חוק לישראל - פרשת קדושים, יום רביעי

תורה

(טז) לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי יְהוָה: לָא תֵיכוּל קוּרְצִין בְּעַמָךְ לָא תְקוּם עַל דְמָא דְחַבְרָךְ אֲנָא יְיָ:
(יז) לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא: לָא תִשְׂנֵי יָת אֲחוּךְ בְּלִבָּךְ אוֹכָחָא תוֹכַח יָת חַבְרָךְ וְלָא תְקַבֵּל עַל דִי לֵהּ חוֹבָא:
(יח) לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָה: לָא תִקוֹם וְלָא תִטַר דְבָבוּ לִבְנֵי עַמָךְ וּתְרַחֵם לְחַבְרָךְ כְּוָתָךְ אֲנָא יְיָ:
(יט) אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ: יָת קְיָמַי תִּטְרוּן בְּעִירָךְ לָא תַרְכֵּב עֵרוּבִין חַקְלָךְ לָא תִזְרַע עֵרוּבִין וּלְבוּשׁ עֵרוּבִין שַׁעַטְנֵזָא לָא יִסַק עֲלָךְ:
(כ) וְאִישׁ כִּי יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ כִּי לֹא חֻפָּשָׁה: וּגְבַר אֲרֵי יִשְׁכּוּב עִם אִתְּתָא שִׁכְבַת זַרְעָא וְהִיא אַמְתָא אֲחִידָא לִגְבַר וְאִתְפְּרָקָא לָא אִתְפְּרִיקַת בְּכַסְפָּא אוֹ חֵרוּתָא לָא אִתְיְהִיבַת לַהּ בִּשְׁטָר בִּקֻּרְתָּא תְהֵי לָא יוּמְתוּן אֲרֵי לָא אִתְחָרָרַת:
(כא) וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַיהוָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֵיל אָשָׁם: וְיַיְתִי יָת אַשְׁמֵהּ קֳדָם יְיָ לִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא דְכַר לַאֲשָׁמָא:

נביאים יחזקאל פרק כ

(יז) וַתָּחָס עֵינִי עֲלֵיהֶם מִשַּׁחֲתָם וְלֹא עָשִׂיתִי אוֹתָם כָּלָה בַּמִּדְבָּר: וְחַס מֵימְרִי עֲלֵיהוֹן מִלְחַבָּלוּתְהוֹן וְלָא עֲבָדִית עִמְּהוֹן גְּמִירָא בְּמַדְבְּרָא:
(יח) וָאֹמַר אֶל בְּנֵיהֶם בַּמִּדְבָּר בְּחוּקֵּי אֲבוֹתֵיכֶם אַל תֵּלֵכוּ וְאֶת מִשְׁפְּטֵיהֶם אַל תִּשְׁמֹרוּ וּבְגִלּוּלֵיהֶם אַל תִּטַּמָּאוּ: וַאֲמָרִית לִבְנֵיהוֹן בְּמַדְבְּרָא בִּגְזֵירַת אֲבָהַתְכוֹן לָא תְהָכוּן וְיָת נִמוּסֵיהוֹן לָא תִטְּרוּן בַּפּוּלְחַן טַעֲוָתְהוֹן לָא תִסְתַּאֲבוּן:
(יט) אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּחֻקּוֹתַי לֵכוּ וְאֶת מִשְׁפָּטַי שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ אוֹתָם: אֲנָא יְיָ אֱלָהֲכוֹן בִּקְיָימַי הַלִּיכוּ וְיָת דִינַיִ טַרוּ וַעֲבִידוּ יַתְהוֹן:
(כ) וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי קַדֵּשׁוּ וְהָיוּ לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: וְיָת יוֹמֵי שַׁבַּיָּא דִּילִי קַדִישׁוּ וִיהוֹן לְאָת בֵּין מֵימְרִי וּבֵינֵיכוֹן לְמִידַע אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהֲכוֹן:
(כא) וַיַּמְרוּ בִי הַבָּנִים בְּחֻקּוֹתַי לֹא הָלָכוּ וְאֶת מִשְׁפָּטַי לֹא שָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אוֹתָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֶת שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּם בַּמִּדְבָּר: וְסָרִיבוּ עַל מֵימְרִי בְּנַיָּא בִּקְיָימַי לָא הַלִּיכוּ וְיַת דִינַי לָא נְטַרוּ לְמֶעְבַּד יַתְהוֹן דְּאִם יַעְבֵּד יַתְהוֹן אֱנָשָׁא וִיחֵי בְהוֹן בְּחַיֵּי עָלְמָא יַת יוֹמֵי שַׁבַּיָּא דִּילִי אָחִילוּ וַאֲמָרִית לְמִשְׁפַּךְ חֵימְתִי עֲלֵיהוֹן דְיֵחוֹל רוּגְזִי בְהוֹן בְּמַדְבְּרָא:
(כב) וַהֲשִׁבֹתִי אֶת יָדִי וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם לְעֵינֵיהֶם: וַאֲתֵיב יַת מְחַת גְּבֻרְתִּי וַעֲבָדִית בְּדִיל שְׁמִי דְּלָא יִתְחַל לְעֵינֵי עַמְמַיָּא דִּאַפֵּקְתָּ יָתְהוֹן לְעֵינֵיהוֹן:

כתובים משלי פרק כז

כז (א) אַל תִּתְהַלֵּל בְּיוֹם מָחָר כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֶד יוֹם: לָא תִשְׁתַּבְהַר בְּיוֹמָא דְלִמְחָר דְּלָא יָדַעַתְּ מְנָא יְלִיד יוֹמָא:
(ב) יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ נָכְרִי וְאַל שְׂפָתֶיךָ: נְשַׁבְּחִנָךְ חִילוֹנַי וְלָא פוּמָךְ נוּכְרָאָה וְלָא שִּׂפְוָתָךְ:
(ג) כֹּבֶד אֶבֶן וְנֵטֶל הַחוֹל וְכַעַס אֱוִיל כָּבֵד מִשְּׁנֵיהֶם: יְקָרָא כֵיפָא וּנְטוּל חָלָא וְרוּגְזֵיהּ דְשַׁטְיָא יַקִיר מִן תַּרְוֵיהוֹן:
(ד) אַכְזְרִיּוּת חֵמָה וְשֶׁטֶף אָף וּמִי יַעֲמֹד לִפְנֵי קִנְאָה: נִכְזְרִיוּתָא הִיא חֵימְתָא וְחֵיפָא הִיא רוּגְזָא וּמַנוּ קָאֵם קֳדָם קִנְאֲתָא:
(ה) טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת: טָבְתָא מַכְסְנוּתָא דִמְגַלְיָא מִן רַחֲמוּתָא דְמִטַשְׁיָא:
(ו) נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא: שַׁפִּירָן אִנוּן פּוּדְעָתֵיהּ דְּרָחֲמָא וּבִישָׁן נוּשְׁקָתָא דְסָנְאָה:

משנה בבא בתרא פרק י

א. גֵּט פָּשׁוּט, עֵדָיו מִתּוֹכוֹ. וּמְקֵשָּׁר, עֵדָיו מֵאֲחוֹרָיו. פָּשׁוּט שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו מֵאֲחוֹרָיו וּמְקֵשָּׁר שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו מִתּוֹכוֹ, שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִים. רַבִּי חֲנִינָא בֶן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, מְקֵשָּׁר שֶׁכָּתְבוּ עֵדָיו מִתּוֹכוֹ, כָּשֵׁר, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ פָשׁוּט. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִאֵל אוֹמֵר, הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה:

ברטנורה  (א) גט פשוט. שטר פשוט כעין שלנו שאינן תפורים ומקושרין. וכל שטר קרוי גט: עדיו מתוכו. מבפנים כעין שאנו עושים: מקושר מאחוריו. כותב שטה אחת או שתים. וכורכן על החלק ותופר. ועד אחד חותם על הכרך מבחוץ. וחוזר וכותב שני שטין או יותר מבפנים וכורכו על החלק. וחותם עד שני על הכרך מבחוץ. וכן עד שלישי. ותקנו רבנן גט מקושר. משום כהנים קפדנים. שהיו כותבים גט פתאום לנשותיהם ומתחרטים ולא היו יכולין להחזירן והתקינו להם גט מקושר שאינו נוח ליכתב מהרה שמא בתוך כך יתפייס. וכשם שתקנו מקושר בגט. כך תקנו בשאר שטרות שלא חלקו חכמים: שניהם פסולים. שלא נעשו כתקון חכמים: שניהם פסולים. שלא נעשו כתקון חכמים: שיכול לעשותו פשוט. שאם יקרע התפירות ויפתח השטר יהיה פשוט: רשב''ג אומר הכל כמנהג המדינה. פלוגתא דת''ק ורשב''ג באתרא דנהיגי בפשוט ובמקושר. ואמר ליה עבד לי מקושר ואזל ועבד לי' פשוט. או פשוט ועבד לי' מקושר ת''ק סבר מקפד קפיד ופסול ורבן שמעון ב''ג סבר הואיל ומנהג המדינה בתרווייהו לא קפיד וכשר והלכה כת''ק:

ב. גֵּט פָּשׁוּט, עֵדָיו בִּשְׁנָיִם. וּמְקֵשָּׁר, בִּשְׁלשָׁה. פָּשׁוּט שֶׁכָּתוּב בּוֹ עֵד אֶחָד, וּמְקֵשָּׁר שֶׁכָּתוּב בּוֹ שְׁנֵי עֵדִים, שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין. כָּתַב בּוֹ זוּזִין מְאָה דְאִנּוּן סִלְעִים עֶשְׂרִין, אֵין לוֹ אֶלָּא עֶשְׂרִין. זוּזִין מְאָה דְאִנּוּן תְּלָתִין סִלְעִין, אֵין לוֹ אֶלָּא מָנֶה. כְסַף זוּזִין דְּאִנּוּן, וְנִמְחַק, אֵין פָּחוּת מִשְּׁתָּיִם. כְּסַף סִלְעִין דְּאִנּוּן, וְנִמְחַק, אֵין פָּחוּת מִשְּׁנָיִם. דַּרְכּוֹנוֹת דְּאִנּוּן, וְנִמְחַק, אֵין פָּחוּת מִשְּׁתָּיִם. כָּתוּב בּוֹ מִלְמַעְלָה מָנֶה וּמִלְּמַטָּה מָאתַיִם, מִלְמַעְלָה מָאתַיִם וּמִלְּמַטָּה מָנֶה, הַכּל הוֹלֵךְ אַחַר הַתַּחְתּוֹן. אִם כֵּן, לָמָּה כוֹתְבִין אֶת הָעֶלְיוֹן, שֶׁאִם תִּמָּחֵק אוֹת אַחַת מִן הַתַּחְתּוֹן, יִלְמַד מִן הָעֶלְיוֹן:

ברטנורה  (ב) פשוט שכתוב בו עד אחד. ה''ק כשם שפשוט שכתוב בו עד אחד פסול מדאורייתא כך מקושר שכתוב בו שני עדים פסול מדאורייתא: אין לו אלא עשרים. ואף על גב דזוזים מאה חמשה ועשרים סלעים הם. יד בעל השטר על התחתונה. והכי מפרשינן ליה לשטר. מאה זוזים גרועים שאינם שוין אלא כ' סלעים: אין לו אלא מנה. כ''ה סלעים דהכי מפרשינן לשטרא. מאה זוזין. דאינון תלתין סלעים קלים וגרועים. שהם כ''ה מן הטובים: ונמחק. שנמחק מנין שנכתב אחריו: ומלמטה מאתים. כשכופל את דבריו בשטר: הכל הולך אחר התחתון. ובלבד שלא יהיה כתוב בשטה אחרונה: למה כותבין את העליון. הואיל ובסוף השטר חוזר וכופל ואחריות ממון זה כך וכך קבלתי עלי:

ג. כּוֹתְבִין גֵּט לָאִישׁ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, וְהַשּׁוֹבָר לָאִשָּׁה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּעְלָהּ עִמָּהּ, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא מַכִּירָן, וְהַבַּעַל נוֹתֵן שָׂכָר. כּוֹתְבִין שְׁטָר לְלוֶֹה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַלְוֶה עִמּוֹ, וְאֵין כּוֹתְבִין לְמַלְוֶה, עַד שֶׁיְּהֵא לוֶֹה עִמּוֹ, וְהַלּוֶֹה נוֹתֵן שָׂכָר. כּוֹתְבִין שְׁטָר לְמוֹכֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹקֵחַ עִמּוֹ. וְאֵין כּוֹתְבִין לְלוֹקֵחַ, עַד שֶׁיְּהֵא מוֹכֵר עִמּוֹ, וְהַלּוֹקֵחַ נוֹתֵן שָׂכָר:

ברטנורה  (ג) כותבין גט לאיש. וחותמין והוא יגרש מתי שירצה ואף על פי שאין אשתו עמו שהרי היא מתגרשת בעל כרחה: ושובר לאשה. שהיא עושה לבעלה על כתובתה דחוב הוא לה וזכות לבעלה וזכין לאדם שלא בפניו: ובלבד שיהא מכירן. שיהא הסופר והעדים מכירין האיש והאשה בין בגט בין בשובר. שאם אינו מכירן שמא יכתוב גט על שם אשת איש אחר ששמו כשמו. ותוציא אותו הגט אשה שאינה מגורשת בו וכן בשובר: והלוה נותן שכר. ואפילו היא עסקא דפלגא מלוה ופלגא פקדון אפ''ה מקבל העסקא הוא נותן כל השכר לסופר:

ד. אֵין כּוֹתְבִין שִׁטְרֵי אֵרוּסִין, וְנִשּׂוּאִין אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם, וְהֶחָתָן נוֹתֵן שָׂכָר. אֵין כּוֹתְבִין שִׁטְרֵי אֲרִיסוּת וְקַבְּלָנוּת אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם, וְהַמְקַבֵּל נוֹתֵן שָׂכָר. אֵין כּוֹתְבִין שִׁטְרֵי בֵרוּרִין וְכָל מַעֲשֵׂה בֵית דִּין אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם, וּשְׁנֵיהֶם נוֹתְנִין שָׂכָר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שְׁנֵיהֶם כּוֹתְבִין שְׁנַיִם, לָזֶה לְעַצְמוֹ וְלָזֶה לְעַצְמוֹ:

ברטנורה  (ד) שטרי אריסות. היורד לקרקע לעבדה ולשמרה למחצה לשליש ולרביע: קבלנות. בכך וכך כורין לשנה בין עשתה בין לא עשתה: שטרי בירורין. זה בורר לו אחד שידון לו וזה בורר לו אחד וכותבין בכתב פלוני בירר דיין פלוני וטענותיו כך וכך כדי שלא יהיו חוזרים וטוענים: כותבים שנים. לכל אחד מבעלי דינים שטר בפני עצמו שיהיו טענותיו סדורים בו ואין הלכה כרשב''ג. אלא בשטר א' כותבין טענות של שני בעלי דינים ושפלוני בירר פלוני דיין שידון לו ופלוני בירר פלוני דיין אחר שידון לו:

ה. מִי שֶׁפָּרַע מִקְצָת חוֹבוֹ וְהִשְׁלִישׁ אֶת שְׁטָרוֹ וְאָמַר לוֹ, אִם לֹא נָתַתִּי לְךָ מִכָּאן וְעַד יוֹם פְּלוֹנִי תֶּן לוֹ שְׁטָרוֹ, הִגִּיעַ זְמַן וְלֹא נָתַן, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יִתֵּן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא יִתֵּן:

ברטנורה  (ה) והשליש את שטרו. המלוה והלוה מסרו השטר ביד שליש שטורח היה להם לכתוב שובר וסמכו על השליש: רבי יוסי אומר יתן. דסבירא ליה אסמכתא קניא. המבטיח לחבירו דבר על מנת שיעשה לו דבר לעתיד וסומך בלבו בשעת התנאי שיוכל לקיים וכשהגיע הזמן אינו יכול לקיים זו קרויה אסמכתא. ולדברי ר' יוסי קניא. ולענין פסק הלכה אסמכתא לא קניא אלא אם כן קנו מידו בב''ד חשוב והתפיס זכיותיו באותו ב''ד שמסר שטרותיו וראיותיו. ואמר אי לא אתינא מכאן ועד שלשים יום לבטלן זכיותי. ורבותי מפרשים שכל ב''ד שבקיאים ויודעים בדיני אסמכתא נקראים בית דין חשוב לענין זה. אבל הרמב''ם אומר שאין בית דין חשוב אלא בית דין הסמוך בארץ ישראל:

ו. מִי שֶׁנִּמְחַק שְׁטָר חוֹבוֹ, מְעִידִין עָלָיו עֵדִים, וּבָא לִפְנֵי בֵית דִּין וְעוֹשִׂין לוֹ קִיּוּם, אִישׁ פְּלוֹנִי בֶן פְּלוֹנִי נִמְחַק שְׁטָרוֹ בְּיוֹם פְּלוֹנִי, וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו. מִי שֶׁפָּרַע מִקְצָת חוֹבוֹ, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יַחֲלִיף. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יִכְתּוֹב שׁוֹבָר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, נִמְצָא זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת שׁוֹמֵר שׁוֹבָרוֹ מִן הָעַכְבָּרִים. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, כָּךְ יָפֶה לוֹ וְלֹא יוּרַע כֹּחוֹ שֶׁל זֶה:

