חוק לישראל - פרשת לך-לך, יום שני

תורה

(ז) וַיֵּרָא יְהוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו: וְאִתְגְּלִי יְיָ לְאַבְרָם וַאֲמַר לִבְנָךְ אֶתֵּן יָת אַרְעָא הָדָא וּבְנָא תַמָּן מַדְבְּחָא קֳדָם יְיָ דְּאִתְגְּלִי לֵהּ:
(ח) וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה: וְאִסְתַּלַּק מִתַּמָּן לְטוּרָא מִמַדְנַח לְבֵית אֵל וּפְרַס מַשְׁכְּנֵהּ בֵּית אֵל מִמַּעַרְבָא וְעַי מִמָּדִינְחָא וּבְנָא תַמָּן מִדְבְּחָא קֳדָם יְיָ וְצַלִּי בִּשְׁמָא דַּיְיָ:
(ט) וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה: וּנְטַּל אַבְרָם אָזֵל וְנָטֵל לְדָרוֹמָא:
(י) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ: וַהֲוָה כַפְנָא בְּאַרְעָא וּנְחַת אַבְרָם לְמִצְרַיִם לְאִתּוֹתָבָא תַמָּן אֲרֵי תַקִּיף כַּפְנָא בְּאַרְעָא:

נביאים - ישעיה - פרק מא

(ב) מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ: מַן אַיְתֵי בִּגְלָאֵי מִמַדִינְחָא אַבְרָהָם בְּחִיר צַדִּיקַיָּא בִּקְשׁוֹט קְרָבֵיהּ לְאַתְרֵיהּ מְסַר קֳדָמוֹהִי עַמְמִין וּמַלְכִין תַּקִּיפִין תְּבַּר רְמָא כְּעַפְרָא קְטִילִין קֳדָם חַרְבֵּיהּ כְּקַשָּׁא רְדָפִינּוּן קֳדָם קַשְׁתֵּיה:
(ג) יִרְדְּפֵם יַעֲבוֹר שָׁלוֹם אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא: רְדָפִינּוּן עֲדָא שְׁלָם חַיָלַּת אוֹרַח בְּרַגְלוֹהִי לָא עַלָת:
(ד) מִי פָעַל וְעָשָׂה קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ אֲנִי יְהוָה רִאשׁוֹן וְאֶת אַחֲרֹנִים אֲנִי הוּא: מַן אֲמַר אִלֵּין קַיָּים אֲמַר וְעָבִיד וְסַדַּר דָּרַיָּא מִלְּקַדְמִין אֲנָא יְיָ בָּרִית עַלְמָא מִבְּרֵאשִׁית אַף עָלְמֵי עָלְמַיָּא דִּילִי אִינּוּן בַּר מִנִּי לֵית אֱלָהָא:
(ה) רָאוּ אִיִּים וְיִירָאוּ קְצוֹת הָאָרֶץ יֶחֱרָדוּ קָרְבוּ וַיֶּאֱתָיוּן: חָזוּ נַגְוָתָא וְיִדְחֲלוּן דְּבִסְיָפֵי אַרְעָא יִתְקַרְבוּן וְיֵיתוּן:

כתובים - משלי - פרק ג

(ד) וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם: וְתַשְׁכַּח חִסְדָא וְשִּׂכְלָא וְטִיבוּתָא קֳדָם אֱלָהָא וָקֳדָם בְּנֵי אֱנָשָׁא:
(ה) בְּטַח אֶל יְהוָה בְּכָל לִבֶּךָ וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן: סְבִיר בֵּאלָהָא מִן כֻּלֵי לִבָּךְ וְעַל בְּיוּנְתָּא דְּלִבָּךְ לָא תִסְתְּמִיךְ :
(ו) בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ: בְּכָל אָרְחָתָךְ דְעֵהוּ וְהוּא יְתָרֵץ שְׁבִילָךְ:
(ז) אַל תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ יְרָא אֶת יְהוָה וְסוּר מֵרָע: לָא תְהֵי חַכִּים בְּאַפָּךְ דְחֵיל מִן אֱלָהָא וּסְטָא מִן בִּישְׁתָא:

משנה שבת פרק ג

א. כִּירָה שֶׁהִסִיקוּהָ בְקַשׁ וּבִגְבָבָא, נוֹתְנִים עָלֶיהָ תַּבְשִׁיל, בְּגֶפֶת וּבְעֵצִים, לֹא יִתֵּן עַד שֶׁיִּגְרֹף, אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן אֶת הָאֵפֶר. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, חַמִּין אֲבָל לֹא תַבְשִׁיל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, חַמִּין וְתַבְשִׁיל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹטְלִין אֲבָל לֹא מַחֲזִירִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף מַחֲזִירִין:
ב. תַּנּוּר שֶׁהִסִיקוּהוּ בְקַשׁ וּבִגְבָבָא, לֹא יִתֵּן בֵּין מִתּוֹכוֹ בֵּין מֵעַל גַּבָּיו. כֻּפָּח שֶׁהִסִיקוּהוּ בְקַשׁ וּבִגְבָבָא, הֲרֵי זֶה כַכִּירַיִם, בְּגֶפֶת וּבְעֵצִים, הֲרֵי הוּא כַתַּנּוּר:
ג. אֵין נוֹתְנִין בֵּיצָה בְּצַד הַמֵּחַם בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל. וְלֹא יַפְקִיעֶנָּה בְסוּדָרִין. וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. וְלֹא יַטְמִינֶנָּה בְחוֹל וּבַאֲבַק דְּרָכִים בִּשְׁבִיל שֶׁתִּצָלֶה:
ד. מַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא וְהֵבִיאוּ סִילוֹן שֶׁל צוֹנֵן לְתוֹךְ אַמָּה שֶׁל חַמִּין. אָמְרוּ לָהֶן חֲכָמִים, אִם בַּשַּׁבָּת, כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בַשַּׁבָּת, אֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּבִשְׁתִיָּה, בְּיוֹם טוֹב, כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְיוֹם טוֹב, אֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּמֻתָּרִין בִּשְׁתִיָּה. מוּלְיָאר הַגָּרוּף, שׁוֹתִין הֵימֶנּוּ בַשַּׁבָּת. אַנְטִיכֵי, אַף עַל פִּי שֶׁגְּרוּפָה, אֵין שׁוֹתִין מִמֶּנָּה:
ה. הַמֵּחַם שֶׁפִּנָּהוּ, לֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ צוֹנֵן בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחַמּוּ, אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹכוֹ אוֹ לְתוֹךְ הַכּוֹס כְּדֵי לְהַפְשִׁירָן. הָאִלְפָס וְהַקְּדֵרָה שֶׁהֶעֱבִירָן מְרֻתָּחִין, לֹא יִתֵּן לְתוֹכָן תַּבְלִין, אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹךְ הַקְּעָרָה אוֹ לְתוֹךְ הַתַּמְחוּי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לַכּל הוּא נוֹתֵן, חוּץ מִדָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ חֹמֶץ וָצִיר:
ו. אֵין נוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַנֵּר לְקַבֵּל בּוֹ אֶת הַשֶּׁמֶן. וְאִם נְתָנוֹ מִבְּעוֹד יוֹם, מֻתָּר. וְאֵין נֵאוֹתִין מִמֶּנּוּ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן. מְטַלְטְלִין נֵר חָדָשׁ, אֲבָל לֹא יָשָׁן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל הַנֵּרוֹת מְטַלְטְלִין, חוּץ מִן הַנֵּר הַדּוֹלֵק בַּשַּׁבָּת. נוֹתְנִין כְּלִי תַחַת הַנֵּר לְקַבֵּל נִיצוֹצוֹת. וְלֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֶּה:

גמרא שבת דף מ''א ע''א

רִבִּי זֵירָא הֲוָא קָא מִשְׁתַּמִּיט מִדְּרַב יְהוּדָה דְבָעִי לְמִיסַק לְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל דְּאָמַר רַב יְהוּדָה כָּל הָעוֹלֶה מִבָּבֶל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר בָּבֶלָה יוּבָאוּ וְשָׁמָה יִהְיוּ. אָמַר אֵיזִיל וְאֶשְׁמַע מִנֵּיהּ מִלְתָא וְאִיתִי וְאֶסַּק אָזַל אַשְׁכְּחֵיהּ דְּקָאִי בֵּי בָאנֵי וְקָאָמַר לֵיהּ לְשַׁמְעֵיהּ הָבִיאוּ לִי נֶתֶר הָבִיאוּ לִי מַסְרֵק פִּתְחוּ פּוּמַיְיכוּ וְאַפִּיקוּ הַבְלָא וְאִשְׁתוּ מִמַּיָּא דְבֵי בָאנֵי אָמַר אִלְמָלֵא לֹא בָאתִי אֶלָּא לִשְׁמוֹעַ דָּבָר זֶה דַּי. בִּשְׁלָמָא הָבִיאוּ נֶתֶר וְהָבִיאוּ מַסְרֵק קָא מַשְׁמַע לָן דְּבָרִים שֶׁל חוֹל מֻתָּר לְאוֹמְרָם בִּלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ. פִּתְחוּ פּוּמַיְיכוּ וְאַפִּיקוּ הַבְלָא נַמֵּי כְּדִשְׁמוּאֵל דְאָמַר שְׁמוּאֵל הַבְלָא מַפִּיק הַבְלָא אֶלָּא אִשְׁתוּ מַיָּא דְבֵי בָאנֵי מַאי מַעְלְיוּתָא דְּתַנְיָא אָכַל וְלֹא שָׁתָה אֲכִילָתוֹ דַם וְזֶהוּ תְּחִלַּת חוֹלֵי מֵעַיִם אָכַל וְלֹא הָלַךְ אַרְבַּע אַמּוֹת אֲכִילָתוֹ מַרְקֶבֶת וְזֶהוּ תְּחִלַּת רֵיחַ רַע. הַנִּצְרַךְ לִנְקָבָיו וְאָכַל דּוֹמֶה לְתַנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ עַל גַבֵּי אַפְרוֹ וְזֶהוּ תְּחִלַּת רֵיחַ זוּהֲמָא. רָחַץ בְּחַמִּין וְלֹא שָׁתָה מֵהֶן דּוֹמֶה לְתַנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ מִבַּחוּץ וְלֹא הִסִּיקוּהוּ מִבִּפְנִים. רָחַץ בְּחַמִּין וְלֹא נִשְׁתַּטֵּף בְצוֹנֵן דּוֹמֶה לְבַרְזֶל שֶׁהִכְנִיסוּהוּ לָאוּר וְלֹא הִכְנִיסוּהוּ לְצוֹנֵן. רָחַץ וְלֹא סָךְ דּוֹמֶה לְמַיִם עַל גַבֵּי חָבִית:

רש''י  משתמיט. היה ירא ליראות לו משום דהוה בעי רבי זירא למיסק לארעא דישראל ורב יהודה לא סבירא ליה וירא פן יגזור עליו מלילך: בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי וגו'. ור' זירא אמר לך האי קרא בכלי שרת כתיב כדאמרינן בכתובות: הביאו לי נתר. לחוף את ראשי וקאמר להו בלשון הקודש: פתחו פומייכו. ויכנס הבל בית המרחץ לתוך הגוף ויוציא הבל של זיעה: ואשתו. מן מים חמין ואפילו לא הוחמו אלא לרחיצה: מותר לאומרם. בבית המרחץ ואפילו בלה''ק: הבלא. דמרחץ הנכנס דרך הפה: מפיק הבלא. דזיעה: ולא הלך ארבע אמות. קודם שישן: מרקבת. אינה מתעכלת לעשות זבל: ריח רע. ריח הפה: ריח זוהמא. כל גופו מזוהם בזיעה תמיד: ולא הסיקוהו מבפנים. שאינו מועיל לאפות בו כלום: ולא הכניסוהו לצונן. שהן מחזיקין את הברזל: למים על גבי חבית. על שוליו וצדדיו שאינם נכנסים לתוכו:

זוהר לך דף ע''ח ע''ב

וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר אֵלָיו יְיָ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר תָּא חֲזֵי דְּהָא לָא כְּתִיב וַיֵּצֵא אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר אֵלָיו יְיָ אֶלָּא וַיֵּלֶךְ כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר לֶךְ לְךָ דְּהָא יְצִיאָה בְּקַדְּמִיתָא עֲבָדוּ דִּכְתִיב וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וְהַשְׁתָּא כְּתִיב וַיֵּלֶךְ וְלָא כְּתִיב וַיֵּצֵא, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר אֵלָיו אֵלָיו יְיָ דְּאַבְטַח לֵיהּ בְּכֻלְּהוּ הַבְטָחוֹת, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט דְּאִתְחַבַּר עִמֵּיהּ בְּגִין לְמֵילַף מֵעוֹבָדוֹי וְעִם כָּל דָּא לָא אוֹלִיף כֻּלֵּי הַאי, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר זַכָּאִין אִנּוּן צַדִּיקַיָּא דְּאוֹלָפֵי אָרְחוֹי דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין לְמֵיהַךְ בְּהוּ וּלְדַחֲלָא מִנֵּיהּ מֵהַהוּא יוֹמָא דְּדִינָא דְּזַמִּין בַּר נַשׁ לְמֵיהַב דִּינָא וְחוּשְׁבְּנָא לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, פָּתַח וְאָמַר (שם) בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם לָדַעַת כָּל אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂהוּ הַאי קְרָא אוֹקְמוּהָ, אֲבָל תָּא חֲזֵי בְּהַהוּא יוֹמָא דְּאַשְׁלִימוּ יוֹמוֹי דְּבַר נַשׁ לַאֲפָקָא מֵעָלְמָא הַהוּא יוֹמָא דְּגוּפָא אִתְבָּר וְנַפְשָׁא בָּעְיָא לְאִתְפַּרָשָׁא מִנֵּיהּ כְּדֵין אִתְיְהִיב רְשׁוּ לְבַר נַשׁ לְמֶחֱמֵי מַה דְּלָא הֲוָה לֵיהּ רָשׁוּ לְמֶחֱמֵי בְּזִמְנָא דְּגוּפָא שָׁלְטָא וְקָאִים עַל בּוּרְיֵהּ וּכְדֵין קַיְּמֵי עֲלֵיהּ תְּלָת שְׁלִיחָן וְחָשְׁבֵי יוֹמוֹי וְחוֹבוֹי וְכָל מַה דַּעֲבַד בְּהַאי עָלְמָא וְהוּא אוֹדֵי עַל כֹּלָּא בְּפוּמֵיהּ וּלְבָתַר הוּא חָתִים עֲלֵיהּ בִּידֵיהּ הֲדָא הוּא דִּכְתִיב בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם וּבְיָדֵיהּ כֻּלְּהוּ חֲתִימִין לְמֵידָן לֵיהּ בְּהַהוּא (ד''א בְּהַאי) עָלְמָא עַל קַדְּמָאֵי וְעַל בַּתְרָאֵי עַל חַדְתֵּי וְעַל עַתִּיקֵי לָא אִתְנַשִּׁי חַד מִנַּיְהוּ הֲדָא הוּא דִּכְתִיב לָדַעַת כָּל אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂהוּ וְכָל אִנּוּן עוֹבָדִין דְּעָבַד בְּהַאי עָלְמָא בְּגוּפָא וְרוּחָא הָכִי נַמֵי יָהִיב חוּשְׁבָּנָא בְּגוּפָא וְרוּחָא עַד לָא יִפּוֹק מֵעָלְמָא, תָּא חֲזֵי כַּמָּה דְּחַיָּבַיָּא אִקְּשֵׁי קְדָל בְּהַאי עָלְמָא הָכִי נַמֵּי אֲפִלּוּ בְּשַׁעְתָּא דְּבָעֵי לְנַפְקָא מֵהַאי עָלְמָא אִקְּשֵׁי קְדָל, בְּגִין כָּךְ זַכָּאָה הוּא בַּר נַשׁ דְּיָלִיף בְּהַאי עָלְמָא אָרְחוֹי דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין לְמֵיהַךְ בְּהוּ:

תרגום הזוהר
וַיֵּלֱךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֹּא וּרְאֵה. כִּי לֹא כָּתוּב וַיֵּצֵא אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר אֵלָיו ה', אֶלָּא וַיֵּלֶךְ כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר לֶךְ לְךְ. הוּא, מִשּׁוּם שֶׁהַיְּצִיאָה כְּבָר עָשׂוּ מִקּוֹדֶם לָכֵן. שֶׁכָּתוּב, וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן. וְעַל כֵּן, כָּתוּב עַתָּה, וַיֵּלֶךְ, וְלֹא כָּתוּב וַיֵּצֶא. כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר אֵלָיו ה'. הַיְנוּ כְּפִי שֶׁהִבְטִיחַ לוֹ בְּכָל הַהֲבְטָחוֹת. וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט שֶׁנִּתְחַבֵּר עִמּוֹ כְּדֵי לִלְמוֹד מִמַּעֲשָׂיו. וְעִם כָּל זֶה לֹא לָמַד כָּל כָּךְ. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אַשְׁרֵיהֶם הַצַדִּיקִים הַלּוֹמְדִים דְּרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּדֵי לָלֶכֶת בָּהֶם, וּלְיִרְאָה מִמֶּנּוּ מֵאוֹתוֹ יוֹם הַדִּין שֶׁעָתִיד הָאָדָם לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. פָּתַח וְאָמַר, בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם וְגוֹ'. מִקְרָא הַזֶּה בֵּאֲרוּהוּ. אֲבָל בֹּא וּרְאֵה בַּיּוֹם הַהוּא שֶׁנִּשְׁלְמוּ יָמָיו שֶׁל הָאָדָם לָצֵאת מֵהָעוֹלָם. בַּיּוֹם הַהוּא שֶׁהַגּוּף נִשְׁבָּר וְהַנֶּפֶשׁ צְרִיכָה לִפְרוֹשׁ מִמֶּנּוּ. אָז נִתָּן רְשׁוּת לָאָדָם לִרְאוֹת, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לִרְאוֹת בְּעֵת שֶׁשָּׁלַט הַגּוּף. וְאָז עוֹמְדִים עָלָיו שְׁלֹשָה שָׁלִיחִים, וְחוֹשְׁבִים יָמָיו וַחֲטָאָיו, וְכָל מַה שֶּׁעָשָׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְהוּא מוֹדֶה עַל הַכֹּל בְּפִיו, וְאַחַר כָּךְ חוֹתֵם עָלָיו, בְּיָדוֹ. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב, בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם. וּבְיוֹם כֻּלָּם חֲתוּמִים לָדוּן אוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, עַל רִאשׁוֹנִים וְעַל אַחֲרוֹנִים עַל חֲדָשִׁים וְעַל יְשָׁנִים, אַף אֶחָד מֵהֶם אֵינוֹ נִשְׁכָּח וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב לָדַעַת כָּל אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂהוּ, שֶׁכָּל אֵלּוּ הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשָׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה הָיָה בְּגוּף וְרוּחַ יַחַד, כֵּן הוּא נוֹתֵן חֶשְׁבּוֹן עֲלֵיהֶם כְּשֶׁהוּא בְּגוּף וְרוּחַ יַחַד, מִטֶּרֶם שֶׁנִּפְטָר מֵהָעוֹלָם. בֹּא וּרְאֵה כְּמוֹ שֶׁהָרְשָׁעִים הֵם קְשֵׁי עוֹרֶף בָּעוֹלָם הַזֶּה, כֵּן אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמְדִים לָצֵאת מֵעוֹלָם הַזֶּה מַקְשִׁים עוֹרֶף. מִשּׁוּם זֶה, אַשְׁרֵי הוּא הָאָדָם, הַלּוֹמֵד בָּעוֹלָם הַזֶה דְּרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּדֵי לָלֶכֶת בָּהֶם.

הלכה פסוקה
ש''ע י''ד סי' רמ''ו

א. מִצְוַת עֲשֵׂה לִתֵּן צְדָקָה כְּפִי הַשָּׂגַת יָד וְכַמָה פְּעָמִים נִצְטַוִּינוּ בָהּ בְּמִצְוַת עֲשֵׂה וְיֵשׁ לֹא תַעֲשֶׂה בְמַעֲלִים עֵינָיו מִמֶּנוּ שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפּוֹץ אֶת יָדְךָ וְכָל הַמַעֲלִים עֵינָיו מִמֶנוּ נִקְרָא בְלִיַעַל וּכְאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה וּמְאוֹד יֵשׁ לִיזָהֵר בָּהּ כִּי אֶפְשַׁר שֶׁיָּבֹא לִידֵי שְׁפִיכוּת דָמִים שֶׁיָּמוּת הֶעָנִי הַמְבַקֵּשׁ אִם לֹא יִתֵּן לוֹ מִיַּד כְּעוֹבַדָא דְנָחוּם אִישׁ גַּם זוּ: ב. לְעוֹלָם אֵין אָדָם מֵעֲנִי מִן הַצְדָקָה וְלֹא דָבָר רָע וְלֹא הֶזֶק מִתְגַּלְגֵּל עַל יָדָהּ שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְדָקָה שָׁלוֹם: ג. כָּל הַמְרַחֵם עַל הָעֲנִיִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵם עָלָיו: ד. הַצְדָקָה דוֹחֶה אֶת הַגְּזֵירוֹת הַקָשׁוֹת וּבְרָעָב תַּצִיל מִמָוֶת כְּמוֹ שֶׁאִירַע לַצָרְפִית:

מוסר
מספר חסידים סי' מ''ד

אַרְבַּע כִּתּוֹת אֵינָן מְקַבְּלוֹת פְּנֵי הַשְׁכִינָה כַּת שְׁקָרִים כַּת חֲנֵפִים כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע כַּת לֵיצָנִים וְכֻלָּן מְפוֹרָשִׁים בַכְּתוּבִים. כַּת שְׁקָרִים דּוֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי וְגַם בְמִלְחֶמֶת אַחְאָב כְּשֶׁבָּא וְשָׁאַל אֶל הַנְּבִיאִים אִם יֵצֵא אֲלֵיהֶם בָּא רוּחוֹ שֶׁל נָבוֹת לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו וַיֹּאמֶר צֵא וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים צֵא מִמְּחִיצָתִי. חֲנֵפִים כִּי לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבֹא. מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע שֶׁנֶּאֱמַר כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אַתָּה לֹא יְגוּרְךָ רָע. לֹא יָגוּר אִתְּךָ רָע לֹא יִכָּנֵס בִּמְחִיצָתָךְ. לֵיצָנִים לֹא יִתְיַצְבוּ הוֹלְלִים לְנֶגֶד עֵינֶיךָ. בְּנֵי אָדָם לֵיצָנִים מְעַרְבְּבִין אֶת הָעוֹלָם. לָשׁוֹן הָרָע מְסַפֵּר בִּגְנוּת שֶׁל חֲבֵירוֹ אֲפִילוּ דְבַר אֱמֶת וְגַם מָשָׁל הֶדְיוֹט הוּא. מִי שֶׁהוֹצִיא שֵׁם רַע עַל חֲבֵירוֹ אוֹ חֵרְפוֹ בַּחֲרָפוֹת שֶׁלֹּא הָיָה חָשׁוּד בָּהּ וְלֹא הִכִּיר אָדָם בָּהּ מֵעוֹלָם וְזֶה גִלָּהוּ אֵין עֲוֹנוֹ מִתְכַּפֵּר מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר עִוְּתוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר חֶרְפַּת חֲבֵירוֹ וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה פֶּן יְחַסְּדֶךָ שׁוֹמֵעַ: