כתבות מגזין
"המתנדב מהקיבוץ הוא זה שארגן לקשיש את האזכרה וחילק את התהילים"
אחד הדברים הטובים שהגיעו בעקבות הקורונה הוא יוזמת "גט חסד" המחברת בין סטודנטים צעירים לקשישים בודדים. הרב דוד אור, המרכז את הפרויקט, מספר על כך ובטוח: "זה פרויקט שמשנה את החיים של כולם"
- מיכל אריאלי
- פורסם ט"ז טבת התשפ"ה

דמיינו לעצמכם קשיש בודד המצוי שעות ארוכות בבית, ללא כל חברה. אולי הוא אפילו מתגורר בקומה שנייה או שלישית בבניין, וכל יציאה לבית מרקחת או לחנות היא עבורו מבצע של ממש. ייתכן שיש לו משפחה וילדים, אך לא בהכרח יש לו מי שיבשל עבורו מידי יום, ורוב שעות יומו פנויות ומשמימות.
כעת דמיינו שנשמעות לפתע דפיקות על דלת ביתו. סטודנט צעיר ניצב בפתח, חיוך על פניו, והוא מגיש לו ארוחת צהריים חמה. הוא לא רק מביא אוכל, אלא גם מתיישב לשוחח, להקשיב, לחלוק רגעים של חום אנושי. זוהי מהותה של פעילות "גט חסד", יוזמה ארצית של ארגון 'חב"ד בקמפוס', בניהולו של הרב משה שילת, בשיתוף עם ארגון החסד " כולל חב"ד. הפרוייקט מחבר בין סטודנטים לקשישים ברחבי הארץ, ויוצר מעגל של נתינה וחסד.



"בזכות" הקורונה
"ארגון 'חב"ד בקמפוס' פועל רבות במוסדות האקדמיים בישראל", מסביר הרב דוד אור המרכז את פרויקט 'גט חסד'. "כחלק מכך הוא מעניק מלגות לסטודנטים המשתתפים בפעילות סביב הזהות היהודית, הכוללת לימוד תורה, חברותות ופעילויות נוספות. אך גולת הכותרת היא הקשר האישי שנוצר בין הסטודנטים לקשישים, ועל כך אנו אחראים במסגרת 'גט חסד'".
איך נולד הרעיון?
"הכל התחיל בתקופת הקורונה, כאשר קשישים רבים נאלצו כזכור להסתגר בבתיהם, ללא יכולת לצאת לקניות או אפילו לפגוש מישהו כדי לומר לו בוקר טוב. חלקם נפטרו לא כתוצאה מהקורונה, אלא מכיוון שלא היה איתם אף אחד שידאג להם. כארגון המצוי בקשר עם הרבה מאוד סטודנטים ברחבי הארץ החלטנו לקשר ביניהם לבין הקשישים ולעזור להם, כשעיקר המטרה היא להפיג להם את הבדידות".
הרב אור מציין כי היוזמה, שנועדה תחילה כסיוע נקודתי, הפכה למפעל חיים של ממש, המחבר בין דורות ויוצר קשרים אנושיים עמוקים. אלא שאפילו הוא בעצמו לא העלה בדעתו להיכן יוזמה זו תוביל, ואלו סיפורים מרגשים יתרחשו בעקבותיה.
"יש לנו סטודנט שהחל התנדבות אצל קשיש עוד בתקופת הקורונה", הוא מספר. "הוא היה אז פעיל מאוד, אך במשך הזמן סיים את לימודיו בירושלים ועזב את העיר. באחד הימים הזדמן לי להגיע לקשיש שהוא ליווה, והקשיש סיפר לי בהתרגשות: 'אתה זוכר את עומר שהתנדב אצלי לפני כמה שנים?' ואז הוסיף: 'אין שבוע שאני לא מקבל ממנו שיחת טלפון, ובכל פעם שהוא מזדמן לירושלים הוא מגיע אליי, קונה לי פירות וירקות בשוק ושואל תמיד מה אני צריך ואיך אפשר לעזור'.
"היה מרגש כל כך לשמוע את זה, כי מדובר בקשיש שכבר שנים אינו מסוגל לצאת מן הבית. לא מזמן נפטר אותו קשיש, והמתנדב הזה שמתגורר באחד הקיבוצים ואינו דתי, דאג לארגן לו את האזכרה, חילק את התהילים בין חבריו ולקח אחריות על כל הפעילות שנעשתה לעילוי נשמתו.
"קשיש נוסף שאנו מלווים הוא ניצול שואה", מוסיף הרב אור. "בימי המלחמה הוא היה ילד קטן, בן שלוש בסך הכל, שהתחבא באסמים. אין לו הרבה זיכרונות מאותם ימים, אך הוא רואה את עצמו כנושא הלפיד של אחרוני ניצולי השואה בארץ וחש זכות גדולה לייצג אותם ולספר את סיפורו. המתנדבים שלנו מגיעים אליו מידי שבוע, ובנוסף לכך שהם מביאים לו אוכל חם ומקשיבים לו, הם גם יוזמים אירועים והרצאות שבהם הוא משתף את הסיפור שלו, ויחד איתו מממשים את השליחות החשובה הזו. הסיפוק הוא ענק והפעילות הזו חשובה כל כך".
וכן, יש גם מקרים שמובילים לאירועים משמחים במיוחד. "היו לנו מתנדב ומתנדבת שכל אחד מהם התנדב במקום אחר במרכז העיר, ובמקרה הזדמן להם במשך תקופה לבקר אצל אותה קשישה. הקשישה כנראה בעלת מבט חד במיוחד, והיא שוחחה איתם והציעה להם להכיר זה את זו. בסופו של דבר הם הכירו ואף התחתנו, ולאחרונה נולדה להם תינוקת חמודה. הקשישה קשורה אליהם מאוד, והם מספרים שהיא ממש כמו סבתא של הילדה".




חוויה של התנדבות
איך נראית ההתנדבות בפועל? במה מסייעים המתנדבים לקשישים?
"עד לא מזמן הייתה לנו נקודת חלוקה במרכז העיר עם מנות אוכל מוכנות ושמיכות חורף חמות. המתנדבים שלנו היו עוברים שם בדרכם להתנדבות, מצטיידים וממשיכים הלאה. בחודשיים האחרונים החלטנו להפוך את הציוד לזמין יותר והצבנו בכל אחד מהמוסדות האקדמיים בירושלים מקרר ממותג עם רכז או רכזת של אותו מוסד. כך הסטודנטים לוקחים את הציוד ישירות מהמוסד האקדמי וממשיכים הלאה להתנדבות. באופן זה אנו מחברים את סביבת ההתנדבות הטבעית לאזור הלימודים שלהם".
עם כל הסיפוק, המתנדבים בוודאי נקלעים גם למצבים פחות נעימים. הרי בסופו של דבר מדובר באנשים מבוגרים, חלקם סיעודיים וחולים, ויש גם מקרי מוות. זו לא התנדבות פשוטה...
"נכון, זה באמת לא פשוט בכלל, אבל אנחנו עושים מבחינתנו את המקסימום כדי לתת למתנדבים את המעטפת. אנו גם מארגנים להם מפגשים תקופתיים עם אנשי מקצוע ורופאים המתמחים בטיפול בקשישים, ויוצרים הרבה מעגלי שיח. רק בחנוכה האחרון ארגנו אירוע גדול למתנדבים והתלבטתי איזה אמן להביא. לבסוף החלטתי שהמפגש בין המתנדבים יהיה עיקר התוכנית, כדי לאפשר להם לפרוק, לדבר על מה שהם חווים ולהחליף חוויות ביניהם. זהו תהליך מאוד חשוב וחיוני".
בנוסף, מבקש הרב אור להדגיש כי מלבד העזרה הרבה שמקבלים הקשישים, אין ספק שגם הסטודנטים נתרמים מכך מאוד, כל אחד מהם באופן אישי. "מדובר בתקופה בה הסטודנטים חיים בלו"ז עמוס מאוד של לימודים ועבודה לצורך קבלת סיוע בשכר לימוד ועוד. הפרויקט הזה גורם להם לעצור לרגע ולהוציא מעצמם כמה שיותר, בהתנדבות.
"אני שומע מהם כל הזמן איך שהפרויקט הזה תופס מקום מרכזי בחייהם, ובכל פעם מחדש אני חושב על כך שהסטודנטים שלנו מגיעים מכל סוגי ההתמחויות והעולמות, ובעוד עשר או עשרים שנה הם עשויים להיות דמויות משמעותיות בחיי המדינה שלנו. העובדה שבשלב בו הם למדו את המקצוע הם גם בנו את עצמם וגיבשו את יכולת הנתינה שלהם, בוודאי תצא לביטוי בעתיד כלפי חוץ. יש את הקלישאה הקבועה של 'לתת זה בעצם לקבל', אבל פה אני באמת שומע את זה שוב ושוב מהמתנדבים, ומבין עד כמה שזה מדויק ונכון".