ברטנורה  (ו) מי שנמחק שטר חובו. ויש עדים שראו כשנמחק מעצמו. או נטשטש על ידי מים: מעמיד עליו עדים. שיודעים מאימתי נכתב. ומה היה כתוב בו. והן עושין לו קיום בפני ב''ד וכותבין לו כל מה שהיה כתוב באותו שטר: יחליף. יקרע אותו שטר ויכתבו לו אחר כפי החשבון הנשאר: נמצא זה. הלוה צריך לשמור שוברו מן העכברים. שאם יאבד יגבה המלוה את כל חובו: א''ר יוסי וכן יפה לו למלוה. שיהא הלוה צריך לשמור שוברו. וימהר לפרוע לו. ולא ירע כחו של מלוה לכתוב שטר אחר שהיה זמן חובו מוקדם וישוב עתה מאוחר ולא יוכל לטרוף לקוחות אלא מזמן השטר השני. והלכה כר' יוסי. שכותבין שובר:

ז. שְׁנֵי אַחִין, אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר, וְהִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן מֶרְחָץ וּבֵית הַבַּד, עֲשָׂאָן לְשָׂכָר, הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע. עֲשָׂאָן לְעַצְמָן, הֲרֵי הֶעָשִׁיר אוֹמֵר לֶעָנִי, קַח לְךָ עֲבָדִים וְיִרְחֲצוּ בַמֶּרְחָץ, קַח לְךָ זֵיתִים וּבוֹא וְעַשֵּׂם בְּבֵית הַבָּד. שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ בְעִיר אַחַת, שֵׁם אֶחָד יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן וְשֵׁם אַחֵר יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן, אֵין יְכוֹלִין לְהוֹצִיא שְׁטָר חוֹב זֶה עַל זֶה וְלֹא אַחֵר יָכוֹל לְהוֹצִיא עֲלֵיהֶן שְׁטָר חוֹב. נִמְצָא לְאֶחָד בֵּין שְׁטָרוֹתָיו שְׁטָרוֹ שֶׁל יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן פָּרוּעַ, שְׁטָרוֹת שְׁנֵיהֶן פְּרוּעִין. כֵּיצַד יַעֲשׂוּ, יְשַׁלֵּשׁוּ. וְאִם הָיוּ מְשֻׁלָּשִׁים, יִכְתְּבוּ סִימָן. וְאִם הָיוּ מְסֻמָּנִין, יִכְתְּבוּ כֹהֵן. הָאוֹמֵר לִבְנוֹ, שְׁטָר בֵּין שְׁטָרוֹתַי פָּרוּעַ וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶהוּ, שְׁטָרוֹת כֻּלָּן פְּרוּעִין. נִמְצָא לְאֶחָד שָׁם שְׁנַיִם, הַגָּדוֹל פָּרוּעַ וְהַקָּטָן אֵינוֹ פָרוּעַ. הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ עַל יְדֵי עָרֵב, לֹא יִפָּרַע מִן הֶעָרֵב. וְאִם אָמַר עַל מְנָת שֶׁאֶפָּרַע מִמִּי שֶׁאֶרְצֶה, יִפְּרַע מִן הֶעָרֵב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אִם יֵשׁ נְכָסִים לַלּוֶֹה, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יִפָּרַע מִן הֶעָרֵב. וְכֵן הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הֶעָרֵב לָאִשָּׁה בִּכְתֻבָּתָהּ וְהָיָה בַעְלָהּ מְגָרְשָׁהּ, יַדִּירֶנָּה הֲנָאָה, שֶׁמָּא יַעֲשׂוּ קְנוּנְיָא עַל נְכָסִים שֶׁל זֶה וְיַחֲזִיר אֶת אִשְׁתּוֹ:

ברטנורה  (ז) קח לך עבדים. שיחממו לך המרחץ דכמו שהניחה אבינו כן תהיה לעולם. ואף על גב דאית לן בפ''ק דבמידי דלית בה דין חלוקה. יכול למימר גוד או אגוד כלומר מכור לי חלקך. או אני אמכור לך חלקי. שאני הכא. שאין העני יכול לומר אגוד. שאין לו במה לקנות: אינן יכולין להוציא שטר חוב זה על זה. דכל אחד מהם יוכל לטעון זה השטר שבידך אני החזרתי לך כשפרעת לי המעות שהלויתיך: ולא אחר יכול להוציא עליהן שט''ח. דכל אחד מצי מדחי ליה לגבי חבריה: ישלשו. יכתוב שם אבי אביו: ואם היו משולשים. ששמותן ושמות אבותיהן ואבות אבותיהן שווין: יכתבו סי'. פלוני. שהוא גיחור. או ארוך. או גוץ. ואם הן שווין בסימנין: יכתבו כהן. אם אחד כהן ואחד ישראל: נמצא ללוה אחד. שם שני שטרות משתי הלואות שלוה ממנו: הקטן אינו פרוע. דשטר אחד בין שטרותיו קאמר. ולא שנים: לא יפרע מן הערב. תחלה עד שיתבע את הלוה לדין. ויחייבו אותו בית דין ואם אין לו מה לשלם אז יפרע מן הערב: רשב''ג אומר אם יש נכסים ללוה. לא יפרע מן הערב. לאו מכלל דת''ק סבר אפילו אם יש נכסים ללוה יפרע מן הערב. אלא מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני. המלוה את חבירו על ידי ערב לא יפרע מן הערב. ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב. בד''א כשאין נכסים ללוה. אבל יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב. וקבלן. אף על פי שיש נכסים ללוה. יפרע מן הקבלן: רבן שמעון ב''ג אומר. אחד ערב. ואחד קבלן. אם יש נכסים ללוה. לא יפרע מהן. ואין הלכה כרשב''ג. ערב. הוא שאומר תן לו ואני ערב. קבלן. הוא שאומר תן לו ואני נותן לך: הערב לאשה בכתובתה. ואין לבעל נכסים. וצריך הערב לפרוע כתובתה לא יפרע הכתובה עד שידירנה הבעל תחלה הנאה על דעת רבים נדר שאין לו התרה שלא יוכל להחזיר אותה דחיישינן שמא דעתו להחזירה ולאכול כתובתה לאחר שתגבנה מן הערב ולענין דינא ערב דכתובה לא משתעבד. ואינו חייב לפרוע. ואפילו אין לו נכסים לבעל מאי טעמא דמצוה עבד ולאו מידי חסרה ואי ערב כתובת' דבריה הוא משתעבד. דאבא לגבי בריה שעבודי שעביד נפשיה. וקבלן דכתובה משתעבד ויכולה האשה שתתבע ממנו תחלה. ואפילו יש לו נכסים לבעל. והוא שידירנה הבעל הנאה תחלה על דעת רבים:

ח. הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ בִּשְׁטָר, גּוֹבֶה מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים. עַל יְדֵי עֵדִים, גוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. הוֹצִיא עָלָיו כְּתָב יָדוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ, גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. עָרֵב הַיּוֹצֵא לְאַחַר חִתּוּם שְׁטָרוֹת, גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר, גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. אָמַר לוֹ בֶּן נַנָּס, אֵינוֹ גוֹבֶה לֹא מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים וְלֹא מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. אָמַר לוֹ, לָמָּה. אָמַר לוֹ, הֲרֵי הַחוֹנֵק אֶת אֶחָד בַּשּׁוּק וּמְצָאוֹ חֲבֵרוֹ וְאָמַר לוֹ הַנַּח לוֹ, פָּטוּר, שֶׁלֹּא עַל אֱמוּנָתוֹ הִלְוָהוּ. אֶלָּא אֵיזֶהוּ עָרֵב שֶׁהוּא חַיָּב, הַלְוֵהוּ וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ, חַיָּב, שֶׁכֵּן עַל אֱמוּנָתוֹ הִלְוָהוּ. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, הָרוֹצֶה שֶׁיַּחְכִּים, יַעֲסוֹק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, שֶׁאֵין לְךָ מִקְצוֹעַ בַּתּוֹרָה גָּדוֹל מֵהֶן, שֶׁהֵן כְּמַעְיָן הַנּוֹבֵעַ. וְהָרוֹצֶה שֶׁיַּעֲסוֹק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, יְשַׁמֵּשׁ אֶת שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס:

ברטנורה  (ח) המלוה את חברו בשטר. אף על פי שאין כתוב בו אחריות נכסים גובה מנכסים משועבדים דקיימא לן אחריות טעות סופר הוא אם לא כתבו בשטר. והרי הוא כאילו כתב: הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו. ואין שם עדות אחר: גובה מנכסים בני חורין. ולא ממשועבדים. דכיון, דאין בו עדים לית ליה קלא ולא ידעי ביה לקוחות כי היכי דלזהרו: אחר חתום שטרות. אחר שחתמו העדים בשטר. כתב אני פלוני בר פלוני ערב: גובה. מן הערב מבני חורין בלבד. דכיון דלא חתימי סהדי על הערבות הויא לה מלוה על פה: אמר לו בן ננס וכו'. דקסבר כל ערב שאחר מתן מעות לא הוי ערב שלא על אמונת הערב והבטחתו הלוהו ואף על פי שקילס ר' ישמעאל את בן ננס הלכה כר' ישמעאל. וערב דלאחר מתן מעות בעי קנין ואי לא לא משתעבד ושלפני מתן מעות לא בעי קנין:

גמרא בבא בתרא דף קס''ד ע''ב

הַהוּא מְקוּשָׁר דְּאָתָא לְקָמֵיהּ דְּרִבִּי וְאָמַר רִבִּי אֵין זְמַן בָּזֶה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רִבִּי לְרִבִּי שֶׁמָּא בֵּין קְשָׁרָיו מוּבְלָע. פַּלְיֵיה וְחַזְיֵיהּ. הָדָר חָזָא בֵיהּ רִבִּי בְּבִישׁוּת. אָמַר לֵיהּ לָאו אֲנָא כְּתַבְתֵּיהּ רִבִּי יְהוּדָה חַיְיטָא כְּתָבֵיהּ. אָמַר לֵיהּ כַּלֵּךָ מִלָּשׁוֹן הָרָע הַזֶּה. זִמְנִין הֲוָה יָתִיב קָמֵיהּ וְקָא פָסִיק סִידְרָא בְּסֵפֶר תְּהִלִּים. אָמַר רִבִּי כַּמָּה מְיוּשָׁר כְּתַב זֶה. אָמַר לֵיהּ לָאו אֲנָא כְּתַבְתֵּיהּ יְהוּדָא חַיְיטָא כְּתָבֵיהּ. אָמַר לֵיהּ כַּלֵּךָ מִלָּשׁוֹן הָרָע הַזֶּה. בִּשְׁלָמָא הָתָם אִיכָּא לָשׁוֹן הָרָע אֶלָּא הָכָא מַאי לָשׁוֹן הָרָע אִיכָּא. מִשּׁוּם דְּרַב דִּימִי דְתָנֵי רַב דִּימִי אֲחוּהָ דְרַב סָפְרָא לְעוֹלָם אַל יְסַפֵּר אָדָם בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ שֶׁמִּתּוֹךְ טוֹבָתוֹ בָא לִידֵי רָעָתוֹ. אָמַר רַב עַמְרָם אָמַר רַב שָׁלשׁ עֲבֵירוֹת אֵין אָדָם נִצוֹל מֵהֶם בְּכָל יוֹם. הִרְהוּר עֲבֵירָה וְעִיּוּן תְּפִלָּה וְלָשׁוֹן הָרָע. לָשׁוֹן הָרַע סַלְקָא דַעְתָּךְ אֶלָּא אֲבַק לָשׁוֹן הָרָע. אָמַר רַב יְהוּדָא אָמַר רַב רוֹב בְּגָזֵל וּמִיעוּט בָּעֲרָיוֹת וְהַכֹּל בְּלָשׁוֹן הָרָע. בְּלָשׁוֹן הָרָע סַלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא אֲבַק לָשׁוֹן הָרָע:

רש''י  חזא ביה בבישות. כסבור שהוא כתבו וברצונו לא היו עושין מקושר אלא פשוט לפי שטועים בו א''נ לפי שהיה מובלע בין קשריו יותר מדאי: יהודא חייטא. כך שמו: כלך מלשון הרע הזה. להטיל אשמה עליו לא היה לך לומר אלא אני לא כתבתיו: מאי לשון הרע איכא. והלא בשבחו דיבר כשאמר יהודה חייטא כתביה: לידי רעתו. לידי גנותו: עיון תפלה. שלאחר שמתפלל דן בלבו שישלם לו הקב''ה שכרו ויעשה צרכיו וישמע תפלתו לפי שהתפלל בכונה: אבק לשון הרע. כגון דאמרי נורא ביה פלניא: רובן בגזל. רוב בני אדם חשודין על הגזל כעין גזל שמורין להיתרא במו''מ לעכב איש מריוח שראוי לו לחבירו:

זוהר קדושים דף פ''ה ע''א

לֹא תָלִין פְּעוּלַת שָׂכִיר. תָּא חֲזֵי מָאן דְּנָטִיל אַגְרָא דְמִסְכְּנָא כְּאִילוּ נָטִיל נַפְשֵׁיהּ ודְאַנְשֵׁי בֵיתֵיהּ. הוּא אַזְעַר נַפְשַׁיְיהוּ קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא אַזְעַר יוֹמוֹי וְאַזְעַר נַפְשֵׁיהּ מֵהַהוּא עַלְמָא. דְהָא כָל אִינוּן הֲבָלִים דְנַפְקֵי מִפּוּמֵיהּ כָּל הַהוּא יוֹמָא כֻלְּהוּ סַלְקִין קָמֵיהּ דְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא וְקַיְימִין קָמֵיהּ לְבָתָר סַלְקָא נַפְשֵׁיהּ וְנַפְשַׁיְיהוּ דְאַנְשֵׁי בֵיתֵיהּ וְקַיְימִין בְּאִינוּן הֲבָלִים דְפוּמֵיהּ. וּכְדֵין אֲפִילוּ אִתְגְּזַר עַל הַהוּא בַר נָשׁ כַּמָּה יוֹמִין וְכַמָּה טָבָאן כֻּלְּהוּ מִתְעַקְּרָאָן מִנֵּיהּ וּמִסְתַּלְּקֵי מִנֵּיהּ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְנַפְשָׁא דִילֵיהּ לָא סַלְקָא לְעֵילָא וְהַיְינוּ דְאָמַר רִבִּי אַבָּא רַחֲמָנָא לְשֵׁזְבִינָן מִנַּיְיהוּ וּמֵעֶלְבּוֹנַיְיהוּ וְאוּקְמוּהָ אֲפִילוּ עָשִׁיר הוּא וְאֵלָיו הוּא נוֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ דַיְיקָא אֲפִילוּ מִכָּל בַּר נָשׁ נָמֵי וְכָל שֶׁכֵּן מִסְכְּנָא. וְהַיְינוּ דַהֲוָה רַב הַמְּנוּנָא עָבִיד כַּד הֲוָה הַהוּא אָגִיר מִסְתַּלֵק מֵעִיבַדְתֵּיהּ הֲוָה יָהִיב לֵיהּ אַגְרֵיהּ וְאָמַר לֵיהּ טוֹל נַפְשָׁךְ דְאַפְקִידַת בִּידָאי טוּל פִקְדוֹנָךְ וַאֲפִילוּ אָמַר יְהֵא בִידָךְ דַּאֲנָא (לָא) בָעֵינָא לְסַלְקָא אַגְרֵי. לָא הֲוָה בָעֵי. אָמַר פִּקְדוֹנָא דְגוּפָךְ לָא אִתְחֲזֵי לְאִתְפָּקְדָא בִידִי. כָּל שֶׁכֵּן פִּקְדוֹנָא דְנַפְשָׁא. דְּהָא פִקְדוֹנָא דְנַפְשָׁא לָא אִתְיְהִיבַת אֶלָּא לְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא דִכְתִיב (תהלים ל''א) בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי. אָמַר רִבִּי חִיָּיא וּבִידָא דְאַחֲרָא שָׁאֲרֵי. אָמַר לֵיהּ אֲפִילוּ בִידֵיהּ בָּתָר דְּיָהִיב. כְּתִיב לֹא תָלִין פְּעוּלַת שָׂכִיר וּכְתִיב וְלֹא תָבֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ אֶלָּא הָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל תָּא חֲזֵי לֵית לָךְ יוֹמָא וְיוֹמָא דְלָא שַׁלְטָא בֵיהּ יוֹמָא עִלָאָה אַחֲרָא וְאִי אִיהוּ לָא יָהִיב לֵיהּ נַפְשָׁא דִילֵיהּ בְּהַהוּא יוֹמָא כְמָאן דְּפָגִים לְהַהוּא יוֹמָא עִלָּאָה. וּבְגִינֵי כַךְ בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ. וְהָא דְּאִתְמַר לֹא תָלִין בְּגִין דְּנַפְשֵׁיהּ לָא סָלִיק וְסָלִיק הַהוּא נַפְשָׁא דְמִסְכְּנָא וּדְאַנְשֵׁי בֵיתֵיהּ כְמָה דְאִתְמַר:

תרגום הזוהר
לֹא תָלִין פְּעוּלַת שָׂכִיר: בֹּא וּרְאֵה, מִי שֶׁלּוֹקֵחַ שְׂכָרוֹ שֶׁל הֶעָנִי, הוּא כְּאִלּוּ לוֹקֵחַ אֶת נַפְשׁוֹ וְנֶפֶשׁ אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ. הוּא הִמְעִיט אֶת נַפְשָׁם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְמַעֵט יָמָיו, וּמְמַעֵט נַפְשׁוֹ מֵעוֹלָם הַהוּא. כִּי כָּל אֵלּוּ הֲבָלִים שֶׁיָּצְאוּ מִפִּיו שֶׁל הֶעָנִי כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם, כֻּלָּם עוֹלִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעוֹמְדִים לְפָנָיו, וְאַחַר כָּךְ עוֹלֶה נַפְשׁוֹ וְנַפְשָׁם שֶׁל אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ וְעוֹמְדִים בְּאֵלּוּ הֲבָלִים שֶׁל פִּיו. דְּהַיְנוּ שֶׁתּוֹבְעִים דִּין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאָז אֲפִלּוּ נִגְזָר עַל אוֹתוֹ הָאָדָם, כַּמָּה יָמִים וְכַמָּה טוֹב, כֻּלָּם נֶעֱקָרִים מִמֶּנּוּ וּמִסְתַּלְּקִים מִמֶּנּוּ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנַּפְשׁוֹ אֵינוֹ עוֹלָה לְמַעְלָה. וְהַיְנוּ שֶׁאָמַר רַבִּי אַבָּא, הָרַחֲמָן יַצִילֵנוּ מֵהֶם וּמֵעֶלְבּוֹנָם. וְהֶעֱמִידוּהוּ, אֲפִלּוּ עֹשֶר הוּא, אָסוּר לְהָלִין שְׂכָרוֹ. וְאֵלָיו הוּא נוֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ, הוּא בְּדִיּוּק, דְּהַיְנוּ אֲפִלּוּ מִכָּל אָדָם. וְכָל שֶׁכֵּן עָנִי. וְהַיְנוּ שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה רַב הַמְּנוּנָא, כְּשֶׁהַשָּׂכִיר הָיָה מִסְתַּלֵּק מֵעֲבוֹדָתוֹ, הָיָה נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ וְאָמַר לוֹ, קַח אֶת נַפְשְׁךְ שֶׁהִפְקַדְתָּ בְּיָדִי, קַח פִּקְדוֹנְךְ. וַאֲפִלּוּ אָמַר הַשָּׂכִיר, יִהְיֶה שְׂכָרִי בְּיָדְךְ, אֵינִי רוֹצֶה לְקַבֵּל שְׂכָרִי, לֹא הָיָה רוֹצֶה, אָמַר, הַפִּקָּדוֹן שֶׁל גּוּפְךְ אֵינוֹ רָאוּי לְהַפְקִיד בְּיָדִי, כָּל שֶׁכֵּן פִּקָּדוֹן שֶׁל הַנֶּפֶשׁ. כִּי פִּקָּדוֹן שֶׁל הַנֶּפֶשׁ לֹא נִתָּן אֶלָּא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב, בְּיָדְךְ אַפְקִיד רוּחִי. אָמַר רַבִּי חִיָּא, שׁוֹאֵל, וּבִידֵי אַחֵר, שֶׁאֵינוֹ בְּעָלָיו, מֻתָּר לְהַפְקִיד שְׂכָרוֹ. אָמַר לוֹ, אֲפִלּוּ בִּידֵי בְּעָלָיו מֻתָּר לְהַפְקִיד, אַחַר שֶׁכְּבָר נָתַן לוֹ שְׂכָרוֹ בְּיָדוֹ. שׁוֹאֵל, כָּתוּב לֹא תָלִין פְּעוּלַת שָׂכִיר. וְכָתוּב, וְלֹא תָבֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ. שֶׁמַּשְׁמָע שֶׁמְּחֻיָּב לָתֵת לוֹ שְׂכָרוֹ קוֹדֶם בִּיאַת הַשֶּׁמֶשׁ, וּמִקֹּדֶם לָכֵן אוֹמֵר שֶׁרַק לִינַת לַיְלָה אָסוּר. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא הֲרֵי הֶעֱמִידוּהוּ. אֲבָל בֹּא וּרְאֵה, אֵין לְךְ יוֹם וָיוֹם שֶׁאֵינוֹ שׁוֹלֵט עָלָיו יוֹם עֶלְיוֹן אַחֵר, וְאִם הוּא לֹא נָתַן לוֹ הַנֶּפֶשׁ שֶׁלּוֹ, דְּהַיְנוּ שְׂכָרוֹ, בְּאוֹתוֹ יוֹם, הוּא כְּמִי שֶׁפּוֹגֵם לַיּוֹם הַהוּא הָעֶלְיוֹן, וּמִשּׁוּם זֶה בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר, לֹא תָלִין, סוֹבֵב עַל הָעֹנֶשׁ, מִשּׁוּם שֶׁבַּלַּיְלָה, אֵין נַפְשׁוֹ עוֹלָה לְמַעְלָה, וְנַפְשׁוֹ שֶׁל הֶעָנִי וְשֶׁל אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ עוֹלִים אָז, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.

הלכה פסוקה
הרמב''ם ה' אישות פ' י''ב

א. הִתְנָה הַבַּעַל שֶׁלֹּא יִתְחַיֵּיב בְּאֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁהוא חַיָּיב בָּהֶן אוֹ שֶׁהִתְנֵת הָאִשָּׁה שֶׁלֹּא יִזְכֶּה הַבַּעַל בְּאֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁהוּא זוֹכֶה בָּהֶן הַתְּנַאי קַיָּם חוּץ מִשְּׁלשָׁה דְּבָרִים שֶׁאֵין מוֹעִיל. וְכָל הַמַּתְנֶה עֲלֵיהֶן תְּנָאוֹ בָּטֵל וְאֵלּוּ הֵן עוֹנָתָהּ וְעִיקָר כְּתוּבָּתָהּ וִירוּשָׁתָהּ: ב. כֵּיצַד הִתְנָה עִם הָאִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו עוֹנָה תְּנָאוֹ בָּטֵל וְחַיָּיב בְּעוֹנָתָהּ. שֶׁהֲרֵי הִתְנָה עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ תְּנַאי מָמוֹן: ג. הִתְנָה עִמָּהּ לִפְחוֹת מֵעִיקָר כְּתוּבָּה אוֹ שֶׁכָּתַב לָהּ מָאתַיִם אוֹ מֵאָה עִיקָר כְּתוּבָּה וְכָתְבָה לוֹ שֶׁנִּתְקַבְּלָה מֵהֶן כָּךְ וְכָּךְ וְהִיא לֹא נִתְקַבְּלָה תְּנָאוֹ בָּטֵל. שֶׁכָּל הַפּוֹחֵת לִבְתוּלָה מִמָּאתַיִם וּלְאַלְמָנָה מִמֵּאָה הֲרֵי בְּעִילָתוֹ בְּעִילַת זְנוּת: ד. הִתְנָה עִמָּהּ אַחַר שֶׁנְּשָׂאָהּ שֶׁלֹּא יִירָשֶׁנָּה תְּנָאוֹ בָּטֵל. וְאַף עַל פִּי שֶׁיְּרוּשַׁת הַבַּעַל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים עָשׂוּ חִזּוּק לְדִבְרֵיהֶם כְּשֶׁל תּוֹרָה. וְכָל תְּנַאי שֶׁבִּירֻשָּׁה בָּטֵל וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מָמוֹן שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כז) לְחֻקַּת מִשְׁפָּט לְדוֹרוֹתֵיכֶם וּבִשְׁאַר הַדְּבָרִים תְּנָאוֹ קַיָּם כְּגוֹן שֶׁהִתְנָה עִמָּהּ שֶׁאֵין לָהּ שְׁאֵר וּכְסוּת עַל מְנַת שֶׁלֹּא יֹאכַל פֵּירוֹת נְכָסֶיהָ וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה תְּנָאוֹ קַיָּם:

מוסר
משערי תשובה לרבינו יונה דף ז' עמוד ב'

צָרִיךְ תִּקּוּן הַמְעֻוָּת כַּאֲשֶׁר יוּכַל לְתַקֵּן כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר (יונה ג) וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם. כִּי בִּדְבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ כְּמוֹ הַגָּזֵל וְהֶחָמָס לֹא יִתְכַּפֵּר עֲוֹנוֹ עַד אֲשֶׁר יָשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה. וְכֵן אִם צִעֵר אֶת חֲבֵירוֹ וְהִצִיק לוֹ אוֹ הִלְבִּין פָּנָיו אוֹ סִפֵּר עָלָיו לָשׁוֹן הָרָע אֵין לוֹ כַפָּרָה עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנוּ מְחִילָה וְכֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לוֹ דְמֵי בָשְׁתּוֹ וּדְמֵי צַעַר הַהַכָּאָה אֵין צַעַר הַבּוֹשֶׁת וְהַהַכָּאָה נִמְחַל לוֹ עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב) וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה וְרָאוּי לְבַעַל הַתְּשׁוּבָה לַעֲשׂוֹת כֵּן קוֹדֶם הַוִּידוּי כְּדֵי שֶׁיִתְרַצֶה בְּוִידוּי וְדָוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּעֵת הַתְּשׁוּבָה כֵּן עָשָׂה קוֹדֵם הַוִּדּוּי שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נא) לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְּשָׁפְטֶךָ כִּי לְךָ לְבַדְּךָ אֲנִי נֶחְשַׁב חוֹטֵא וְאֵינֶנִּי צָרִיךְ זוּלָתִי לִמְחִילָתֶךָ וְאִם חָטָאתִי לְאִישׁ כְּבַר בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ אֲנִי וְכִפַּרְתִּי פָנָיו וְכָמוֹהוּ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים עַל הַחֵטְא הַזֶּה אֵחָשֵׁב חוֹטֵא אֵצֶל אָבִי כָּל הַיָּמִים כִּי לָזֹאת לֹא תִּסְלַח לִי וְתַרְגּוּמוֹ וָאֱהִי חָטֵי לְאַבָּא. אוֹ יִהְיֶה פִּירוּשׁ לְךָ לְבַדְךָ חָטָאתִי לֹא חָטָאתִי לְאִישׁ וְלֹא הֶעְתַּרְתִּי דְבָרַי עָלָיו וְלֹא לָקַחְתִּי מִיַּד אִישׁ מְאוּמָה שֶׁאֶצְטָרֵךְ לִמְחִילָתוֹ וּלְהָשִׁיב אֶת גְּזֵלָתוֹ וְאֵין כַּפָּרָתִי תְּלוּיָה אֶלָּא בִּסְלִיחָתֶךָ לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ כְּדֵי לְהַרְאוֹת לָעַמִּים צִדְקָתָךְ וְגוֹדֶל סְלִיחָתָךְ בְּיוֹם דְבָרָךְ וְדִינָךְ בְּעֵת שָׁפְטָךְ אוֹתִי וְלָשׁוֹן לְמַעַן כִּי גוֹדֶל הַחֵטְא סִבָּה לְהוֹדִיעַ גוֹדֶל הַצְדָקָה בִּסְלִיחָתוֹ עַל כֵּן יִמְשׁוֹל הַדָּבָר כְּאִילוּ הָיָה רֵאשִׁית חַטָּאת לְמַעַן יִגָּלֶה חֶסֶד הַשֵּׁם וְצִדְקוֹ בִּסְלִיחָתוֹ בְיוֹם שָׁפְטוֹ וְכָמוֹהוּ (הושע ח) כַּסְפָּם וּזְהָבָם עָשׂוּ לָהֶם עֲצַבִּים לְמַעַן יִכָּרֵת. מִפְּנֵי כִּי עֲשִׂיַּית הָעֲצָבִּים סִבַּת הִכָּרֵת כַּסְפָּם וּזְהָבָם הִמְשִׁיל הַדָּבָר כְּאִלּוּ עָשׂוּ הָעֲצַבִּים לְמַעַן יִכָּרֵת. אוֹ יִהְיֶה פִּירוּשׁ לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ עַל הַפְּקוּדָה וְהַשִּׁילּוּם וְכֵן לְמַעַן יִכָּרֵת לְמַעַן זֶה יִכָּרֵת. וְעַל הַדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹן פִּירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמִדְרָשׁ תְּהִלִּים עַל זֶה מָשָׁל לְרוֹפֵא שֶׁרָאָה אֶת הַמַּכָּה וְאָמַר כַּמָּה הַמַּכָּה הַזֹּאת מַכָּה רַבָּה מְאֹד אָמַר הַחוֹלֶה וַהֲלֹא אֲשֶׁר הוּכֵּתִי מַכָּה נַחְלָה לֹא הָיְתָה זֹאת כִּי אִם לְבַעֲבוּר הִגָּלוֹת צִדְקַת רְפוּאָתָךְ וּבַעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחֲךָ: