקִירוֹת לִבְדִיקוֹת. חֲקִירוֹת, אֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, עֵדוּתָן בְּטֵלָה. בְּדִיקוֹת, אֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ וַאֲפִלּוּ שְׁנַיִם אוֹמְרִים אֵין אָנוּ יוֹדְעִין, עֵדוּתָן קַיֶּמֶת. אֶחָד חֲקִירוֹת וְאֶחָד בְּדִיקוֹת, בִּזְמַן שֶׁמַּכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה, עֵדוּתָן בְּטֵלָה:

ברטנורה  (ב) בן זכאי. ר' יוחנן בן זכאי. ותלמיד דן לפני רבו היה באותו שעה. לכך קוראו בן זכאי: בעוקצי תאנים. שהיו מעידים עליו שהרגו תחת התאנה. ובדק בן זכאי תאינה זו עוקציה דקים או גסים. עוקץ זנב הפרי מקום חבורו לאילן: אמר אחד איני יודע עדותן בטלה. דשוב אי אתה יכול להזימן באותה חקירה. וכל זמן שאי אפשר לקיים תורת הזמה באחד מן העדים. כל העדות בטלה ואפילו הן מאה. דאין העדים נעשים זוממים עד שיזומו כולן: בדיקות. אפילו אמרו כולן אין אנו יודעים. מצות הזמה ראויה להתקיים. דאין הזמה תלויה אלא בחקירה לומר עמנו הייתם באותה שעה במקום אחר: עדותן בטלה. כל עדותן בטלה שבגמ' הוא והן פטורי':

ג. אֶחָד אוֹמֵר בִּשְׁנַיִם בַּחֹדֶשׁ וְאֶחָד אוֹמֵר בִּשְׁלשָׁה בַחֹדֶשׁ, עֵדוּתָן קַיֶּמֶת, שֶׁזֶּה יוֹדֵעַ בְּעִבּוּרוֹ שֶׁל חֹדֶשׁ וְזֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּעִבּוּרוֹ שֶׁל חֹדֶשׁ. אֶחָד אוֹמֵר בִּשְׁלשָׁה וְאֶחָד אוֹמֵר בַּחֲמִשָּׁה, עֵדוּתָן בְּטֵלָה. אֶחָד אוֹמֵר בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת וְאֶחָד אוֹמֵר בְּשָׁלשׁ שָׁעוֹת, עֵדוּתָן קַיֶּמֶת. אֶחָד אוֹמֵר בְּשָׁלשׁ וְאֶחָד אוֹמֵר בְּחָמֵשׁ, עֵדוּתָן בְּטֵלָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, קַיֶּמֶת. אֶחָד אוֹמֵר בְּחָמֵשׁ וְאֶחָד אוֹמֵר בְּשֶׁבַע, עֵדוּתָן בְּטֵלָה, שֶׁבְּחָמֵשׁ חַמָּה בַמִּזְרָח וּבְשֶׁבַע חַמָּה בַמַּעֲרָב:

ברטנורה  (ג) שזה יודע בעבורו של חדש. זה שאמר בשני' ידע שהחדש שעבר מלא היה ויום ראשון של חדש שהוא יום ל' מחדש שעבר היה ודוקא עד חצי החדש אבל מחצי החדש ואילך עדותן בטלה שחזק' אין עובר חצי החדש עד שכל העולם יודעים. מתי קדשו בית דין החדש: ר' יהודה אומר קיימת. דעביד אינש דטעי כולי האי: חמה במזרח. ממקום זריחת החמה עד אמצע הרקיע קרוי מזרח. ומאמצע הרקיע עד מקום השקיעה קרוי מערב:

ד. וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ. אִם נִמְצְאוּ דִבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִין, פּוֹתְחִין בִּזְכוּת. אָמַר אֶחָד מִן הָעֵדִים יֶשׁ לִי לְלַמֵד עָלָיו זְכוּת, אוֹ אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. אָמַר אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים יֶשׁ לִי לְלַמֵּד [עָלָיו] זְכוּת, מַעֲלִין אוֹתוֹ וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ בֵּינֵיהֶן וְלֹא הָיָה יוֹרֵד מִשָּׁם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. אִם יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו, שׁוֹמְעִין לוֹ. וַאֲפִלּוּ הוּא אוֹמֵר יֶשׁ לִי לְלַמֵד עַל עַצְמִי זְכוּת, שׁוֹמְעִין לוֹ, ובִלְבַד שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו:

ברטנורה  (ד) נמצאו דבריהם מכוונים. ומעתה צריכין לישא וליתן בדבר: פותחין בזכות. אם לא עברת אל תירא: אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות. אפילו זכות. וכל שכן חובה משתקים אותו דכתיב (במדבר לה) ועד אחד לא יענה. בין לזכות. בין לחובה: אמר אחד מן התלמידים. היושבים לפני הדיינים יש לי ללמד עליו חובה: משתקין אותו. דכתיב (שם) ועד א' לא יענה בנפש למות. למות הוא דאינו עונה. הא לזכות עונה: אינו יורד משם כל היום. ואפילו שאין ממש בדבריו אבל יש ממש בדבריו אינו יורד משם לעולם:

ה. אִם מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, פְּטָרוּהוּ. וְאִם לָאו, מַעֲבִירִין דִּינוֹ לְמָחָר. הָיוּ מִזְדַּוְּגִין זוּגוֹת זוּגוֹת, וּמְמַעֲטִין בְּמַאֲכָל, וְלֹא הָיוּ שׁוֹתִין יַיִן כָּל הַיּוֹם, וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין כָּל הַלַּיְלָה, וְלַמָּחֳרָת מַשְׁכִּימִין וּבָאִין לְבֵית דִּין. הַמְזַכֶּה אוֹמֵר אֲנִי מְזַכֶּה וּמְזַכֶּה אֲנִי בִמְקוֹמִי, וְהַמְחַיֵב אוֹמֵר אֲנִי מְחַיֵּב וּמְחַיֵּב אֲנִי בִמְקוֹמִי. הַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵד זְכוּת, אֲבָל הַמְלַמֵּד זְכוּת אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר וּלְלַמֵד חוֹבָה. טָעוּ בַדָּבָר, שְׁנֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִין מַזְכִּירִין אוֹתָן. אִם מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, פְּטָרוּהוּ. וְאִם לָאו, עוֹמְדִים לַמִּנְיָן. שְׁנֵים עָשָׂר מְזַכִּין וְאַחַר עָשָׂר מְחַיְּבִין, זַכַּאי. שְׁנֵים עָשָׂר מְחַיְּבִין וְאַחַד עָשָׂר מְזַכִּין, וַאֲפִלּוּ אַחַד עָשָׂר מְזַכִּין וְאַחַד עָשָׂר מְחַיְּבִין וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, וַאֲפִלּוּ עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם מְזַכִּין אוֹ מְחַיְּבִין וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, יוֹסִיפוּ הַדַּיָּנִין. עַד כַּמָּה מוֹסִיפִין, שְׁנַיִם שְׁנַיִם עַד שִׁבְעִים וְאֶחָד. שְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה מְזַכִּין וּשְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה מְחַיְּבִין, זַכַּאי. שְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה מְחַיְּבִין וּשְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה מְזַכִּין, דָּנִין אֵלּוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ עַד שֶׁיִּרְאֶה אֶחָד מִן הַמְחַיְּבִין דִּבְרֵי הַמְזַכִּין:

ברטנורה  (ה) מעבירין אותו למחר. מעבירין את הדין עד למחר משום הלנת הדין: שנים עשר מחייבין. ואחד עשר מזכין. והטייתך לרעה ע''פ אחד ליתא הלכך יוסיפו הדיינים: ואפילו שנים ועשרים מזכין או מחייבין ואחד אומר איני יודע. יוסיפו דיינים. דהאי דאמר איני יודע כמאן דליתיה דמי ואין דנין ד''נ. לא לזכות ולא לחובה. בפחות משלשה ועשרים: שנים שנים. אם נתחלקו השנים שהוסיפו זה לכאן וזה לכאן דאכתי ליכא הטיה לא לטובה ע''פ א' ולא לרעה ע''פ שנים. צריך להוסיף עוד שנים וכן עד שבעים ואחד: עד שיראה אחד מן המחייבים דברי המזכין. דאיכא הטיה לטובה ע''פ אחד. וה''ה אם יראה אחד מן המזכים דברי המחייבים דבשעת גמר דין קיימא לן דאף המלמד זכות יכול ללמד חובה. והאי דלא תני או עד שיראה אחד מן המזכין דברי המחייבין דתנא אזכות קמהדר:

גמרא סנהדרין דף מ''ב ע''א

אָמַר רִבִּי אַחָא בַר חֲנִינָא אָמַר רַב אָסֵי אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן עַד כַּמָּה מְבָרְכִין עַל הַחֹדֶשׁ עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא פְּגִימָתָהּ. וְכַמָּה אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי אָמַר רַב יְהוּדָה עַד שִׁבְעָה. נְהַרְדֶעֵי אֲמָרֵי עַד שִׁשָּׁה עָשָׂר. וְתַרְוַיְיהוּ כְּרִבִּי יוֹחָנָן סְבִירָא לְהוּ הָא לְמֵיהֲוֵי כִּי יְתִירָא הָא לְמֵיהְוֵי כִּי נַפְיָא. אָמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּפְתִּי לְרָבִינָא וְלִיבְרִיךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. אָמַר לֵיהּ אַטוּ כִּי חָסֵר מִי מְבָרְכִינָן דַּיַּין הָאֱמֶת דְּלִבְרִיךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. וְלִיבָרְכִינְהוּ לְתַרְוַיְיהוּ כֵּיוָן דְּהַיְינוּ אוֹרְחֵיהּ לָא מְבָרְכִינָן. וְאָמַר רַב אַחָא בַר חֲנִינָא אָמַר רַב אָסֵי אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כָּל הַמְבָרֵךְ עַל הַחֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ כְּאִלּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה כְּתִיב הָכָא (שמות י''ב) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה וּכְתִיב הָתָם (שם ט''ו) זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ. תָּנָא דְבֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אִלְמָלֵא לֹא זָכוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְהַקְבִּיל פְּנֵי אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם כָּל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ דַּיָּין. אָמַר אַבַּיֵּי הִלְכָּךְ נִימְרִינְהוּ מֶעוֹמֶד. מְרֵימֹר וּמֹר זוּטְרָא מְכַתְּפֵי אַהֲדָדֵי וּמְבָרְכֵי. אָמַר לֵיהּ רַב אַחָא לְרַב אָשֵׁי בְּמַעֲרָבָא מְבָרְכֵי בָּרוּךְ מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים. אָמַר לֵיהּ הָאי נַשֵּׁי דִידַן נָמֵי מְבָרְכֵי אֶלָא כִּדְרַב יְהוּדָה דְאָמַר רַב יְהוּדָה בָּרוּךְ אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ בָּרָא שְׁחָקִים וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם חוֹק וּזְמַן נָתַן לָהֶם שֶׁלֹּא יְשַׁנּוּ אֶת תַּפְקִידָם שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם פּוֹעֲלֵי אֱמֶת שֶׁפְּעוּלָתָם אֱמֶת וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בָטֶן שֶׁהֵן עֲתִידִין לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים:

רש''י  עד כמה מברכין. אם לא בירך היום יברך למחר: על החדש. על הלבנה בהתחדשה: עד שתתמלא פגימתה. אבל בתר הכי לא שייך למימר מחדש חדשים שהרי כבר נושנה היא: ותרוייהו כר''י. במילתיה דר''י פליגי ועד שנתמלא ס''ל מיהו רב יהוד' סבר מלוי פגימתה דקאמר ר''י למיהוי כי יתירא דהוא כמו יתר של קשת שתהא כל פגימת הקשת מלאה עד היתר דהיינו חצי העיגול והאי לסוף שבעה היא ונהרדעי סברי מלוי פגימה דקאמר ר''י עד דתהוי כי נפיא כנפה עגולה במילואת': וליברך הטוב והמטיב. אדרב יהודה פריך נהי נמי דמשבעה ואילך ליכא למימר מחדש חדשי' ליברך מיהא הטוב והמטיב שכל שעה שמוספת הוא מטיב לנו במילואתה תמיד שמוספת להאיר לעולם: אטו כי חסר. מי חשבינן לה רעה לגבן לברוכי דיין האמת דנחשב את מילואתה טיבותא לברוכי הטוב והמטיב: וליבריך לתרוייהו. דיין האמת בחסרונה וטוב ומטיב במילואתה: דהיינו אורחיה. בכל חדש בריאת עולם כמנהגו הוא ואין כאן דין פורענות בחסרונה ולא הטבתה לנו חסד במילואתה: דיין. אלו לא זכו למצוה אחרת אלא לזו שמקבלין פני שכינה פעם א' בחדש כדאמרן בגזרה שוה: אמר אביי: הואיל ומקבל פני שכינה הוא מעומד בעי לברוכי מפני כבוד שכינה שהוא מקבל: תפקידם. מצוה שצויתים להתנהג בהילוך תקופותיהם: ששים ושמחים. כדכתיב ישיש כגבור: פועלי אמת. הם שאינם משנים את סדרם: וללבנה אמר. הקב''ה שתתחדש בכל חדש: עטרת תפארת. היא זו לעמוסי בטן סימן הוא להם שאף הם שמונים לה עתידים להתחדש בגלותם כמותה ולפאר ליוצרם:

זוהר נשא דף קכ''ה ע''ב

רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח (תהלים קכ''ב) אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פּוֹרִיָּה וְגוֹמֵר. מַה גֶפֶן לָא מְקַבְּלַת עָלָהּ אֶלָּא מִדִּידָהּ כַּךְ אִתְּתָא דְיִשְׂרָאֵל קַיְימָא בְּהָא גוֹוָנָא דְלָא מְקַבְּלָא עָלָהּ אֶלָּא הַהוּא בַר זוּגָּהּ כְּשַׁפְנִינָא (נ''א כְתוֹרָא) דָא דְלָא מְקַבְּלָא אֶלָּא הַהוּא בַר זוּגָהּ. וְעַל דָּא כְגֶפֶן פּוֹרִיָה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ. מָהוּ פּוֹרִיָּה כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (דברים כ''ט) פּוֹרֶה רֹאשׁ פּוֹרִיָּה פּוֹרַחַת דַּאֲפִיקַת עֲנָפִים לְכָל סִטְרָא. וְאָן בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ וְלָאו לְבַר בְּשׁוּקָא בְּגִין דְּלָא תֵיתֵי לְשַׁקְּרָא בִּבְרִית עִלָּאָה וּשְׁלֹמֹה אָמַר (משלי ב') הַעוֹזֶבֶת אַלּוּף נְעוּרֶיהָ וְאֶת בְּרִית אֱלֹהֶיהָ שָׁכֵחָה מָאן בְּרִית אֱלֹהֶיהָ הַהוּא אַתַר דְּאִקְרֵי בְרִית וְהִיא אִתְקַשְּׁרָא בֵיהּ בְּגִין כַּךְ בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה תּוּנְבָא לֵיתֵי עַל הַהוּא בַר נָשׁ דְשָׁבַק לְאִנְתְּתֵיהּ. דְּיִתְחֲזֵי מִשַׂעְרָא דְרֵישָׁא לְבַר. וְדָא הוּא חָד מֵאִינוּן צְנִיעוּתָא דְבֵיתָא. וְאִתְּתָא דַאֲפִיקַת מִשַׁעְרָא דְרֵישָׁא לְבַר לְאִתַּתְקְנָא בֵיהּ גָּרִים מִסְכְּנוּתָא לְבֵיתָא וְגָרִים לִבְנָהָא דְלָא יִתְחַשְּׁבוּן בְּדָרָא וְגָרִים מִלָּה אַחֲרָא דְשַׁרְיָא בְּבֵיתָא מָאן גָרִים דָּא הַהוּא שַׂעְרָא דְאִתְחֲזֵי מֵרֵישָׁהּ לְבָר. וּמַה בְבֵיתָא הָאי כָּל שֶׁכֵּן בְּשׁוּקָא וְכָל שֶׁכֵּן חֲצִיפוּתָא אַחֲרָא וּבְגִין כַּךְ אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פּוֹרִיָּה בְּיַרכְּתֵי בֵיתֶךָ אָמַר רִבִּי יְהוּדָא שַׂעְרָא דְרֵישָׁא דְאִתְּתָא דְאִתְגַּלְיָיא גָרִים שַׂעְרָא אַחֲרָא לְאִתְגַּלְיָיא וּלְאִפַּגְמָא לָהּ בְּגִין כַּךְ בַּעְיָא אִתְּתָא דַאֲפִילוּ טְסִירֵי דְבֵיתָא לָא יֶחֱמוּן שַׂעְרָא חַד מֵרֵישָׁהּ כָּל שֶׁכֵּן לְבָר. תָּא חֲזֵי כְמָה בִדְכוּרָא שַׂעְרָא הוּא חוּמְרָא דְכֹלָא הָכִי נָמֵי לְנוּקְבָא. פּוּק חֲמֵי כַמָּה פְּגִימוּ גָרִים הַהוּא שַׂעְרָא דְאִתְּתָא. גָרִים לְעֵילָא גָרִים לְתַתָּא גָרִים לְבַעְלָהּ דְּאִתְלַטְיָיא גָרִים מִסְכְּנוּתָא גָרִים מִלָּה אַחֲרָא בְּבֵיתָא גָרִים דְּיִסְתְּלִיק חֲשִׁיבוּתָא מִבְּנָהָא. רַחֲמָנָא לִישֵׁיזְבָן מֵחֲצִיפוּ דִילְהוֹן. וְעַל דָּא בַעְיָא אִתְּתָא לְאִתְכַּסְיָיא בִזִיווֹהִי דְבֵיתָא וְאִי עַבְדַת כֵּן מַה כְתִיב (תהלים קכ''א) בָּנֶיךָ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים. מַהוּ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים. מַה זַיִת דָּא בֵּין בְּסִתְוָא בֵּין בְּקַיְיטָא לָא אִתְאֲבִידוּ טַרְפּוֹי וְתָדִיר אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ חֲשִׁיבוּת יַתִּיר עַל שְׁאַר אִילָנִין. כַּךְ בְּנָהָא יִסְתַּלְּקוּן בַּחֲשִׁיבוּ עַל שְׁאַר בְּנֵי עַלְמָא וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְבַעְלָהּ מִתְבָּרֵךְ בְּכֹלָא בְּבִרְכָאן דִּלְעֵילָא בְּבִרָכָאן דִלְתַתָּא בְעוּתְרָא בִּבְנִין בִּבְנֵי בְנִין. הָדָא הוּא דִכְתִיב (שם) הִנֵּה כִּי כֵן יְבוֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא יְיָ. וּכְתִיב יְבָרֶכְךָ יְיָ מִצִיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל (יִשְׂרָאֵל סָבָא קַדִּישָׁא):

תרגום הזוהר
רַבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח, (תהלים קכ''ח) אֶשְׁתְּךְ כְּגֶפֶן פּוֹרִיָּה וְגוֹ'. מַה גֶּפֶן אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת עָלֶיהָ מִמִּין אַחֵר אֶלָּא מֵהַמִּין שֶׁלָּהּ. כָּךְ אִשָּׁה בְּיִשְׂרָאֵל עוֹמֶדֶת בְּאוֹתוֹ אֹפֶן, שֶׁאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת עָלֶיהָ אֶלָּא בֶּן זוּגָהּ, כַּיּוֹנָה זוֹ שֶׁאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת אֶלָּא בֶּן זוּגָהּ. וְעַל כֵּן, כְּגֶפֶן פּוֹרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵּיתֶךְ. מַהוּ פּוֹרִיָּה. הוּא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ''ט) פּוֹרֶה רֹאשׁ. פּוֹרִיָּה, הַיְנוּ שֶׁפּוֹרַחַת וּמוֹצִיאָה עֲנָפִים לְכָל צַד. וְאֵיפֹה הוּא, בְּיַרְכְּתֵי בֵּיתֶךְ, וְלֹא בַּחוּץ בַּשּׁוּק, כְּדֵי שֶׁלֹא תָּבוֹא לְשַׁקֵּר בִּבְרִית עֶלְיוֹן. וּשְׁלֹמֹה אָמַר (משלי ב') הֲעוֹזֶבֶת אַלּוּף נְעוּרֶיהָ וְאֶת בְּרִית אֱלֹקֶיהָ שָׁכְחָה. מַהוּ בְּרִית אֱלֹקֶיהָ. הַיְנוּ הַמָּקוֹם הַהוּא שֶׁנִּקְרָא בְּרִית, שֶׁהוּא יְסוֹד, וְהִיא נִתְקַשְּׁרָה בּוֹ. מִשּׁוּם זֶה כָּתוּב, בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךְ. אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, חֲלְחָלָה תָּבוֹא עַל אוֹתוֹ אָדָם, הַמַּנִּיחַ לְאִשְׁתּוֹ שֶׁתַּרְאֶה מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשָׁה לַחוּץ, וְזֶה הוּא אֶחָד מֵאֵלּוּ עִנְיְנֵי הַצְנִיעוּת שֶׁבַּבַּיִת. וְאִשָּׁה הַמּוֹצִיאָה מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשָׁה לַחוּץ לְהִתְיַפּוֹת בּוֹ, גּוֹרֶמֶת עֲנִיּוּת לַבַּיִת. וְגוֹרֶמֶת שֶׁבָּנֶיהָ לֹא יִהְיוּ חֲשׁוּבִים בַּדּוֹר. וְגוֹרֶמֶת דָּבָר אַחֵר שֶׁיִּשְׁרֶה בַּבַּיִת, דְּהַיְנוּ צָרַעַת. מִי גָּרַם לְכָל זֶה, הַיְנוּ הַשֵּׂעָר הַהוּא שֶׁנִּרְאֶה מֵרֹאשָׁה לַחוּץ. וּמַה בַּבַּיִת כָּךְ, כָּל שֶׁכֵּן בַּשּׁוּק, וְכָל שֶׁכֵּן חֲצִיפוּת אַחֶרֶת אִם תֵּרָאֶה מִמֶּנָּהּ. וּמִשּׁוּם זֶה כָּתוּב, אֶשְׁתְּךְ כְּגֶפֶן פּוֹרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵּיתֶךְ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, שַׂעֲרוֹת רֹאשָׁה שֶׁל הָאִשָּׁה שֶׁנִּגְלוּ גּוֹרְמִים לְשֵׂעָר אַחֵר לְהִתְגַלּוֹת, דְּהַיְנוּ כֹּחוֹת הַסִּטְרָא אָחֳרָא הַנֶּאֱחָזִים בַּשַּׂעֲרוֹת, וְלִפְגוֹם אוֹתָהּ. מִשּׁוּם זֶה צְרִיכָה הָאִשָּׁה שֶׁאֲפִלּוּ קוֹרוֹת בֵּיתָהּ לֹא יִרְאוּ שֵׂעָר אֶחָד מֵרֹאשָׁה, כָּל שֶׁכֵּן בַּחוּץ. בֹּא וּרְאֵה, כְּמוֹ בְּזָכָר, נִמְצָאוֹת הַשַּׂעֲרוֹת קָשׁוֹת מִכֹּל, שֶׁהֵם דִּינִים, כֵּן הוּא בִּנְקֵבָה. צֵא וּרְאֵה כַּמָּה פְּגָמִים גּוֹרְמוֹת הַשַּׂעֲרוֹת שֶׁל הָאִשָּׁה. גּוֹרְמוֹת לְמַעְלָה, גּוֹרְמוֹת לְמַטָּה. גּוֹרְמוֹת לְבַעֲלָה שֶׁיִּתְקַלֵּל, גּוֹרְמוֹת עֲנִיּוּת גּוֹרְמוֹת דָּבָר אַחֵר בַּבַּיִת, דְּהַיְנוּ צָרַעַת, גּוֹרְמוֹת לְסִלּוּק הַחֲשִׁיבוּת מִבָּנֶיהָ. הָרַחֲמָן יַצִילֵנוּ מֵהַחוּצְפָּה שֶׁלָּהֶן. וְעַל כֵּן צְרִיכָה הָאִשָּׁה לְהִתְכַּסוֹת בְּזָוִיּוֹת הַבַּיִת. וְאִם עוֹשָׂה כֵּן, מַה כָּתוּב (תהלים קכ''ח) בָּנֶיךְ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים. מַהוּ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים. הַיְנוּ, מַה זַּיִת זֶה בֵּין בַּחוֹרֶף וּבֵין בַּקַּיִץ אֵינוֹ מְאַבֵּד עָלָיו, וְתָמִיד נִמְצֵאת בּוֹ חֲשִׁיבוּת יוֹתֵר מִשְּׁאָר הָאִילָנוֹת, כָּךְ בָּנֶיהָ יִתְעֲלוּ בַּחֲשִׁיבוּת עַל שְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבַּעֲלָהּ מִתְבָּרֵךְ בַּכֹּל, בִּבְרָכוֹת שֶׁלְּמַעְלָה וּבִבְרָכוֹת שֶׁלְּמַטָּה, בְּעֹשֶר, בְּבָנִים וּבִבְנֵי בָּנִים. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר (שם) הִנֵּה כִי כֵן יְבוֹרָךְ גָּבֶר יְרֵא ה'. וְכָתוּב (שם) יְבָרֶכְךְ ה' מִצִיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם כָּל יְמֵי חַיֶּיךְ וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךְ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל:

הלכה פסוקה
הרמב''ם הלכות תפלה פרק ז'

א. שִׁבְּחוּ חֲכָמִים לְמִי שֶׁקּוֹרֵא זְמִירוֹת מִסֵּפֶר תְּהִלִּים בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִתְּהִלָּה לְדָוִד עַד סוֹף הַסֵּפֶר. וּכְבַר נָהֲגוּ לִקְרוֹת פְּסוּקִים לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם וְתִקְּנוּ בְרָכָה לִפְנֵי הַזְּמִירוֹת וְהִיא בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וּבְרָכָה לְאַחֲרֵיהֶם וְהִיא יִשְׁתַּבַּח. וְאַחַר כַּךְ מְבָרֵךְ עַל קְרִיאַת שְׁמַע וְקוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע: ב. יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנַּהֲגוּ בָּהֶן לִקְרוֹא בְּכָל יוֹם אַחַר שֶׁמְּבָרְכִין יִשְׁתַּבַּח שִׁירַת הַיָּם וְאַחַר כַּךְ מְבָרְכִין עַל שְׁמַע. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁקּוֹרִין שִׁירַת הַאֲזִינוּ וְיֵשׁ יְחִידִים שֶׁקוֹרִין שְׁתֵּי הַשִּׁירוֹת הַכֹּל לְפִי הַמִּנְהָג:

מוסר
מספר חסידים סי' ס''ב

אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה' בְּמִצְוֹתָיו חָפֵץ מְאֹד. (תהלים קיב) דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ אַשְׁרֵי הָעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה כְּשֶׁהוּא אִישׁ כְּלוֹמַר שֶׁהוּא בְּבַחְרוּתוֹ וּבְעוּזוֹ שֶׁיִצְרוֹ תוֹקְפוֹ וְהוּא מִתְגַּבֵּר עָלָיו. בְּמִצְוֹתָיו חָפֵץ מְאֹד וְלֹא בִשְׂכַר מִצְוֹתָיו וְהַיְּינוּ דִתְנַן אַל תִּהְיוּ כַּעֲבָדִים הַמְּשַׁמְּשִׁים אֶת הָרַב עַל מְנַת לְקַבֵּל פְּרַס וְשָׂכָר. לְעוֹלָם יַחְשׁוֹב אָדָם כְּאִלּוּ קִּבֵּל שְׂכָרוֹ וְיָשִׂים אֶל לִבּוֹ כַּדְּבָרִים אֵלּוּ מִי יִתֵּן שֶׁבְּכָל הַיָּמִים אוּכַל לְתַקֵּן אֶת הַמְעֻוָּת אֲשֶׁר הֶעֱוֵיתִי וְכָל מַה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה מִן הַדִין אֵין לִי תַשְׁלוּם שָׂכָר בְּזֶה כִּי כָל מַעֲשַׂי אֵינָם תּוֹעֶלֶת וְתַקָּנָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתַי וְהַלְוָאי יוֹעִיל לִי שֶׁלֹּא אֶעֱמוֹד בַּדִין וְגַם אִם הָיָה צַדִיק גָמוּר וּמִיָמָיו לֹא עָשָׂה רַע אֵין לוֹ מִן הַדִּין שׁוּם שָׂכָר כִּי לוּ יִחְיֶה אֶלֶף שָׁנִים פַּעֲמָיִם לֹא יוּכַל לְשַׁלֵּם גְּמוּל אַחַת מֵהַקְּטַנוֹת שֶׁבַּקְטָנוֹת מִן הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִמּוֹ: